מאמצע העשור הראשון של שנות האלפים צמח התוצר בישראל בשיעור ממוצע הכפול מזה שבארה"ב ומזה של הממוצע ב-.OECD צמיחה זו שהובילה לעליית רמת החיים, לא הייתה מושתתת על פריון עבודה גבוה, נהפוך הוא, אלא על שיעור תעסוקה גבוה שעלה על פני השנים. ערב משבר הקורנה בשנת 2019 עמד שיעור התעסוקה בישראל, בקרב גילאי העבודה העיקריים (25-64), על 77.7% לעומת 75.9% בארה"ב ו-74.8% ב-OECD.
עם זאת, שיעור התעסוקה הגבוה בישראל מסתיר שונות גבוהה בין אוכלוסיות, ובכלל זה שיעורי תעסוקה נמוכים בקרב אוכלוסיות מגוונות. למשל, בעוד ששיעור התעסוקה בחברה היהודית הלא-חרדית היה 88.1%, השיעור בקרב חרדים נמוך משמעותית ועמד על 68.0% ובקרב ערבים על 54.4% בלבד. גם בקרב אנשים שהשתלבו בתעסוקה קיימים פערים משמעותיים בין האוכלוסיות השונות בטיב התעסוקה – האוכלוסיות המגוונות מועסקות יותר בחלקיות משרה, מרוכזות בענפים ובמקצועת המאופיינים בשכר נמוך ומשולבות פחות בתפקידי ניהול, וככל שעולים בדרגי הניהול שכיחותן אף פוחתת. רמת השכר הממוצעות שמשתכר ערבי וחרדי נמוכה בעשרות אחוזים מהשכר הממוצע של יהודי לא-חרדי. האמור נכון הן לנשים והן לגברים. והתוצאה, הצמיחה הכלכלית במשק אינה מחלחלת באותה מידה לכלל האוכלוסיות. בעוד שפחות מ-9% מהחברה היהודית הלא-חרדית הם עניים, כמחצית מהאוכלוסייה הערבית והחרדית ענייה.
למרות התמונה הקודרת על מצבן התעסוקתי של אוכלוסיות מגוונות - ובכללן של ערבים וחרדים - קיימות נקודות אור. החל משנות האלפיים חלות תמורות משמעותיות בשילובן של אוכלוסיות אלו בשוק העבודה. העלייה נרשמה בשיעורי התעסוקה בעיקר בחברה החרדית, בדגש על נשים. במקביל, גדל גם מנעד המקצועות והענפים שבהם השתלבו אוכלוסיות הגיוון, ובכלל זה שילוב גובר במקומות שבהם השכר גבוה יותר ואפילו בהיי-טק. במהלך השנים הן השתלבו יותר ויותר גם במקצועות ניהוליים ובתפקידי מפתח.
תמורות אלו הן תולדה של צעדי מדיניות שנקטה המדינה, כולל הצבת יעדי תעסוקה לאוכלוסיות שונות, ושל שינוי תפיסתי בקרב מעסיקים ובקרב האוכלוסייה החרדית והערבית. שיעורי העוני הגבוהים באוכלוסיות אלו הגבירו את הצורך שלהן להסתמכות על הכנסה עצמית ולכן להשתלבות בתעסוקה. המחסור בעובדים הגביר את תודעת המגזר העסקי ששילוב של אוכלוסיות גיוון יכול לתת מענה למחסור זה.
השלכות משבר הקורונה
בשנה האחרונה על רקע מגפת הקורונה, חוותה ישראל משבר כלכלי חריף שהשלכותיו באו לידי ביטוי גם בשפל שלא ידענו כמותו בשוק העבודה. בשיא השפל, בסגר הראשון, האמיר שיעור האבטלה (לפי הגדרה רחבה) לכ-35%.
הפגיעה בשוק העבודה פקדה את כלל האוכלוסיות במדינה: מבוגרים וצעירים, גברים ונשים, אנשי המרכז והפריפריה ובני מגזרים שונים. עם זאת, עוצמת הפגיעה הייתה שונה בין אוכלוסיות שונות. האוכלוסיות שנפגעו במיוחד היו האוכלוסיות המגוונות החלשות בשוק העבודה. בהסתכלות מגזרית בולטת הפגיעה בחברה הערבית והחרדית. שיעור האבטלה, שהיה דומה בשלושת המגזרים בימי טרום הקורונה, האמיר בתקופת הקורונה ב-2020 בקרב חרדים לכ-21.3% ובקרב הערבים ל-18.7%, זאת בהשוואה ל-15.0% בקרב היהודים הלא-חרדים. ההכנסות מעבודה של חרדים וערבים נפגעו יותר לעומת יהודים לא-חרדים.
תופעה זו של פגיעות רבה של אוכלוסיות חלשות בשוק העבודה והיותן מהראשונות שנפלטות מתעסוקה, היא תופעה מוכרת בעיתות משבר - הן בישראל במשברים קודמים והן במדינות מפותחות אחרות.
ניסיון העבר מלמד שגם ביציאה ממשבר, ההתאוששות בשוק העבודה של אוכלוסיות גיוון המשתייכות למצב חברתי-כלכלי נמוך, ממושכת יותר. לרוב הן האחרונות לחזור לעבודה. כך למשל, במשבר שפקד את המדינה בתחילת שנות האלפיים, לקח לחברה היהודית הלא-חרדית כארבע שנים עד לחזרה לשיעור האבטלה ששרר בשנים 1995-1996, בעוד שבחברה הערבית והחרדית החזרה נמשכה למעלה מעשור.
לנוכח השיעור הגבוה של מובטלים ועובדים שהוצאו לחל"ת בחברה הערבית והחרדית והחשש שרבים מאלו שנפלטו משוק העבודה לא יחזרו במהרה, וחלקם אף לא ימצאו עבודה בכלל ויהפכו למובטלים כרוניים, קיים חשש אמיתי שהמשבר הנוכחי יוביל להתרחבות הפערים הכלכליים-חברתיים בין המגזרים השונים, פערים שכבר היום גבוהים במיוחד.
משבר הקורונה חידד עוד יותר צורך שהיה קיים כבר קודם למשבר, לשילוב אוכלוסיות אלו בשוק העבודה. צורך שנדרש, בראש ובראשונה, כדי לתת מענה למצבם הכלכלי-חברתי של האוכלוסיות החלשות ובפרט של ערבים וחרדים, ולתמוך במוביליות חברתית שלהם.
הגיוון תורם להגדלת היצירתיות והחדשנות
ומה התועלת למעסיקים? לבחירת עובדים באופן שישקף את מגוון האוכלוסיות יתרונות עסקיים ברורים: במחקרים שנערכו בעולם נמצא שככל שכוח העבודה במקום העבודה מגוון יותר, כן גובר הסיכוי להגיע לתוצאות כלכליות טובות יותר. גיוון תעסוקתי הוא גם אפיק לפתרון בעיית המחסור בעובדים. במציאות שבה התחרות על עובדים מוכשרים היא רבה, ארגונים שיש להם היכולת לאתר, למיין ולקלוט את הטובים ביותר מכל חלקי האוכלוסייה, מבטיחים לעצמם מצבת כוח אדם טובה יותר. שילוב מאוכלוסיות גיוון מסייע ליצירת סביבת עבודה הטרוגנית עם מגוון רחב של נקודות מבט ודעות, התורמים להגדלת היצירתיות, החדשנות, הפריון והרווחיות. יתר על כן, העסקת עובדים ממגוון אוכלוסיות משקפת יותר גם את קהל הצרכנים הפוטנציאליים, מאפשרת להתאים את השירות לכלל האוכלוסיות, לפתח מוצרים ולפנות לפלחי שוק נוספים.
כדי לקדם את התעסוקה המגוונת בעסקים, נדרשת הסתכלות מערכתית פנימית במקומות העבודה. תחילה נדרשת אסטרטגיית גיוס שתאפשר להגיע לאוכלוסיות היעד והתאמה של מערך ותהליכי הגיוס למאפיינים התרבותיים הייחודיים שלהן. חשוב לזכור כי תעסוקה מגוונת אינה מסתיימת בגיוס העובדים. גם לאחר הגיוס נדרש יישום של תוכניות הכלה ושל תוכניות קידום, שיאפשרו להביא לשילובם המיטבי במקום העבודה.
לצד זאת נדרש להמשיך ולצמצם את החסמים בשוק העבודה הניצבים בפני המגזרים הסובלים מייצוג חסר בתעסוקה ומפערי שכר גבוהים. בין החסמים נמצאים פערים בהשכלה ובמיומנויות הנדרשות לשוק העבודה, מחסור בניסיון תעסוקתי והיכרות מוגבלת של המועמדים עם שוק העבודה ושל המעסיקים את המגזרים השונים. ראוי לזכור, כי התקציב באחוזי תוצר המופנה בישראל למדיניות אקטיבית לעידוד תעסוקה נמוך פי-שלושה לעומת הממוצע במדינות המפותחות.
למקום עבודה השפעה רבה על מרחב החיים
בשנתיים האחרונות התרבו המתחים הבין-מגזריים וגבר השיח המתלהם והמפלג. למקום עבודה יכולה להיות השפעה רבה על מרחב החיים במדינה כולה. המפגש, ההיכרות הבין-אישית ועבודה משותפת של אנשים מאוכלוסיות שונות יכולים לתרום לקירוב לבבות ולהקטנת המתחים והשסעים הבין-מגזריים. ולכן, מעבר לחשיבותו של הגיוון להגברת הצמיחה, חשיבותו רבה גם לחיזוק המירקם החברתי במדינה. משילוב מוצלח ואיכותי בתעסוקה של האוכלוסיות המגוונות ובכלל זה של כלל המגזרים, ייהנו האוכלוסיות המגוונות, העסקים וכלל החברה הישראלית.
לסיכום, מגמות חיוביות ניכרות בשני העשורים האחרונים בשילובן בשוק העבודה של אוכלוסיות יעד - ובכללן חרדים וערבים. עם זאת, הדרך עוד ארוכה. השגת מטרות גיוון של שילוב בתעסוקה וקידום, מחייבים מאמצים רבים והמשך הירתמות משותפת של העסקים והממשלה וכמובן של האוכלוסיות השונות. הגיוון צריך להעסיק את כולם. אתגרים רבים עומדים לפתחנו, אך חשוב לזכור שהרווח שנפיק מהגיוון יהיה גדול עבור כולם.
הכותבת היא סמנכ"לית מחקר ותכנון בביטוח הלאומי
