בסיום הסגר השני מוצא את עצמו שי חג'ג' משוכנע יותר מתמיד בצורך להאציל סמכויות לראשי רשויות ומועצות אזוריות, כחלק מהמאבק במגפת הקורונה. חג'ג', (49), נשוי ואב לארבעה, ראש המועצה האזורית מרחבים ויו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל, מודע לעובדה שבשנה הקרובה נידרש כולנו לחיות עם הקורונה, ולכן, לדבריו, צו השעה הוא היערכות רב מערכתית שתספק מענה כולל וממוקד לכל תושב. "אין ספק שצריך לתת לראשי הרשויות יותר עצמאות. אנחנו מכירים וערוכים למצבי חירום, אז מדוע לא לאפשר זאת? כמובן שהדברים צריכים להיעשות בדיפרנציאציה – כל רשות לפי צרכיה ויכולתה - בגלל ההבדלים הגדולים בין הרשויות ובין המועצות האזוריות, אבל בהחלט צריך לאפשר את זה. זו שעתה היפה של המנהיגות המקומית, שהוכיחה מנהיגות במשבר והתגלותה במלוא עוצמתה ומנהיגותה".
חג'ג', בעל תואר ראשון במנהל ובמדיניות ציבורית ותואר שני במשפטים, משמש ראש המועצה במרחבים זה שמונה שנים. לפני שנתיים נבחר לעמוד בראש מרכז המועצות האזוריות. שני תפקידים עתירי סמכויות ואחריות בימים שבשגרה, שחשיבותם גדלה מאז פרץ משבר הקורונה.
איפה תפסה אותך הקורונה בפן האישי והמקצועי?
"נתחיל מזה שהייתי בין החולים הראשונים, חולה מס' 334. לא היו לי תסמינים, אבל נודע לי שנכחתי ליד מאומת ודרשתי מהרופא המחוזי להיבדק. בהתחלה לא היו בדיקות כמו היום, ובדקו רק אנשים עם תסמינים. לאחר הבדיקה הופתעתי לגלות שאני חיובי. כמובן שנכנסתי לבידוד ונהגתי לפי כל ההוראות, אבל אז גם הבנתי שהעסק הזה מאוד רציני ואי אפשר לזלזל בו. היה לנו יישוב עם תחלואה גבוהה, יחד עם הנהגת היישוב ביקשנו מבני 65 ומעלה להישאר בבתים ודאגנו לספק להם את כל הצרכים, תרופות, מזון ועוד. לאט לאט התמונה התבהרה. ואם בסבב הראשון לא היו אצלנו הרבה חולים, בסבב השני המספרים כבר עלו. ביישוב החרדי שלנו, תפרח, התגלו 120 חולים והוא היה במקום הראשון בארץ ביחס למספר החולים למספר התושבים. מיד לקחנו אחריות יחד עם פיקוד העורף, והתחלנו לנקוט צעדים כדי להוריד את התחלואה".
מה עשיתם?
"ביצענו מספר פעולות חיוניות, כמו הידברות עם ההנהגה המקומית והרבנים, קיימנו הסברה מקיפה, גם באמצעות חוברות הדרכה למגזר החרדי, עברנו מבית לבית, יצרנו קשר טלפוני עם כל בית אב, דאגנו לחלוקת מזון למי שצריך, והפעלנו אכיפה מאוד נוקשה. עובדתית, בתוך שלושה שבועות ירדנו לאפס חולים, וזה לא פשוט ביישוב חרדי של 10 נפשות בממוצע, בבתים צפופים. דאגנו לפנות חולים למלוניות. אנחנו מכירים את השטח, וזה בדיוק ההבדל בין טיפול של רשות מקומית לבין טיפול מרכזי. זה מסביר מדוע לכל אורך הדרך אנחנו, כשלטון מקומי, מבקשים האצלת סמכויות.
"דוגמה נוספת, בסבב הראשון, עוד לפני שהקבינט הורה לסגור בתי כנסת, אני כבר נתתי הוראה לעשות זאת כאן. לסגור את בתי הכנסת, הבנו שזה מקור הדבקה, ואמרנו לאנשים 'תתפללו בחוץ', אין דרך אחרת".
מה קורה מאז בשגרת הקורונה שלך כראש רשות?
"אנחנו מפעילים חמ"ל קורונה שבו נציגים מכל המחלקות יושבים, מנתחים את הנתונים ומעבירים לשטח הוראות ביצוע באופן ממוקד. אני מכיר את התושבים שלי יותר מכל גורם אחר ויודע איך להתייחס לכל מקרה. האם, למשל, נדרש פינוי של חולה, האם יש בבית החולה אפשרות לבידוד או לא, איזו משפחה זקוקה לסיוע מהרווחה בשל המצב. אנחנו מכירים את השטח הרבה יותר טוב מהשלטון המרכזי ולכן התגובות שלנו הרבה יותר יעילות, מהירות וממוקדות".
כיצד מממנים את כל המערך הזה עם כל הסמכויות שהתווספו?
"נתחיל מזה שאין תקציב מדינה כבר זמן רב, והדבר מאוד משפיע עלינו. אין לנו תקציב נוסף. הרבה מהפעולות שאנו מבצעים - אפילו השוטפות ברווחה לדוגמה - ממומנות מתוספת תקציב כי הן לא תמיד נמצאות בבסיס התקציב. מכאן ברור שקשה מאוד לתפקד בצורה הזאת. ולמרות הכול, אנחנו 'מגרדים' מהיקב ומהגורן ומנסים שלא לפגוע בפעולות נחוצות. אבל זה מאוד קשה. לכן ביקשנו מממשלת ישראל, להעביר תקציב. לא ייתכן שנהיה חסרי אונים בעניין הזה".
מה קורה בתחום החינוך?
"תחום החינוך הוא עקב אכילס והבעיות בו מורכבות. כמרכז המועצות אנחנו מגישים מתווים הגיוניים למשרדי הממשלה. ביקשתי שכמגזר כפרי יאפשרו לנו ללמוד בתוך הישובים. זה יחסוך הסעות וימנע הדבקות בהסעות. אבל, לצערי, לא מאפשרים לנו את זה. ביקשנו גם לאפשר למידה בשטח פתוח, כולל לכיתות ז'-י"ב, ואישרו לנו. היום אנחנו נלחמים על זה שיאפשרו לנו לקיים פעילות הפגתית אחר הצהריים עם בני הנוער. הרי לפי הכללים עד 20 בני נוער, יכולים להתקהל בשטח פתוח. אז מדוע לא עם מדריך בוגר? אנחנו מדווחים על בני נוער הסובלים מחרדות, על עלייה בהתנהגויות סיכוניות ובעיקר על תחושות בדידות חברתית- שזה הגורם לכל אלה. מפגשים מסודרים, עפ"י הכללים ועם מדריך רק יסייעו.
כיצד אתם מטפלים באוכלוסייה המבוגרת?
"זו הבעיה המרכזית שלנו. בני הגילים המבוגרים היו רגילים לצאת למרכזי היום ולקיים פעילויות שונות ופתאום, ביום בהיר, סוגרים אותם בבתים והם לא יכולים לצאת. לכן דאגנו שאנשי הרווחה שלנו יפגשו את האנשים המבוגרים בחצר ביתם. יצרו קשר טלפוני. בני הנוער שלנו מגיעים לבתי הקשישים וחוגגים להם יום הולדת. אומנם בחצר ובריחוק אבל עושים להם שמח ונותנים להם להבין שאכפת לנו מהם".
אילו כישורים ויכולות נדרשים מראש רשות באופן כללי ובמיוחד היום, בתקופת משבר כל כך קשה?
"ראש רשות צריך להיות גורם שמרכז ומנהל את כל התחומים - החינוך, הרווחה, הקהילה, התקציבים. הוא זה שצריך לפעול מול משרדי הממשלה. בדרך כלל, מי שנבחר לראש רשות יודע לעשות את הדברים".
נחזור לנושא האצלת סמכויות לרשויות שהוא לב ליבו של העניין במיוחד בימים אלה.
"כפי שאמרתי, אני חושב שבסופו של דבר ראש הרשות ועובדי הרשות מכירים את היישוב יותר מכל גוף אחר, ואני שמח שגם השלטון המרכזי מתחיל להפנים את זה. אבל זה לא מספיק. יש הבדלים בין הרשויות וצריך לאפשר מרחב פעולה לכול ראש רשות, על פי צרכיו ויכולתו, כמובן, כפוף לפיקוח".
איזו עצה טובה היית נותן לראש הממשלה?
"העבר את הסמכויות לראשי הרשויות. אנחנו יודעים לנהל זאת לא פחות טוב מקבינט הקורונה. לקיים פורום קבוע של התייעצות עם ראשי הרשויות. אחת הבעיות הקשות היא שהתחושה בציבור היא שההחלטות כפופות לשיקולים פוליטיים צרים. למה הם כן והם לא. וכאן יש הכרח להגביר את האמון של הציבור וזה יכול להיות ע"י הידברות רצופה עם הציבור והידוק הקשר בין ראש הממשלה גם עם השותפים לקואליציה וגם עם האופוזיציה. צריך להתייחס לקורונה כאל זמן מלחמה.
וכשהמשבר יסתיים, לאן תרצה לקחת את מרחבים ואת המועצות האחרות?
"התמודדתי לתפקיד יו"ר מרכז המועצות האזוריות כי אני חושב שלמרחב הכפרי יש מקום מאוד חשוב במדינת ישראל, לצד הערים. להערכתי, לא כול משרדי הממשלה מכירים בחשיבותו של המרחב הכפרי. אנחנו צריכים לפתח את הערים השכנות, וגם את היישובים שלנו. בסופו של דבר, יש חשיבות לנושא החקלאות, לביטחון המזון ולייצור התוצרת שלנו כאן. אנחנו מעבדים עד התלם האחרון - וזו לא קלישאה. בואו נעודד את הערים לידינו לגדול ולהתפתח ולצדם את הישובים הכפריים, זה win win לכולנו".
מרחבים - מבט אזורי
ראש המועצה: שי חג'ג'.
מספר תושבים: 15,000 במרחבים.
שטח השיפוט של המועצות האזוריות: כ-17,500 קמ"ר.
מאפיינים דמוגרפים: כ-54 מועצות, כמיליון תושבים.
עיסוק עיקרי במועצות האזוריות: חקלאות.
