בכנס גיוון והכללה בתעסוקה 2030 נערך פאנל תחת הכותרת "סיפורי הצלחה מאחורי האתגר המערכתי", בהשתתפות שלושה עובדים שמגיעים מקבוצות גיוון שונות — והצליחו להשתלב ולהצליח בשוק התעסוקה למרות האתגרים המערכתיים. "כילד, בכלל לא ידעתי מה זה היי־טק", סיפר עוזי ביטאו, מפתח תוכנה בחברת Wix — ואחד מראשוני יוצאי אתיופיה בהיי־טק הישראלי.
"לא הכרתי את העולם הזה כי לא היה לי אף אחד במעגל החברתי־משפחתי שהיה בענף. גם כשגיליתי את הענף והלכתי להתראיין במקומות עבודה, לא ראיתי חבר'ה שדומים לי. תמיד הייתי נטע זר בנוף. אמרתי לעצמי 'אני שונה, תמיד יבחנו אותי אחרת'. זה מתחיל כבר בריאיון העבודה: אתה מגיע עם הלך מחשבה של אדם שונה".
ביטאו הצליח להתברג למשרה בכירה ב–Wix — וכיום הוא פועל כדי לשנות את המציאות הזאת. "לפי מחקרים, חברה שיש בה גיוון תעסוקתי נהנית מפוטנציאל להיות רווחית יותר. בנוסף, זה מהלך שהיא צריכה לעשות כדי לתרום לצמצום הפערים החברתיים". לדבריו, חברה שעושה את זה, תזכה לעובדים מגוונים שחושבים מחוץ לקופסה".
אחרי 30 שנה בשירות משטרת ישראל, סרג'יו ויגדור החליט שהוא מעוניין בקריירה חדשה. "אני פסיכולוג קליני במקצועי", הוא אמר בפאנל. "בתפקידי האחרון במשטרה הייתי ראש מערך בריאות הנפש של הארגון. לאחר שיצאתי לגמלאות בגיל 57, ניהלתי הוסטל לנפגעי נפש צעירים ברעננה. יום אחד נתקלתי בעיתון במודעה של בחורה שבגיל 60 עברה מקריירה של אחות בטיפול נמרץ בבית חולים לקריירה של דיילת אוויר. החלטתי מיד שזה מה שאני רוצה".
כך מצא את עצמו ויגדור, בגיל 61, בעיצומו של קורס דיילי האוויר של אל על. "דיברו כאן בכנס על גיוון בהליכי המיון. אחת השאלות שנשאלתי במיון לאל על הייתה אם אחרי שניהלתי צוות, אוכל לנקות שירותים במטוס. התשובה שלי הייתה פשוטה: השירותים שלי יהיו הכי נקיים שרק אפשר. רציתי את התפקיד, ואני מאושר ממה שאני עושה. אני אסיר תודה על ההזדמנות שניתנה לי".
ויגדור סיפר כי הוא לא העובד המבוגר היחידי שהשתלב בתפקיד דייל אוויר באל על. "בקורס שלי היינו ארבעה מבוגרים, כולנו אחרי קריירות מלאות בתחומים אחרים. הייתה טיסה אחת שבה טסתי, והיינו בצד האחורי של המטוס פסיכולוג קליני, עורך דין ורופא שיניים. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה. בשורה התחתונה, השילוב הזה הוא כיף ומועיל גם לצעירים וגם למבוגרים".
עינת מחט הגיעה לתפקידה כמנהלת פיתוח בחברת פיוניר למרות מוגבלות פיזית. "אני לא רואה בעצמי מישהי ששברה מחסום", היא מודה. "מבחינתי אני פריווילגית. יש לי את הזכות לעבוד בעבודה שאני אוהבת וליצור קריירה שבה המגבלה שלי אינה משחקת תפקיד". מחט מספרת כי אנשים שנאבקים להיות שווים ולא שונים, לרוב מתאמצים יותר. זה מתבטא באיזשהו צורך להוכיח שאני פה בזכות ולא בחסד. הדבר שהכי חידד עבורי את התובנה הזאת הייתה חופשה עם המשפחה בדובאי — שם קוראים לנכים 'אנשים עם התמדה'".
בשיתוף אל על
