כבר זמן מה שבשאלה "איפה הילד?" לא מתכוונים למיקומו הפיזי. הילדים, ברור לכולנו, בחדרם, גולשים במחשב הביתי ולרוב בטלפון החכם. גלישה ברשת ושימוש באפליקציות היא תנועה למקומות שונים, גם אם וירטואליים.
סביבתו של הילד משפיעה על האופן שבו הוא גדל ואנו מרגישים שאיבדנו שליטה, במיוחד ככל שהוא מבין את רזי הטכנולוגיה המשתכללת במהירות, ובמקביל צצות אפליקציות ורשתות חברתיות ואיננו מצליחים לעקוב – האם הם מקום שראוי שהילדים ישהו בו.
כדאי ומומלץ: לנסח סיבה טובה לפעולות ברשת
הרשתות החברתיות עצמן מגבילות כניסה לגיל 13 ומעלה בד"כ (באכיפה קלוקלת ברוב המקרים), ולאור האיסור באוסטרליה על שימוש ברשתות חברתיות מתחת לגיל 16, וניסיון חסימת רשת הטיקטוק כליל ממש לאחרונה בארה"ב – חשוב שננסה להבין מתי נכון שילדינו יהיו ברשתות חברתיות והאם אני, ואולי גם אתם, צריכים לשמוח מהחמרת אכיפה כזו או אחרת על השימוש בהן או על עצם קיומן.
נתחיל בזה שאחריותנו כהורים היא שהילדים יגיעו לבגרותם מוכנים לעולם סביבם. גם זה הטכנולוגי. האם נכון שיגיעו לבגרותם ורק אז יפגשו ברשת חברתית לראשונה, מבלי שתרגלו לפני כן, ויחד איתנו, את השימוש בהן והבינו את הקשיים, האתגרים והכשלים שכרוכים בשימוש בהן?
באינטרנט קל "לבצע פעולות" (להקליק, לתת לייק, לשתף, לגלוש, להוריד אפליקציות ותוכן, להעלות תוכן...), ולכן חשוב שנוודא שהם ואנחנו מבינים מדוע הם רוצים לגלוש ברשת החברתית. בלי שנבין יחד את המטרה, למשל – הפגת שעמום, למידת תוכן מסוים, לייק לחבר, חשיפה לתכנים כי כולם שם... לא נדע האם הרשת החברתית היא המקום הנכון להשיגה, במיוחד לאור החסרונות.
ככל שילדינו יתרגלו לעשות משהו "סתם כי כולם עושים", כך יהיה קל להשפיע עליהם לבצע גם פעולות שמזיקות לעצמם ולאחרים, ולשכנע אותם שסיפורים ודעות הן חדשות ואמת. ילדים שמנסחים לעצמם סיבה אמיתית וטובה לפעולות ברשת, יתחילו מנקודת מוצא טובה בהתמודדות עם הסכנה הזו.
המפגש עם זרים
האתגר המשמעותי עבורנו ההורים הוא ליצור גבולות בין ילדינו לבין זרים גם באינטרנט "הפרוץ" לכאורה. אפליקציות כמו ווטסאפ, למרות שאינן מקום בטוח לגמרי, מאפשרות זיהוי האחר בעזרת מספר הטלפון שלו ומאפשרות לילדים לוודא שהם מכירים או לא את מי שבצד השני גם אם הוא לא שמור להם כאיש קשר.
לעומת זאת, ברשתות החברתיות האחר מזוהה בעזרת פרופיל שאותו הוא יכול להמציא באמצעות תיאור, תמונה ועוד. אדם אחד יכול להחזיק במספר פרופילים, ומאחורי הפרופיל ייתכן ובכלל יש תוכנה; אותם הבוטים הידועים לשמצה. יהיה זה מסוכן לתת לילדינו לשהות ברשתות חברתיות מבלי לבטוח בהם באופן מספק ולהסכים יחד לגבי ההתייחסות אל וההימנעות מפרופילים זרים.
אלא שהאתגר גדל כי ילדינו נוטים שלא לייחס "מפגש עם זרים" כשהם צופים בתכנים שמעלים יוטיוברים, טיקטוקרים ומשפיעני ואושיות רשת למיניהם, ואף משתתפים בפעילויות שונות הקשורות בהם, מגיבים, משתפים ועוד. ומי אלו אותם אנשים אם לא אנשים זרים, שההבדל היחידי בינם לבין אנשים זרים ברחוב הוא שהם נעקבים על ידי אחרים, שאולי הילדים שלנו מכירים, וכך הפכו לכאורה לאדם שמוכר להם.
האם שוחחנו עם ילדינו על תנאים המאפשרים לסמוך על הצפייה בתכנים שמועלים על ידם? האם הקבלנו צריכת התכנים שלהם לשיחה עם אדם זר לחלוטין?
בניגוד לאנשים המקבלים במה בערוצי שידור מוסדרים יותר, כמו בערוצי הטלוויזיה למשל, 'משפיען' הרשת לא עובר סינון משמעותי, וקשה לנו לוודא מראש את מידת ההתאמה של תכניו עבור הילדים שלנו ומידת האמינות של דבריו.
אלו האנשים מהם ילדינו לומדים בסופו של דבר לפעול ולהתנהג, ולפעמים השפעתם רבה מזו של ההורים והמורים.
אינני טוען שהיה קל לנו לוודא זאת כאשר ילדינו צפו בטלוויזיה, אבל כאשר יש חלוקה מראש לקטגוריות כ"ערוצי ילדים", "ערוצי ספורט" וכדומה, וישנה מערכת סדורה של אנשים האחראית על בקרת התכנים וסינון האורחים, קל לנו יותר לסמוך.
כשהילדים שלנו צעירים אנחנו מגדירים להם את מרחבי הפעולה עבורם: לא ללכת ברחוב חשוך לבד, לא ללכת עם אדם זר ולא לחצות את הכביש באופן לא בטוח. ברשת החברתית אנחנו מאפשרים להם בדיוק את זה – "ללכת לבד למקומות שונים", "לחצות כבישים" ו"לשוחח עם זרים".
האם טיקטוק, שכמעט נחסמה לאחרונה בארה"ב, גרועה מרשתות אחרות?
כל הרשתות החברתיות הן בסופו של דבר עסק המופעל בכל העולם ונועד לייצר רווחים, ולכן קשה לשלוט עליו באופן מקומי. מעיניה של אף אחת מהרשתות החברתיות אינו נתון לרווחת המשתמשים בה, אלא אם הדבר עלול לפגוע ברווחים (למשל כשהיא פועלת בניגוד לחוק מקומי משמעותי עבורה ועלולה לקבל קנסות או להיחסם).
חשוב לשאול לגבי הרשת החברתית "המועמדת", האם קל יותר לילדינו לפעול בהדרגה תוך תקשורת עם מכרים בתחילה, ולהתנסות במפגש עם פרופילים זרים ותכנים זרים רק בתזמון שאנו מחליטים עליו יחד כהכנה לבגרותם, וכדאי לברר מהו התוכן שבד"כ עובר באותה רשת חברתית. טיקטוק היא אפליקציה של תכני וידאו, וככזו היא גורמת לילדינו להרגיש שהם "משודרים בטלוויזיה". השימוש בוידאו הקל על יצירת אתגרים ויראליים שיכולים להיות משעשעים אך באותה מידה יכולים לסכן את שלום ילדינו.
סוג המדיום הספציפי בטיקטוק אולי תורם לסיכון שילדינו יתנסו באתגרים מסוכנים ויימשכו לתכנים מפוקפקים – אבל מעבר לכך, אין שוני משמעותי בינה לרשתות חברתיות אחרות.
ילדינו עדיין צריכים לדעת כיצד לפעול בחשיבה ביקורתית מול אנשים זרים והתכנים שהם מעלים, ולחשוב לפני שהם פועלים למרות שכה קל לפעול, וכה מפתה לפעול.
נצר שוחט מילא תפקידי הוראה טכנולוגית ושימש בתפקידים בכירים בחברה בין-לאומית לפיתוח מוצרי הגנת סייבר. מחבר הספר "דרך הדלת: כך לימדתי את ילדיי בטיחות ברשת", הוצאת קינמון שתורגם לאנגלית בשם "The Cyber-Safe Child"
לאתר >>> דרך הדלת
