הכל נשאר במשפחה

אחרי יותר מ-44 שנה ועם תפריט נוסטלגי (וגם משודרג) הפכה מסעדת אמא בירושלים למוסד מיתולוגי. הכל התחיל מחלום של מרים בנימין, שרצתה שכל העיר תתענג על האוכל שהיא מכינה בבית, וייסדה יחד עם בעלה עמרם את מסעדת אמא ברחוב אגריפס הסמוך למחנה יהודה.

מאז כל אחד מבני משפחת בנימין המורחבת עבד במסעדה בשלב כזה או אחר, אפילו בני הדור הרביעי, וגם קשרים משפחתיים חדשים נוצרו: יורם בנימין, בנה של מרים וכיום בעל המסעדה, הכיר במסעדת אמא את אשתו שעבדה כמלצרית. "אפילו סבתא שלי מחבובה היתה מגיעה כל יום למסעדה ועוזרת במטבח. תמיד עבדנו רק עם המשפחה", הוא נזכר.

בתחילת דרכה נוהלה המסעדה על ידי הוריו של יורם, עמרם שעלה לישראל מכורדיסטן ומרים, שעלתה מעיראק. "ב-1981 היו מסעדות בודדות בירושלים. אמא, שהיתה אשת עבודה, שאפה מאוד לפתוח מקום משלה כדי להגיש את האוכל שבישלה בבית", מספר יורם.

אל המסעדה הצטרף יורם ב-1981 מיד עם שחרורו מצה"ל. "זו היתה תקופה שלא שאלו מה אתה רוצה לעשות בחיים, אמרו מה עושים וזהו. גם אח שלי שלמד באוניברסיטה התחיל לעבוד במסעדה וככה גם אבא שלי והאחיות שלי. אחרי כמה שנים אחי פתח יחד עם אבא שלי את 'בורקס אמא' שמכין בורקס וקונדיטוריה, ואני נשארתי פה. אפילו הכנסתי את הבנות שלי לעבודה, אבל לפני כמה שנים הן רצו לעשות משהו אחר והפסיקו".

האמא מרים חדלה להגיע למסעדה בתקופת הקורונה, אך הדרך שהתוותה נשמרת. המסעדה שומרת על המסורת ואוכל מסורתי ובעיקר על אווירה משפחתית.

המטבח במסעדת אמא פועל ברוח גישת ה-Slow Food, לאחר שיורם בנימין נחשף לתנועה והחליט ליישם את עקרונותיה במסעדה. התפריט כולל מנות ים תיכוניות ומזרחיות החל ממרקי קובה, סלטים, תבשילים, שניצלים, קציצות, ירקות ממולאים ועוד.

"זה אוכל שאכלנו בבית כילדים ואת הכל אנחנו מכינים כאן", אומר יורם ששיפץ וחידש את המסעדה רק לאחרונה בעקבות שריפה שגרמה למקום נזק.

במשרד של יוסף ג'וחא אנגל תמצאו חולצת כדורסל של מייקל ג'ורדן עם המספר 23 וכדורסל חתומים על ידי שחקני הפועל ירושלים בכדורסל, ובידיו המצלמה שבה הוא מתעד בשנים האחרונות את משחקי הקבוצה, מצלם את האוהדים, שולח למועדון ונהנה מכל רגע. מבחינתו הפועל ירושלים היא משפחה של ממש, ואת האהבה הוא מעביר לדורות הבאים: "יש לי 14 נכדים, מתוכם נכד בנוער של הפועל, שחקני כדורגל במועדון, שחקני טניס וג'ודו. אנחנו באים למגרש, יושבים במקום הקבוע בשער 3 שורה 10, ומשתדלים להיות אוהדים טובים".

הסיפור של ג'וחא בן ה-79 עם הפועל ירושלים התחיל בנסיבות טרגיות. הבן יאיר ששיחק בקבוצת הנוער של המועדון התגייס לשייטת 13 ונהרג בדצמבר 1996. היו"ר אז, דני קליין, חיבר בינו לבין הקבוצה והעניק לו גופייה מספר 13 של יאיר. מאז ג'וחא והמשפחה מגיעים כמעט לכל משחק בית. "בכל שנה אנחנו עורכים טורניר כדורסל לזכר יאיר, היו לנו 28 כאלה. בטורניר משתתפים שחקנים ותיקים, שיאיר היה אוהד שלהם כילד מהסוג שהיה יושב בצד ומעודד כל הזמן. לכל המשפחה יש חיבור טוב עם המועדון. הנצחנו את יאיר גם במצפה יאיר, ואני לוקח את השחקנים למצפה יאיר שנקרא על שמו כדי לתת להם ידע והיכרות עמוקה יותר עם ההיסטוריה של המועדון".

בשנתיים האחרונות הקשר התחזק עוד יותר, כשהמועדון עמד לצדו של ג'וחא והמשפחה עם חטיפתו של הנכד אופיר לרצועת עזה בשבעה באוקטובר. אופיר נחטף מקיבוץ בארי שבו התגורר עם חברתו, וחזר מהשבי אחרי 54 ימים. עם חזרתו חיבקה אותו הפועל ירושלים ואף אירחה אותו במשחקיה. "אנחנו מרגישים מאוד קרובים למועדון שעמד לצדנו ברגעים הקשים", אומר ג'וחא. "בשנה שעברה אופיר קיבל את הכבוד להניף את גביע המדינה שבו זכינו, והמעמד היה מרגש מאוד. כיום אני מקדיש 90 אחוז מהזמן שלי להחזרת החטופים, אפילו הייתי בוועדות הכנסת ודיברתי על הנושא הכי חשוב שיש, ולתחביב הצילום שלי שבו אני מתעד ספורט פראלימפי".