על-פי הפורום הכלכלי העולמי משבר האקלים הינו האיום הגדול ביותר העומד בפני העולם. באוגוסט האחרון, הצהיר הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) כי ניתן לומר בוודאות שהאנושות אחראית לשינוי האקלים, ולכן בידיה גם הפתרון. לפי אותו דו"ח, קיים חלון הזדמנויות להגיע לניטרליות פחמנית עד 2050, אך אם לא תושג הפחתת פליטות ניכרת, האנושות תתמודד עם קטסטרופה אקלימית, כלכלית וחברתית. בהתאם, מדינות רבות בעולם הצהירו בשנה האחרונה על יעדי הפחתת פליטות שאפתניים כבר בעשורים הקרובים. לקראת ועידת האקלים בגלזגו, גם ישראל הצטרפה למגמה זו, והכריזה על יעדי איפוס פליטות נטו בשנת 2050.
סיכוני האקלים אינם רק הצפות, סערות וגלי חום, הגורמים נזקים עצומים ונושאים עלויות עתק, אלא גם רגולציית פחמן מתרחבת, עלויות פחמן נוסקות, ואף נפילת שווי של חברות שהופכות לפחות רלוונטיות, עם המעבר העולמי לכלכלה דלת פחמן.
ההבנה הזו, מחלחלת בשנים האחרונות אל מנהלי הכספים והדירקטוריונים במגזר העסקי, אשר כמו רבים מאיתנו, תפסו עד כה את הסביבה הפיזית כנתון קבוע ובלתי משתנה. יותר ויותר משקיעים מושכים הלוואות מפרויקטים עתירי פחמן, ומוסדות פיננסים בינ"ל מתמחרים הלוואות בהתאם לסיכוני האקלים הגלומים בהם ולחשבונאות הפחמן.
בתגובה לכך, ניהול משבר האקלים במגזר העסקי הופך מנושא תפעולי לנושא כלכלי אסטרטגי. על כך יעידו מנהלי הסביבה בארגונים רבים, שבשנה האחרונה נדרשים להציג להנהלות דו"חות על היקף פליטות גזי החממה, יעדי הפחתת הפליטות ותוכניות הפחתה מפורטות. הצהרות הפחמן משולבות לא רק בדוחות ESG, אלא גם בדוחות הכספיים והופכות לנכס כלכלי המנוהל בשיתוף מחלקות הכספים.
איפוס פחמן נטו
בהתאם ליעדי פריז ישנם שני עוגני הפחתה עולמיים מקובלים: צמצום מחצית פליטות גזי החממה העולמי עד 2030 ביחס לשנת בסיס, ואיפוס פליטות נטו עד 2050. אולם, לא תמיד ברור מהי ניטרליות פחמנית בארגון עסקי, וכיצד יכול מנהל הכספים בארגון להתחייב לאיפוס פליטות גזי חממה?
אמצעי "קיזוז פחמן" ( (Carbon Offsetמייצרים פיצוי על פליטות גזי חממה בארגון על-ידי צמצום פליטות שווה ערך מחוץ לארגון. למשל, שתילת עצים, תרומת דודי שמש כתחליף לדודי חשמל, או קניית קרדיט מגוף שלישי על "הפחתת פליטות". על-פי טקטיקה זו, הארגון יכול להמשיך לפלוט פחמן ללא שינוי מהותי, כל עוד מושג איזון פחמני.
אולם, יעדי איפוס פחמן נטו (("Net Zero" מבטאים מחויבות תובענית יותר, המכוונת לצמצום פליטות מקסימלי בארגון עצמו. אך ורק יתרת הפליטות השולית, הבלתי ניתנת להפחתה, מאוזנת על-ידי קיזוז פחמני. תוכניות המבוססות על איפוס פחמן מעוגנות לרוב ביעדי פריז להפחתת הפליטות הבינ"ל. הבולטת בהן, SBTi (Science Based target), מגדירה את יעדי ההפחתה בארגון כך שיובילו להגבלת עליית הטמפרטורה העולמית עד 1.5 מעלות, בהשוואה לטמפרטורה בתקופה הקדם-תעשייתית.
בכל מקרה, על מנת להימנע מהצהרות שווא, המחויבות הארגונית להפחתת הפליטות, הגם שנעשית באופן וולונטרי, מעוגנת בעולם בספקטרום רחב של מנגנוני דיווח והפחתה, אשר החותמת שלהם נדרשת לגריפת יתרונות ההפחתה מול הגופים הפיננסים.
סחר בפחמן
לכאורה, ההפחתה עצמה מנוהלת תפעולית ואינה נוגעת למנהלי הכספים. ואכן, הפחתת הפליטות האופטימלית נובעת מהורדת טביעת הרגל הפחמנית של הארגון באופן ישיר. למשל, על-ידי מעבר לחשמל המיוצר באמצעות אנרגיה מתחדשת. אלא שפעילות זו, רצויה ומשמעותית ככל שתהיה, עדין אינה בשלה דיה לאפשר איפוס פליטות פחמן בארגונים בישראל, עקב חסמים טכנולוגיים ורגולטורים. למשל, נכון להיום, פחות מ-10% מסך ייצור החשמל בישראל מבוסס על מקורות אנרגיה מתחדשים.
לכן נדרשים אמצעי הפחתה משלימים, הנעוצים ברובם במנגנונים הפיננסים, המעניקים תג מחיר ריאלי לפחמן ומסתמכים על מנגנוני שוק חופשי.
אחד האמצעים המיושמים בישראל הוא קניית תעודות REC (Renewable Energy Credit) ל"רכישת" התכונות הסביבתיות של אנרגיה מתחדשת, כאשר כל תעודה שוות ערך להכרה במגה-וואט אחד המיוצר באנרגיה מתחדשת.
אמצעי נוסף, המבוסס על מנגנוני סחר בפחמן, אינו מיושם בישראל, אך מאז 2005 קיימות בורסות פחמן מחויבות רגולטורית באיחוד האירופי, בקליפורניה ובמקומות אחרים בעולם, ולצידן מתפתחים יותר ויותר שווקים וולונטריים. במרבית המנגנונים, גזי החממה נסחרים בהתאם למכסת "פליטות" מותרת, המחולקת על-ידי הגוף המארגן, כאשר מחיר "היתר פליטת טון פחמן", או "קרדיט פחמני", נגזר מן ההיצע והביקוש, וממידת המהימנות של הגוף המנהל. כאשר עלות יישום ההפחתה בארגון גבוהה מעלות טון גזי חממה בשוק, עדיפה לארגון קניית היתר פליטה.
בתקופה האחרונה, לראשונה מאז הקמת בורסת הפחמן האירופאית EU ETS בשנת 2005, נסחר טון פחמן במחיר המתקרב ל-70 דולר, באופן המשקף את יעדי הפחתת הפליטות השאפתנים בשווקים. בישראל לא קיימים מנגנונים דומים, אולם בוועידת האקלים בגלזגו, נוסחו לראשונה כללים להסדרת סחר בפליטות פחמן בין מדינות. אלו תקפים גם עבור ישראל ויכולים לייצר הזדמנויות עסקיות לגופים מקומיים בשווקי הפחמן. למשל, חלק ניכר מהכנסותיה של טסלה בשנת 2020 נבעו ממכירת קרדיט פחמני.
מס פחמן
להבדיל מתנודתיות מחיר הפחמן בשווקים, מס פחמן, המייצר וודאות לגבי מחיר הפחמן, אושר על-ידי ממשלת ישראל בחוק ההסדרים, בדומה למדינות רבות בעולם.
מנקודת המבט הארגונית, מס פחמן, מקומי או בינ"ל, מדגיש את הצורך ב"תמחור פחמן פנימי" בארגון. חישוב עלות הפחמן הריאלית בתמחור פרויקטים, צפויה לסייע בקבלת החלטות, תוך זיהוי פרוייקטים עתירי פחמן, ומתן עדיפות עסקית לפרויקטים דלי פליטות.
ניהול הפחמן בארגונים מהווה ערוץ אסטרטגי לניהול הסיכונים ומינוף הזדמנויות. כבר היום, לא מעט מנהלי כספים בישראל מתמודדים עם אתגרי חשבונאות הפחמן, ומתבקשים לתת תשובות לגופים בינ"ל הבוחנים בקפידה מדדים פיננסים, כגון היקף פליטות ביחס לרווח, "מד טמפרטורה של תיק ההשקעות" וכדומה.
אם להסתמך על הכרזות פורצות דרך של הגופים הפיננסים מובילים בגלזגו, הצהרת הכוונות של הרגולטורים הפיננסים בישראל, וכמובן הרצון למשוך משקיעים בינ"ל, מנהלי הכספים בישראל שיהיו קשובים למגמות אלה, יזכו להזדמנות פז להוביל את הארגונים שלהם לעמדה תחרותית בעידן של כלכלה מאופסת פחמן.
הכותבת היא מנהלת "הזירה הסביבתית, הזירה הפיננסית"
