"קשה לי עם המילה גיבור", אמר אמיתי ארגמן, כיום ספורטאי פאראלימפי קטוע רגליים, שמדגים את ניצחון הרוח על החומר. בכנס שוויון וגיוון במגזר העסקי של TheMarker Lables, סיפר ארגמן כי אביו, שמת כשהוא היה בן 9, השפיע עליו יותר מכל וחינך אותו לאהבת הארץ ולציונות.
בצבא שירת ארגמן ביחידת מגלן. לאחר השחרור הוא טס לטיול ארוך בדרום אמריקה שארך שבעה חודשים, ונחת ב-6 באוקטובר 2023 בחזרה בישראל. בבוקר 7 באוקטובר הוא התגייס למילואים ושם היה בפלוגה הראשונה שנכנסה לעזה בתמרון הקרקעי.
"כשהבנתי שאני בחיים — הייתי מאושר"
לדבריו, "במהלך אחת המשימות, היינו צריכים לאתר פיר של בית. סמוך לפיר הטמין חמאס מצלמה שזיהתה את הכוח. במקום היה מטען נפץ של 100 ק"ג. היינו עשרה לוחמים במבנה, וארבעה מחבריי נהרגו מהפיצוץ. קיר לבנים קרס עליי, והתעלפתי לכמה דקות. כשהתעוררתי, הרגשתי שאני לבד באירוע. הכל מסביב היה אבק ועשן. צעקתי לעזרה, לא היו לי כוחות.
"התעוררתי שנית בבית החולים, במה שהיה הרגע המאושר בחיי, כשהבנתי שאני בחיים.
"עם הזמן חילחלה ההבנה על חומרת הפציעה: הראייה שלי נפגעה, היו לי שברים בגוף ואיבדתי את שתי הרגליים. עברתי ניתוחים רבים. שכבתי במיטה עם הגב לחלון בלי יכולת לזוז, בלי לדעת אם מדובר ביום או לילה. לא יכולתי ללכת לשירותים, להתקלח, לזוז, לנוע במרחב".
ארגמן ממשיך ומספר: "אחרי שלושה חודשים, עברתי לשיקום בבית החולים תל השומר. למרות העצב, זה היה מקום עם המון הומור".
"אני הרבה מעבר לאדם קטוע רגליים"
ארגמן מסכם: "אני לא מרגיש גיבור. תמיד הרגשתי שעשיתי את המובן מאליו, הלכתי לשמור על המשפחה ועל המדינה. קשה לי עם המבטים: אפשר להתרגל לחיים עם כיסא גלגלים, אבל קורה שכאשר אני מגיע למקום חדש, כולם מסתכלים עליי, לפעמים מתחילים לבכות. זה לא קל לי. המסר שלי הוא שצריך לראות את האדם שמעבר לפציעה. היום אני משחק טניס ומתאמן לאולימפיאדה. אני הרבה מעבר לאדם קטוע רגליים".
