מקצוע עורך הדין היה פעם משאת הלב של האם היהודייה, לצד רופא. ההצלחה לבעל רישיון הייתה מובטחת ואיתה הפרנסה המכובדת. הגילדה של עורכי הדין שנתמכה על ידי מיעוט אוניברסיטאות שהכשירו לתפקיד בצד בחינות לא פשוטות של הארגון, גרמו לכך שהביקוש לשירותי עריכת דין היה תמיד גבוה מההיצע והמחירים בהתאם.
בתחילת שנות התשעים החלה פריצת המכללות לתחום והן הציעו לימודים בסגנון שונה. החל מהנמכת רף דרישות הקבלה, עבור דרך שיטות לימוד שהאכילו את הסטודנטים בכפית והקטינו את רמת הדרישות שהייתה מקובלת באוניברסיטאות וכלה בקורסי הכנה לבחינות שהתמקדו בעיקר בדרך למעבר ולא בהעמקה ובכלל הידע המשפטי הנדרש.
התוצאה הייתה הצפת התחום במספר גדול של עורכי דין, בהיקף שאין לו אח ורע יחסית לגודל האוכלוסייה, בהשוואה לשאר העולם. אפילו ארה"ב שבה בכל דבר נזקקים לעורכי דין וההתדיינות המשפטית שם נפוצה ומקיפה, אין דמיון בכמות האנשים שהוכשרו להיות עורכי דין לעומת הכמויות כאן בישראל.
מובן שעם הפופולאריות המוגזמת של לימודי המשפטים, והרצון של המכללות למשוך מועמדים ככל שניתן, ירדה גם רמת הדרישות בכניסה ללימודים ואפשרה הכשרת עורכי דין רבים, שבעבר היו מתקשים להיכנס למקצוע.
מטבע הדברים כששוק מוצף בספקי שירות, חלק מהספקים עוזבים את השוק כעבור זמן מה. ואכן, עורכי דין רבים סיימו את הכשרתם, תלו את התעודה על הקיר או צפנו אותה במגירה, והלכו לעבוד בתפקיד פקידותי או ניהולי אחר.
שוק ההייטק קורץ למוכשרים
לא מעט מהמוכשרים שבין עורכי הדין הצעירים פנו לכיוון של חברות ההייטק שהתגלו כמתגמלות. אמנם הכשרה כעורך דין אינה תואמת את צרכי ההייטק ורק במקרים מעטים יחסית יש תפקיד הקשור במשפטים שמתאים לעורך דין צעיר, אבל ברבות מחברות הייטק, יש יכולת לקחת מוחות טובים ולעשות בהם שימוש, בין אם ניהולי, שיווקי ועוד. מעטים מאותם צעירים גם לקחו קורסים על מנת לבצע הסבה מלאה לטכנולוגיה וחסרונם של כישרונות אלה בהחלט ניכר בשנים האחרונות שקדמו למשבר שהחל או התעצם במהלך 2022.
תופעת "רודפי האמבולנסים"
ועדיין, אחרי כל העזיבה של חלק מעורכי הדין, התחרות קשה מאוד. אם נביט על אחותנו הגדולה ארה"ב, שם מוכרת תופעת "רודפי האמבולנסים" - כינוי לעורכי הדין שרודפים אחרי נפגעי תאונות דרכים על מנת לייצג אותם בתביעות. דוגמה לכך הייתה התרסקות מטוס אל על באמסטרדם, כאשר בפחות מיממה אחר האסון נחתה בשדה התעופה טיסת שכר ועליה 400 עורכי דין אמריקניים שהציעו את שירותיהם. במקביל בטיסה מסחרית רגילה הגיעו עוד 100 עורכי דין מניו יורק, ובסך הכל 500 עורכי דין שפשטו בין ההריסות וניסו ליצור קשר עם הניצולים ומשפחות הנפגעים.
משרדי עורכי הדין הגדולים משכילים לגבות שכר טרחה אסטרונומי ובאופן טבעי גם מרכזים אליהם את החברות הגדולות והעשירות ולכן ההכנסות לשותפים במשרדים אלה גבוהות מאוד, מעל 7 ספרות לשנה, אך גם עובדים בדרג בינוני מרוויחים היטב בתוספת הסיכוי להפוך להיות שותפים. השאלה היא מה יכול לעשות עורך דין שלא התקבל לאחד המשרדים הגדולים, אם בשל העובדה שלא למד באוניברסיטה מובילה או סיים עם ציונים טובים ואם בשל חוסר קשרים.
למעשה, עורכי דין אלה מחפשים הזדמנויות שונות אם מכונס הנכסים ואם מהיכרויות משפחתיות וחברים קרובים שזקוקים לעורך דין לנושא כזה או אחר, ובדרך כלל מתקשים להתמחות בנושא מסוים, כי הם ייקחו כל תיק בשל הצורך "לגמור את החודש". שכר הדירה מעיק ואם יש רצון להיעזר בכוח עזר אם מסוג מזכירה/עוזרת משפטית או סטאז'ר, המשימה נעשית קשה יותר. במקרים רבים, עורכי דין מנסים להתחבר למשרדי שותפות של שניים על מנת להוריד את הנטל המשותף של הוצאות התקורה וגם נותנים גיבוי זה לזה.
פריצה לעולם הדיגיטלי
לנוכח עליית הפרסום ברשתות החברתיות, בולטים עורכי דין שעושים שימוש בטיק-טוק, בסרטונים שמרביתם נראים כעבודה ביתית, לא ערוכה היטב, וללא כל הדרכה מקצועית כיצד להעביר מסרים ביעילות. אבל, עצם השימוש באמצעים השונים מראה כי עורכי הדין מחפשים כל דרך להגדיל הכנסות ואם בעבר פרסום לא היה אפשרי, בעולם הדיגיטלי של היום עם הנהלים החדשים, אנו מוצאים יותר ויותר עורכי דין שמנסים לפרוץ לתודעה.
כמה כללים למי שרוצה להיות עו"ד עצמאי
בעולם שבו יש תחרות כה קשה, לעולם יהיו כאלה שיתקשו להתפרנס ורבים המוכשרים יותר יאבדו את קולם בהמולה הכללית, ולא תמיד יגיעו ללקוחות הנכונים. אולם, בין הדברים שעורכי דין חייבים לשנן, אם כבר החליטו לפתוח משרד עצמאי:
1. לשותפויות יש מכפילי כוח לעומת עבודה כבודדים. במקרים מאוד נדירים העבודה כבודד תשתלם בהשוואה לשותפות.
2. מציאת שותפים נכונים ומתאימים אינה משימה פשוטה וכל התקשרות כזאת חייבת להיות מלווה בתקופה של עבודה מוקדמת בה ההתקשרות הינה על בסיס משרד משותף או שירותים משותפים, בלי שיתוף הכנסות, רק לצורך היכרות בהתנהלות.
3. בשותפות, אם שני הצדדים הגונים, אסור לעשות התחשבנויות קטנות. לעולם אין סימטריה בין שותפים, בוודאי שלא בכל המרכיבים. ההבנה כי לעיתים יתרונות עלולים להפוך לחסרונות ולהיפך, צריכה להיות נחלתם של השותפים. שותפות חייבת להיות מבוססת על חלוקה שווה של הוצאות והכנסות ואת הערכת ואומדן הכדאיות רצוי לעשות לא לפני שחלפו שנתיים. כמו כן, לא תמיד אם המאזן מראה יתרון לצד אחד, כדאי בהכרח לפרק שותפות.
4. אם כבר יש שותפות כדאי להקצות משאבים לשיווק משותף אך מקצועי, גם במחיר כלכלי כואב. שיווק חובבני מביא לתוצאות הפוכות. מנגד גם מציאת מומחים נכונים, אינה דבר פשוט ונדרשות המלצות אמיתיות.
5. לכל עורך דין/עורכת דין עצמאי/ת כדאי שיהיה בן/בת זוג שיש להם משכורת קבועה שתאפשר לגשר על תקופות קשות. בסופו של דבר העצמאות תשתלם.
6. התמקדות היא חשובה וכדאית, אבל אם אפשר לייצר עוד מקור הכנסה צדדי שיאפשר להחזיק את הראש מעל המים, זה חיוני. זו יכולה להיות הוראה במשרה חלקית או תפקיד אדמיניסטרטיבי בארגון על בסיס חלקי. זה מסייע בשנים הראשונות לביסוס תיק לקוחות.
7. תמיד כדאי לתת ללקוח יותר ממה הוא ציפה, אבל גם להראות לו את הדברים, ולא באופן בוטה. כלומר להמחיש בעדינות את הערך המוסף שקיבל לרבות שעות שלא חויב בהם ופעולות שבוצעו לטובתו. אסור לתת עבודות גדולות בחינם, אבל ג'סטות קטנות עדיף שלא לחייב כדי שלא תיווצר תחושת חזירות ואנטגוניזם.
8. לקוחות גדולים יודעים לשלם טוב יותר מלקוחות קטנים, אבל צריך גם להיזהר מלקוחות גדולים מסוימים. לעיתים הדרישות שלהם עלולות להיות בעייתיות.
9. אחד הדברים שלקוחות יודעים להעריך במיוחד הוא זמינות גבוהה. עורך דין שמקפיד בתחילת דרכו על שעות משרד פורמליות ולא נותן מענה למצוקות מתעוררות, יגלה מהר מאוד כי הניכור שנוצר לא מאפשר המשך עם הלקוח שחש נפגע. מנגד, יש מקרים בודדים בהם צריך לדעת להעמיד גבולות.
הכותב מיכאל תבור מנהל את חברת הייעוץ תבור כלכלה ופיננסים בע"מ, העוסקת בין היתר בחוות דעת כלכליות לבתי המשפט, הערכות שווי וניתוחים שונים למשרדי ממשלה וכו'.
