כשאני שואלת למה ואיך יכול להיות שאין לו תיק עבודות להציג ללקוחות פוטנציאלים, הוא עונה שהוא כל כך עסוק באמנות שלו כך שזה פשוט לא עולה על סדר היום. "אני עושה הכל לבד. אני אוטודידקט, הוליסטי וטוטאלי. אני תמיד מרוכז בעבודה עצמה ולא במה שמסביב. אני פשוט חי את הפרויקטים שלי ולא מרים את הראש. אני לוקח פרויקט ומתכנן אותו הכל כולל הכל – מפיתוח השטח, דרך האדריכלות, עיצוב הפנים, הריהוט והסטיילינג. כזה אני", מסביר אדריכל חי קונסטנטיני.
המשרד והסטודיו שלו נמצאים במושב גני יוחנן סמוך למושבה מזכרת בתיה. שם הוא עובד ומוציא אל הפועל פרויקטים בקנה מידה שונים. עוד הוא מוצא זמן לעסוק באמנות, ציור ופיסול. כשאנחנו מתחילים לשוחח הוא מפתיע בגדול: "התעוררתי בוקר אחד. אני זוכר את זה בבירור. ניגשתי לריקי אשתי ואמרתי לה שאני רוצה להתחיל לתכנן בתים. למזלי היא לגמרי זרמה איתי. היום, ממרומי כעשרים שנות ניסיוני, אני יכול גם לומר בגלוי שמעולם לא למדתי במוסד רשמי את מה שאני עושה".
מציאות לא מדומה
קונסטנטיני, מסתבר, פיתח את כישרון הציור שלו בילדות בגלל בעיות דיסגרפיה שבגללן הוא פשוט העדיף לצייר את שיעורי הבית. "בדיעבד, אני יודע שהייתה לי לקות למידה ושאני סוג של דיסלקט. בכיתה ה' התחלתי לבנות גם דגמים של בתים. נגיד אם בנו בית מעניין בסוף הרחוב, הייתי רץ הביתה, לוקח חומרים ובונה לעצמי דגמים. ככה למדתי בעצמי על פרופורציות, פרספקטיבה, קנה מידה והסתכלות על דברים מקרוב ומרחוק – כלים משמעותיים שאני עושה בהם שימוש היום".
גם אחרי השחרור השירות הצבאי לא הלכת אחרי החלום.
"נכון. נכנסתי ישר לעסק המשפחתי ועסקתי בשיווק והתקנת מערכות סולאריות. בגיל 30 החלטתי שאני רוצה להתעסק בעיצוב ואדריכלות. הורדתי תוכנת מידול חינמית ופשוט הכנסתי לי לראש שאני מעצב ואדריכל. הפצתי את הבשורה ואנשים התחילו לפנות אליי".
ופשוט התחלת להיות אדריכל?
"יצרתי לי מציאות והאמנתי בה. הייתי ער שעות במטרה לרכוש לי את הכלים הנכונים. כשנה לאחר שפתחתי מחשב לראשונה, מתוך חקירה וסקרנות, כבר עבדתי על חמש תוכנות מקצועיות. כיוונתי את עצמי לשם כל החיים ושכנעתי את עצמי שאני ברמה הכי גבוהה שיש. פשוט יצרתי לעצמי מציאות לא מדומה. היום, רוב הפרויקטים שלי מתוכננים בסגנון מודרני כי אני מאמין שהיום צריך לבנות בהתאם להווה ולעתיד ופחות בהתאם לעבר. בהקשר הזה, אני חייב לציין את הערכתי הרבה לאדריכל היפני טדאו אנדו – לא רק על הסגנון מעורר ההשראה שלו אלא גם על החלטתו להפוך מנהג משאית לאחד האדריכלים הבולטים בעולם בסגנון האדריכלות המודרנית.
"הפרויקטים הראשונים שתכננתי היו עבור משפחה וקרובים אבל די מהר המעגל התרחב לפרויקטים גדולים של בתי יוקרה ופרויקטים מסחריים. מעולם לא הרגשתי קושי. זה פשוט זרם. בעשרים השנים הללו עשיתי עשרות רבות של פרויקטים בקנה מידה שונים. היה לי גם הרבה מזל כי לזכות הלקוחות שלי יאמר שהם האמינו בי, עפו איתי והעניקו לי יד חופשית".
מהם באמת מקורות ההשראה שלך?
"הכל מכל וכל. מוסיקה. שיר טוב. אמנות. ציור. אמנות פלסטית. שוטטות ברחוב. מה לא בעצם? אבל בכל פרויקט אני קודם כל שואב השראה מהלקוחות עצמם".
מול רבים וטובים
העסק המשיך לגדול. "התחלתי לעבוד על פרויקטים בתקציבים יחסית גדולים אבל הרגשתי שכאוטודידקט תמיד יצביעו עליי. חשוב היה לי לדעת שאני טוב ולקבל פידבק מעולה מאנשים מוסמכים. בחרתי בקורס מתקדם לעיצוב פנים פרקטי בשנקר. קיבלתי משימה קטנה לעצב משרד למוסיקאי. תוך שבועיים כבר הוצאתי תוכניות והמשרד היה מוכן חודשיים לפני סיום הקורס. קיבלתי תעודה והמשכתי בדרכי".
קונסטנטיני לא ויתר לעצמו בשום שלב בדרך אבל גם הייתה לו לא מעט תעוזה. "היו פרויקטים בתקציבים גדולים מאוד, שהתחריתי עליהם מול בוגרים שלמדו באיטליה ועבדו במשרדים הטובים ביותר בתל אביב".
הבשורה בדרום
אחד מתוך עשרות הפרויקטים המוצלחים שקונסטנטיני כבר השלים הוא הבית במושב שתולים שבדרום. "הבאתי אליו סוג של בשורה. חשוב היה לי להבין את צורכי המשפחה הצעירה יחסית, שבה זוג הורים ושני ילדים, ולהיענות לבקשתם להרגיש בחופשה רוב הזמן".
שטח הבית הוא 230 מ"ר במפלס אחד על פני מגרש של 740 מ"ר. הוא מונח על גבי המגרש כך שהוא קרוב למדי לרחוב באופן שמנצל את עיקר שטח האירוח הפנימי והחיצוני תוך הפנייתו אל העורף והחצר האחורית. הבית בנוי משני גושים, ציבורי ופרטי, שיוצרים יחד את האות ח' המקיפה בריכת שחייה.
איך ניגשת לפרויקט?
"קיימתי דיאלוג עם הלקוחות והבנתי את מכלול הצרכים שלהם. הם כיוונו לבית שיהיה פתוח לחצר אחורית ושיוכלו ליהנות ממנו בפרטיות מקסימלית. פתרתי את זה באמצעות שני הגושים כשאחד מרחף על גבי האחר. גוש הבטון הציבורי, שכולל מבואת כניסה רחבת ידיים, סלון, מטבח, פינת אוכל ושירותי אורחים, גבוה יותר ושולח זרוע שחובקת את הגוש הפרטי שבו ארבעה חדרי שינה מרווחים לילדים ולאירוח, מקלחת, חדר שירות וחדר מאסטר שפונה לבריכה.
"את זה שילבתי בסגנון מודרני שכולל טכניקות וחומרים גולמיים כמו פלדת קורטן שמחלידה אבל לא מתכלה, בטון חשוף בטקסטורת לבידי עץ, בטון מוחלק ברצפה, פורנירי עץ ועץ טבעי במטבח, וחומרים שנעשים באמצעות טכנולוגיות חדשניות כמו אריחי ענק מדוקקים של גרניט פורצלן. השימוש החוזר בטקסטורת העץ של קירות הבטון הנמצאים בקיר ארונות המטבח, בפינת האוכל, בסוויטת ההורים ובחדר הרחצה שלהם למשל, תורם מאוד לזרימה הנעימה בבית".
יש בבית אווירה נעימה מאוד של פתיחות ומרחב.
"נכון. הבית עובד בדיוק על זה - מבטים בלתי אמצעיים בין פנים וחוץ והמון אור טבעי. אמנם הוא סגור כלפי החזית הקדמית אבל תחושת הפתיחות והזרימה מתקבלת מיד עם הכניסה בדלת הראשית שבוצעה על ידי 'סמארט דור' ממנה נשקף מראה נטול הפרעות אל הציר המרכזי שמתחיל בדלת, חוצה את פינת האוכל וממשיך דרך חלון מסך אל החוץ, בריכת האינפיניטי שביצעה חברת 'קבין פול' וקצה החצר.
"התחושה הזו מתחזקת גם באמצעות מפתחים בגובה ארבעה מטר הממוסגרים אלומיניום שמונח ורטיקלית מרצפה עד תקרה. אלו באו מתוך מחשבה להעצים את גובה החלל ולאפשר זרימה של תקרת ורצפת הבית אל החוץ באותו המישור וללא כל הפרעות אל עבר הפרגולה החיצונית. מסיבה זו, מערכות המיזוג, התאורה, השמע וכיסי הרפפה סמויים בתוך חלל התקרה".
ממש אתגר הנדסי.
"לגמרי. רציתי למתוח את הגבולות עד הקצה מבחינה הנדסית ועיצובית. כל האלמנטים בבית צומחים עד גובה ארבעה מטר: דלת הכניסה, ארונות המטבח, הספרייה וכמובן גם המפתחים שבוצעו על ידי 'לופז אנד לי'. כאן, החלפנו את עמודי הבטון המסורתיים בפרופילי פלדה שנצבעו בגוון זהה לפרופילי האלומיניום והוטמעו כחלק ממישור קיר החלונות בחזית האחורית. גם המפגש הפינתי של מערכת החלונות נפתר בהדבקה בשני מישורים במטרה לייצר פינה פנורמית שתורמת לטשטוש הגבולות בין פנים וחוץ".
בכלל יש לך עניין רב במשחק בין מישורים וניתוקים.
"כל הבית מבוסס על אלמנטים מרחפים ומנותקים. ככלל, אין מפגש בין חומרים שונים ללא ניתוק. למשל במישור התקרה והרצפה יצרתי ניתוקים מתוך מחשבה ליצור תחושה שהרצפה נמשכת אל מעבר לגבולות הבית והקירות נמשכים אל מעבר לגבולות התקרה.
"מדרגות הכניסה לבית כמו מרחפות האחת מעל השנייה וגם משטח החוץ מאחור שנמצא במפלס אפס עם הבית. המשטח הזה הוא בעצם מדרגת הבטון הגבוהה מבין שלוש שעובי השלח שלה למעשה מרחף מעל הבריכה, רוכב עליה ומופרד ממנה על ידי ניתוק.
האחידות נמשכת גם באתגר לייצר תקרה נקייה
"פרט לגוף התאורה העשוי קוביות בגוון זהב מוברש, שנתלו בגבהים שונים מעל פינת האוכל במטרה לתת טאצ' יוקרתי, התקרה די נקייה וכוללת פסי צבירה מגנטיים שקועים של 'דורי קמחי'. היה לי חשוב שאסתטית פסי הצבירה יהיו זהים בצבע ובפרופורציה לפסי מיזוג האוויר.
"דוגמה נוספת לאחידות אסתטית היא הקובייה השחורה בכניסה לבית שנראית תמימה על פניו אבל מחביאה בתוכה שירותי אורחים עם דלת בקו אפס וכן ארונות חשמל, תקשורת ושירות שנפתחים עם דלתות טאצ'. הקובייה נבנתה בהזמנה אישית בנגריית 'האמנות שבמטבח' כשהיא במחופה פורמייקה שחורה בציפוי ננו שמונעת טביעות אצבע ולכלוך בדיוק כמו זו שבאי המטבח שנעטף במשטח גרניט פורצלן של 'שיש שגב כרמל'. בכך היא מתמזגת היטב בחלל".
עצמאי בשטח
כפרויקט הוליסטי, גם כאן התייחס קונסטניטיני לפיתוח שטח, לאקלים ולקיימות. כך למשל, הקיר הצפון מערבי של הבית עשוי ממסת בטון עבה מאוד המהווה פתרון אסתטי ופונקציונאלי לעניין הבידוד. הפרגולה בחצר האחורית תוכננה באורך מדויק באופן שבקיץ השמש לא נכנסת בכלל הביתה, ואילו בחורף היא מגיעה בדיוק למרכז הסלון, מה שבאופן מובהק מייצר חסכון באנרגיה בחימום וקירור.
מתי אתה ניגש לפיתוח השטח?
"הכל עובד ביחד. אין לי גבולות. אני מטפל בכל מה שהעין רואה. אין לי גם סדר עבודה. מהרגע הראשון אני חושב על הכל. בחצר הזו, בחרתי בעיקר בפריחה ירוקה וסגולה בסגנון ארץ ישראלי' אם כי לא רק. שילבתי צמחים רב שנתיים שמקשטים את החצר במופעי פריחה באביב. בין היתר, יש גם נגיעות של דשא יפני, צמחים זוחלים שנשפכים מהאדניות, עץ ליצ'י בוגר בכניסה, עשבוניים למיניהם ושבטבטים שמוקמו והתמזגו עם מפל האינפיניטי בקצה הברכה".
נראה שאתה מושקע כל כולך בפרויקט.
"המעורבות שלי היא טוטאלית. אני מתכנן הכל מהכל ללא גבולות. השאיפה שלי בפרויקט הזה הייתה לייצר חללים הכוללים חיפויים וחומרים חשופים בשילוב עם צבעוניות מקפיצה שעדיין מאפשרת קיום של רהיטים, חפצי אומנות שאת חלקם יצרתי בעצמי, ואלמנטים אישיים נוספים של הדיירים המשתלבים בחלל. זה מקור האיזון וככה נמדד בעיני פרויקט מוצלח".
לעמוד הפייסבוק >>> אדריכל חי קונסטנטיני
לעמוד האינסטגרם >>> חי קונסטנטיני
בשיתוף חי קונסטנטיני
