תושבי הנגב חרדים מהרגע שבו ההישגים הסביבתיים והבריאותיים שהושגו בעמל רב, תוך ניסיון ולימוד בן עשרות שנים, ירדו לטמיון עם סיפוחה של המועצה התעשייתית נאות חובב לרשות כלשהי. החשש הוא שבעקבות הסיפוח לא יושקעו התקציבים, כוח האדם המקצועי והאמצעים התכנוניים, הטכנולוגיים וההנדסיים הנדרשים לשמירה על הסביבה, כפי שהדבר מתבצע כיום בנאות חובב.
אבל השאלה המרכזית היא מדוע בכלל נדרש סיפוח? המועצה התעשייתית נאות חובב יצרה דגם חדש של אזור תעשייה שבו מתקיימים בצוותא יחסי תעשייה כימית, סביבה וקהילה וההיגיון אומר שיש לאפשר למצב זה להישאר כך ולא להפוך את נאות חובב למקור למשאבים כספיים עבור רשויות מקומיות כאלה או אחרות. מה שנדרש הוא דווקא מהלך הפוך - להעתיק ולקדם דגם זה לשאר אזורי תעשייה נוספים בארץ, לאור ההצלחה המרשימה במדדי הסביבה, הקיימות ופיתוח התעסוקה.
בדיקה מעמיקה ובירור עם גורמי ממשלה, רשויות מקומיות ותושבים, הנשענים גם על מקורות וספרות רחבה, ביניהם דוחות מבקר המדינה, מעלים כי בכל אזורי התעשייה הקיימים בישראל, ללא יוצא מן הכלל, הרשויות הנהנות מכספי הארנונה, ממיסוי ומאגרות של אזורי תעשייה השונים, אינן משקיעות את המשאבים הנדרשים למניעת המפגעים הסביבתיים, כפי שעושה המועצה התעשייתית נאות חובב (מעל 20% מתקציבה), תוך שמירה על הסביבה והגנה על בריאותם וחייהם של העובדים והתושבים המושפעים מהתעשייה שבסביבתם.
במפעלי נאות חובב מיוצרים חומרים שהשפעתם על הסביבה רבה ועלולים לגרום לסיכונים מידיים ועתידיים לאדם ולחי. הוא הדין בחומרי הגלם המשמשים לייצורם. ללא טיפול נאות ופיקוח הדוק, כפי שהדבר נעשה כיום, הם עלולים להוות סיכון סביבתי רב משמעות בטווח המיידי ובהשפעתם המצטברת על הדורות הבאים.
כלכלה מעגלית הלכה למעשה
קצת היסטוריה. בשנת 2013 הפכה המועצה ל"נאות חובב פארק אקו-תעשייתי". הדבר היווה ביטוי למהפכה שעברה המועצה התעשייתית במהלך השנים והייתה למודל לצמיחה ירוקה בישראל, לצד הסדרה סביבתית. הדבר התאפשר כחלק מהיערכות למעבר צה"ל דרומה ולהשתלבות בתוכניות הרבות לפיתוח הנגב. החזון החדש ביטא את המחויבות של הפארק לשמירה על הסביבה, יחד עם היותו עוגן כלכלי. פארק התעשייה נאות חובב מקדם שיתוף פעולה תפעולי בין המפעלים ויוצר כלכלה מעגלית, הלכה למעשה.
המועצה התעשייתית נאות חובב מנהלת תקציב שנתי בהיקף של כ-90 מיליון שקלים ובנוסף מגייסת תקציבים ממשלתיים בהיקף של כ-180 מיליון שקלים, לקידום פרויקטים תשתיתיים ואחרים, מרביתם בתחומי הסביבה וטיפול במפגעי עבר. המועצה מעסיקה כ-65 עובדים, חלקם עובדים מקצועיים ביחידה הסביבתית (כ-16 עובדים) והיתר ביחידת התפעול ובמערך החירום והביטחון.
לשינוי שחוללה המועצה התעשייתית נאות חובב בעשור האחרון אין אח ורע בכל מדינת ישראל ויש הבאים ללמוד מדגם זה ממדינות רבות אחרות. יעידו על כך המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, משרד הכלכלה והתעשייה, התאחדות התעשיינים ועוד.
הפארק האקו-תעשייתי נאות חובב מהווה דוגמה למאבק סביבתי שהצליח ולכן אוחזת חרדה את תושבי הדרום בשמעם על הכוונה להעבירו לידי העיר באר-שבע. אתגרים רבים עומדים עדיין בפני המועצה התעשייתית ואין לקטוע זאת!
איכות הסביבה והקשר עם התושבים קודמים לכל
מה יש במאבק הזה שכל כך הצליח? איך הפך המזהם העיקרי באזור, לאחד מאזורי התעשייה הסביבתיים ביותר בישראל ולמנוע הצמיחה המשמעותי בנגב? התשובה: שינוי תפיסה שהביא להבנה שאיכות הסביבה והקשר עם התושבים קודמים לכל.
המועצה תעשייתית מתמקדת בנושאים החשובים לטיפול בתחומה, פועלת באמצעות אנשי מקצוע, נמצאת בתוך השטח ומסוגלת לתת שירותים יעילים ולבצע ניטור ופיקוח. המועצה משוחררת מלחצים שאין להם קשר לתעשייה ואיננה עוסקת בממשקים כמו חינוך, רווחה, שכונות, מגורים, פיתוח תשתיות לאכלוס, מוסדות ציבור, ביטחון לאוכלוסייה ועוד.
צו כינון מועצות תעשייתיות, שאמנם היה טוב לשעתו מתאים גם היום, אך יש להתאימו לתקופתנו ולכלול בתוכו את הניסיון שנצבר עם השנים בהתנהלות התעשייה מול הרגולציה, וכן על מנת להתקדם יחד עם מעורבות אמיתית של התושבים. לפיכך, אין להחזיר אותנו אחורה, או לדבוק בדרך שאינה מאפשרת מתן פתרון לבעיות הסביבתיות, כמו העברת אזור תעשייה כימית לרשות מוניציפלית המיועדת לתת פתרונות לאוכלוסייה מגוונת וזמן רב יעבור עד שתלמד כיצד לנהל את סביבת התעשייה הכימית. רשות מקומית תגבה ארנונה, אך תקפח את הניהול והטיפול האינטנסיבי בנושאי הסביבה (ראו המקרה של מפרץ חיפה ואחרים).
לבאר-שבע אין את היכולת המקצועית לטפל באזור
לצערנו, מלאכת ההרס נמשכת במסגרת "הרוס ככל יכולתך" את כל מה שהוקם כאן בדם יזע ודמעות לאורך עשורים. הכוונה היא להחזיר לנו את הזיהום והכאוס שהיה בשנות ה-80' וה-90' של המאה הקודמת, כפי שאמר שר האוצר בצלאל סמוטריץ': "הארנונה תעבור לבאר שבע". המשמעות היא שהסיוט של חיי תושבי הדרום יחזור - ריחות רעים, זיהום אוויר, זיהום קרקע ומים, אשפוזים ומחלות כרוניות ומה לא?
באר-שבע איננה זקוקה לנאות חובב ואין בידיה את היכולת המקצועית לטפל באזור של תעשייה כימית כבדה, וכמובן שהיא לא תקצה את המשאבים וכוח האדם הנדרשים לכך. די לבקר באזורי התעשייה הקלה בעיר ולהיווכח. בעבר הוצע לבאר-שבע לקבל את רמת חובב אך היא סירבה. עתה משנעשתה המלאכה והוסרו הזיהומים, באה באר-שבע לקטוף את הפירות ללא מאמץ?
נאות חובב היא אזור התעשייה המקיים ביותר בישראל בהשקעת המפעלים בטכנולוגיה סביבתית, בניטור, פיקוח ובקרה וכן בקיום קשר עם התושבים וכמובן שהתוצאות מדברות בעד עצמן. תושבי הנגב, אשר בעבר לא יכלו לפתוח את חלונות בתיהם, נושמים כיום לרווחה. עם העברת המועצה התעשייתית נאות חובב לעיר באר-שבע, כל ההישגים הללו יירדו לטמיון.
אם חפצי חיים אנו, על כל אזורי התעשייה בישראל לאמץ את דגם המועצה התעשייתית של נאות חובב. אך לא רק הצלחת המועצה התעשייתית נאות חובב צריכה לשמש דוגמה לאזורי תעשייה אחרים בארץ, אלא גם אגף איכות הסביבה של המועצה יכול להוות מודל חיקוי לאזורי תעשייה אחרים בנגב. זו דוגמה לגורם מקצועי מרכזי בעל ידע ויכולת מוכחת, דוגמה לגוף מקצועי מפקח ואוכף, הכפוף למשרד להגנת הסביבה ופועל במספר אזורי תעשייה באזור הנגב. אז למה להרוס משהו מוצלח שעובד כראוי?
הכותבת היא מנהלת עמותת נגב בר קיימא לאיכות סביבה בדרום. העמותה, יחד עם מיטב אנשי המקצוע בתחום, מלווה את נאות חובב מזה עשרות שנים
בשיתוף עמותת נגב בר קיימא
