"שיתוף הפעולה בין האקדמיה לתעשייה מועיל לשני הצדדים ומקדם את כושר התחרות של התעשייה הישראלית בעולם"

ד"ר יוסי טליוסף, מנהל המכון לננו-טכנולוגיה וחומרים מתקדמים באוניברסיטת בר-אילן, מספר על מכון הננו שנחשב לאחד הגדולים בישראל, מדבר על קפיצת המדרגה שביצעה ישראל בתחום הננו וקורא לממשלה להשקיע יותר באקדמיה

יואל צפריר, בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן
תוכן שיווקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מכניסים BINA  לתעשייה | צילום: דיוויד גארב
מכניסים BINA לתעשייהצילום: דיוויד גארב
יואל צפריר, בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן
תוכן שיווקי

ב-2001 נפל דבר במחקר האקדמי בישראל. הממשלה החליטה להניח את התשתית לפעילות מחקרית בתחום הננו-טכנולוגיה והקצתה לכך גם מימון משמעותי. הייתה זו תולדה של דוח שהגישה היוזמה הלאומית הישראלית לננו-טכנולוגיה, ה-INNI, שהחלה לפעול כפורום משותף של תל"ם (תעשיות לאומיות למחקר ופיתוח - פורום בו יושבים נציגים מהאקדמיה, מהוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, וממשרדי הממשלה השונים) וזכתה לגיבוי מצד הנשיא דאז, שמעון פרס. הדוח המליץ על הקמת מכוני מחקר באוניברסיטאות השונות, כאשר המימון ייעשה בשיטת המצ'ינג, על כל שקל ששמה הממשלה ישימו האוניברסיטאות שקל משלהם. כך הוקמו בישראל שישה מכוני ננו בכל אחת מאוניברסיטאות המחקר.

ד"ר יוסי טליוסףצילום: דיוויד גארב

המכון האחרון שהוקם היה זה של אוניברסיטת בר-אילן, בשנת 2007, אבל היא גם זו שלקחה את התחום קדימה מאוד. המכון שהוקם, המרכז לחומרים מתקדמים וננו טכנולוגיה (BINA), מאגד בתוכו פעילות של 70 קבוצות מחקר בכימיה, פיזיקה, הנדסה, מדעי המחשב ומדעי החיים וכולל בתוכו כ-620 אנשי מחקר. המרכז כולל מעבדות מתקדמות וציוד חדיש, כגון מאיץ חלקיקים, חדר נקי המצויים בתוך קומה צפה, המבטלת תנודות ורעש אקוסטי, ועוד.

"למרות שישראל נכנסה לתחום באיחור אופנתי של 30 שנה הצלחנו לסגור את הפער במהירות רבה והקולגות שלנו בחו"ל נדהמים מההישגים שלנו ומההספק שלנו", אומר ד"ר יוסי טליוסף, מנהל המכון לננו-טכנולוגיה וחומרים מתקדמים בבר-אילן. "בראייה היסטורית ולמרות האיחור, זו הייתה החלטה אסטרטגית נבונה של המדינה, כי בסוף כל דבר שאתה נוגע בו היום כולל רכיב כלשהו של ננו - מחשבים, מעבדים, טלפונים חכמים, רפואה, אנרגיה ומה לא. בלי ננו אין לנו עתיד, כי כל דבר כמעט ניתן לעשות ולייצר באמצעות ננו, לרבות תיקון בדיעבד והתגברות על תופעות לוואי.

"צריך לזכור שאחד התנאים שהציבה הממשלה היה שהאקדמיה תשתף פעולה עם התעשייה", הוא מוסיף. "היה פה שינוי תפיסה מהותי - פעם ראשונה שהוקמה תשתית בתוך האוניברסיטאות כדי לייצר שיתוף פעולה עם התעשייה - וזה הפך לאלמנט קריטי בהתנהלות של האקדמיה. בעבר האוניברסיטאות נתפסו כ'מגדל שן' מנותק והממשלה רצתה שלמימון שלה תהיה תמורה שתבוא לידי ביטוי בתעשייה. היום אנחנו מצטיינים בכך. המעבדות שלנו והציוד שלנו משרתים את התעשייה, יש לנו שיתופי פעולה נרחבים עימה והיקף האינטראקציה עימה הוא עצום - הן בתחום המו"פ והן במתן שירותים".

מה מייחד את מכון הננו-טכנולוגיה שלכם?

"גם גודלו וגם תפיסת ההפעלה שלו שהיא ייחודית. לכל אחד מ-70 החוקרים יש מעבדה וסטודנטים משלו ובנוסף אנחנו מחזיקים בציוד כבד, שעלות רכישתו עמדה על 50 מיליון דולר. יש לנו עוד 27 חוקרים, בעלי תואר שלישי, בתחומי הפיזיקה, הכימיה, מדעי החיים, מחשבים והנדסה. נוצרה כאן קהילה מדעית שוקקת, שגדלה כל הזמן ואמונה על חדשנות בפיתוח חומרים, תהליכים וטכנולוגיות. שילוב תחומי הידע השונים הוא חלק מהדנ"א שלנו. האוניברסיטה גייסה אנשי סגל צעירים מחו"ל, כדי לחנך את הדור הבא של מדעני הננו בישראל, תוך שיתוף פעולה עם מומחים מהאקדמיה והתעשייה, ואנחנו עוסקים בפיתוח גישות מבוססות ננוטכנולוגיה לקשת רחבה של תחומים - אנרגיה, מגנטיות, אופטיקה, פוטוניקה, ננו-חומרים, ננו-רובוטיקה, קלינטק וביו-רפואה.

"ההישגים שלנו הם רבים ומדידים. זה בא לידי ביטוי בהיקף הפרסומים מדעיים, הציטוטים, הפטנטים, חברות הסטארט-אפ שהוקמו על בסיס פריצות דרך מדעיות, והבוגרים שלנו - שממשיכים לתפקידי פוסט-דוקטורט במוסדות אקדמיים יוקרתיים בחו"ל ומוצאים את מקומם בתפקידי מפתח בתעשיות עתירות הידע בישראל".

שת"פ עם ממשלות, מוסדות מחקר וחברות רב-לאומיות

כד"ר לכימיה, שיתוף הפעולה עם התעשייה הוא נושא שטליוסף מכיר מקרוב. לדבריו, התעשייה הכימית בישראל נסמכת במידה רבה על האקדמיה. בדרום, שבו פועלת קהילה גדולה של מפעלים כימיים, שיתוף הפעולה הוא עם המחלקה להנדסה כימית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בצפון עם הטכניון. "אין היום חברה כימית גדולה שלא מבצעת מחקר משותף עם האקדמיה ואין אוניברסיטה שאין לה פרויקט משותף עם התעשייה", הוא מציין. "אנחנו דוחפים קדימה את התעשייה על מנת שתהיה תחרותית בזירה הגלובלית, עם תהליכים חכמים יותר. המו"פ של התעשייה משולב מאוד באקדמיה ומתנהלת כאן למעשה מעין קהילה קואופרטיבית, שבה כולם מכירים את כולם. זה מקל על התקשורת. בגלל הקוטן כמות האינטראקציה היא רבה".

איך מתנהל התהליך, הלכה למעשה?

"כשיש בעיה התעשייה באה לאקדמיה, בדרך כלל לאחר פיילוט בתעשייה. המימון הוא ספיצפי לבעיה ספציפית. הבאג היחיד שיכול להיות חסם הוא הקניין הרוחני, אבל לאחר שבעיה זו נפתרת ומגיעים להסכמה על זכויות הפטנטים, הכל זורם ונהיה הרבה יותר פשוט. לעיתים אנו נעזרים במימון של הרשות לחדשנות, כחלק ממסלול מאגדי מגנ"ט - מסלול שמציע מימון לשיתוף פעולה בין חברות ומוסדות מחקר לשם פיתוח טכנולוגיות עבור חברות התעשייה. מדובר במצב מנצח לשני הצדדים: עבור התעשייה, שיתוף הפעולה עם חברות נוספות וקבוצות מחקר מהאקדמיה מסייע בפיתוח טכנולוגיה פורצת דרך. עבור מוסדות המחקר - שיתוף הפעולה עם התעשייה מקדם את המחקר ואת יכולת המסחור של תוצרי המחקר האקדמי, כמו גם את הבנת צורכי השוק. חשוב לי להדגיש - אנחנו פתוחים מאוד לתעשייה, קשובים לצרכיה ומאמינים ששיתוף פעולה בינינו מקדם את שני הצדדים ומגדיל את כושר התחרות של התעשייה הישראלית. זה נכון גם לחברות סטארט-אפ שאין להם את יכולות המימון הדרושה לשם פיתוח ורכישת ציוד יקר. אצלנו הן מוצאות מענה לכך".

יש לכם שיתופי פעולה עם מוסדות בחו"ל?

"בהחלט. שיתוף הפעולה הוא גם עם ממשלות וגם עם מוסדות מחקר באקדמיה. למשל, יש לנו שיתוף פעולה עם גרמניה וצ'כיה בתחומי אנרגיה וחקלאות, בפרויקטים שבהם שותפים גם מוסדות אקדמיים וגם הממשלות. אנו עוסקים שם בעיקר בפיתוח תאים סולאריים מעל שטחים חקלאיים מה מאפשר ניצול טוב יותר של הקרקע.

"יש לנו גם שיתוף פעולה פורה עם מכון ננו בסין. פעם היה שם רק מכון אחד, היום כבר שניים. יחד איתם אנחנו מפתחים פתרונות בתחומים רבים ומשלימים אותם. אחד הנושאים שאנו שמים עליהם דגש הוא פיתוח סוללות חשמליות לתחבורה ציבורית, משאיות ורכבות , כגיבוי במקרה של תקלה.

"שיתוף פעולה מעניין אחר הוא עם המעבדה הבינ"ל לננו-טכנולוגיה בפורטוגל (INL). המחקר המשותף מאפשר לנו לסייע גם לתעשייה. במכון אנחנו יכולים לפתח לתעשייה אב-טיפוס וגם ייצור מאד קטן. כאשר חברה צריכה לייצר בכמויות יותר גדולות כדי להגיע לשוק, אנחנו יכולים להיעזר ביכולות שיש ב- INL כדי לספק את זה. הקשר הזה עוזר לא רק לסטארט-אפים, אלא גם לתעשייה בשלה יותר, ולחלוש על כל שרשרת הייצור - מהמחקר הכי קטן ועד למוצרים מסחריים - והם רוצים להיעזר בנו לשם כך.

"לכך אפשר להוסיף גם שיתופי פעולה שלנו עם אוסטרליה ועם אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). בנוסף לאלה אנו מקיימים שיתוף פעולה מעניין עם פינלנד בתחום מדעי החיים, במטרה לחזק תחום זה אצלנו. בנוסף לשיתופי הפעולה האקדמיים עם מוסדות מחקר אנחנו גם משתפים פעולה עם כמה מהחברות הרב-לאומיות המובילות".

"יש כאן פוטנציאל גדול והוא מחייב השקעה"

למרות ההצלחה של ישראל בכלל ובר-אילן בפרט בסגירת פערים מהירה מול העולם, ד"ר טליוסף מעיד שהם לא שוקטים על השמרים. "אנחנו עם יד על הדופק לגבי מגמות חדשות ותחומים חדשים, ומנסים לספק פתרונות לבעיות שנוצרות בעקבות שינויים סביבתיים ואחרים. למשל, אנחנו פועלים להשתלב במציאת פתרונות למשבר האקלים. בתחום הזה לקח זמן לשכנע ממשלות שכדאי למצוא פתרונות לבעיות כמו שריפות ושיטפונות ולא רק למנוע אותם - דבר שהוא ככל הנראה בלתי אפשרי. הממשלות השתכנעו וכיום האיחוד האירופאי מעניק תקציבי מחקר ומענקים לפיתוח פתרונות שנועדו לצמצם את אותם שריפות ושיטפונות ולמזער את נזקיהם. בתחום הזה אנו שותפים לפיתוח מעכבי בעירה חדשים בעקבות קול קורא שיצא".

אילו תחומים נוספים אתם מקדמים היום?

"תחום נוסף בו אנו פעילים בראייה עתידית הוא Bio Convergence, הממזג את מדעי החיים עם טכנולוגיות שונות מתחומי המתמטיקה, ההנדסה, מדעי הפיזיקה, הכימיה והחישוב. התחום ישפיע בתחומי הרפואה, החקלאות, האנרגיה והקיימות וכן על התעשייה הכימית. תוך עשור או שניים פעולות בכימיה יוכלו להתבצע על-ידי מערכות חיות. כלומר, יצירת תוצרים כימיים מחומרים ביולוגיים. למשל, חיידקים שאוכלים פסולת, או מנקים זיהום אוויר כתוצאה מדליפת נפט. דוגמה אחרת היא של הנדוס חיידקים לטובת יצירת ניילון. אנחנו נמצאים רק בשלבים ראשונים של המחקר, אבל אין ספק שזה כיוון נכון ללכת בו.

"תחום נוסף הוא הנדסת מזון - ייצור תחליפי בשר באמצעות הדפסת תלת-מימד, פיתוח תחליפי חלב ועוד. זה נעשה באמצעות בנייה מאפס ומניפולציות על הדנ"א וה-RNA. בשנים הקרובות צפויה מהפכה בתחום זה ואנחנו נהיה חלק ממנה".

אתם קולטים חוקרים חדשים?

"בוודאי, כל הזמן, במיוחד בתחומים של אנרגיה וקיימות, AI, סינתזה של ננו-חומרים מיוחדים לתחום הרפואי ועוד. אבל ברור שזה לא קל גם לאור המחסור בכוח אדם טכנולוגי וגם לאור העלויות העצומות שכרוכות בקליטת חוקרים במיוחד מחו"ל. יש כאן פוטנציאל גדול והוא מחייב השקעה. אני מקווה שנצליח להשיג את המימון הדרוש לשם כך. במקרה של ננו, ההשקעה שנדרשת היא גדולה בגלל הציוד היקר. אבל אין מה לעשות, כדי לעבור לשלב הבא ולהגדיל את היתרון של התעשייה הישראל בעולם צריך להשקיע יותר באקדמיה. בלי תמיכה של המדינה זה יהיה קשה והתעשייה עלולה לגווע".

בשיתוף אוניברסיטת בר-אילן