בעז מילר הוא יועץ ארגוני, אמן, פסל וכותב שמצא את שביל הזהב לשינוי בפעם הראשונה בחייו עוד כילד דווקא כאשר הפנה עורף לייעודו הטבעי כחקלאי. בראיון עם המו"ל נתנאל סמריק, מייסד בית ההוצאה לאור קונטנטו נאו, מספר מילר על שינויים, תהליכים ותובנות מימי פוסט הסגר של הקורונה והקמת מיזם חדש שנקרה PLAN BE שגרם לו לעצור לחשוב וליצור, והפך לייעוד המקצועי החדש שלו לתקופה הקרובה.
שלום לבועז מילר שנמצא במסע יצירה לאור. אתה איש רב פעלים, כבר למעלה משני עשורים שאתה יועץ ארגוני ומנהל משאבי אנוש בחברות גלובאליות יונילוור, שטראוס, קבוצת ח.י ו-AL GROUP והשאלות שמתעוררות היום - כיצד מייעצים בעולם מרוחק בלבד? איך משמרים שפה אך בונים תרבות וחברה?
"גם במגע מרוחק נוגעים באנשים ומניעים שינוי. ממש עכשיו יצרתי רצף של הדרכות מוקלטות שמחברות אותנו לתובנות שלי מתקופה הקורונה, תובנות שמסייעות להבין טוב יותר כיצד להתמודד עם שינויים שנכפים עלינו. בפגישות אישיות, בסדנאות, בהדרכות מוקלטות ובהסכתים, אני נוגע בהיבטים של תהליך קבלת החלטות וניצול מיטבי של הכלים הזמינים לכל ברמת היום יום. כל דבר שאני מזמין אליו בתהליך קשור לעבודה אישית שעשיתי עם עצמי".
אתה פעיל בכמה ערוצים - סדנאות, שיחות אישיות עם אנשים ועבודה בסטודיו שבתוך הבוסתן שלך. האם תוכל לתת דוגמה לתהליך במפגש אישי או בסדנה איתך?
"הנה דוגמה למשימה של צילום: מטרת התרגיל היא לצלם אובייקט סביבה מכמה שיותר זוויות, להרגיל את עצמינו לראות תמונה אחת מכמה זוויות שונות ללמוד לראות את מה שלא נראה המבט הראשון. האנלוגיה לחיים היא ברורה ברוח השורה מהשיר: 'דברים שרואים מכאן לא רואים משם'. ההצלחה בתרגיל אינה איכות הצילום, אלא היכולת למצוא כמה שיותר זוויות ראייה לבעיה, לאתגר ולראות את העושר שקיים בקיים, שנוכח בכל אחד מאיתנו."
"הסדנאות והליווי אישי שלי, מבוססים על תפיסות שנשאבו מתחומים מגוונים; הלימוד התלמודי בחברותא, נגיעות מהתפיסה הבודהיסטית של התבוננות פנימית, מהחקלאות המקיימת הנשענת על התבוננות ולמידה מהטבע, מהמגע עם חומר, כתיבה אינטואיטיבית וחשיבה יצירתית המחברת בין עולמות לתחומים שונים ליצירת חדש. על כרטיס הביקור שלי כתבתי 'ייעוץ וחשיבה יוצרת', כשהמטרה היא שהחשיבה תוליד לעשייה ולשינוי. בסוף ובהתחלה אני איש של אדמה שמאמין בשילוב של עבודה ולמידה שלא נגמרת. בחשיבה המחודשת, פוסט הגל הראשון של הקורונה החלטתי למתג את עצמי ואת דרכי אחרת. בחרתי בשם PLAN BE מתוך מחשבה עמוקה שבכל רגע נתון שהתנאים משתנים צריך להתאים את עצמך לשינויים. מתחת לסלוגן כתבתי 'לעצור לחשוב ליצור' מתוך מחשבה שעצירה, לקיחת נשימה עמוקה מאפשרת לאדם להסדיר את הדופק ולחשוב שזה הכח הרציונאלי היצירה מחברת את עולם הרגש וכך יוצרים שלם חדש. 'יעוץ וחשיבה יוצרת' לא נעלם, אלא קבל ממד חדש ועדכני".
אם היית בוחר רגע מטלטל אחד בחיים, מה הוא הרגע הזה?
"שאלה מורכבת. יש רגעים מטלטלים שעשו לי טוב, ויש רגעים מטלטלים שערערו את האדמה עליה עמדתי ושאלו את שאלות הבסיס הקשות של הקיום האישי והמקצועי שלי. אבל הרגע הכי מטלטל מבחינתי הוא לבחור להיות ילד שונה בסביבה של חיים חקלאיים".
מתי הגעת לתובנה זו?
"על מגרש הספורט בילדותי. שם ראיתי את עצמי עומד, מביט בחבורה שעומדת סביבי ומבין שזו קבוצת ההתייחסות שלי ואני איני באמת שייך אליה. כשזה קרה, הבנתי, שאני אמשיך לתפקד היטב בשטח כי כך מצופה ממני, אבל בפועל הכיוון האישי שלי שהוא אומנות, ציור וכתיבה ושם אני אבנה את הסביבה ה'אמיתית' שלי, אז עוד לא ידעתי שהמפגש עם אנשים ימלא את בארותיי".
כיצד החברה האגררית מגיבה לתובנה הזו?
"פשוט - שייך או לא שייך. 'נוכח נפקד', בחיבור שכתבתי בכיתה ו' בסיועו של אבי על 'דני דין -הרואה ואינו נראה' המחשתי לעצמי את נוכחותי בסביבה ה'טבעית' שלי".
בגיל צעיר בעז בוחר להיות שונה ונפרד כדי לצאת למסע של שינוי. הוא משנה את ייעודו האישי כחקלאי ופונה לייעודו הפנימי, מתוך אינטואיציה קמאית שמבינה שהמחיר גבוה יותר אם יוותר על כך. הפרידה לא פשוטה, 'והרי שמי נתן לי מתוך אמונה שהמשיך מורשת חקלאית'.
בעז, מזה שנים רבות אתה מלווה אנשים רבים במסעות של שינוי. קח אותי לרגע אחד בעשייה המקצועית שלך כיועץ ארגוני שריגש אותך במיוחד?
"הרגע הזה דווקא מתקשר לעבודה עם נערים. והוא קורה בעמותה שהקמתי 'כנף של אהבה', גן חיות מתמחה בבעלי כנף, שמטרתו לתת הזדמנות לנערים שנמצאים בקצה הרצף וחברו לעולם העבריינות, לצאת לדרך חדשה באמצעות ניהול גן חיות. החלופה האחרת שלהם - היא מאסר. שם פגשתי נער שהתחברתי אליו מאוד ברמה האישית. הוא צייר, הבין בעלי חיים והייתה לו השכלה כללית רחבה שרכש בזכות עצמו, אך היה בו ממד של הרס עצמי שתורגם לפגיעה באחר. אני רציתי בטובתו, אך הוא בעט בכל סובביו. הבנתי, שההישארות שלו תחת כנפי העמותה מזיקה לו ופוגעת ביכולת שלו להשתקם. בכאב גדול – ביקשתי ממנו לעזוב. הוא כעס. מאד כעס.
"לאחר שנתיים נפגשנו וראיתי אדם שהשתקם בכוחות עצמו ובעזרת מדריך חברתי שראה בו את האור. הוא ברא עולם חדש מתאים ומדויק עבורו, שיחק את המשחק, הבין את הכללים ועשה את הדבר הנכון לצמיחתו האישית. השינוי הוא עבודה פנימית. משפט חזק שאמר בפגישתנו מהדהד בי עד היום: 'אם אדם שאהב אותי זרק אותי, זה דורש ממני להשתנות'. הוא מצא את דרכו בעזרת אנשים שהאמינו בו אך השינוי הוא החלטה פנימית. המפגש עם אנשים בדרך שבנויה על כנות ואמונה מייצרת ערך".
ספר לי על תפיסת המפגש שלך עם אנשים?
"אני מאמין בשיח במפגש הבין אישי, דיאלוג של רגשות, בין 'האני השמח' ו'האני הכועס', בין 'האני היודע', 'לאני המתלבט'. זהו דיאלוג שצועדים בו יחדיו, והתוצאה משפיעה גם עלי היועץ /המלווה בדרך לשינוי. השינוי אצלי בא לידי ביטוי ביצירה שנעשתה בסטודיו, בשיחה או בעבודה במטע בגינה, בכתיבה אינטואיטיבית, או בהתבוננות שמתורגמת לצילום. אני רוצה להאמין שכפי שהמפגש מעצב אותי, הוא תורם גם לאחר. החשיפה למגוון כלים מאפשרת לנועץ הזדמנות לביטוי. אתה לא צריך להיות אמן בכדי ליצור. כמו השימוש במצלמת הסמארט-פון המאפשרת לכולנו להיות צלמים והיכולת להשתמש במדיום זה ככלי להתבוננות פנימה נגיש ומעורר".
ספר לי על תובנה מעניינת שאתה משתף במסגרת הליווי האישי שלך?
"בליווי שלי המבוסס על ההסכת שנקרא 'יומן קורונה', אני מספר על צילום של עץ הקיקיון שהביא לתובנה רחבה יותר שהתחילה בשאלה: למה עצרתי לצלם דווקא את הצמח הזה? אני מכיר את הקיקיון כצמח מזיק שצריך להכחיד, אלא שהקיקיון אינו מכיל רק רעל, שכן בזרעיו יש חומר הנקרא ריצין והוא בעל תכונות ריפוי, החומר הזה משמש לטיפול במיחושי בטן, סרטן, עצירות ואף כשמן תעשייתי (הכל עניין של מינון). הקיקיון חי חיים קצרים, הוא בר חלוף ומקפל את 'הטוב' ו'הרע'- וכשאתה מביט מקרוב בפריחה שלו אתה מגלה עולם צבעוני מרהיב ומרגש.
"התובנות האלו מרגשות כיוון שהן מביאות אותי לחשיבה מעמיקה על מהות של אירועים ומצבים שנקראים בדרכינו. ללמוד להפיק את הטוב ולהבין שגם ברגעי שפל נפתחות עבורנו הזדמנויות חדשות".
האם תוכל להשאיר את הקוראים והצופים בך כעת עם מסר לתקופת פוסט סגר קורונה?
"התבוננות עמוקה ,מודעות, הבנה שנשענת על למידה ולהאמין שהרשות נתונה. ברמה הארגונית והמקצועית שלי המודעות שכנראה נטוס פחות, נדבר יותר דרך מסכים, נבלה יותר שעות בבית או במעגלים קטנים וניגע פחות, מחייבת אותנו להקשיב יותר ולהתחבר טכנולוגית. אני, שאיני איש טכנולוגי, מאמין שאף פעם לא מאוחר ללמוד כלים חדשים. בנוסף, כל אחד יכול לבחור להיות 'קורבן' של התופעה, העולם משתנה וזה לא בידינו וזה גדול עלינו, מכאן נסללת הדרך לדיכאון או לתחושת חידלון, אך כאשר מבינים שהרשות נתונה, נוצר דבר חדש שמתאים לתקופה. חשוב להבין שהבהלה הראשונית משינוי, כמו שאני חוויתי בשבוע הראשון של הקורונה היא אינה חולשה, אלא תמרור אזהרה. כאשר התהום נפערת מולך מותר וטבעי להיבהל, אך ראוי להמיר את הפאניקה בערנות ובדריכות. לא צריך לקפוץ אל התהום כמו עדר כבשים חסרות עמוד שידרה, אלא מוטב לעצור, לנשום, להביט ואם צריך לרדת במדרון, אפשר לקחת חבל, לקשור לעוגן חזק, לבקש מחבר להצטרף להשגחה וכך לרדת יחד במשותף ולהתמודד עם המציאות החדשה בדרך מפוקחת ועוצמתית, בדרך לטיפוס מחדש אחרי משעול השינוי".
בועז מילר, יועץ עסקי, מלווה יחידים וארגונים בתהליכי שינוי יזומים או כפויים.
לפרטים על סדנאות ייחודיות ומקצועיות ומפגשים אישיים אצל בעז מילר, צרו קשר דרך המייל
