היסטוריון שיכתוב את קורות הזמן הזה יגדיר בוודאי את השבעה באוקטובר כתאריך מכונן. ההלם והזעזוע מהרצח הברוטלי לאור יום של נשים, זקנים וטף, הרס היישובים, שבירת קונספציות מושרשות, ההשלכות הכלכליות, החברתיות והתרבותיות - כל אלה ישרטטו קו גבול חדש בין "ישראל שלפני" ל"ישראל שאחרי". מנגד, גילויי הסולידריות הפנימית, הערבות ההדדית ועוצמתה של החברה האזרחית, שהתגלו במלוא תפארתן במלחמת "חרבות ברזל", יטביעו חותם ארוך על החברה הישראלית לטובה.
אך לא רק החברה הישראלית, יקבע היסטוריון העתיד, שינתה את פניה בשבעה באוקטובר, אלא גם התפוצות היהודיות בגולה, שהתגייסו מהיום הראשון לטובתה של ישראל. גם יחסי ישראל והתפוצות ישתנו, בין היתר משום שהעם בישראל גילה את עוצמתן של הקהילות היהודיות, את נחישותן ואת מסירותן בהגנה על ענייניה של ישראל בעולם שחלקו עוין.
לישראלים התברר לפתע סוד גלוי: הקהילות היהודיות הפרוסות בכל העולם מהוות נדבך חשוב, אפילו קריטי, בהגנה הרב-שכבתית של ישראל. הן חלק מעוצמתה הכוללת. כאשר החיילים והחיילות נלחמים בחזית והאזרחים נאבקים בעורף, ישנו גם מעגל שלישי של לוחמים ולוחמות בחזית הגלובלית, הקהילות היהודיות בתפוצות שהתגייסו למען ישראל.
התגייסות מקיפה של כל שדרות העם היהודי
כל קהילה בדרכה שלה וכל פרט יהודי בדרכו שלו התגייסו לטובת העניין הישראלי, והיקפי הסיוע והתמיכה הם באמת חסרי תקדים. אם בתרומות וסיוע לישראל ולשיקום יישובי "עוטף ישראל", אםבסיוע למשפחות החטופים והנעדרים ואם בהשקעה כלכלית לפיתוח ישראל ובפרויקטים של חיזוק תרבות יהודית-ישראלית. כל זאת, ובעצם ימי הקרבות, תוך המשך הפעילות החינוכית וההסברתית לקירוב הדור הצעיר בתפוצות לישראל והמשך העלייה.
היינו עדים לאירועים מרגשים - איסוף תרומות לחגיגת בר מצווה לילדי המפונים, מתנדבים שמגיעים מהתפוצות כדי לעזור ולסייע בקטיף ובעבודות החקלאיות השונות, ואנשי עסקים שהשילו את חליפותיהם ולוקחים חלק פעיל בהפגנות למען ישראל ולשחרור החטופים.
אגב, ההתגייסות של אנשי עסקים ויזמי הייטק יהודים היא מרשימה במיוחד. רבים מהם התגייסו לטובת ההסברה הישראלית וביצעו על דעת עצמם שליחות דיפלומטית: הסברה יום-יומית במקומות העבודה, הרצאות למנהלי קרנות השקעה וגיוס תמיכה ממשפיענים ומעצבי דעת קהל.
אני נפעמת במיוחד מגילויי ההתנדבות והתמיכה בישראל מצד הדור הצעיר של העם היהודי בתפוצות. זה שאמרו עליו שהוא "דור אבוד", שהוא צפוי להתבולל ושהוא אדיש לגורלה של ישראל. עולים חדשים שהגיעו לישראל, במיוחד כדי להתגייס, וחיילים בודדים שכבר משרתים, הם עדות חותכת שהלהבה לא כבתה גם בקרב דור ההמשך של העם יהודי.
ההתגייסות מקיפה את כל שדרות העם היהודי בתפוצות - ממנהיגי קהילות, ראשי פדרציות וארגונים יהודיים, מנהלי מכוני מחקר ומוזיאונים, ראשי אוניברסיטאות ומכללות יהודיות, דרך מחנכים ופעילים ועד המוני בית ישראל, שחשים צורך להשתתף בהפגנות למען ישראל, או לאסוף תרומות ליחידות צה"ל.
המאבק הכפול של יהודי התפוצות
אחת התוצאות המכוערות של המלחמה שנכפתה על ישראל היא התפרצות גלי אנטישמיות ברחבי העולם. שנאת ישראל הישנה לובשת צורה חדשה בדמות התנגדות חריפה לישראל והצגתה באור שלילי, עד כדי ערעור על עצם זכות הקיום שלה. כל זה מלווה בגילויי שנאה ואלימות כלפי יהודים ברחבי העולם, שהפכו למטרות חיות - סימון צלבי קרס על דלתות בתי מגורים ובתי עסק, הכאת יהודים (במקרה אחד היא אף גרמה למותו של אדם), התפרצויות זעם במקומות עבודה ונידוי חברתי. כל אלה הם מקור לדאגה עמוקה הן בקרב הקהילות עצמן והן בקרב הישראלים. זה מחייב את הקהילות גם להתארגנות עצמית להגנה ולפעולה.
במובן זה היהודים בתפוצת חשים שגם הם נמצאים במאבק - במאבק על זכותם להיות יהודים, על זכותם לשמור על זהותם ועל המורשת שלהם, על זכותם לחיות חיים שלווים במקומות שבהם הם מתגוררים ועל זכותם להזדהות עם בני עמם בישראל.
היהודים בתפוצות ימשיכו להיאבק על זכותם לשמור על קשרים הדוקים עם ישראל ולקיים מערך יחסים מסועף עימה, בד בבד עם המשך מעמדם כאזרחים שווי זכויות במדינותיהם.
מאבק כפול זה צפוי להימשך גם בעתיד, אך נדמה לי שיהודי התפוצות מחושלים יותר מבעבר והם מבינים את משמעות המאבק על היכולת לשמור על אורחות חייהם ולשמר את מסורתם ותרבותם.
תחושה עמוקה של סולידריות
נשאלתי לאחרונה האם אובדן תחושת הביטחון בעקבות השבעה באוקטובר ערער את תפיסת יהודי התפוצות על ישראל כמקלט בטוח. תשובתי היא חד-משמעית: לא. במאות המפגשים שקיימתי מאז פרצה המלחמה עם נציגים שונים של הקהילות היהודיות ברחבי העולם - ולא רק של מנהיגי הקהילות, אלא גם של חברים מן השורה - התברר לי כי מרבית היהודים בעולם חשים שאין להם בית אמיתי זולת ישראל, וכי התחושה הזאת לא רק שלא התערערה אלא אף התחזקה. הם מבינים שהם במלחמה וכל אחד ואחת מהם נלחמים בגבולות הגזרה שלהם למען מדינת ישראל ולמען העם היהודי.
מתוך הלב הפועם של מאה קהילות יהודיות בתפוצות עולה היום קריאה ברורה נוקבת, המהדהדת מקצה עולם לקצהו, לאחדות ולשותפות היסטורית הדוקה בין העם בישראל ובתפוצות. המלחמה היא שעת מבחן ונדמה לי שאנו עומדים בה.
ההתגייסות של יהדות התפוצות למען ישראל מייד עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" הייתה לא רק מרשימה אלא גם מרגשת. היא נבעה מתוך הזדהות אמת עם המדינה ותחושה עמוקה של סולידריות, שותפות ואחווה בין הקהילות היהודיות - בישראל ובתפוצות. ההתגייסות הזו, שעודנה נמשכת במלוא עוזה ועוצמתה, מעניקות לישראל תמיכה פוליטית, כספית, הסברתית ומוראלית והיא מעידה כאלף עדים על הקשר הבלתי יינתק בין חלקי העם היהודי.
מעל הכל, ההתגייסות הזו היא ביטוי נוסף לתפיסת הגורל המשותף של היהודים בעולם. בימים אלה, שבהם ישראל מנהלת מלחמה בכמה חזיתות ונאבקת על הלגיטימיות שלה בעולם, הקהילות היהודיות בעולם הוכיחו שהן לבנה חשובה בקיר הברזל הציוני. מעבר להכרת תודה והוקרה זה מחייב אותנו, הישראלים, להמשיך ולטפח את הקשרים שלנו עם יהדות התפוצות, באמצעות דיאלוג משותף ופעילות משותפת. על כולנו להירתם להמשך קיומם ושגשוגם של העם היהודי והציוויליזציה היהודית בכל מקום אשר בו הם נמצאים.
הכותבת היא יו"ר הקונגרס היהודי העולמי (WJC) ישראל
