"אתחיל את הסיפור שלנו שלושה חודשים לפני 7 באוקטובר 2023, שבו השתנו חיינו. ב-1 ביולי, חגגנו יום הולדת 38 לי ו-40 לאיציק, בעלי", כך פתחה את דבריה בכנס נאמנות לקוחות של TheMarker Lables עדי גבאי נווה, ניצולת "עיקול המוות" בפסטיבל הנובה.
"אחותי הודיעה שהיא קונה לי במתנה כרטיס ל'מסיבה מטורפת'". גבאי נווה סיפרה על ההכנות לפסטיבל, על התחושה הפיזית הלא טובה שליוותה אותה לפני היציאה ב-6 באוקטובר ועל הריקודים – עד שהגיעה השעה 6:30. "אז התחילו הטילים. בדרך לצומת מפלסים הגיעו מולנו שתי מכוניות שאמרו לנו לעשות פרסה. לא הבנו מה קורה. הגענו לבית הקברות של מפלסים וצלפים התחילו לירות עלינו. חזרנו למכונית בלי לדעת לאן לברוח, עד שראינו שני טנדרים עמוסים מחבלים נוסעים לכיוון המסיבה. אחרי שהם עברו, חזרנו לכביש 232 לפני עיקול מפלסים".
בעיקול מפלסים ירה לעברם מחבל. השניים חשבו שיוכלו לעבור את היריות במהירות והכל יהיה מאחוריהם, אבל הקליעים פגעו בגלגלי המכונית, ורכבם התהפך במהירות של 140 קמ"ש.
"התיישבתי על הקרקע וחשבתי שהכל נגמר", סיפרה גבאי נווה. "איציק משך אותי וצעק לי לרוץ עד שהגעתי למקום מחבוא בין התעלה לבין הכביש. חמש שעות שכבנו שם, עושים את עצמנו מתים, כשהמחבלים לידנו, מכבים עלינו סיגריות, משתינים עלינו וכל הזמן הזה 'צבע אדום'. אמרתי 'שמע ישראל' ואיציק לא אמר מילה. ביקשתי ממנו סליחה, כי הוא בכלל לא רצה לבוא למסיבה. פתאום שמעתי עברית, ראיתי מדים ירוקים של חיילים ורצתי אליהם בטירוף. זה היה שדה קרב".
גבאי נווה ובעלה מוכרים כנפגעי פעולות איבה, והם מתארים התמודדות מורכבת מול המוסד לביטוח לאומי. "כל חצי שנה אנחנו עולים לוועדות כי הנכות שלנו זמנית", היא אמרה. "אני נראית חזקה ומתפקדת, אבל אני כל הזמן רואה הכל שוב ושוב. זה לא יוצא לי מהראש, זה תמיד שם, כמו מראה. בצומת מפלסים נהרגו מאות אנשים וניצלו רק חמישה. אנחנו שניים מהם. אני מרגישה שאמא שלי שמרה עלינו. כאילו מישהו עטף אותנו בין כל היריות".
גבאי נווה העידה כי השלימה עם כך שלא תחזור להיות אותה עדי. "אני רוצה לספר את הסיפור שלי, כדי שאף אחד לא ישכח מה קרה ב-7 באוקטובר. כל כך הרבה אנשים לא ניצלו במסיבת הנובה, שניים מהם הם ניצן רחום ולידור לוי. איציק ואני זכינו להיות האחרונים שחיבקו את ניצן חברתי, לפני שמתה, בחודש החמישי להריונה, לצד בן זוגה. אסור שנשכח מה היה שם".
