בוועידת שוויון מגדרי של TheMarker Labels התקיים ריאיון של אדוה דדון, כתבת ומגישה, חדשות ערוץ 12, עם עו"ד מיכל רוזנבוים, לשעבר מנהלת רשות החברות הממשלתיות. דדון הזכירה שרק בשבוע שעבר נפלה הצעת חוק להבטחת ייצוג של נשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, ובין המצביעים נגדה היתה השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, מאי גולן.
לדברי רוזנבוים, "שוויון הזדמנויות אמיתי הוא בלתי נפרד מחתירה למצוינות של ארגונים. אם נשים יידעו שאין שוויון הזדמנויות אמיתי, זה יהפוך אותן לפחות מחויבות לארגון שבו הן עובדות. הצעת החוק היתה צריכה לעבור, והייתי רוצה לראות יותר נשים בתפקידי מפתח ממשלתיים. לו היו יותר נשים, ייתכן שהמגזר הציבורי היה נראה אחרת מכפי שהוא נראה היום".
דדון ציינה כי בשבוע שעבר בג"ץ דן בעתירה להגברת ייצוג של נשים בדרגת מנכ"ל במשרדים ממשלתיים. הנושא עדיין לא הוכרע, אבל המדינה טענה מנגד שאין להתערב במינוי מנכ"לים, היות שמדובר במשרות אמון.
רוזנבוים אמרה: "כאשר הקמנו את נבחרת הדירקטורים רצינו שוויון מגדרי. אף ש–70% מהמועמדים היו גברים, עדיין שמרנו על זה. גם כשלא היו מספיק דירקטוריות בחברות הממשלתיות, התעקשתי על איושן של נשים; כשטענו שנשים לא מגישות מועמדות, התניתי את קבלת המענקים בכך ש–50% מן המועמדים יהיו נשים; כלומר, על החברות הממשלתיות לפעול לכך שנשים יגישו מועמדות. כמו כן נקבעו יעדי גידול לשילוב נשים בתפקידי מפתח, בעמדות ניהול ובתפקידים זוטרים יותר".
דדון שאלה: "בתור אישה, אני נושאת אליך עיניים. לכן העובדה שבסופו של דבר 'הרמת ידיים' ועזבת את רשות החברות הממשלתיות תיסכלה מאוד. למה בעצם נאלצת לעזוב?"
רוזנבוים: "הגעתי לתפקיד מהשוק הפרטי. היה לי משרד עורכי דין מצליח. אבל האמנתי שיש לי חובה להגיע לשירות הציבורי. בשנה וחצי הראשונות של התפקיד היתה עשייה מדהימה: הצלחנו להעלות את הדיווידנד מהחברות הממשלתיות מ–250 מיליון שקל ליותר מ–3 מיליארד שקל. הצלחנו לבנות תוכניות עבודה ולעצור מינויים פסולים".
"תנופת העשייה נחסמה"
עם זאת, לדברי רוזנבוים, "מרגע שרשות החברות הממשלתיות איבדה את העצמאות שהיתה לה במשרד האוצר, והועברה כמטבע עובר לסוחר למשרד לשיתוף פעולה אזורי תחת השר דודי אמסלם, ראיתי שמתייחסים אליה ככלי לקידום מועמדים בליכוד. אמסלם אמר בגלוי בריאיון בתקשורת שהוא ממנה את החברים שלו. תחת השר אמסלם תנופת העשייה נחסמה לחלוטין. התקציב אופס לגמרי. כל זמן שיכולתי להילחם, נלחמתי. אבל ברגע שלא היה תקציב והעשייה נעצרה, בעצם כל שנותר הוא לשבת ולהביט בהרס הרשות לחברות ממשלתיות. בנקודה זו עזבתי".





