המציאות המורכבת בצפון הארץ חושפת אתגר כפול בתעשייה הישראלית - מחסור חמור בכוח אדם ואיומים ביטחוניים. פירמת הייעוץ Tefen נמצאת מאז התחילה המלחמה בחזית הייעוץ למפעלים וארגונים בצפון והדרום; Tefen מסייעת לייעל את תהליכי העבודה במפעלים כך שיוכלו לשמור על שגרת חירום ולהכין את עצמם טוב יותר ל"יום שאחרי"; בסקר העסקים הגדול שנערך ע"י מכון הסקרים של הפירמה בספטמבר האחרון התגלו נתונים מעניינים: כשליש מהמפעלים בצפון יעברו למרכז אם המצב הביטחוני יימשך.
בראייתנו אנו מאמינות כי כל מפעל צריך להשלים מעבר לייצור מתקדם ותעשייה 4.0 דווקא כעת. המצב הקיים מחייב אותנו לחשוב מחדש על פתרונות תעשייתיים, האתגר המיידי הוא תפעולי, אבל הפתרון ארוך הטווח חייב לכלול מעבר מואץ לאוטומציה. מחקרים מלמדים כי הטמעת רובוטים בתעשייה מגבירה את הפריון. עם זאת, התעשייה בישראל מפגרת מאוד בקצב הטמעת הרובוטים בהשוואה לעולם. מהם החסמים המעכבים את התהליך, ומה ניתן ללמוד מהמפעלים שכבר הטמיעו רובוטים בשנים האחרונות?
בעולם הייצור, ישנה משוואה ברורה: אוטומציה מובילה לייעול תהליכים ושיפור הפריון. בעידן התעשייה החכמה (Industry 4.0) ישנו מגוון מאוד רחב של פתרונות מתקדמים שמסייעים להשיג רמות חדשות של אוטומציה בהיבטים תפעוליים ועסקיים רבים. אחת הטכנולוגיות העיקריות להגברת האוטומציה בתהליכי הייצור היא רובוטיקה.
בשנים האחרונות חלה בתחום זה קפיצת מדרגה מדהימה. בזכות חיישנים מתקדמים ומדויקים, פיתוחים הנדסיים ופתרונות תוכנה מעולמות הראייה הממוחשבת, למידת-מכונה (ML) ובינה מלאכותית (AI) רובוטים תעשייתיים מסוגלים כיום לבצע ברצפת הייצור שורה של משימות באופן אוטונומי וברמת בטיחות גבוהה, משינוע וליקוט ועד בדיקה והרכבה.
מדד ה"צפיפות" בתעשייה הישראלית
אחת הדרכים למדוד מגמות אימוץ רובוטיקה בעולם ואת רמת החדשנות של מגזרים תעשייתיים במדינות השונות, היא באמצעות מדד הקרוי "צפיפות הרובוטים" (Robots Density) לפי פדרציית הרובוטים הבינלאומית (IRF) שעוקבת אחר המדד, צפיפות רובוטים מודדת את מספר הרובוטים התעשייתיים לכל 10,000 עובדים.
בתעשייה העולמית, וגם בישראל, ניכרת בשנים האחרונות האצה בקצב הטמעת הרובוטים. בשנת 2021 עמד הממוצע העולמי על 126 רובוטים לכל 10,000 עובדים, כמעט כפול מהממוצע ב-2016. צפיפות הרובוטים צפויה להמשיך ולגדול בקצב מואץ בשנים הקרובות. אם ב-2021 הוטמעו בעולם כחצי מיליון רובוטים תעשייתיים, ב-2023 יותקנו כ-615 אלף רובוטים, ואילו ב-2025 יעמוד מספר הרובוטים החדשים על 700 אלף, כך להערכת IRF.
המדינות המובילות בתחום זה הן דרום קוריאה (932 רובוטים ל-10,000 עובדים נכון ל-2021), סינגפור (605), יפן (390) וגרמניה (371). הממוצע באירופה עמד ב-2021 על 123. איפה ישראל? למרבה הצער, משתרכת מאחור, עם צפיפות רובוטים של 31.
עתיד הרובוטים בהזנקת הפריון כחול-לבן
באופן מסורתי, התעשייה הישראלית מתאפיינת בקצב גידול בפריון נמוך בהשוואה למגמות ב-OECD. אחד האתגרים המרכזיים של התעשייה הישראלית – וזהו גם המנדט הראשי של המכון לייצור מתקדם – הוא שיפור הפריון. לפי מחקרים שונים, עלייה של 1% בצפיפות הרובוטים מובילה לשיפור של 0.8% בפריון של המפעל. בתעשיות שבהן אימוץ הרובוטיקה נמצא בשלב ראשוני, ההשפעה על הפריון דרמטית יותר: תוספת של 1% בצפיפות הרובוטים תורגמה לשיפור של 5.4% בפריון הכולל. מכאן, שהאצת מגמת הטמעת הרובוטיקה בתעשייה הישראלית עשויה להוביל לשיפור ניכר בפריון.
ישנם גורמים שונים המשפיעים על קצב הטמעת רובוטים במגזר התעשייתי, כגון משאבים, מדיניות ממשלתית ומודעות. אחד הגורמים המשמעותיים קשור למודעות ולעמדות המוצא בקרב מנהלי הייצור באשר לנחיצות ולתועלת של פתרונות רובוטיים. בסופו של דבר, מדובר במנהל שצריך לקבל החלטה האם להשקיע את ההון הדרוש לצורך הטמעת רובוטים, והחלטה זו מתבססת על הידע והניסיון שלו באשר לתועלת שבפתרונות הללו.
רובוטים במפעלים בישראל
על-מנת לפלח לעומק את הגישות בתעשייה הישראלית, המחלקה למחקר כלכלי בהתאחדות התעשיינים ערכה במהלך החודשים אפריל-מאי 2023 סקר בקרב 121 חברות תעשייתיות בישראל, אשר בחן את העמדות של תעשיינים כלפי אימוץ רובוטיקה. חשוב לציין כי הסקר נערך גם בקרב מפעלים שכבר הטמיעו רובוטיקה או מצויים בתהליכי הטמעה (35%), וגם בקרב מפעלים שטרם החלו בכך (65%). החלוקה הזו מספקת לנו מעין "קבוצת ביקורת" שמסייעת לנו גם לאמוד את ההבדלים בתפיסות של מנהלי הייצור כלפי רובוטים, בטרם ההתקנה ולאחר היישום.
אחד ההיבטים העיקריים שנבחנו היה הממשק שבין העובדים הקיימים לבין הרובוטים החדשים המצטרפים לעבודה. ובכן, יותר ממחצית (52%) מהחברות דיווחו כי הטמעת הרובוטים בתהליכי העבודה שינתה את מהות העבודה שמבצעים עובדים שונים במפעל. כלומר, יכולותיו האוטומטיות של הרובוט איפשרו לשנות את טיב המשימות שמבצע העובד האנושי. כ-45% מהמשיבים דיווחו כי שילוב רובוטים אף שיפר את תנאי העבודה של העובד. הדבר נבע ככל הנראה מכך שהרובוט החליף את העובד במשימות מונוטוניות ותובעניות מבחינה פיזית.
נתון דרמטי יותר העלה כי 40% מהחברות שהטמיעו רובוטיקה דיווחו על כך שהדבר איפשר להן להפחית את מספר העובדים. זהו משתנה חשוב מאוד כאשר משקללים את ההחזר על ההשקעה (ROI) של הטמעת רובוטים.
ואמנם, 65% מבין המפעלים שיישמו רובוטים תעשייתיים והשתתפו בסקר כבר ראו החזר על ההשקעה, מתוכם 38% דיווחו על החזר משמעותי על ההשקעה. פחות מרבע, 23%, טרם ראו החזר על ההשקעה, אך מרביתם נמצאים רק כשנה-שנתיים לאחר ההטמעה. אז מהו קצב ה-ROI? כ-85% דיווחו כי ההשקעה החזירה את עצמה תוך פחות מ-5 שנים, ואילו כ-8% דיווחו על החזר מהיר של ההשקעה תוך פחות משנה.
החסמים בפני הרובוטים
בל נשכח שמרבית המשיבים על הסקר, כ-65%, הינם חברות תעשייתיות שטרם ביצעו הטמעות של רובוטים. הסקר בחן את נימוקיהן: 41% סבורים כי הסיבה היא ההחזר לא מספק על ההשקעה, ההשקעה, כ-34% מדווחים על קושי במימון, ול-29% חסר ידע בתחום.
חרף החסמים הללו, השורה התחתונה בהחלט מעודדת: 69% מהמשיבים מתכננים להטמיע רובוטיקה בתהליכי הייצור בחברות, רובם ככולם (98%) מתכוונים להתחיל בהטמעות בחמש השנים הקרובות, כאשר 70% מתכוונים לבצע זאת כבר בשנתיים הקרובות.
לסיכום, המחקרים והנתונים שהבאנו ממחישים מחד עד כמה הטמעת רובוטים תורמת לשיפור הפריון, ומנגד, שישנם עדיין חסמים שבגינם התעשייה הישראלית מפגרת מאחור בתחום הרובוטיקה. כל זה רק מחדד את תפקידו של המכון לייצור מתקדם בתעשייה בהגברת המודעות לנחיצותם של הפתרונות הללו ולקידום תהליכי אבחון וקידום הטמעה, למען התעשייה הישראלית והמשק הישראלי כולו.
המכון לייצור מתקדם הינו מייסודו ובמימונו של מינהל תעשיות משרד הכלכלה והתעשייה והוא בבעלות פירמת הייעוץ ESI ,TEFEN והמכללה האקדמית להנדסה בראודה בכרמיאל.
אתר תפן >>
מלי ביצור פרנס היא מנכ"לית ובעלים פירמת הייעוץ TEFEN ויו"רית המכון לייצור מתקדם בתעשייה, מירב גרוסמן היא מנכ"לית המכון לייצור מתקדם בתעשייה
