מדינת ישראל מצויה בתקופה חסרת תקדים של פיתוח תשתיות לאומיות רחבות היקף, ובראשן פרויקטים עצומים כגון המטרו והרכבת הקלה. לאתגרי הפיתוח הללו נוספו מאז ה-7 באוקטובר גם משימות מורכבות של שיקום אלפי מבנים ותשתיות שניזוקו בצורה קשה במלחמה בכל הארץ. אזורים רבים שנפגעו כבר בתחילת המלחמה, ובהמשך כתוצאה מנזקי הטילים במלחמה עם איראן, טרם שוקמו. במקרים מסוימים ניתן יהיה להסתפק בשיקום מבנים קיימים, אולם באחרים יידרשו הליכי הריסה, פינוי ובנייה מחדש. כל אירוע כזה דורש עבודה מאומצת מצד מהנדסים שמעורבים בכל שלבי התהליך, משלב המיון של המבנים המסוכנים וכלה בשיקום המבנים או בנייתם מחדש.
מדובר במשימה לאומית מהמעלה הראשונה, כשבחזית העשייה ניצבים המהנדסים האזרחיים: מתכננים ומבצעים של מבני מגורים, משרדים, תעשייה ומסחר, לצד מהנדסי כבישים, גשרים, מסילות רכבת, מנהרות, נמלי תעופה ונמלי ים. אלא שהמציאות מעלה בעיה חמורה: מחסור הולך וגובר במהנדסים מקצועיים. אם הפער הזה לא יטופל בהקדם, הוא עלול לגרור עיכובים ניכרים בלוחות הזמנים, עלייה בעלויות ותשומות, ואף פגיעה באיכות התכנון, הניהול והפיקוח. בסופו של דבר, המחיר עלול ליפול על כולנו – אזרחי ישראל.
"ענף הבנייה והתשתיות נמצא בלב החוסן הלאומי של ישראל. המהנדסים הם אלה שמוודאים שלא רק שיש לנו גשרים, כבישים ובניינים – אלא שהם גם בטוחים, מתקדמים ויכולים לעמוד בפני אירועי קיצון", אומרת עו"ד בשמת פלג סרצ'נסקי, מנכ"לית איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות. "היום, כשהמשק מתמודד עם מחסור חריף במהנדסים, עם אתגרי מלחמה והיערכות לאיומים כמו רעידות אדמה, ברור לכולנו שהשאלה 'כמה מהנדסים יש לנו' היא לא רק שאלה מקצועית,אלא שאלה של ביטחון לאומי ושל עתיד החברה הישראלית".
לדבריה, "דוח של המדינה, שהמלצותיו גובשו בידי הצוות הבינמשרדי בנושא פער והון אנושי לענף התשתיות משנת 2020, הצביע על כך שחסרים כיום בהערכה שמרנית, כ-5,000 מהנדסים אזרחיים בישראל מכל הדיסציפלינות של ההנדסה האזרחית. הבעיה היא שהמחסור הוא מתוך מאגר מצומצם של כ-15,000 מהנדסים פעילים בלבד ולא מתוך מאגר של 50,000. זה נתון דרמטי והמדינה לא פועלת מספיק כדי לגשר על הפער. לפי הדוח, חסרים מומחים בתחומי הנדסת תחבורה ומנהור, חשמול, זרם חזק ואלקטרוניקת הספק, הנדסת מים וגז טבעי. דו"חות נוספים מציינים כי לקראת 2030 המחסור צפוי להגיע ל-11 עד 15 אלף מהנדסים. כלומר מדובר על מספרים עצומים. על אף שמדובר על נתון דרמטי במיוחד המדינה לא פועלת מספיק כדי לגשר על הפער, בטח ובטח כשאנו נמצאים במלחמה מתמשכת כשהמוני מהנדסים פעילים מגויסים לצבא".
עד כמה האפקט המלחמתי משפיע על המחסור במהנדסים?
"הוא משפיע מאוד. אפשר לומר שאנחנו נמצאים באירוע קיצון מבחינת תשתיות לאומיות, שכן לצד פרויקטים תחבורתיים ענקיים כמו המטרו והרכבת הקלה המהנדסים האזרחיים נדרשים גם לקחת חלק בשיקום כל אתרי ההרס שנגרמו ממתקפות הטילים על ישראל (חלק מהמהנדסים גויסו גם במסגרת הסבבים השונים במלחמה המתמשכת). ישנם מקומות שהטיל פגע בבניין אחד אך היקף הפגיעה היה גדול הרבה יותר והמהנדסים הם אלה שצריכים לקבוע האם הבניינים שניזוקו מהפגיעה המשנית אינם מסוכנים למגורים. בעצם מוטלת על הכתפיים שלהם אחריות עצומה, וכל זאת קורה לפני שדיברנו על התרחיש הדרמטי ביותר – רעידת אדמה, אירוע שהמומחים צופים שהוא רק עניין של זמן. במקרה שבישראל ייפלו מאות ואלפי בניינים, מי יוכל לשקם את ההריסות אם לא יהיו מספיק מהנדסים?"
את הסיבות למחסור ההולך ומחמיר במהנדסים תולה בשמת בכך שרבים מהאנשים שמוכשרים להיות מהנדסים, בוחרים לעסוק בתחומים אחרים, בגלל תנאי עבודה פחות אטרקטיביים ושכר נמוך יחסית לעומת תחומים אחרים בתעשייה, בראשם ענף ההייטק. בנוסף קיים קושי להכשיר במהירות את הדור הבא של המהנדסים המתמודדים עם הטכנולוגיות החדשות והמאתגרות של התעשייה.
כיצד לדעתך יש להתמודד עם המחסור הדרמטי?
"על המדינה להפנים שזהו אינטרס לאומי חיוני אשר דורש השקעה מוגברת בתחום. בין היתר, יש להוביל חשיפה למקצוע כבר בגילאים צעירים יותר בבתי הספר, כולל תוכניות ייעודיות להנדסה אזרחית, זאת לצד תוכניות מלגות לעידוד צעירים ללמוד ולהישאר בתחום ההנדסה. בדיוק כמו שעשו בענף ההייטק כך צריך לעשות עם ענף ההנדסה. נוסף לכך, יש להעניק תמריצים כלכליים למי שיבחר לעבוד בפרויקטים לאומיים, ולספק תנאי עבודה אטרקטיביים שימנעו את הנטישה. יש צורך גם לפתוח עוד פקולטות להנדסה באקדמיה תוך ייצור התמקצעות בתחומים ספציפיים כמו למשל תחום המנהור, לא רק בלימודי תואר שני. המדינה לא הפנימה זאת עדיין אבל הפרויקט העצום של המטרו שיתחבר גם לקווי הרכבת הקלה הוא פרויקט בהיקף עצום, אפילו בהשוואה לפרויקטים גדולים בעולם. בחו"ל יש רשתות קיימות ומדי פעם מוסיפים קו חדש, אבל אצלנו מדובר על פרויקט שמתוכנן ושייבנה מאפס כרשת שלמה ואין לנו לימודיים ייעודיים לדבר הענק הזה. אם בעבר היה ניתן למשוך אנשי מקצוע מחו"ל, הרי שכיום זה הופך להיות הרבה יותר מורכב בעקבות המלחמה. השקעה נבונה בהכשרה ובתמריצים כלכליים תסייע להבטיח את הצלחתם של הפרויקטים הלאומיים ולמנוע עיכובים בעתיד לרווחת המדינה וכלל הציבור. בסופו של יום אנחנו חייבים לייצר מצב שהאנשים הטובים ביותר ייבחרו לעבוד בתחום הזה".
היעד: הגדלת מספר הנשים במקצועות ההנדסה
איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות הוא איגוד מקצועי הפועל משנת 1998 במסגרת לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאיים במקצועות הטכנולוגיים בישראל ומונה כ-6,500 מהנדסים אזרחים בכל תחומי ההנדסה האזרחית. את האיגוד מובילה צמרת ההנדסה בישראל, ובראשה, יו"ר איגוד המהנדסים, יגאל גוברין, ומ"מ יו"ר האיגוד, ישראל דוד (הנהלת האיגוד עובדת בהתנדבות) והוא מחבר בין אלפי מהנדסים ומהנדסות בכל רחבי הארץ.
גוף זה פועל בתחומי ההכשרה וההעשרה המקצועית, הרגולציה, התקינה וייצוג מהנדסי הבנייה והתשתיות במועצות ציבוריות ובוועדות מקצועיות. באיגוד פועלים 11 תאים מקצועיים שכל אחד מהם אמון על דיסציפלינה אחרת כמו מנהור, מים, ביוב, כיבוי אש, וכיו"ב, כל דיסציפלינה עם ההנחיות, התקנים והתקנות הייחודיות לה.
האיגוד פועל כגוף המקצועי היציג של ההנדסה האזרחית בישראל ומעביר מידי שנה עשרות קורסים, ימי עיון וכנסים מקצועיים לשיפור וקידום איכות הבנייה והתשתיות בישראל. בין היתר מושם דגש על הרחבת מספר הנשים העוסקות בהנדסה אזרחית בישראל ועל פיתוח וקידום דור עתיד של מהנדסים צעירים שייקחו את הענף קדימה.
"נכון להיום ההנדסה האזרחית נחשבת לתחום מאוד גברי כשרק כ-20 אחוז מהמועסקות בו הן מהנדסות, ורובן בוחרות לעסוק בתכנון ופחות בביצוע", אומרת בשמת. "בעיניי זו תקלה שכן נשים מהוות 50 אחוז מהאוכלוסייה ואנחנו פשוט מפספסים אותן. אנחנו פועלים רבות בתחום הזה ובין היתר פתחנו תוכנית מנטורינג לסטודנטיות להנדסה שמצטרפות למהנדסות ותיקות באתרי הבנייה ונחשפות לתחום המרתק הזה. השלב הבא מבחינתנו הוא להגיע לבתי הספר ולהתחיל לחשוף את הנערות הצעירות לפוטנציאל הענק הקיים עבורן בעולם ההנדסה האזרחית".
במסגרת התאים המקצועיים הקיימים באיגוד, פועל תא הצעירים העוסק רבות בהטמעת חדשנות וטכנולוגיה, דוגמת בינה מלאכותית, בענף ההנדסה, הנחשב במהותו למסורתי ושמרני. לכך תורמת העובדה כי סטארט-אפים רבים פונים כיום לעולם הבנייה כך שהפער בין עולם ההנדסה, לטכנולוגיות העילית הולך ומצטמצם.
"מה שנתן דחיפה גדולה להנדסה בישראל הייתה העלייה הרוסית של שנות ה-90", מסבירה בשמת. "הייתה אז פריחה מאוד גדולה בתחום ומי שמחליף כעת את המהנדסים הוותיקים הוא הדור הצעיר של המהנדסים. ההסתכלות שלהם היא על חדשנות וטכנולוגיה ויש להם עשייה מדהימה בתחום. כך למשל דן צוקר, ראש תא המנהור באיגוד, יצג את ישראל בכנס בינלאומי בנושא מנהור. אני חושבת שתחום ההנדסה בישראל הוא כל כך מרשים ומפותח כך שאנחנו צריכים לחתור לייצא את הידע המצטבר שלנו בעולם. השילוב של ידע והון אנושי איכותי במיוחד מאפיינים אותנו יותר מהכל".
הזכרת את שאר העולם. מה דעתך על התקינה החדשה אותה מקדמת הממשלה במסגרת רפורמת "מה שטוב לאירופה - טוב לישראל"?
"מדובר באירוע מאוד מורכב ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו מקדמים את התקינה הזאת הלכה למעשה. תקני בנייה לא דומים לתקנים של מוצר מדף שמייבאים ועל ציבור המהנדסים ללמוד את התקנים החדשים הכוללים מסמכים רבים עם טבלאות וחישובים מורכבים. וכל זה בשפה זרה. בסופו של דבר, המהנדסים חתומים על תוכניות הבנייה, בין אם מדובר על בניין, גשר או מנהרה, ואי אפשר לזרוק אותם למים ולומר להם שמעכשיו הכל יהיה בכפוף לתקינה האירופאית. זה עניין שייקח זמן וידרוש מכולנו התמודדות והטמעה".
כל הנושאים האלו ועוד רבים אחרים יידונו בכנס השנתי של איגוד המהנדסים לבנייה ולתשתיות, הגדול מסוגו בישראל, שיתקיים בתאריכים26-27 בנובמבר 2025 בביתן 2 באקספו תל אביב. יו"ר הכנס השנה יהיה מהנדס רונן גינזבורג, מנכ"ל קבוצת דניה. בכנס צפויים להשתתף השנה כ-5,000 אנשי מקצוע, ביניהם מהנדסים, יזמים, קבלנים, עורכי דין וכדומה, והוא יכלול כ-100 הרצאות מקצועיות בשישה מסלולים.
"המהנדסים הם אלה שבונים את הארץ תרתי משמע", מסכמת בשמת. "אם נדע להשקיע בדור הצעיר, לעודד יותר נשים להצטרף, לקדם חדשנות ולהיערך לאתגרי העתיד, נהפוך את המחסור להזדמנות. החזון שלנו הוא שישראל תהיה לא רק מדינה שזקוקה למהנדסים, אלא מעצמה של הנדסה אזרחית שמייצאת ידע, חדשנות וביטחון לעולם כולו".
