דמיינו לרגע תסריט: השנה היא 2006, בעת מלחמת לבנון השנייה. מסוק אפאצ'י מתרסק בתאונה קשה, הטייס נפצע באופן אנוש והנווט נהרג. הטייס ששרד את ההתרסקות עובר עשרות ניתוחים בכל חלקי גופו, כשהוא מורדם ומונשם. לאחר שיתעורר בבית החולים, יגלה שהוא משותק באחוזים נרחבים בגופו.
6 שנים מאוחר יותר, בשנת 2012, על מגרש הטניס במשחקים הפראלימפים בלונדון, טייס האפאצ'י עונד על צווארו מדלית זהב ולא מצליח לעצור את הדמעות כש"תקווה" מתנגנת והוא עטוף בדגל ישראל.
התסריט הזה הוא לא דמיוני – למי שלא זיהה, מדובר בסיפורו של נועם גרשוני, אלוף פראלימפי ואישיות יוצאת דופן.
בימים שבהם אלפי חיילות וחיילים משתקמים ומחפשים דרכים לחזור לחיים, יש לנו כלי שמוכח כמקדם תחושת מסוגלות - הספורט הפראלימפי העולמי שמתפאר בארבעה ערכים מרכזיים.
Determination, Equality, Inspiration and Courage
השתתפות בספורט בכל גיל ובכל מגדר, עם או ללא מוגבלות, זו דרך לגלות את הכוחות בגוף וגם את אלו שבראש. נכון שלא כולם יהיו אלופים ויזכו במדליות, אבל כל מי שיצטרף לספורט הפראלימפי עשוי להרוויח מקפצה ענקית להשתלבות בחיים.
תחושת מסוגלות היא משהו שניתן להעתיק ממקום למקום, וכאשר אדם שנפצע ואיבד מיכולותיו הגופניות, הוא יכול לגלות שהוא הרבה מעבר למגבלה שלו. הוא יקבל ביטחון להשתלב גם בלימודים, גם בשוק העבודה, וגם בחיפוש אחר זוגיות ומשפחה. לראיה, אפשר להסתכל על המשלחות הפראלימפיות שלנו, ועל ספורטאים וספורטאיות שהשיגו בחייהם הרבה מעבר למדליות ושיאים אישיים על המגרש.
ואולם, כדי שנוכל לספק מקום ופעילות לכל מי שמבקש להצטרף, אנחנו חייבים להגדיל את הכספים שמושקעים בבסיס הפירמידה, וליצור "פירמידה הפוכה" - בה כסף גדול מושקע בפיתוח משאבים ויצירת הזדמנויות לספורטאים וספורטאיות חדשים, עוד לפני שהגיעו להישגים הממקמים אותם בסגלים שנתמכים על ידי המדינה. זאת, במקביל ליצירת תנאים לאלופים ואלופות בדרך, שכבר מיצבו עצמם בצמרת העולמית.
בדיוק כמו בעולם העסקים, כסף שמושקע בפיתוח, חוזר כמוצר טוב יותר כשהרווח ממנו גבוה יותר. כדי שהספורט הפראלימפי יוכל לאמץ מודלים של פיתוח הדומים לאלו שעובדים מצוין בעולם העסקים - הוא צריך להגדיל את המשאבים.
המשק הישראלי יכול לתרום רבות לקידום הספורט הפראלימפי, באמצעות תמיכה כלכלית, חסויות ושיתופי פעולה. כך נוכל להבטיח את עתידם של ספורטאים וספורטאיות רבים, שיוכלו להמשיך ולבסס את תחושת המסוגלות והביטחון שלהם, אשר תורמים רבות להשתלבותם בחברה הישראלית.
כל מי שיחליטו לתמוך ולהצטרף למשפחת הספורט הפראלימפי, חורטים על דגלם את אותם ערכים שאיתם אנו יוצאים לאימונים ולתחרויות, ערכים שכל מנכ"ל ומנכ"לית רוצים להטמיע בארגון שלהם.
עכשיו, רגע לפני סיום, דמיינו את התסריט הבא: השנה היא 2028, המקום הוא המשחקים הפראלימפים בלוס אנג'לס. אתם יושבים ביציע מגרש הטניס, או על המושבים סביב בריכת השחיה. ברקע מתנגן ההמנון "התקווה" ודגל ישראל מונף לגובה, על הפודיום ספורטאי או ספורטאית שניצחו הכל ואת כולם, ועל צווארם מדלית הזהב. אתם וכל עובדי הארגון שנמצאים יחד אתכם יודעים שיש לכם חלק במדליה הזו.
כמה כיף זה לדמוע מאושר, לא?
