"הכל התחיל מסבא יונצ'י שעלה מרומניה לישראל", מספרת אפרת פלורנטל, מנכ"ל חברת פלורמא, כשהיא נזכרת בערגה בסבה, אברהם (אברומצ'יק) יונצ'י פלורנטל, שהקים בשנת 1938 את החברה לאספקת פיגמנטים לטקסטיל ולעורות. לקראת סוף שנות השישים החלה לשגשג בארץ תעשיית הפלסטיק, ובנו של יונצ'י נכנס לעסק המשפחתי בניסיון לפתח אותו. "אבי אלי, שסיים את לימודי האווירונאוטיקה בטכניון, עבד בערך שבועיים במקצוע, עד שהבין שזה לא בשבילו. הוא התחיל להוביל מהלך בחברה, בעקבות טיפ שקיבל, למכור פיגמנטים לתעשיית הפלסטיקה הקיבוצית", מספרת פלורנטל. סבה התנגד בתחילה למהלך, מתוך רצון לספק עתיד אחר לילדיו, "כי מבחינתו תחום המסחר היה מאוד מעליב ולא ראוי". אבל את אביה עניינו, באותה תקופה, תשוקה למקצוע וגם מציאת פרנסה. בסופו של דבר המהלך, שהתחיל בצניעות, השתלם והחל לצבור תאוצה. במרוצת השנים עברה החברה שדרוג טכנולוגי מרשים, התחדשה ביישומים מתוחכמים, ושילבה היטב בין מסחר וטכנולוגיה, ובין חומרים למכונות מתקדמות. כיום מתמחה החברה בשירותי התאמות גוון מדויקות בהתאם לדרישת הלקוח ומספקת מענה כולל בתחום הצבענים התוספים והמיכון עבור מגוון תעשיות רחב, כגון פארמה, קוסמטיקה, דפוס, חקלאות, צבע, ביטחון וכמובן תעשיית הפלסטיק, לה יש נתח גדול בפעילות החברה, וזאת תוך ייצור, לצד מחקר ופיתוח עצמאיים.
הכל נשאר במשפחה
העסק המשפחתי הפך למשגשג במיוחד, כאשר גם ילדיו של אלי הצטרפו אליו. "אבא היה שילוב מיוחד של תעשיין ואיש טכנולוגיה, ואנחנו זכינו לחפיפה ארוכה של חמש שנים בה הוא האציל סמכויות, תוך לימוד וליווי צמוד מצדו", אומרת פלורנטל, "בסוף פברואר 2020 אבא נפטר בפתאומיות והשאיר לנו מורשת מכובדת לאורה אנחנו הולכים".
פלורנטל החלה לעבוד בחברה בתחילת שנות העשרים לחייה. "אחרי הצבא, תוך כדי לימודים, נכנסתי לעבוד בחברה. איך יצא שהיום אני המנכ"לית של העסק? אלואמא יודעת", היא צוחקת, ומספרת כי אז לא היתה לה תוכנית מסודרת לעתיד. "לא היתה לי אג'נדה. רציתי ללמוד מנהל עסקים במכללה למנהל, עשיתי את ההתמחות בשיווק, ואבא שלי הציע לי לעבוד בחברה יומיים בשבוע, להשלים הכנסה להתפרנס", היא נזכרת. פלורנטל, שאהבה מאוד לעבוד בחברה החלה ליישם, הלכה למעשה, את הלימודים התיאורטיים. "אני למעשה הקמתי את מערכת האיכות בחברה, ה- ISO. אז לא היו דברים כאלה. קנו בלי ניירת, ואחד הלקוחות הזהיר בשלב מסוים שהוא לא מתכוון לקנות יותר בלי ISO. זה היה בשנת 94', ומאז הפכנו למאורגנים מכל הבחינות", היא מסבירה. "אני גם מזל בתולה, מאוד מאורגנת ומסודרת, מצאתי עניין מקצועי והמון תשוקה למה שאני עושה".
פלורנטל היא הבת הבכורה במשפחה שבה חמישה אחים ואחיות, אחיה, דניאל, מהנדס פלסטיק במקצועו. "יצא ששנינו, מבין האחים והאחיות, התעניינו באותו העולם. יש לנו אח, שמתגורר בשוויץ שהקים עסק שעובד בשיתוף איתנו ומפיץ גם חלק מהמוצרים שלנו".
בזמן שדניאל האח למד בשנקר הנדסת פלסטיק, האחות הגדולה למדה לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן. "אני זוכרת שעשיתי את עבודת הגמר שלי על עסקים משפחתיים. חזרתי הביתה בוכה, ראיינתי אחים שלא דיברו אחד עם השני, אבא שהוריש לבן ולא לבת. זה היה גם החשש של אבא שלי לכן הוא ניסה 'להעביר את השרביט' בצורה שלא תגרום לסכסוכים ולמריבות", היא אומרת. "והנה אנחנו מסתדרים מעולה ויש ביני לבין אחי סינרגיה מושלמת", היא מספרת.
ללמוד ולהתמקצע בחו"ל
תחום הקולורנטים, עליו מתבססת עבודת החברה, הוא נושא מרתק ועתיר גוונים, תרתי משמע, לדבריה של פלורנטל. למרבה הצער, הוא אינו נלמד באף אוניברסיטה בארץ. "נדרשנו, כמו אבי בשעתו, לנסוע להשתלמויות ולקורסים מעבר לים, בעיקר בגרמניה, כדי ללמוד את התחום ולהתמקצע. תעשיית הפלסטיק זו תעשייה חשובה מאוד בארץ. עכשיו לדוגמה אנחנו נלחמים בלוגיסטיקה מאתגרת ובעליות מחירים", היא מציינת.
לפני יותר מעשור היא קודמה לתפקיד מנכ"לית החברה. "מגיל צעיר יחסית הפכתי להיות מנהלת. גדלתי לתוך זה, ולכן זה בא לי די בטבעיות", היא מספרת. "אבל ללא ספק זהו עולם תעשייתי קר וגברי. אישה בתעשייה באופן כללי זה דבר לא פשוט בכלל. ברוב הפגישות החשובות אני האישה היחידה בחדר, אבל התרגלתי", היא מחייכת. פלורנטל נמנעת מהצהרות על פמיניזם ומתיוגים עצמיים.
"אני מאוד פמיניסטית, אבל לא לוחמנית. אבא שלי היה מאוד נחרץ: 'כן, לא, שחור, לבן', דעות חזקות של 'לא להסתכל אחורה' ו'לחתוך'. הוא היה מבקר הרבה תהליכים ורצה שאלחם ו'שאצמיח מרפקים'. אבל אני תמיד עניתי לו שאני עובדת בדרך שלי. ואני גאה לומר שבסופו של דבר הצלחתי", היא אומרת. "הפן האישי מאוד חשוב לי. קשה עם מי שאני לא סומכת עליו ב-100 אחוז. לוקח לי זמן לעכל דברים, אני עושה 'פרוססינג' ודברים יוצאים אצלי מהלב. נכון שעם הגיל זה מתעמעם, יש דברים שפחות נכנסים ללב מטבע הדברים ועם הניסיון, אבל אני לא מכירה אחרת. אני חושבת שיש הבדל מהותי ושגברים מתקדמים יותר בקלות", היא אומרת.
לאחר כחמש שנים בתפקיד, הצטרף אליה האח, שסיים בינתיים את לימודיו ב"שנקר".
"דניאל סיים את הלימודים ואבא שאל אם נוכל להיות מנכ"לים משותפים, ואני הסכמתי", היא מספרת. "התעלמתי מכל עניין רגשי והתייחסתי לזה כאל טייטל בלבד. בסופו של דבר אנחנו משלימים יחד את עבודת הניהול", היא אומרת. פלורנטל מספרת שבהמשך הם שכרו את שירותיה של חברת ייעוץ חיצונית לחידוד נהלים בחברה, והיא זאת שייעצה להם לעשות את ההפרדה מחדש, להשאיר אותה בתפקיד המנכ"ל ואת אחיה למנות לסמנכ"ל תפעול ושיווק. "בסופו של דבר מה שחשוב זה שהגדרות התפקיד שלנו ברורות. 'הטייטל' פחות משנה. חלוקת התפקידים מאוד ברורה ביומיום. ובסופו של דבר אומרים שקר ובודד למעלה בפסגה, ואני מודה על כך שיש לי שותף מלא שכיף לי לעבוד אתו", היא מסכמת.
