ביום עבודתה הראשון פירסמה התובעת הכללית של ארה"ב, פאם בונדי, מזכר שעורר סערה. כותרתו: "סיום העדפות מפלות בלתי־חוקיות של DEI ו-DEIA". DEI (הוגנות, גיוון והכלה) ו-DEIA (הוגנות, גיוון, הכלה ונגישות) מסמלים מדיניות שאימצו חברות גלובליות רבות, כמסגרת לקידום ייצוג הולם לאוכלוסיות מוחלשות. מדיניות זו משקפת תפיסה שלפיה קידום המגוון האנושי ומתן העדפה לפרטים שסבלו מסורתית מאפליה עולה בקנה אחד עם הדין הקיים ועם הרצון לקדם שוויון מהותי. כעת מדיניות כזאת נחשבת בארה"ב אפליה אסורה שפוגעת בערך השוויון.
המסמך שפירסמה בונדי קובע כי מעתה יוזמות DEI מפרות את הדין ועשויות להיות עבירה פלילית. לכן, יש לבטל את מדיניות DEI במגזר הציבורי ולעודד גם את המגזר הפרטי לסיים את אותה אפליה. המסמך מבשר על הקמת ועדה שתעביר המלצות לעניין זה, לרבות בנושא של אכיפה פלילית וקיום חקירות פליליות.
אמאזון, מטא, גוגל, וולמארט, מקדונלד'ס, ועוד תאגידים ענקיים גלובליים מיהרו לבטל את מדיניות ה-DEIA, שעד לפני זמן קצר התהדרו בה. המונח DEI נזנח, התוכניות נכתבות מחדש ומכסות העסקה שהוקצו בעבר על בסיס גזע או מגדר כדי לקדם שוויון מבוטלות.
החוק בישראל
מעסיקים בישראל תוהים ודאי איך עליהם לנהוג. חברות רבות בישראל מקושרות לתאגידים גלובליים והמדיניות של התאגידים מוחלת עליהם באופן אוטומטי. אבל הדין בישראל לא השתנה.
הדין בישראל מאפשר, ולעתים אף מחייב, מתן העדפה מתקנת על בסיס זהות. לדוגמה, סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים), מחייב העדפה של חרדים, אנשים עם מוגבלות, בני האוכלוסיות הערבית, הדרוזית והצ'רקסית, יוצאי אתיופיה ועולים חדשים.
כבר שנים רבות מפעילה נציבות שירות המדינה מכרזים ייעודיים המעדיפים אוכלוסיות אלה על פני אוכלוסיות אחרות. דוגמה אחרת היא צו ההרחבה הקובע חובת ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות, ולא פחות מ-3% בחברה המונה 100 עובדים ויותר.
חוק עבודת נשים שנחקק ב-1954 ואחריו חוקים אחרים כמו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (1988) וחוק שכר שווה לעובד (1996) קבעו הגנות לקבוצות אוכלוסייה אשר סבלו מאי־שוויון.
בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה נקבע במפורש כי זכות יתר הקשורה במין (למשל, בקשר להריון, ללידה, להנקה או לפוריות) אין בה אפליה, מתוך הכרה כי נשים זכאיות לזכויות יתר כאלה כדי לקדם שוויון מהותי והשתתפות בשוק העבודה.
גם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות קובע כי אין רואים כאפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן אפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות, או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות. המחוקק ביקש לקדם את שילובן של אוכלוסיות אלה בעבודה ולהגן עליהן.
בתי הדין לעבודה תרמו רבות לקידום הנושא, באומץ רב. עוד לפני הוכנס האיסור על מניעת אפליה מחמת מין לספר החוקים, נקבע בפסק הדין בעניינו של יונתן דנילוביץ' כי מדובר באפליה אסורה; בהמשך, הרחיב בית הדין לעבודה את ההגנה מפני אפליה מחמת מין גם על מגדר, בעניינה של מרינה משל.
חשוב לזכור: השינויים הדרמטיים מעבר לים לא שינו את הדין הקיים בישראל. ואת הדין חובה לקיים.
בשיתוף EBN — ארדינסט, בן נתן, טולידאנו
