המחזה בו מסתלק כוחו של אדם והוא נסוג מנטלית עד לאובדן שליטה על חייו, מכמיר לב וגם מבעית. כבודו כאדם מאיים להתפוגג עם כל שכחה, בלבול, הזיה ואולי גם דיכאון וחרדה. חמור מזה, הוא מאבד את כשירותו, כאשר מצבו המנטלי מתדרדר וכבר אינו מסוגל לקבל החלטות על גורלו.
התרחיש של אובדן קשר עם המציאות ושיפוט לקוי, מוכר יותר ביחס לנפגעי זיקנה דמנטית, אך הוא גם רווח בקרב נפגעי נפש השרויים בפסיכוזה. הפגיעה האנושה בכבודו כאדם של מטופל פסיכיאטרי ובאוטונומיה שלו אם מונה לו אפוטרופוס, בצירוף הסטיגמה האכזרית שמתלווה אליו, מקוממים, והם מתעצמים כאשר כתוצאה מהפסיכוזה נכפה עליו טיפול או אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. ייפוי כוח מתמשך מציב חלופה לאפוטרופסות, והוא עשוי לפרוץ את הדרך לעבר חיזוק כבודו של חולה פסיכיאטרי והגנה על האוטונומיה שלו.
ייפוי כוח מתמשך והרלוונטיות לחולה הפסיכיאטרי
אדם שלקה בהתקף פסיכוטי ואיבד את כשירותו המנטלית, עלול למצוא את עצמו נתון להחלטות אפוטרופוס או כפוף למערכת, מבלי שניתן לרצונו ביטוי של ממש. ברבות הזמן וכאשר יתייצב מצבו הנפשי יתכן שייווכח לדעת שהחלטות שנתקבלו בענייניו בעודו במצב פסיכוטי, מנוגדות לדעתו ולרצונו. אילו היה ממנה מיופה כוח ומצייד אותו מראש בהוראות כיצד לפעול בענייניו במקרה שיאבד את כשירותו, היה שומר על שליטה גם בשעת משבר.
את המוצא הזה מאפשר כלי משפטי הידוע בשם "ייפוי כוח מתמשך". בחסותו מתחוללת תנועה מרתקת של העתקת החלטות והנחיות מזמן עבר, כאשר מטופל הנפש היה מאוזן וכשיר, ו"הדבקתן" בזמן הווה, בשעה שהוא שרוי במצב פסיכוטי ונטול כשירות להחליט החלטות.
כלי זה משרת את המטרה להגן על שליטת האדם על חייו ולשמור על כבודו, והוא מעניק לאדם הזדמנות להבטיח כי רצונו יכובד גם אם יאבד חלילה את כשירותו. ייפוי כוח מתמשך הינו מסמך שנערך מבעוד מועד, כאשר האדם כשיר וצלול בדעתו, ובמסגרתו הוא מפרט הוראות והנחיות לביצוע במקרה שלא יהיה מסוגל לקבל החלטות בעצמו, וכן הוא ממנה מיופה כוח שינהל את ענייניו (האישיים, הרפואיים והרכושיים) ויפעל לשם ביצוע אותן הוראות והנחיות.
ייפוי כוח מתמשך פתוח בפני כל אדם, וכשם שהוא רווח בקרב האוכלוסייה המבוגרת כך ראוי שיונהג אצל נפגעי הנפש. אין שום סיבה שמטופל פסיכיאטרי לא ייהנה גם הוא מהיתרונות הגלומים בייפוי כוח מתמשך, ובראשם – מתן ערך לרצון האדם וכבודו. לכן כל חולה פסיכיאטרי זקוק לייפוי כוח מתמשך כדי לשלוט על חייו ולא לאבד כליל את כבודו בשעת התקף פסיכוטי.
הפגיעה בכבוד ובחירות
הכבוד והחירות המעוגנים בחוק יסוד עומדים גם לחולה פסיכיאטרי, אך לא אחת סופגים ערכים אלה מכה קשה כאשר הטיפול הפסיכיאטרי כרוך בהפעלת אמצעי כפיה. קשירת מטופל בארבעת גפיו למיטה, בידודו או עצם אשפוזו בכפיה חובטים בכבודו כאדם וערך החירות נסוג. על כך אין מחלוקת. ועוד לא דיברנו על נזקי הסטיגמה.
בית המשפט העליון עמד על זכויות היסוד של החולה הפסיכיאטרי בפסק דין משנת 1998 (בעניין וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי – תל-אביב), המהווה פס"ד מרכזי בעניין זכויות חולה הנפש, וקבע בלשון חדה:
"אדם אינו מאבד את זכותו לכבוד ולחירות אם הוא חולה נפש. אשפוז כפוי פוגע בחירות; אשפוז כפוי פוגע בדימוי העצמי; בחברתנו הוא מטיל סטיגמה בחולה".
יחד עם זאת, מי שטורח להגן על כבודו של חולה פסיכיאטרי המטופל בכפיה יודע עד כמה המאמץ סיזיפי ופירותיו מועטים. הפעלת הכלי של ייפוי כוח מתמשך, עשויה להעניק לכבוד האדם של המטופל חיזוק משמעותי, ולהניב הישג נאה בקידום האוטונומיה שלו.
הוראות בחוק
ייפוי כוח מתמשך הוא יציר של תיקון 18 משנת 2016 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ומטופל פסיכיאטרי רשאי מכוחו לציין בו לא רק הוראות בענייניו האישיים, הרפואיים והרכושיים אלא גם הוראות בעניין טיפול פסיכיאטרי.
אדם רשאי להסמיך את מיופה הכוח להסכים לבדיקה פסיכיאטרית, לטיפול פסיכיאטרי, לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, או לשחרורו בתנאים שעליהם הורה מראש בייפוי הכוח המתמשך. בלי הסמכה מפורשת בנושאים אלה, מיופה הכוח לא יהיה מוסמך לפעול בשם הממנה.
ומה אם בבוא העת מתנגד הממנה לטיפול או אשפוז פסיכיאטרי למרות ההוראות שנתן בייפוי הכוח המתמשך? כאן המחוקק מגלה התחשבות, וקובע כי במקרה כזה לא תהיה הסכמת מיופה הכוח תקפה, אלא אם כן התמלאו שני תנאים: ייפוי הכוח המתמשך נחתם גם בפני פסיכיאטר והממנה הסמיך במפורש את מיופה הכוח ליתן הסכמה חרף התנגדותו (ידוע כ"חוזה יוליסס"), אולם גם אז מוגבל תוקפה של ההסכמה למשך 48 שעות בלבד.
כעבור 48 שעות אין אפשרות להסתמך על הסכמתו בייפוי הכוח המתמשך, והמשך אשפוזו מותנה בהוראת הפסיכיאטר המחוזי. כלומר, גם במקרה שנתמלאו תנאי התוקף להסכמת מיופה הכוח לאשפוז פסיכיאטרי בהתאם להסמכתו על ידי הממנה, הרי כאשר מטופל הנפש מתנגד, בעודו במצב נפשי פסיכוטי, ניתן ערך להתנגדותו.
הקשב לרצונו העכשווי של החולה הפסיכיאטרי, חרף ההסמכה שנתן מראש, מעיד על המאמץ שהושקע בכיבוד רצונו בכל הנוגע לטיפול או אשפוז פסיכיאטרי, גם כאשר מצבו הנפשי קשה. הקשב וההתחשבות שמשתקפים בהוראות אלה, מרעננים את הגדרת הכבוד כלפי מטופל הנפש. האם הוראות אלו מעידות על מגמה בשיפור היחס כלפי מטופל הנפש? – מוקדם לבשר, אבל יש בהן צעד מרשים לחיזוק כבודו כאדם. האפשרות לאשפז בכפיה את המטופל שמתנגד אינה גורעת מההישג, כי אין מפעילים את הסמכתו המוקדמת כנגד רצונו העכשווי.
הנה כי כן, באמצעות מתן הוראות והנחיות כיצד לנהוג בענייניו במקרה של אובדן כשירות, מרחיב האדם את שליטתו על חייו, גם בזמן שבו אין הוא מסוגל לקבל החלטות, וכך גם נשמר כבודו כאדם או לפחות נמנע ביטול רצונו. מדובר ביצירה משפטית מופתית שביישום נכון, זהיר ורגיש עשויה להניב תועלת רבה למטופל פסיכיאטרי שכבודו מתערער ונפגע כל אימת שעקב מצבו הנפשי נפגם מאוד כושר שיפוטו או בוחן המציאות שלו.
תנודות נפשיות ותנועה דו כיוונית
בעוד שהמגמה השלטת בקרב מבוגרים דמנטיים מאופיינת, למרבה הצער, בתנועה חד כיוונית והסיכוי שישובו לאיתנם קלוש, הרי אצל מטופלים פסיכיאטריים תיתכן דינמיקה במצב הנפשי, שתוביל ממצב פסיכוטי לרמיסיה, ובעקבותיה המתמודד ישוב לשגרת יומו וינהל אורח חיים סדיר כמקודם. במצב זה, יופעל ייפוי כוח מתמשך באופן זמני לתקופה שבה איבד מטופל הנפש את כשירותו ויכולתו להחליט החלטות, ובסיומה יפקע תוקפו של ייפוי הכוח המתמשך.
הפעלת ייפוי כוח מתמשך לסירוגין, בהתאם לתנודות הנפשיות, עלולה לרפות ידיים ויתכן שהיישום ביחס למטופל נפש מצריך טיפול מורכב יותר, אך חשיבות הכלי בתרומתו לכבוד האדם של החולים הפסיכיאטריים גוברת ומחייבת היערכות ייחודית.
חשיבות מעורבות הפסיכיאטרים
בצד עורכי הדין בעלי הכשרה המוסמכים להחתים את הממנה על ייפוי הכוח המתמשך, שמור לפסיכיאטרים מקום מהותי בקידום הכלי של ייפוי כוח מתמשך למען מטופליהם, ושיתוף פעולה מצדם עשוי להקנות משקל רב ערך בתהליך הפצתו והטמעתו בשגרת חיי מטופלי הנפש.
ללא מעורבות אקטיבית מצד הפסיכיאטרים, עלול כלי חשוב זה להפוך לאבן שאין לה הופכין מבחינת המטופל. לכן רק אם תוטל על הפסיכיאטרים חובה ליידע, לכל הפחות, כל מטופל על אודות ייפוי כוח מתמשך והדרך לעריכתו, גובר הסיכוי שגם ציבור מטופלי הנפש יצא נשכר מחידוש חקיקתי מהפכני.
התגייסות פסיכיאטרים לשמירה על כבוד המטופלים בדרך חדשה, שהמחוקק מניח לפתחנו, תחולל תמורה ותציב גם את הפסיכיאטריה – ולא רק את המשפט – כשומר סף של כבוד האדם.
סיכומו של דבר, המכשיר של ייפוי כוח מתמשך, מגשים ברגישות ובאנושיות את הציווי החוקתי להגן על כבוד האדם, ובאמצעותו חוק יסוד האדם וחירותו יוצא מהיכלות גבוהים אל חיי כל איש ואיש ומושיט יד גם לחולה הפסיכיאטרי בשעת שברו.
ייפוי כוח מתמשך עשוי להצעיד קדימה את מעמדו של נפגע הנפש ולסמן גם הישג חברתי מרשים, ויש לקוות כי הוא רק אות לכלים דומים נוספים שיגובשו בעתיד למען אותם אנשים שמוקמו בעל כורחם אי שם בתחתית המדרגה של המוחלשים. על כן, חשוב להטמיע את ייפוי הכוח המתמשך במגילת הזכויות של נפגעי הנפש ולהפיצו כי ההגנה על כבודם כאדם היא ציווי חברתי.
עו"ד ונוטריון עדנה שקל הינה יו"ר ועדות פסיכיאטריות מחוזיות לפי חוק טיפול בחולי נפש ויו"ר ועדת פסיכיאטריה, פסיכולוגיה ומשפט - מחוז ת"א - לשכת עורכי הדין. כמו כן, מכהנת עו"ד עדנה שקל מעת לעת כבוררת ומגשרת.
