קשה להתעלם מתנופת הבנייה שעוברת מדינת ישראל בשנים האחרונות. בימים אלה אנו עדים למספר פרויקטי תשתית לאומיים שעתידים לשנות את חיינו בעתיד הקרוב מקצה לקצה, בדגש על הקמת קווי הרכבת הקלה בגוש דן, בשילוב עם סלילת כבישים, הקמת מחלפים, גשרים ושלל עבודות הנדסיות במרחב הבין־עירוני והעירוני, שהינם חלק ממהפכה תחבורתית אמיתית שנועדה להציב את ישראל בשורה אחת עם המדינות המפותחות בעולם.
בתוך המהפכה המתוארת ניצבת זה למעלה משני עשורים קבוצת י.ד עשוש בצמרת הענף, שאחראית על ביצוע פרויקטים רבים ומורכבים ברחבי המדינה ברמת התכנון והביצוע, תוך הקפדה על מספר מרכיבי איכות, החל במצוינות ניהולית וביצועית, דרך שיטות עבודה מתקדמות ועד היכולת להתמודד עם הצרכים והאתגרים בענף.
מאז הקמתה ועד היום מבצעת החברה פרויקטים עבור המגזרים הפרטיים והציבוריים המובילים במשק הישראלי, ביניהם חברות ממשלתיות, חברות וגופים פרטיים וכן רשויות מקומיות ותאגידים עירוניים בפריסה ארצית רחבה.
מחברה משפחתית קטנה לאימפריית בנייה ותשתיות
הסיפור של משפחת עשוש מתחיל אי שם בראשית שנות ה–50 של המאה הקודמת. לאחר טרגדיה גדולה שבה נרצח סב המשפחה במתקפת חוליות פדאיון מרצועת עזה, לקח על עצמו בנו, שאול, אביהם של דוד ויאיר, את הטיפול באחיו ובמשק החקלאי של המשפחה במושב תלמים שבדרום.
"חיינו חיים נורמטיביים, אמנם בבית קטן עם משפחה מורחבת שכללה את סבתם ואת אחי האב, ללא הרבה אמצעים, אבל עם המון שמחת חיים ואהבת חינם", מספר בנו דוד עשוש, שבמשך כעשור וחצי עבד בחברה המשפחתית כמנהל פרויקטים, עד שהקים בצוותא עם אחיו, יאיר, את חברת י.ד עשוש תשתיות בע"מ בתחילת המילניום הנוכחי.
"אבי ז"ל עסק בעיקר בתחום עבודות העפר והפיתוח, שבו הפך לשם דבר ברמה הלאומית. כשהקמנו את החברה כשנה וחצי לפני פטירתו, חיפשנו להתרחב לאפיקים נוספים, בעיקר לטובת עבודות משולבות של בנייה, תשתיות, הקמת מערכות מכניות וחשמל, כמו גם עבודות הנדסיות בהיקפים גדולים".
החברה החלה את דרכה עם מספר מצומצם של עובדים, אולם במרוצת השנים התפתחה עקב בצד אגודל והפכה לחברה המבצעת פרויקטי תשתית לאומיים מורכבים באיכות גבוהה ותוך עמידה בלוחות זמנים צפופים.
הודות לניסיון עשיר כחברה קבלנית בעלת סיווג 5 (הגבוה בענף) י.ד עשוש לוקחת חלק בביצוע פרויקטים לאומיים בהיקפים גדולים במיוחד, לרבות עבור רכבת ישראל, נת"ע, נת"י, מע"צ, משרד השיכון, משרד הביטחון, עמיגור וכן עבור חברות כלכליות של רשויות מקומיות, מועצות אזוריות ומקומיות ותאגידים עירוניים רבים. לשם המחשה, מניין העובדים במטה הקבוצה שבאזור התעשייה באשקלון, לצד החברות הבנות שלה, מונה נכון להיום 180 עובדים, או כפי שמגדירים זאת העובדים בעצמם "אימפריה של בנייה ותשתיות".
בין הפרויקטים הבולטים שעליהם היתה אמונה החברה עד היום ניתן לציין כמה פרויקטים הנדסיים שוברי שוויון: עבודות בכביש 431 המחבר בין נתיבי איילון לכביש מספר 1 וכביש 3 למודיעין, פיתוח והקמת פארק אריאל שרון (חירייה לשעבר), הקמת איצטדיון הכדורגל ברחובות, שבנייתו עתידה להסתיים בעתיד הקרוב, הקמה ושדרוג של תחנות רכבת ישראל (דוגמת רכבת פאתי מודיעין כפר מנחם, מתחם תפעולי אשקלון, לוד), מיגון שדרות ויישובי עוטף עזה ב–460 מקלטים, מיגון 220 יחידות בקיבוץ מפלסים וכן פרויקטים מורכבים נוספים בכל רחבי הארץ. בנוסף החברה מבצעת כיום, כקבלן ראשי, פרויקט בנייה עבור צבא ארצות הברית, פרויקט שעצם הזכייה בו מהווה תעודת איכות ומצוינות בקשר ליכולות החברה.
מאז 2010 עוסקת י.ד עשוש באפיקי פעילות נוספים, הכוללים יזמות נדל"ן באשקלון, ירושלים וברחובות, בדגש על דיור ציבורי ומתחמי מסחר ותעסוקה. תחום נוסף שבו רושמת החברה דריסת רגל משמעותית הוא הקמה ותפעול של מחצבות חול ואגרגטים, באמצעות חברת ע.ט בית דוד שבה עשוש שותפה ב–50% ביחד עם חברת בן־ציון טרבלסי בע"מ. החברה מתפעלת שתי מחצבות חול מהגדולות בארץ וצפויה להפעיל בקרוב את מחצבת האגרגטים. וזה לא הכול. תחת הקבוצה פועלת משנת 2019 גם חברה ייעודית המשמשת כנציגה והיבואנית של חברת XCMG ענקית כלי הצמ"ה מסין, היצרנית השלישית בגודלה בעולם. כל אלו ועוד מעניקים לקבוצה יכולות ביצוע וחוסן חסר תקדים בענף הבנייה והתשתיות, בשילוב עם איתנות פיננסית המתבטאת בצבר פרויקטים כולל של מאות מיליוני שקלים.
הקבלנים נדרשים לפתרונות יצירתיים
דוד עשוש, בעליה ומנהלה של הקבוצה, מבקש לנצל את הבמה על מנת לשטוח בהרחבה את משנתו ביחס למצב ועתיד ענף הבנייה והתשתיות בישראל. בראיון עמו הוא מתייחס לשורת חסמים, שלטענתו פוגעים באופן משמעותי בענף הבנייה והתשתיות המשמש כמנוע צמיחה מרכזי של המשק.
"ענף התשתיות והבנייה סובל מהרבה מאוד חסמים. רובם ככולם מתחילים ונגמרים בסחבת ביורוקרטית שמקורה במשרדי הממשלה. למרבה הצער, כל קבלן מתחיל כיום צריך להתמודד במקביל עם ארבעה־חמישה משרדי ממשלה, שכל אחד מהם מתעסק בנושא מסוים ומושך לכיוון אחר בהתאם לאינטרס שעליו הוא מופקד. לצערי, אין כיום במדינה גורם מתכלל שרואה את כל התמונה. התוצאה היא שלא מעט קבלנים, במיוחד הצעירים והקטנים, אינם מוצאים את הידיים והרגליים. הם נאלצים לפנות לחלופות אחרות ואף במקרים קיצוניים עוזבים את הענף. גורמי המקצוע במשרדי הממשלה לא מחוברים לצרכים ולחסמים שאיתם מתמודדים הקבלנים והם משוכנעים שהדברים יסתדרו מעצמם. המדינה חייבת להתאים את עצמה למציאות המשתנה והדינמית בענף ובמשק. העובדה שהמדינה וגופיה הציבוריים היא המזמינה הראשית והמממנת הכמעט יחידה של פרויקטי תשתית ובנייה לאומיים הופכת את הבעיה לחריפה יותר. הסחבת הביורוקרטית חייבת להיעלם וקצבי העבודה שבהם עובדים משרדי הממשלה מוכרחים להשתנות. הם חייבים להיות מהירים ויעילים יותר. המצב שבו יש אינספור סמכות ללא לקיחת אחריות חייב להיפסק".
עד כמה המלחמה פגעה בענף?
"בעיה מרכזית שסבלנו ממנה עוד לפני המלחמה, וכעת החריפה עוד יותר בעקבות המלחמה, היא המחסור בכוח אדם. זוהי סוגיה קריטית, מה גם שעד לרגע זה לא נמצאה שום חלופה לפועלים הפלסטינים שכניסתם לישראל נמנעה מתחילת המלחמה. אני מוכרח לנצל את הבמה הזו כדי להדגיש שכל הניסיונות למצוא פתרונות לבעיה, וכל מה שמוצג לציבור כפתרונות שכבר מיושמים — אין לזה שום אחיזה במציאות. אנסה לתאר לך בקצרה את היקף המחסור בעובדים שאיתו מתמודד הענף. כיום קיים מחסור מיידי של עשרות אלפי עובדים בענף הבנייה. העובדים הזרים שלא ברחו מהארץ עם תחילת המלחמה דורשים כיום שכר הגבוה פי ארבעה או חמישה. אלו סכומים שגם הלקוח הסופי, בין אם מדובר באדם פרטי ובין אם מדובר במדינה כלקוחה, לא יכול לשלם. מקבלי ההחלטות חייבים להפסיק לדבר על הצעות או על פתרונות ולגרום לכך שלישראל ייכנסו באופן מיידי עשרות אלפי עובדים, שבהתחלה יתמקדו רק בלסגור את הפער העצום שנוצר והעיכובים, אחרת ההשלכות יהיו הרסניות ובלתי הפיכות. לצערי העובדים הזרים יכולים כיום 'לברוח' מתאגיד כוח אדם שאליו הם שייכים ולהמשיך ולבצע עבודות במקומות שונים, כמציעי עבודה 'עצמאיים', ללא פיקוח ובמחירים מופקעים וללא שום אכיפה אמיתית".
חסם נוסף שמציף עשוש מתייחס למה שהוא מגדיר "אפליה משוועת לרעה" לטובת חברות קבלניות שמגיעות מחו"ל שזוכות במכרזים לפרויקטים בישראל, בהשוואה לקבלנים הישראליים. "זוהי תופעה שקיימת כבר לא מעט שנים, הן ברמת ההתייחסות של המדינה והן במתן האישורים בפועל. הקבלנים הזרים יכולים להביא איתם לפרויקטים בישראל כלים וציוד שלא נדרשים לעמוד בתקינה המחמירה, הם נעזרים בעובדים שלא כפופים למלוא חוקי העבודה והתנאים החלים על עובדים ישראלים וגם הרגולציה בתחומים אחרים מקילה כלפיהם, כך שבסך הכול התנאים שמהם הם נהנים הם טובים יותר. קשה לי להבין את המדיניות הזו, שכן המדינה פשוט 'יורה לעצמה ברגל' ופוגעת בתוצר המקומי. ואם לא די בכך, הרי שהמדינה משיתה על הקבלנים דרישות חוזיות דרקוניות באמצעות המכרזים שמפרסמים משרדי הממשלה, החברות הממשלתיות והרשויות המקומיות. יש לי לפעמים תחושה שכל גוף מדינתי מנסה להראות שהחוזה שלו יותר אגרסיבי וחד צדדי, בלי להבין שחוזים והתניות לא סבירים ולא ישימים — דינם להיכשל ובעצם להכשיל את הפרויקט. המטרה צריכה להיות בנייה איכותית ומקצועית, בלוחות זמנים מהירים ובמחירים הוגנים. אני מאוד נזהר שהראיון הזה לא יפול לתבנית של 'הקבלנים הבכיינים', אבל הקוראים חייבים להבין שאילו גופי המדינה היו מחילים על עצמם את אותן דרישות, סטנדרטים וציפיות שהם מחילים על הקבלנים במסגרת המכרזים שמתפרסמים היינו במצב אחר. למשל, הגופים המדינתיים דורשים במכרזים מהקבלנים להעמיד בראש הפרויקט צוות מקצועי־ניהולי בעל ניסיון של עשרות שנים בפרויקטים דומים, אולם מצדם הם מעמידים אנשי מקצוע בתחילת דרכם וללא ניסיון שצריכים לעבוד צמוד למנהלים המנוסים והוותיקים מטעם הקבלן. תנסו לדמיין מצב שבו מתמחה ברפואה צריך לפקח על ניתוח שמבצע מנהל מחלקה ותיק, זה לא יעלה על הדעת".
וזו מציאות רווחת? עד כמה עמוק חוסר ההוגנות הזה שאתה מתאר?
"רווחת מאוד. חד משמעית. לגופים המדינתיים יש אינספור מנופי לחץ שהם דואגים לייצר כלפי הקבלן במסגרת החוזים הדרקוניים והחד־צדדיים שהם מנסחים, אלא שהם גם לא מהססים, ולעתים אף ממהרים, להפעיל אותם בכל מקום שבו הקבלן מעלה טענה כלפיהם. המקרה הקלאסי שבו נתקל כל קבלן הוא שלב האישור של החשבון הסופי, זהו הסכום האחרון שאותו המזמינה מטעם המדינה צריכה לשלם לקבלן. זה שלב שבו לרוב המזמינה מחזיקה הרבה מאוד כסף שהיא צריכה לשלם לקבלן וגם השלב שבו הקבלן צריך להעלות את כל הדרישות הכספיות שלו בקשר לפרויקט. כאן נכנסים לתמונה מנופי הלחץ שהגופים המדינתיים מחזיקים כדי לגרום לקבלן לוותר על כספים שמגיעים לו עבור עבודות שביצע שלא נכללו בהסכם, או כתוצאה מתכנון לא נכון או התנהלות שגויה של המדינה. המדינה יכולה לעכב את התשלום הסופי הזה, לעכב את הערבויות שהיא מחזיקה כנגד הקבלן, לגרום לו להבין שאם הוא לא יוותר היא תשלח אותו להתדיינות משפטית של שנים שבמהלכן הוא לא יראה את התשלום הסופי וימשיך להוציא כסף רב על ההליך המשפטי. אני משוכנע שהגורמים מטעם המדינה שפועלים כך מניחים שהם פועלים לטובת הציבור, משום שמדובר בכסף ציבורי שהם רוצים לחסוך, אולם המציאות מראה שבסופו של יום הציבור רק מפסיד. ראשית משום שגם הקבלן הוא הציבור, הוא מעסיק אלפי עובדים במישרין ובעקיפין, ואם התנהלות כזו גורמת לנפילתו זה יוצר אפקט פרפר שמפיל איתו עסקים ומשפחות רבות. שנית, משום שהמוצר שהציבור מקבל הוא נחות יותר וגם ולבסוף, הרתיעה של קבלנים מלעבוד עם המדינה מייצרת מצב שבו רק חברות קבלניות ענקיות שמעסיקות יותר עורכי דין מאשר מהנדסים ופועלים יסכימו לעבוד עם המדינה מתוך ידיעה מראש, עוד לפני תחילת הפרויקט, שהפרויקט הזה יסתיים רק בבתי המשפט אחרי הרבה שנים. הביצוע של הפרויקטים האלה נגרר שנים ועלות הדחייה שלו עולה על כל 'חיסכון' של כספי ציבור".
האם הפקידות הציבורית לא מבינה את זה?
"היא מבינה, אבל גם היא לעתים נמצאת מבחינתה במצב בלתי אפשרי. הדוגמה הקלאסית היא מצב שבו המדינה מעוניינת לבצע פרויקט או תוספת לפרויקט והתקציב שנשאר בקופה הוא למשל 90% מהנדרש. למקרים כאלה המציאו את 'הפטנט' שנקרא מכרז הנחה. נניח שחברה כלכלית של עירייה מסוימת מעריכה באמצעות גורמי מקצוע מטעמה כי עלות הפרויקט צריכה להיות כ–100 מיליון שקלים, אבל בתקציב נותרו רק 90 מיליון שקלים. במקום להילחם על השגת התקציב הדרוש ורק אז לצאת למכרז, החברה הכלכלית המסוימת עושה לעצמה חיים קלים ומפרסמת מכרז שבו מחיר הגג שניתן להגיש הוא 90 מיליון שקלים, ועל הקבלנים להתחרות על היקף ההנחה שהם נותנים כדי לזכות בפרויקט. ברור לך שבמצב כזה גם אם קבלן יגיש במכרז 0% הנחה הוא מתחיל את הפרויקט בהפסד ובמקרה הטוב הוא יסיים אותו ללא רווח כלל".
אתה אומר כאן דברים קשים.
"המציאות בשטח היא זו שקשה. אני רק מתאר אותה ואני בהחלט עומד מאחורי הדברים. התודעה שלפעמים נוח לגופים המדינתיים לייצר היא שהקבלן 'תמיד אשם', תהא הסיבה שבגללה נתקע הפרויקט אשר תהא — האינטרס הוא לייצר מצג שבו הכישלון הוא תוצאה של כשל בביצוע. הרי ידוע שלכל פרויקט יש שורה ארוכה של גורמים האחראים על הוצאתו לפועל. החל מהמתכננים, האדריכלים, היועצים, המפקחים והמנהלים מצד המדינה, הגורמים שתיקצבו אותו ועוד. אתה יכול להניח שבמקרה של אי עמידה ביעדי הפרויקט, האחריות לעולם לא תתגלגל על כתפיהם והאצבע תמיד תופנה לכיוון הקבלן. למשל, לפני כמה שנים יצא לנו לקחת חלק בפרויקט לביצוע עבור אחד ממשרדי הממשלה הגדולים. בחוות דעת מקצועית ובלתי תלויה שנתן מומחה בעל שם בקשר לפרויקט נכתב במפורש שהתגלו בו ליקויים תכנוניים מהותיים שהיו הסיבה לכשלים שהתגלו בפרויקט. אני אתן לך רק אפשרות אחת לנחש על מי מגלגלים את האחריות. וזו דוגמה שלא מלמדת על עצמה בלבד, אלא על המציאות הרווחת כיום בענף.
"לגופים המדינתיים שהם למעשה המזמינים של פרויקטי התשתית הגדולים, המגה־פרויקטים, אין שום תמריץ לקחת אחריות משום שהם אדישים למצב שבו המחלוקת תתגלגל לבית המשפט לשנים ארוכות שבהן התשלום הסופי של הקבלן ממשיך להיות מעוכב והוא ממשיך לשלם הוצאות משפטיות".
יש גורמים נוספים שמקשים על התפתחות הענף?
"לצערי כן. אנחנו עדים למגמה מתמשכת שבמסגרתה כמות הקבלנים הרשומים בארץ הולכת ומצטמצמת. הסיבה לכך היא מדיניות ארכאית מצד רשם הקבלנים שלא השתנתה כבר 40 שנה. הדרישות שהרשם דורש מקבלנים בארץ הן בלתי סבירות, לא הדרגתיות ואינן תואמות את קצב וכמות הפרויקטים שקיימים ומתוכננים. האמת היא שרשם הקבלנים עדיין תקוע מבחינה תודעתית בשנות ה–50, לא מכיר את הצרכים, מנותק מהמציאות והדינמיות של הענף ומסתמך על ועדה מייעצת, שהקשר בינה לבין ענף הבנייה, לא פעם, הוא מקרי בהחלט".
איך מתמודדים במציאות שכזו?
"אין מחלוקת בקשר לכך שענף הבנייה והתשתיות הוא מקטרי הצמיחה המשמעותיים של המשק. לכן המדינה חייבת להקים מוסד מקצועי, עצמאי ובלתי תלוי שישמש כמוסד בוררות בהליך מהיר וידון במחלוקות ובסוגיות מקצועיות שעולות תוך כדי ביצוע הפרויקט, ובעיקר בסיומו. מנגנון מהיר ומקצועי לפתרון מחלוקות יכול להוות זרז משמעותי ולהסיר חסמים רבים הקשורים לביצוע הפרויקט. המדינה חייבת להבין שבמקרה של מחלוקת היא לא תוכל לגרור את הקבלן בבתי משפט שנים ארוכות, הרבה אחרי שהפרויקט נמסר, רק משום שיש לה אינספור משאבים משפטיים לנהל הליך כזה. המדינה חייבת להבין שלצד הסמכות שיש לה, היא גם נושאת באחריות. עצם ההבנה של גורמי המקצוע שהם יהיו חשופים לאחריות בקשר להחלטות שלהם יביא אותם לקבל החלטות שקולות ומקצועיות, ויגרום להם להתחבר למציאות בשטח. במצב כזה הרבה מאוד מחלוקות שהיו עולות כלל לא יגיעו לעולם. דרך נוספת שתאפשר לקבלנים להתמודד עם המציאות הכלכלית והמדינית המשתנה היא להסיר מהם חסמים ולאפשר להם יותר חופש פעולה בהבאת כוח אדם מקצועי ומיומן מחוץ לישראל. הקבלנים לא זקוקים לפקידים של המדינה שיבחרו עבורם את העובדים, או שיקבעו עבורם את זהות המדינה שממנה יגיעו העובדים. המדינה פשוט צריכה לא להתערב ולאפשר לקבלנים לייצר עבור עצמם את הפתרונות. הקבלנים יידעו לעשות את זה מהר יותר וטוב יותר. אני יודע שזה נשמע מובן מאליו וקל לביצוע — משום שבמסגרת ההצעה שלי המדינה לא צריכה לעשות כלום כדי שזה יקרה — אבל בפועל זו לא המציאות".
איפה נראה את י.ד עשוש בעוד עשור מהיום?
"למרות הכול החברה שלנו גאה להיות חלק בבניין הארץ היפה שלנו, כולל השתתפות בפרויקטים הלאומיים הגדולים ביותר. אנחנו לא אוהבים לדבר על זה ואני גם לא מתכוון להרחיב, אבל אנחנו מלווים ותורמים לארגונים חברתיים, לעמותות צה"ליות ולנזקקים. זוהי הדרך שלנו לחזק ולתמוך בעם הנהדר שלנו. זו זכות גדולה להיות עוגן משמעותי במשק הישראלי, תוך מתן דגש עליון על רווחת העובדים שלנו, שהם כבר מזמן חלק בלתי נפרד מהמשפחה. ביחד ננצח היא לא סיסמה. זאת דרך חיים שאבי ז"ל הנחיל לנו ואנחנו זוכים להגשים אותה".
לאתר החברה >>
בשיתוף י.ד עשוש
