92% מכל התרופות המגיעות לשלב הניסוי הקליני - כושלות בו. זאת לאחר שהושקעו בהן שנות מחקר רבות וסכומים אסטרונומיים. הניסויים המקדימים הנעשים בבעלי חיים אינם מהימנים מספיק כדי להעיד על ההשפעה שתהיה לתרופה על גוף האדם. לא פחות מ-9 מתוך 10 תרופות שעובדות על בעלי חיים אינן עובדות על האדם, ולעיתים אף מזיקות לו.
"דמיין חברת בנייה שיודעת מראש שתשעה מתוך עשרת הבניינים שהיא בונה - יקרסו, ושרק בעשירי היא תוכל להשתמש ולמכור מתוכו דירות לציבור, וגם זה מבלי לדעת מראש את הסיבות לכישלון ולהצלחה. נכון שזו נקודת מוצא בלתי אפשרית?", שואל רטורית ד"ר צחון בנטואיץ, מייסד ומנכ"ל חברתQuris. "ובכן, כך נראית תעשיית הפארמה. על כל תרופה שמפותחת היא מפסידה כ-300 מיליון דולר בגין כישלון עקב בעיות בטיחות. 18 מיליארד דולר מתבזבזים בעולם מדי שנה על כישלונות כאלו. ככה זה כשאין דרך בטוחה לדעת בזמן הפיתוח אם התרופה תועיל או תזיק לבני האדם".
חיסכון בכסף ובזמן פיתוח התרופה
את ה"ככה זה" שם לו ד"ר בנטואיץ כמטרה לפתור, כשהכלי שנבחר למשימה הוא בינה מלאכותית. בכל שלושים שנותיו כרופא זו הייתה תשוקתו, לשלב בין ביולוגיה מתקדמת לבינה מלאכותית וכך לאפשר פיתוח יעיל יותר של תרופות, שאף מותאמות אישית לחולה. טכנולוגיה שנכנסה לשימוש בשנים האחרונות מאפשרת זאת: "מטופל על שבב", שמה. בעזרתה מיוצרים איברים ממוזערים שהם העתקים של אברי גופו של אדם - מוח זעיר, כבד זעיר, לב זעיר וכדומה - ועליהם נבדקות תרופות בצורה שלא הייתה קיימת קודם לכן. תוצאות הבדיקה אמינות בצורה חסרת תקדים, שכן העתקי האיברים מדמים את הביולוגיה של גוף האדם בכלל ושל המטופל המסוים בפרט.
"'מטופל על שבב' הוא הדור החדש של הטכנולוגיה הרפואית", אומר ד"ר בנטואיץ. "טפטוף תרופה על כבד ממוזער בגודל של שליש מילימטר בלבד - ידגים נאמנה כיצד יגיב לה הכבד המקורי וכיצד הוא יפרק אותה. זה מדהים, זה הרי גודל של קצה מחט. את תוצרי פירוק התרופה מעבירים למחסום דם-מוח ממוזער. רק מה שעובר אותו, מונח על מוח ממוזער. התוצאה היא סימולציה מהימנה המדגימה כיצד תפעל התרופה על גוף האדם הספציפי ממנו 'גוּדלו' דגימות האיברים. מדובר במהפכה שמשנה באופן דרמטי את היכולת לפתח תרופות מהר ובטוח יותר.
ובנוסף לכך: באופן מותאם אישית למטופלים ספציפיים".
כיצד נכנסת כאן הבינה המלאכותית?
"מה שאנחנו עושים הוא שילוב של שני עולמות תוכן שהתפתחו בשנים האחרונות: איברים אנושיים ממוזערים על שבב ובינה מלאכותית. זאת לאחר שהגענו לתובנה שבבריאות, כמו בשאר התעשיות, ניתן לפתור את הבעיות הגדולות והמורכבות רק על ידי בינה מלאכותית. זהו תחום שהביא למהפכה בכל היבטי החיים וכעת הוא מביא אותה גם לעולם הרפואה, כולל פיתוח תרופות.
אך המהפכה הזאת אפשרית רק בהינתן היכולת לאסוף מידע מדויק שמסוגל לאמן מערכת בינה מלאכותית. Quris מבצעת אלפי ניסיונות דוגמת זה שהזכרתי, עם תרופות ידועות לעולם המדע, במינונים שונים. כך נוצרות מיליוני אינטראקציות המניבות דאטה מאסיבי וייחודי. עם הדאטה הזה, אנחנו מאמנים את מודל הבינה המלאכותית. אנו מזינים אותו בעוד ועוד מידע על תגובות תקינות ותגובות רעילות לתרופות והוא לומד את התנהגות הגוף האופיינית לתגובות השונות. כך, כשבאים ׳להכיר׳ למודל הבינה המלאכותית תרופה חדשה - הוא יודע לחזות את בטיחותה באופן שלא ניתן להגיע אליו בצורה אחרת. התוצאה היא חיסכון של מיליארדי דולרים וזמן ממוצע לפיתוח תרופה שמתקצר מ-15 שנה לשנים בודדות בלבד".
שותפויות עם חברות פארמה
בסוף 2022 חתם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על חוק המודרניזציה של ה-FDA. החוק החדש משנה מציאות של עשרות שנים בהן הייתה חובה לנסות תרופות על בעלי חיים. Quris, שהיא כיום החברה היחידה הממוקדת במתן פתרון לקביעת בטיחות תרופות ללא ניסויים בבעלי חיים, נכנסת לעולם פיתוח התרופות בעיתוי אידיאלי. החברה מחליפה את הניסויים המיושנים בניסויים חדשניים, יעילים וזולים בהרבה ואולי לא פחות חשוב: כאלו שאינם פוגעים בנפש חיה, גם לא של עכבר. "מדי שנה מומתים בניסויים 110 מיליון עכברים ו-50,000 כלבי ביגל, כך שיש כאן בהחלט בשורה חשובה גם בתחום רווחת בעלי החיים", אומר ד"ר בנטואיץ.
נוסדתם ב-2020. תחום פיתוח התרופות ידוע כריצה למרחקים ארוכים. כיצד אתם יכולים להציע כבר כעת פתרון לשוק?
"מכיוון שלא אנחנו עושים את הניסויים, אלא חברות הפארמה. אנחנו פיתחנו את הכלים היעילים בהם הן יכולות להשתמש, והכלים האלו כבר הוכחו. הפלטפורמה של Quris מצליחה לזהות היטב תרופות רעילות. אימנו אותה על מידע היסטורי והיא מגיעה לתוצאות מדויקות ביותר. הייתה תרופה בשם טרוגליטזון שפותחה לטיפול בסוכרת, ונחשבה למבטיחה ולבטוחה אך כשניתנה למיליוני אנשים הסתבר שהיא רעילה. אנשים מתו ממנה והיא הורדה מהמדפים. כשבוחנים אותה עם פלטפורמת Quris מתקבלת התשובה שהיא רעילה. כך שאם הפלטפורמה הייתה קיימת אז - חיי אדם רבים היו ניצלים".
"שוק הפארמה מבין את כל זה ומגיב בהתאם. בימים אלו אנו עוסקים במסחור הפלטפורמה וביצירת שותפויות עם חברות פארמה אשר יוכלו לחסוך מאות מיליוני דולרים בתהליכי פיתוח של תרופות חדשות. יש לנו הסכם שיתוף פעולה עם ענקית הפארמה Merck, ואנו נמצאים בדיונים עם חברות תרופות נוספות מהמובילות בעולם. בנוסף, אנחנו משתפים פעולה עם העולם האקדמי, ולאחרונה חתמנו על הסכם שיתוף פעולה ראשון וייחודי עם אוניברסיטת ה-AI של אבו דאבי. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך הקמת מרכז Bio-AI עם שותפים באמירויות, מה שיהווה הזדמנות מדהימה לפיתוח תרופות מותאמות עבור עמי האזור - מהעולם הערבי ועד ישראל. אנחנו מזהים פוטנציאל עצום בהקמת מרכז מצוינות שכזה, שבבנייתו מושקעים בין 50 ל-100 מיליון דולר".
אם הזכרת סכומים, מה מצב המימון של Quris?
"החברה ממומנת היטב. בסבב ה-Seed גייסנו 37 מיליון דולר מסופטבנק וממשקיעים מובילים אחרים וכעת אנחנו בעיצומו של גיוס סבב A בסכום של 100 מיליון דולר ונמצאים בדיאלוג עם קרנות מובילות בעולם. כולם מבינים ש-Quris נמצאת בנקודה דרמטית בה היא החברה היחידה שממוקדת במתן פתרון פורץ דרך לקביעת בטיחות תרופות, שאינו נסמך על ניסויים בבעלי חיים. הם מבינים שלדבר הזה יש משמעות עצומה בשורת הרווח - אך גם מעבר לה: כ-300 מיליון בני אדם בעולם סובלים מסוגים שונים של מחלות נדירות, אך כשמפלחים את המספר הכולל למחלות ספציפיות – מספר החולים בכל מחלה הוא יחסית מצומצם, כך שלחברות הפארמה לא משתלם לפתח תרופה ייעודית לכל מחלה (הן מעדיפות לפתח תרופות למחלות נפוצות עם רמות רווחים גבוהות יותר). כשהתהליך כה יקר ולא יעיל, הטכנולוגיה שלנו סוללת את הדרך לנתינת מזור לחולים במחלות נדירות כגון אלו".
נתונים על בסיס ניסויים
אדם נוסף שמאמין ב-Quris הוא פרופ' אהרן צ'חנובר, הביוכימאי והמדען הישראלי הראשון שזכה בפרס נובל. צ'חנובר מכהן כמוביל המדעי של החברה וכיו"ר המועצה המדעית המייעצת שלה. פרופ' צ'חנובר הוא רק אחד מרשימה מכובדת של אנשי מדע ידועים שלוקחים חלק במהפכת Quris. פרופ' רוברט לנגר מאוניברסיטת MIT האמריקאית, הנחשב למדען הביו-טכנולוגיה המוביל בעולם בדורנו, גם הוא חבר בצוות. לאחרונה הצטרף גם הנרי מקינל, לשעבר מנכ"ל פייזר. קובי ריכטר, מחלוצי המד-טק בישראל, הוא אחד המשקיעים וחבר בדירקטוריון ("הוא מעורב מאוד בחברה ובהובלתה", מציין ד"ר בנטואיץ). גם היזם פורץ הדרך משה ינאי הוא משקיע ופעיל בניהול החברה. כל אלו ועוד מאמינים ש-Quris עומדת לחולל מהפך בתהליך פיתוח התרופות.
שחר הראל, ראש צוות הבינה המלאכותית ב-Quris: "חברות פארמה כבר משתמשות בנו, הן שלחו לנו מבחנות עם חומרים חדשניים ואנחנו מעריכים עבורן אם התרופות בטוחות לגוף האדם", הוא מציין. "ייחסך זמן עבודה של שנים והוצאות אדירות. הרי תרופה שהתקדמה בתהליך כשלא הייתה אמורה להתקדם ונפלה רק בשלב מאוחר יותר, מייצרת נזק כלכלי אסטרונומי לחברת הפארמה. אם היא מגיעה לשוק ופוגעת באנשים - כמובן שהנזק הרבה יותר חמור מכסף. הטרוגליטזון לא לבד, יש עוד דוגמאות רבות של תרופות שכשלו כך. אם הן היו נסרקות בפלטפורמת Quris – הן לא היו מגיעות לשוק וחוסכות את הפגיעה באנשים מלכתחילה".
נסה להנגיש את עקרונות השיטה לקורא ההדיוט, זה שאינו מגיע מעולם הרפואה.
הראל: "כדי לפשט את זה אגיד שהמערכת יוצרת בן אדם מיניאטורי בצלחת (רקמות אנושיות תלת-ממדיות), מבצעת עליו ניסויים ועל בסיסם מייצרת נתונים. אנו משתמשים בפלטפורמה מולטי-מודלית, עם יכולות למידה עמוקה וראייה ממוחשבת חזקה ביותר כדי להפגיש בין תרופות מועמדות לפיתוח, כלומר חומרים כימיים, לבין האדם המיניאטורי שבצלחת. המפגש הזה שמתקיים ב׳סימולטור׳ שלנו הוא כמו ניסוי קליני. במקום לנסות את התרופה על בן אדם - אני מנסה אותה על בן אדם בצלחת".
"אחרי הניסוי הפלטפורמה מבצעת את תפקידה השני: ייצור דאטה. היא מתעדת את המפגש בין התרופה לרקמות. כך נאספים המדדים הכימיים והביולוגיים מהם ניתן להסיק מסקנות. למשל: רמת הגלוקוז בדם בצלחת מהווה מדד לתפקוד האורגנואיד (גרסה ממוזערת של איבר חי). אחרי שסקרנו תרופה וקיבלנו את תוצאות הניסוי אנו רואים אם היא רעילה או לא. הפלטפורמה מציגה לנו את מצב התאים: כמה מהם 'נפגעו' וכמה לא – כאינדיקציה לבטיחות התרופה".
"כמדען אני יכול לומר שעולם הבינה המלאכותית נותן לנו את היכולת להגיע למסקנות רפואיות ברמה הגבוהה ביותר, במיוחד כשמדובר ברפואה מותאמת אישית: סוף סוף יש דרך לבדוק ולשאול שאלות רפואיות על בן אדם ספציפי. כאשר ישנם לבטים לגבי טיפול נכון לחולה ניתן לקבל תשובה נכונה מבלי לנסות את האפשרויות השונות ישירות עליו – דבר שעלול להזיק לו. במקום זאת, מנסים תרופות שונות במינונים שונים על גבי תאיו האישיים בצלחת הדגימה. בצלחת, ניתן לבדוק כל אחת מן התרופות ומנתחים איזו מהן עשתה תועלת ואיזו עשתה נזק. כך, ניתן להמליץ לרופא המטפל על התרופה הנכונה ביותר וגם על המינון המדויק. אין לתאר עד כמה עדיף לבצע את הניסוי הקליני על ׳סימולטור׳ של החולה במקום ישירות עליו - מדובר במהפכה של ממש".
בשיתוף Quris
