אילן פיבקו, בן 72 מיפו
משהו שכדאי לדעת: בשנות ה-90 הציג אילן תערוכת יחיד במוזיאון ישראל תחת הכותרת "מצב קיים מצבים אפשריים" שם היו מבנים שתכנן, כלי אוכל שעיצב ואפילו מתכון לפסטה שהגה
איך נראה יום עבודה שלך?
"אני מתחיל אותו אי שם בבוקר ומסיים אותו בדרך כלל בסביבות שמונה בערב, כאשר העבודה שלי מתחלקת לשניים: תוך משרדים כשאני יושב עם מנהלי הצוותים על פרויקטים עתידיים או לבדי על פרויקטים חדשים ברמת הקונספט. החלק השני הוא פגישות עם לקוחות, יועצים, ספקים ועורכי דין".
מה חלמת להיות כשהייתם קטן?
"הרגע שבו החלטתי שאני אהיה אדריכל היה כשהייתי בן עשר. הלכתי עם אמי ברחוב בפינת פרישמן-דיזנגוף בתל-אביב והיה שם אי תנועה באמצע. עמדנו עליו ואמרתי לה שהחלטתי להיות אדריכל כשאהיה גדול כי זה נראה לי נחמד והיא מאוד שמחה. הייתה לי הרגשה שכנראה בחרתי נכון".
מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"כשהייתי סטודנט עבדתי כארכיטקט אצל המורים שלי, אבל העבודה העצמאית הראשונה הייתה דירה של מכרה שלי במעונות העובדים בנורדאו בתל-אביב. עד היום אני חושב שעשיתי עבודה טובה שם".
מתי בפעם הראשונה הרגשת שהצלחת?
"בזמנו עשו עליי סרט ב'ארטה' אז נסעתי לצרפת לאירוע ההקרנה החגיגי בשגרירות ישראל, זה עשה לי הרגשה בלב של הצלחה – כנראה עשיתי משהו בחיים האלה".
מה העצה הכי טובה שקיבלת בדרך?
"לא היו מילים אלא מעשים. היו דברים שהשפיעו עליי והטביעו עליי חותם שנשאר עד היום. אחד מהם היה מורה בשם דני חבקין ז"ל מהטכניון שהיה איש מקסים והעבודה אתו כסטודנט בהחלט נשארה טבועה בי הרבה שנים. זה היה מורה שבאמת הצליח לפתוח אותי לדברים. אני עד היום זוכר את התחושה של עיניים נפקחות על משהו שלא חשתי קודם ופתאום הייתי מודע לו בזכותו. את התחושה הזאת אני ממשיך ליישם מדי יום, בכל פרויקט חדש שמגיע ובכל מקום שרוצה להתקדם ולפרוץ את הגבול שהוא נמצא בו כעת. ארכיטקטורה היא לא לעמוד במקום, אלא לתרגם מדי יום את העבר לעתיד ולמצוא את נקודת החיבור ביניהם".
היה רגע של משבר שממנו יצאת מחוזק עוד יותר?
"היו נקודות בחיים שחיזקו אותי, אבל אין לי משבר מכונן שממנו יצאתי".
מה אתה הכי אוהב בעבודה הנוכחית שלך?
"לתכנן, לחלום, לדמיין. הרגע הזה שאתה עם הנייר, ואני עדיין אולד סקול שמסתובב עם עיפרון ביד, ודברים נוצרים ונפתרים זו הרגשה מאוד מספקת. מיד אחר כך, מעבירים את השרטוט לטלפון ומתחילים לברוא מציאות חדשה עם כל מה שהטכנולוגיה של היום מאפשרת לנו, וזה הרבה מאוד".
איזו תכונה צריך לדעתך כדי להצליח בגדול ולפרוץ גבולות?
"קודם כל ולפני הכול צריך תשוקה אמתית, זה המנוע החזק ביותר שמניע אותנו. התכונה השנייה שבעיניי חשובה מאוד היא יושרה. כשאתה מנתח ובוחן דברים, אתה עושה את זה מתוך יושר עם עצמך וזה מנקה הרבה שטויות שנופלות ואתה לא מתמקד בגללן במה שאתה מאמין בו".
לאיזו אפליקציה אתה מחובר יותר מאחרות במכשיר הנייד שלך?
"מיליון אפליקציות, מאיפה להתחיל? אני כל הזמן עובר מאחת לשנייה. יש את האפליקציה המקצועית, שאתה אנחנו עובדים במשרד ויוצרים אתה דגמים תלת-מימדיים. ממש בונים את הבניין באופן וירטואלי ואחר כך גוזרים וחותכים ממנו את מה שאנחנו רוצים לראות באופן מדויק. אני יכול לראות בטלפון כל פינה מכל פרויקט, אם אני אחליט לראות רק אסלות – כך יהיה. עם המכשירים החדשים והמשוכללים אפשר לעשות הכול - לחשוב מאיפה התחלתי ומה אפשר לעשות היום, זה עולם אחר לגמרי".
איזה חלום עוד לא הגשמת?
"תמיד קראתי לעצמי אדריכל או מעצב טוטאלי, אני אוהב להתעסק בכל תחומי העיצוב. עיצבתי כלים ושטיחים וכל מיני דברים שהם לא התחום המידי שלי וזה מאוד מעניין ומעשיר ומוסיף. הדבר היחיד שאני רוצה עוד לעשות ולא נגעתי בו ממש, זה לעשות קולקציה של בגדים. הראש שלי עוד מלא ברעיונות וחלומות".
__________________________
במסגרת פרויקט "Stop thinking, Start Making" של TheMarker Labels ו-Samsung Galaxy Note10 בחרנו לשים זרקור על סיפורם של 10 ישראלים שלא פחדו להעז, לצאת מהקופסא ולשנות את העולם כל אחד בדרכו. עידו איז'ק התלווה אל כל אחד ואחת מהם ותיעד את חייהם בעזרת המצלמה של ה-Galaxy Note10.
הטלפון הנייד הוא חלק בלתי נפרד מהיום יום של כל אחד ואחת מהם, והדרישות שלהם מהמכשיר בהתאם. שיהיה גם סמארטפון, גם מחשב, גם מגרש משחקים, גם עט חכם, גם אולפן וידיאו וגם עם המצלמה הכי מקצועית שיש. והכול במכשיר אחד. מזל שהמציאו להם אחד כזה.
רוצים לגלות עוד על ה-Galaxy Note10, מכשיר הדגל החדש של Samsung? לחצו כאן
