כשהנתונים על הישגי התלמידים בבתי הספר בישראל מושווים להישגי התלמידים בעולם, בשנים האחרונות ידה של ישראל על התחתונה. נתוני המחקר הבינלאומי TIMSS הצביעו על ירידה חדה בממוצעי ההישגים של תלמידי כיתות ח' בישראל במתמטיקה ובמדעים בין השנים 2019 ו-2023. בדו"ח הבינלאומי 2024 Education at a Glance (EAG) f: מערכת החינוך הישראלית בראייה השוואתית בינלאומית, ישראל נמצאת מתחת לממוצע ה-OECD בציונים במבחנים הבינלאומיים. לדוגמה, במבחני פיז"ה ישראל דורגה במקום ה-41 במתמטיקה, ה-42 במדעים וה-37 בהבנת הנקרא מתוך 79 מדינות.
"מדי פעם מתעוררים בישראל לקול צלצול פעמונים בשל ירידה בנתונים, אבל אינני רואה סיבה להתפלא", אומר פרופ' אריה רטנר, נשיא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע. "בנתונים לשנת 2022 עמדה ההוצאה הממשלתית לנפש על 8,865 דולר, בעוד בכלל מדינות ה-OECD הממוצע לנפש עמד על 10,949 דולר, כלומר יש פער עצום בהשקעה של מדינות מפותחות אחרות לעומת ישראל, ויש קשר ליניארי בין המושקע למתקבל". פרופ' רטנר מציין גם את ההוצאה של 21 אחוז מהתוצר הגולמי על חינוך בישראל לעומת מדינות OECD אחרות, שלהן הוצאה של 14 אחוז, אולם יש לכך הסבר: "שיעור הילודה באירופה ירד, בעוד ישראל היא מדינה עם שיעור גבוה של צעירים בני 17-6. אם לנו יש יותר ילדים, נומינלית נוציא יותר, אבל בשורה התחתונה ההשקעה פר נפש נמוכה יותר, מה שמביא אותנו למקום נמוך בהישגים ובמבחנים".
"לחולל שינוי אדיר במעגל ההוראה"
העולם צועד היום בצעדים גדולים לכיתת המחר, וסביבת הלימודים שאליה ייכנס תלמיד ב-2026 או ב-2030 תיראה שונה לגמרי. מרחבי הלמידה יהיו מצוידים במיטב הטכנולוגיות, אם בשימוש בבינה מלאכותית ואם במכשור מתקדם כמו משקפי מציאות מדומה, סימולטורים ו"כיתה אופפת", המעצימה את חוויית הלמידה. באמצעות לחיצת אצבע על מה שמוקרן על הקיר או הרצפה יכול התלמיד לפתוח עולמות של תוכן בכל תחום, לראות הכל בתלת ממד ולקבל חוויית למידה מעשירה ביותר. פרופ' רטנר סבור כי יש להכשיר את דור המורים החדש לדעת להשתמש בטכנולוגיות האלה. "לא רק ללחוץ על כפתור ולראות דרך המשקפיים את קברי הפרעונים במצרים או את המערכת הקרדיו-וסקולרית, אלא לבנות מערכי שיעור שונים ומופלאים. עלינו לחולל שינוי אדיר בתוך מעגל ההוראה. החוכמה היא לא להשתמש רק ב-Chat GPT אלא להכניס טכנולוגיות למכללות, כדי שהסגל בעצמו ירכוש את הידע וילמד לעשות בו שימוש. הפדגוגיה שעליה התבססנו במשך דורות במכללות להכשרת המורים הבאים צריכה להשתנות, ולשם כך נדרשים תקציבים גבוהים".
את עוצמת החוויה שבדרך הלמידה החדשה הרגיש פרופ' רטנר, כשהרכיב במהלך הדגמה במכללה משקפי מציאות מדומה ובחר בפרק על מערכת הלב וכלי הדם בשיעור ביולוגיה. כשהמשקפיים על ראשו "טייל" בתוך אבי העורקים, בחדרי הלב ובפרוזדורים, והבין כי מדובר בחוויות ששום ספר או אתר אינטרנט יוכלו להעניק. "כסטארט-אפ ניישן, מדינת ישראל צריכה להשקיע לאורך כל שנותיה לא רק ב'כיפת ברזל' וטילי חץ לשם הגנה מפני אויבים. חלק מחוסן החברה הוא גם השכלה וכלכלה איתנה. אין דרך אחרת לרכוש אותן אלא דרך מערכת הלימוד, שתדע להתאים את עצמה למקצועות הלימוד של המחר. לצערי, מערכת החינוך לא עושה מספיק להטמעה חדשנית משום שהיא נעדרת תקציבים ולכן היא נותרת מאחור".
מחויבות לשינוי הכשרת המורה
משבר ההוראה מטריד את פרופ' רטנר ואיתו הירידה בתדמית המורה, נטישת המערכת, המחסור במורים ומספר הפונים למכללות להכשרת עובדי הוראה. "המכללות להכשרת עובדי הוראה נמצאות בנחיתות מול האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות בכל מדד אפשרי. בעוד אלה סמוכות על שולחן המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), נשענות המכללות להכשרת עובדי הוראה על המל"ג מבחינה אקדמית אך בנושא התקציבי — על משרד החינוך".
לאורך עשרות שנים, מעיד פרופ' רטנר, לא נבנתה במכללה כיתה אחת נוספת מכספי משרד החינוך. התקציב שמגיע אינו מיועד לפיתוח, אלא לשכר המרצים, וההכנסה משכר הלימוד של הסטודנטים מיועדת לתשלומי משכורות לעובדי מינהל ותחזוקה. "מקורות ההכנסה של המכללה לא מותירים שקל לפיתוח וצעידה קדימה, ובדלות אמצעים ויכולות פיתוח פיזי קשה יותר למשוך אוכלוסייה איכותית, במיוחד כשבמוסדות השכנים לא כך הם פני הדברים".
למעלה מ-12 שנה עומד על הפרק מעבר המכללות להוראה לחסות הוות"ת, כדי לתקצב אותן כמו כל מכללה ציבורית אחרת, אלא שממשלות מתחלפות, שרים באים והולכים והמצב נשאר כשהיה. "הרבה דברים מונחים על השולחן ולא מטופלים. צריך לתת להם יחס אתמול בבוקר. רפורמות לפעמים כואבות, ויש בהן אלמנטים מהפכניים, אבל מחויבת מחשבה יצירתית כדי לשנות את הכשרת המורה — ודרוש לכך תקציב", אומר פרופ' רטנר.
פער נוסף שמבדיל בין סטודנטים במכללה להכשרת עובדי הוראה לחבריהם במוסדות האחרים הוא התואר הראשון שמתקבל, B.A, המאפשר להתקדם לתוכנית M.A בכל תחום. לעומת זאת, במכללה להכשרת עובדי הוראה מתקבל בנוסף לתעודת ההוראה תואר B.Ed, שמגביל אותם להתקדמות בתחום החינוך בלבד. "מורה טוב עם ניסיון, שמעוניין להמשיך ללימודי תואר שני בהיסטוריה, מדעים ועוד, יחויב ללמוד שנה נוספת לצורך השלמות, לעומת עמיתו מהאוניברסיטה או מהמכללה. וכשהוא כבר במעגל העבודה, הוא מוצא את עצמו עם משכורת נמוכה".
פרופ' רטנר מציין כי גם אחרי הסכם השכר לסגל האקדמי, שנחתם לאחרונה, השכר של הסגל האקדמי נותר נמוך ביותר. "האנשים שמכשירים את הסטודנטים להיות מורים מלמדים הרבה יותר מאשר מרצים או חוקרים במכללה או באוניברסיטה, אבל השכר הנמוך מחייב אותם להמשיך לחצי משרה נוספת, מה שלא מותיר להם זמן למחקר. יוקרתו של כל מוסד אקדמי מושגת בעזרת מרצים מרתקים ובעזרת מחקרים. המכללות לחינוך והוראה אינן דורשות זאת, אבל כנשיא אני אומר לחברי הסגל במכללת קיי שבאמצעות הפרסומים אפשר יהיה לקדם אותם לדרגות מרצה בכיר, פרופסור חבר או פרופסור מן המניין".
מהו בעיניך הפתרון למצב שנוצר?
"אני סבור שהגיע הזמן שישראל תפקח עיניים, תשים את העניין התקציבי על השולחן ותבין שזהו אחד הגורמים לנחיתות מול אוניברסיטאות ומכללות ציבוריות. לא נוכל להציע תנאי למידה כראוי ולא תואר שווה ערך לתארים אחרים שנרכשים באוניברסיטאות ובמכללות. אם לא יהיו חשיבה חדשה ורה ארגון משבר ההוראה ייימשך, מעמד המורה יישאר נמוך ותחום ההוראה והכשרת המורים יישאר בבעיה".
היעד: להפוך את הקמפוס לדיגיטלי
מכללת קיי היא מוסד מרכזי בדרום ובין הגדולים במספר הסטודנטים הלומדים במוסדות להכשרת מורים. הוא החל את דרכו כסמינר למורי הספר בשנותיה הראשונות של המדינה, שדאגה להכשרת מורים לאזורי הדרום, שקמו והתפתחו על פי חזונו של דוד בן-גוריון. השנה הוא מציין 70 שנה להיווסדו. מיקומו במרכז הנגב בבאר שבע, מוקף בפזורה הבדואית, הוא לדברי פרופ' רטנר מעשה ציוני. "גם בפזורה זו צריך לקדם את ההשכלה הגבוהה ואנו קולטים אצלנו אחוז ניכר מתושביה. חלק גדול מהסטודנטים והסטודנטיות הם דור ראשון להשכלה אקדמית. החשיפה לתרבות ולהשכלה הגבוהה פורצת להם פרצה להתקדמות, וכך אנחנו תורמים לא רק לקידום האוכלוסיות החלשות בפריפריה הדרומית, אלא משאירים אותם ללמוד כאן במקום במדינות ערב, שם הם סופגים דעות ועמדות שונות כלפי המדינה ומוסדותיה".
כנשיא המכללה מכהן פרופ' רטנר זו השנה הרביעית, והוא מחלק את זמנו בין באר שבע לביתו שבעמק יזרעאל. ההצעה להתמנות לנשיא הגיעה בהיותו איש אקדמיה למעלה מ-40 שנה, פרופסור לקרימינולוגיה ומשפט פלילי שעסק בהוראה ובמחקר באוניברסיטת חיפה. הוא ראה בתפקיד אתגר גדול, והציב לעצמו חזון שאותו הוא מקווה להשיג לפחות בחלקו: "כדי לקדם את עצמנו הצבתי לפני המכללה והוועד המנהל חזון ברור — להפוך את הקמפוס המטופח והפוטנציאל שבו לקמפוס דיגיטלי. הרבה מהקורסים הנלמדים בתחומי החינוך והכשרת מורים ייעשו באמצעים דיגיטליים של חדרים אימרסיביים, משקפי מציאות מדומה, סימולטורים ועוד. הקמנו צוות שיפתח, יקדם ויטמיע טכנולוגיות מתקדמות בעולם החינוך וההוראה, מתוך תקווה שהמרכז הדרומי יהפוך לארצי".
כעת הוא מבקש להפגיש אנשי פדגוגיה וחינוך עם אנשי הייטק כדי לפתח חומרות, מכשור טכנולוגי ולומדות שבעזרתם יוכלו תלמידים ללמוד גם מרחוק. "כשנסיים את פיתוח המכשור הטכנולוגי נקים מרחב למידה מובילי, שיוכל להגיע פיזית לבתי ספר נטולי טכנולוגיות, להשתלמויות ולמקומות אחרים עם תת הנגשה, צורך שבו נוכחנו בשנים האחרונות עם הקורונה והמלחמה. אנו במכללה נמצאים בעיצומו של קמפיין ענקי לגיוס תקציבים, ומקווים שהתורמים יאהבו את הרעיון. החזון לפתח טכנולוגיות ולנייד את ההשכלה לכל הארץ אינו רחוק כל כך מהמציאות".
לאתר >>> מכללת קיי
בשיתוף מכללת קיי
