בדרך לעבודת עיצוב פנים של וילה בגבים היא ירדה מהרכבת בתחנת שדרות, שלפה את הטלפון, פתחה את המצלמה ואמרה לעצמה מול העדשה: "אין לי גבולות". שלוש מילים, סרטון אחד, תחנה אחת בדרום הארץ – וזהו, הרשת התפוצצה. מאות אלפי צפיות, אינספור שיתופים, אפילו חיקוי מפתיע של אייל שני, וגל של תגובות שלא הפסיקו לזרום. עבור אוה סמואלוב, מעצבת פנים בת 73, עם ניסיון של 50 שנים בתחום העיצוב פנים, זו לא הייתה סתם בדיחה חולפת, אלא רגע של התעוררות, ההבנה שמצאה את הקול הדיגיטלי שלה בדיוק בגיל שבו החברה ממהרת להניח שאת כבר לא אמורה להתחדש.
ארסנל דיגיטלי עשיר
אוה לא נולדה לתוך טיקטוק, לא גדלה על עריכת וידיאו ולא ביקשה מהנכדים להסביר לה איך משתמשים באפליקציות. להיפך. היא למדה, ניסתה, טעמה, ערכה, העלתה ועשתה את כל זה לבד. הטכנולוגיה מבחינתה אינה אתגר וגם לא מכשול, אלא תשתית של עצמאות. היא לא פוחדת ממסכים, לא מחכה שמישהו יראה לה ולא צריכה תרגום למונחים כמו AI, או רילז. "זה לא עניין של גיל", היא אומרת, "זה עניין של גישה".
"לפני שנתיים וחצי הבנתי שטיקטוק הולך להיות הדבר הבא", היא מספרת, "ומכיוון שאני אוהבת להיות עדכנית בעסק שלי, נרשמתי לקורס טיקטוק לבעלי עסקים. הקורס היה רציני – עם מנכ"לי חברות גדולות ודוקטור לאסטרטגיה. גם הם לא בדיוק ציפו למצוא שם אישה בת 71".
איך נראתה ההתחלה שלך ברשת החברתית של הצעירים?
"בהתחלה עשיתי סרטונים של מעצבת פנים, בסגנון של 'כאשר אתם בוחרים ספה סגולה, מן הראוי שהקיר מאחוריה יהיה בצבע לבן'. וככה עשיתי לאורך מספר חודשים, עד שתיכננתי בית בקיבוץ גבים והגעתי לשם ברכבת. ירדתי בתחנת שדרות, לקחתי את הטלפון, הסתכלתי לאחור וצילמתי את עצמי אומרת 'אין לי גבולות! עד שדרות אני מגיעה בשביל העבודה, אין לי גבולות!' וזה פוצץ את הרשת".
חלק מהלקוחות הרימו גבה, אפילו שתיים. "היה לקוח שאמר לי 'תקשיבי, אם הייתי רואה את הטיקטוק שלך, לעולם לא הייתי לוקח אותך להיות המעצבת שלי'", היא מספרת בצחוק. אבל לאחר מכן, לא רק שהלקוח ביקש ממנה לעצב עבורו חמישה פרויקטים נוספים, עכשיו הוא מבקש לעשות איתה סרטונים משותפים. "אני אישה שעושה מה שעושה לי טוב", היא מתגאה, "לא מעניין אותי מה הסביבה אומרת".
המעבר הזה, מדרישת החברה לעשות דברים "נכון" או "לפי הכללים" אל הספונטניות הלא מצונזרת, זה בדיוק מה שכבש את הרשת. הפיד שלה מלא חיים, צבע, שיגעון, חופש ובעיקר חוסר נכונות להיראות כמו עוד אחת שכבר כולנו ראינו.
היא אולי בת 73, אבל בארסנל הדיגיטלי שלה יש יותר כלים ממה שיש לרוב הצעירים שמסביבה. צ'אט GPT? כבר מזמן אצלה בשימוש שוטף. אפליקציות ליצירת דימויים מתמונות? מותקנות ומופעלות. תוכנות לעריכת וידיאו? יש לה כמה, והיא משתמשת בהן בעצמה כדי להעלות סרטונים בקצב מסחרר. בכל זאת, יש מעריצים שהיא צריכה לספק. "אני לא מחכה לאף אחד", היא אומרת, "לא לנכדים, לא לבן, לא לשכנה. אם אני רוצה לעשות משהו, אני לומדת ועושה".
את באמת לומדת הכול לבד, בלי עזרה מאף אחד?
"חד משמעית. אני לא צריכה להציק לאף אחד בשגרת היום שלו ולא צריכה לבזבז את זמני עד שמישהו מתפנה. אני אוהבת לשלוט בלו"ז שלי, זה משחרר. אם יש אפליקציה חדשה שמסקרנת אותי, אני פשוט נכנסת ומתחילה לשחק איתה עד שאני מבינה. זה הקצב שלי, וזה מה שמתאים לי".
אוה חיה את הדיגיטל ועושה הכול בסמארטפון ובאפליקציות. "יש לי חברות שלא משתמשות ברבע מהאפליקציות שאני משתמשת, אבל אני אוהבת להתקדם. איפה שיש קצב, שם אני נמצאת".
איך את משלבת את הטיקטוק עם חייך כמעצבת פנים?
"אני מעצבת פנים כבר 50 שנים, תמיד הייתי מעודכנת בכל הטרנדים הכי חדשים והכי כיף לחדש. הטיקטוק כעת חלק בלתי נפרד גם מהחיים המקצועיים שלי ואני מעלה סרטונים של עבודות בתהליך, עבודות שסיימתי וגם פשוט נסיעה בדרך לעוד לקוח.
"אני אוהבת את העבודה שלי והעבודה עם הלקוחות שלי, והם חוזרים אליי גם לליווי של עיצוב הבית הבא או המשרד הבא וחדוות החיים ואהבת האדם עוברת גם בסרטונים.
"היום חלק משמעותי מהעבודה שלי משתלב עם פרויקט SEA ONE PRIVATE CLUB, הגעתי כדי לעצב את משרד המכירות שלהם, למרות שלא היה לי ניסיון בתכנון משרדי מכירות.
"נבחרתי על ידי המשנה למנכ"ל קבוצת אורנים, שירה אורן־נחמיאס, והיא מספרת שנבחרתי כי מכל מעצבי הפנים שריאיינה היא הרגישה שקלטתי מיד את מהות הקונספט של הריזורט ליבינג שהיה חשוב להעביר בעיצוב משרד המכירות. בקבוצת אורנים היו כל כך מרוצים מהתוצאות, שכעת אני מלווה דיירים שהצטרפו לריזורט ומגשימה להם את חלום הדירה בקו ראשון לים עם הטאץ' האישי של כל אחד ומעורבת גם עם מנכ"ל הריזורט סהר טל, בעיצוב חללים מיוחדים שמתוכננים להיפתח בהמשך בפרויקט".
"בזכות הטיקטוק גיליתי שיש לי עוד חלומות חדשים"
יחד עם העוקבים והחשיפה, אוה התחילה לקבל תגובות מהסוג שלא מצפים להן כשפותחים טיקטוק, לא רק לייקים ואימוג'ים, אלא סיפורים אישיים. "כל מי שמבקש ממני סרטון ברכה מקבל תמיד", היא מספרת, "אבל יום אחד קיבלתי הודעה שאומרת 'יש לנו חבר במצב קשה בגלל סיבוך של מחלה, אנחנו נוסעים לבקר אותו בשבת. אולי תעשי לו סרטון ברכה?' כמובן שהסכמתי. שלחתי סרטון אישי, וחשבתי שזהו".
יומיים אחר כך הגיע סרטון תגובה ששינה את חייה. "אני פותחת ורואה חבורה של צעירים עם נשק שכולם צועקים 'אין לי גבולות!' ובאמצע עומד הבחור ששלחתי לו את הברכה", היא משחזרת. "מאדם שבקושי מסוגל לדבר הוא פתאום עומד ומחייך. זה פירק אותי. הבנתי שמה שאני עושה ברשת זה לא רק בידור, זה יכול להיות גם טיפול".
"שם זה היכה בי", היא מדגישה, "שאני לא יכולה להישאר רק מאחורי המסך. באותו שבוע נרשמתי ללימודי ליצנות רפואית". היום היא פועלת בבתי חולים שיקומיים וגריאטריים, ומשתמשת בדיוק באותה גישה שכבשה את הרשת, רק בלי פילטרים ובלי מסכים. החלום שלה: להיות ליצנית רפואית של חיילים. "אני קודם כל מסתכלת בעיניים", היא אומרת, "בלי דיבורים מיותרים. ברגע שיש קשר עין אתה רואה את הבן אדם. לפעמים אפילו בלי מילה אחת. זה מספיק כדי להחזיר לו משהו מעצמו".
אוה לא רק שלא עוצרת, היא לוחצת על הגז. מבחינתה, עצם הרעיון של להסתפק במה שמכירים הוא מתכון לדעיכה. "אני רואה סביבי נשים וגברים בגיל שלי שמפחדים מטכנולוגיה", היא אומרת, "מפחדים להירשם, להוריד אפליקציה, לנסות משהו חדש, וזה חבל. אם אתה לא מתקדם אתה נשאר מאחור. ולי לא מתאים להישאר מאחור".
"אין דבר כזה מאוחר מדי", היא פוסקת בסיום. עם אפס פחד מדברים חדשים אוה מוכיחה: כשיש רצון, באמת אין גבולות.
בשיתוף קבוצת אורנים
