במשך שנים האמינה המעצבת מירי בן חיים כי היא נועדה להיות גרפיקאית. "אמנם תמיד היתה לי נטייה לפן האסתטי ולכל מה שקשור בעיצוב, אבל מגיל צעיר התמקדתי בציור, ומשם התמקצעתי בתוכנות כמו פוטושופ ואילוסטרייטור", היא אומרת.
"מציורים של פיות עברתי ליצירות ממוחשבות, יצרתי תמונות מעוצבות לקרובי משפחה ולחברים ובהמשך יצרתי לוגואים לבעלי עסקים, תוך שאני מתחברת לאתגר של זיקוק החזון לכדי אלמנט מינימליסטי ומייצג", היא מוסיפה.
אבל רק לאחר שנישאה ועברה להתגורר עם בן זוגה, הרגישה שהיא בכלל נמשכת לתחום הבנייה והשיפוצים. "הייתי רגע לפני ההרשמה ללימודי עיצוב גרפי, אבל אז בעלי הפנה את תשומת ליבי לעובדה שתמיד כשאנחנו מטיילים אני משכנעת אותו להיכנס רגע ולהציץ לבתים שנבנים, מרבה לבחון חומרים שונים ולפנטז על איך הייתי מתכננת את החלל ויוצרת מפגשים ומשחקים מעניינים בין החללים. זה היה הרגע שבו 'נפל לי האסימון'. ובאותו הרגע החלטתי שאני נרשמת ללימודי עיצוב".
כיום בן חיים היא מעצבת פנים של חללים פרטיים ומסחריים, אך בעיקר נהנית מהאתגרים שמספקים לה האחרונים. "הגבולות של המשחק וביטויי היצירתיות שבתחום נמתחים רק על ידי הלקוחות", היא מסבירה ומפרטת: "ואני נוכחת שבעיצוב חללים מסחריים רמת התעוזה היא גבוהה בהרבה, ואפשר להפיח חיים בהרבה רעיונות, שלרוב נשארים בדמיון". החלל האחרון שעיצבה, חנות הדגל של מעצבת האופנה מירית רודריג, הוא מפגן של נוסטלגיה שכל כולו חיבור לארץ ישראל הטובה והיפה.
חלון ראווה - לראווה
"אמנם בתים פרטיים הם הרבה יותר מאופקים במהותם מחללים מסחריים, אבל כל 'התפרעות' אמורה להיות בחוכמה ובצורה מתוכננת היטב", אומרת בן חיים. לדבריה, ההקבלה בין תחום הגרפיקה לעיצוב היא ברורה, במיוחד כשנזקקים לאגד רעיון שלם כקונספט ברור וקוהרנטי. "אז נכון שהמטראז' של חלל מסחרי גדול בהרבה מזה של בית, ובטח יותר מאשר זה של לוגו, אבל הרעיון דומה בכולם: לחתור לפונקציונליות ולהימנע מצעקנות". בהתאם היא עיצבה את חנות הדגל של רודריג, בוגרת שנקר ומי שהיתה בעברה מעצבת הבית של רזילי, בהרצליה. "היה לה חשוב להראות את השורשיות שלה, ואת אהבת הארץ, שמגולמת גם במפעל כחול-לבן שלה שבו היא מעסיקה צוות תופרים ישראלי", היא אומרת. "ובגלל שמאוד חשוב לה הקשר האישי עם הלקוח, נתנו ביטוי מיוחד להתנהלות השונה בחנות. במקום חלל פונקציונלי למדידה ולרכישת בגדים, הפכנו את החנות למעין סלון רחב שבו אפשר לשבת לשוחח בכיף, ללגום כוס יין, ולהתנהל בנינוחות, בלי למהר לעזוב".
את חלון הראווה הפכה בן חיים למזמין במיוחד, אליו ניתן להציץ בעומק החנות, בעזרת פינת ישיבה נוסטלגית, בדמות שתי כורסאות על שטיח חמים, ולמרגלותיהן מזוודות מסע. בפנים, חלל אקלקטי בסגנון אורבני-תעשייתי-ארצישראלי, עם חומריות גולמית של בטון וצינורות ברזל, כמעין רמז לדמות הצבר הישראלי: מחוספס ומלא רבדים באישיותו.
בן חיים אף השכילה לשבץ פריטים חמימים ונוסטלגיים לצד פריטים מהוקצעים ויפהפיים מעץ, דוגמת ספסל בעיצובו של אלון דודו, עם סימוני האיקס הידועים של עבודותיו, ולהבליט את מרכולתה של רודריג בעזרת שפע של תאורה, שמכניסה אינטימיות נדרשת לחלל המיתמר לגובה רב.
מה בעינייך השונות העיקרית בין חלל פרטי למסחרי?
"באופן כללי אני מאמינה שעיצוב פנים הוא הרבה פחות מותרות ממה שנתפש בעבר. יותר ויותר אנשים מבינים היום שחשוב להתאים את החלל לצרכים שלהם בצורה מיטבית, ושחשוב לקחת בעל מקצוע שזו ההתמחות שלו. כמו שייקחו עו"ד שמתמחה בחוזים כשחותמים על חוזה, או שילכו לרופא שיניים כשצריך לעקור שן. בעיניי האמרה 'ביתי הוא מבצרי' אינה מתייחסת רק להפיכת הבית לחלל בטוח, אלא להתאמה מקסימלית לצרכים, להתנהלות ולטעם העיצובי. אותו הדבר גם בעסקים, כשהרעיון המנחה בעיניי, בכל עסק, הוא להעניק ללקוחות טעם של עוד. זה מתחיל מהאופן שבו העיצוב מזמין אותם להיכנס, ומסתכם ברצון להישאר עוד ועוד, ולהיחשף לאופציות השונות שזמינות עבורם".
כלומר הפיכת חלל מסחרי לקצת ביתי באופיו?
"זה מעניין, כי באופן כללי הרבה מהסגנונות שהיו נהוגים בחללים המסחריים, כמו למשל הסגנון האורבני, נכנסו גם לתוך החללים הביתיים. אבל זה קורה גם בצורה הפוכה. לדוגמה, הרעיון שאפשר 'להתפרע' בחללים המסחריים, אבל במידה. אני עושה זאת בעיקר בחללים הציבוריים כמו המעברים והלובאים, אבל מקפידה להפוך את המשרדים וחללי העבודה למעין חדרי שינה. שקטים ומאופקים יותר במהותם. וכאמור, העיצוב הוא המפתח להצלחה. משרד שנראה טוב ומרשים, ישדר הצלחה, בכל תחום שהוא".
אבל בעיצוב בית פרטי אין נגזרת של רווח, אז אפשר להיות סלחניים יותר לפן העיצובי?
"תכנון מקדים ועיצוב טוב – הן בבתי עסק והן בבתים פרטיים — יכולים למנוע טעויות יקרות. יש לי המון סיפורים על לקוחות שסגרו איתי אחרי שניסו בעצמם, ובדיעבד היו חוסכים את עלויות הניסיון. אחת הלקוחות שלי פגשה אותי בחנות קרמיקה, כשהייתי עם לקוחות אחרים, והתייעצה איתי לגבי בחירת אריחים, בהתאם לתמונה שלקחה מהפינטרסט. גם אני לוקחת השראה מלוח ההשראה הזה, אבל אני מודעת לעובדה שלא תמיד מה שרואים שם נראה טוב במציאות, וייעצתי לה לקחת משהו אחר. היא התקשרה אלי בדמעות אחרי שהתקינה את האריחים שרצתה, לאחר שגילתה שהיא לא מתחברת אליהם בכלל בביתה. חשוב לדעת שמעצבים מסתכלים על הדברים בעיניים אחרות. הרבה פעמים אנחנו נראה פוטנציאל לשטחי אחסון במקומות שלקוחות לא יעלו על דעתם, נערוך שינויי ייעוד ומיקום חללים, וגם נציע דרכים יצירתיות להכניס אופי לתוך חללי הבית. אין סיפוק גדול מבית או מעסק שמצליחים להעביר את המהות של האדם שגר בו או עובד בו. ולזה אין מחיר באמת".
Instagram: miri.arch
בשיתוף מירי בן חיים
