פעם סבא וסבתא היו בעיקר הכתובת לבייביסיטר או לביקור קצר בשבת. היום הם הופכים לשותפים לטיול, לפעמים גם ליוזמים ולמממנים, ויוצאים עם הנכדים לחופשות בארץ ובחו"ל. בעולם שבו כל דור שקוע בענייניו, טיול בין־דורי הוא לא סתם בילוי, אלא דרך ייחודית לעצור את הזמן, להתחבר באמת ולבנות זיכרונות שיחזיקו הרבה אחרי שהתמונות יישכחו בסמארטפון.
לתופעה הזו יש שם: Gramping. יותר ויותר משפחות מגלות את הקסם בטיולים שמדלגים על ההורים ומחברים סבים ונכדים סביב חוויה משותפת. כמו מגמות רבות אחרות גם זו התחילה בארה"ב, אבל היא הולכת וצוברת תאוצה גם בישראל ומסתמנת לא רק כטרנד חולף אלא כמסורת משפחתית חדשה – והוכחה שטיול טוב אינו רק יעד, הוא קשר בין־דורי שאי אפשר לקנות בכסף.
15 טיולים עם הנכדות והיד עוד נטויה
המילה Gramping היא הֶלְחֶם של Grandparent ו-Camping, אבל בפועל היא מתארת מגוון רחב הרבה יותר של טיולים, שבהם סבים וסבתות מבלים עם נכדיהם, לפעמים גם עם ילדיהם, זמן איכות משמעותי. זה יכול להיות טיול בטבע, חופשה עירונית, נופש כפרי או שיט. המאפיין המשותף לכולם הוא לא סוג היעד, אלא סוג הקשר.
יש משפחות שכבר הפכו את הגראמפינג לדרך חיים של ממש. אחת כזו היא שולמית אמיר, בת 74 מתל אביב, אמא לשלושה ילדים וסבתא לארבע נכדות בנות 13, 19, 23 ו־25. עד כה היא לקחה אותן 15 פעמים לחו"ל, לעיתים עם ההורים, ולפעמים רק אותן. לאן? "לאן שיש דיל טוב ביעד מעניין שהן רוצות לבלות בו", היא אומרת, "ואני משתדלת לעשות טיול כזה לפחות פעם בשנה".
הן כבר היו בלונדון פעמיים, יצאו למספר קרוזים וביקרו בכל היעדים הנחשבים באירופה. "בדרך כלל", היא מספרת, "אנחנו נוסעות לארבעה או חמישה ימים. הקרוזים נמשכים עשרה ימים, ובזמן הזה אני לא חוסכת עליהן. אני לא אומרת להן לא, בטח לא על חוויה או בגד שהן רוצות". אבל כסף ושופינג הם לא העיקר, אלא החוויות. "המטרה היא לבלות זמן איכות עם הנכדות", היא מדגישה. "אני רוצה לתת להן זיכרונות שיישארו איתן לאורך הרבה שנים".
מהגליל עד לונדון
אף שמרבית הסוכנויות בישראל עדיין לא מסמנות "Gramping" כקטגוריה רשמית, המגמה קיימת גם אצלנו. "המשפחות כבר עושות את זה, הסוכנויות עוד לא יודעות למכור את זה", אומרת בת חן ישועה, מנכ"לית רשת מלונות "מטיילים". לדבריה, היא פוגשת יותר ויותר סבים שמתקשרים ישירות ומחפשים חופשה ש"תשרת את כל הגילים בלי לחנוק אף אחד".
במלונות הרשת התאימו פיזית את החדרים כך שסבא וסבתא מקבלים פינת מנוחה שקטה, הנכדים מרוויחים מרחב משחק ולכל אחד נשמרת פרטיות. "החדרים המרווחים שלנו נולדו בדיוק בשביל הרכב כזה", אומרת ישועה, "אם אין תנאים בסיסיים נוחים, שום מסלול לא יעבוד".
גם בשטח רואים שינוי. מדריכי ג'יפים בגליל מספרים על עלייה בהרכבים של סבא, סבתא ונכדים במסלולי מים קלים; במתנ"סי חיפה ועכו מופעלות סדנאות יום רב־דוריות שילדות ונכדים משוטטים בהן יחד, והעמותות הירוקות מוציאות טיולי שקיעה מודרכים שמתאימים לכל כושר גופני. יוזמות כאלה צומחות מלמטה: קבוצות פייסבוק מקומיות מפרסמות "טיול סבים־נכדים לשבת", שמתמלאים תוך שעות.
והיעדים? "לא חייבים להתרחק כדי לייצר קסם", אומרת ישועה, "לפעמים מספיקה נסיעה של שעה וחצי כדי שהמשפחה תרגיש בעולם אחר". אפשר לטייל בירושלים שמציעה הרבה מאוד אטרקציות מעניינות, אפשר לערוך סיור קולינרי בוואדי ניסנאס בחיפה ועל הדרך לבקר בגנים הבהאיים או במוזיאון המדעטק, או לבלות במגוון חדרי בריחה המיועדים לכל המשפחה. הגליל מספק טבע ונחלים, ויש לא מעט קיבוצים שמאפשרים לינה בדירות משפחתיות.
ויש גם טיולים יקרים יותר כמו משפחות שממריאות לספארי בטנזניה או לטיול קרוואנים בניו זילנד כמתנת בר/בת מצווה. זה כמובן לא הסטנדרט, עיקר הגראמפינג הישראלי מתקיים כאן, או ביעדים כמו לונדון, ברצלונה, כרתים ולרנקה.
ממנפים את הפוטנציאל
ומה המצב בעולם? מה שהתחיל כגחמה חמודה של כמה סבים אמריקאים הפך בשנים האחרונות להרגל משפחתי, כזה שמופיע ביומנים. סקר של Family Travel Association הראה שיותר מ־40% מהסבים בארה"ב כבר טיילו עם נכדיהם, ו־32% מהם עשו זאת לבד, בלי ההורים. למה הם עושים את זה? בסקר שערכה חברת Booking.com השיבו 75% מהנשאלים שהטיול גרם להם להרגיש צעירים יותר, ו־72% תיארו אותו כאחת החופשות הטובות ביותר שעשו. לפי מחקרים, גראמפינג תורם לכל המשפחה: הסבים חווים תחושת משמעות מחודשת והפחתת בדידות, הנכדים נהנים מתשומת לב מלאה ומפתחים מיומנויות תקשורת רגשית, וההורים זוכים להפוגה מבורכת.
המתכון ל"גראמפינג" מוצלח
הסכנה הגדולה בטיול כזה היא לתכנן אותו כאילו מדובר בחופשה רגילה. בפועל, זו נוסחה אחרת לגמרי, והיא חייבת להיות גמישה, כדי שלא נמצא את עצמנו במוזיאון משעמם, או בוויכוח על לאיזו מסעדה נלך שיגמור את הסבלנות לכולם.
מודולריות היא שם המשחק: לא כל הנכדים רוצים אותו הדבר ולא כל סבתא יכולה לטפס במדרגות לאטרקציה המקומית. "צריך לבנות את הטיול כך שכולם יוכלו לקחת חלק", מבהירה ישועה, "אבל גם לפרוש כשמתאים להם". היא מדגישה את חשיבות התכנון מראש. לא רק של המסלול, אלא גם של הלינה, זמני הארוחות והאיזון בין ביחד לעצמאות. "ככל שהתיאום מראש טוב יותר", היא מציינת. "כך יש פחות מריבות".
עצת הזהב היא לבנות ימים עם שלד ברור, פעילות אחת מרכזית, זמן מנוחה קבוע, ותיאום ציפיות יומי. אם צריך, אפשר אפילו לערוך שיחה קצרה בערב עם הנכדים ולהכין יחד את היום הבא.
לא על האטרקציות לבדן
לא תמיד צריך אטרקציות כדי ליצור רגעים של קרבה, לפעמים דווקא הדברים הקטנים – משחק קלפים, חידון מצחיק או משימת הפתעה – הם אלה שמייצרים את הצחוקים הכי טובים. טורניר טאקי משפחתי, סדנת בישול מאולתרת – שבה סבא לומד להכין סושי מסרטון ביוטיוב – או חדר בריחה וירטואלי שבו הנכדים אחראים על הפיצוח והמבוגרים על הפנס, כל אלה יוצרים מרחב שבו כל אחד מביא משהו אחר לשולחן. אפשר גם ללכת על משחקים קלאסיים כמו "טאבו", "שם קוד", או להכין טריוויה על אילן היוחסין של המשפחה, ואפילו גרסה מותאמת של "חבילה הגיעה" עם שאלות מותאמות לגילאים.
והטיפ שעובד בכל גיל: תנו לילדים להכין משימה לסבא או לסבתא. זה לא רק משעשע, זה גם משנה את הדינמיקה. כשהמבוגרים במשימות, הילדים פתאום מרגישים אחריות ומתחברים באמת.
עבור גילאי ה-Midlife, שיתוף חוויות עם בני משפחה צעירים יותר הוא מתכון לא רע לחידוש כוחות ושיפור הבריאות הרגשית והחברתית. האינטראקציה הזו היא הדדית: באמצעות הטיולים והפעילויות המשותפות, סבים וסבתות יכולים להכיר טוב יותר את תחומי העניין והעולם של נכדיהם, והנכדים יכולים ללמוד להעריך את החוכמה והניסיון של המבוגרים. "גראמפינג" אולי התחיל כטרנד, אבל עבור משפחות רבות הוא הופך למסורת, כזו שאי אפשר לקנות בכסף ואי אפשר למדוד במספרים. בסוף אלה בדיוק הסיפורים שעוברים מדור לדור, גם הרבה אחרי שתם הטיול עצמו.
בשיתוף קבוצת אורנים
