עופר וילנסקי
עופר וילנסקי צילום: אייל טואג

השקענו 4 שנים במוצר שלא עניין אף אחד

הכאב הכי גדול שלי על כל השנים שאני עוסק בטכנולוגיה הוא שכ-90% מכל שורות הקוד שכתבנו הלכו לפח. כל אחד בתחום שלנו יגיד את זה

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

היינו בטוחים שכולם יאהבו את הרעיון שלנו, שהוא יהיה להיט. בשביל זה הקמנו את החברה. במשך ארבע שנים פיתחנו טכנולוגיה שתחבר בין משתמשים במטרה להאיץ את האינטרנט. אבל כשיצאנו עם המוצר לשוק — גילינו שזה לא מעניין אף אחד.

לא יכולתי להסביר למה זה קרה, אבל זאת הפכה להיות החוויה המשמעותית ביותר בעבורי ובעבור החברה. למדנו שכדי להגיע לדברים שלקוחות באמת צריכים, צריך לעבור אבולוציה מהירה. במקרה שלנו, בסופו של דבר פיתחנו את הולה - מוצר שמשתמשים בו 117 מיליון איש.

>>איך להקים סטארט-אפ - המדריך המלא

התחברו לקבוצת הפייסבוק שלנו, האקוסיסטם - ותמצאו עוד יזמים, משקיעים ועצות שימושיות לניהול הסטארט-אפ שלכם

אחרי החוויה הזאת כבר לא נשקיע ארבע שנים בפיתוח מוצר בלי להיות בטוחים שמישהו מתכוון להשתמש בו. יצרנו תרבות ארגונית של ניסיונות מהירים, שלפיה מתמקדים בכיוון מסוים רק אם מתקיימים שני תנאים: אפשר לבדוק את הנחות היסוד של המוצר בתוך כשבועיים וקיים פוטנציאל עסקי בכיוון שמצדיק את הניסוי. אחרת, צריך להרוג את הרעיון או לשנות את המיקוד (פיבוט).

את הנחות היסוד עליו צריך לבחון כל הזמן. זהו תהליך יצירתי שאפשר ליישם על כל דבר. בעולם של חומרה, למשל, במקום להשקיע שנה שלמה ומיליון דולר בפיתוח מוצר, אפשר לעשות הדמיה בפוטושופ בשעה ולבחון אותו מול עמיתים. בשלב הזה אפשר גם לפתח מוצר צר, ולא את הגרסה המלאה.

הכתבה מתפרסמת במוסף שבועות
הכתבה מתפרסמת במוסף שבועות

הכאב הכי גדול שלי על כל השנים שאני עוסק בטכנולוגיה הוא שכ–90% מכל שורות הקוד שכתבנו הלכו לפח. כל אחד בתחום שלנו יגיד את זה.

כשג'ף בזוס הקים את אמזון הוא החליט להקים חנות אינטרנטית שמוכרים בה הכל, אבל ה–MVP (מוצר מינימלי להשקעה) שלו היה חנות ספרים כי זה מוצר פשוט, לא מתכלה וקל להצגה. רק אחרי שראה שיש היתכנות לחנות גדולה ברשת, המשיך לקווי מוצרים אחרים. בתחילת דרכו מייסד אתר זאפוס (למכירת נעליים) העלה לאתר צילומים של נעליים מחנויות פיזיות. כשלקוח ביצע רכישה, הוא היה ניגש לחנות, קונה את הנעליים ושולח אותן ללקוח בדואר. הרי הרבה יותר זול למכור כל זוג נעליים בהפסד של עשרה דולרים מאשר להשקיע בפיתוח של אתר שאולי לא היו מתעניינים בו.

בעקבות החוויה הזאת התחלנו ללמד את העובדים שזה בסדר להיכשל ולהמשיך הלאה. מרבית האנשים לא רגילים לשנות כיוון ב–90 מעלות. לקח לנו זמן רב לשכנע אותם שגישה של שינוים מהירים היא הדרך להגיע להצלחה, שהם צריכים לזוז מהר כדי לשנות כיוון, להתאים את עצמם למה שקורה בשטח ולא להתייחס לאגו. כיום העובדים שלנו מעדיפים לגלות למה מוצר מסוים לא יעבוד, במקום להיתקע אחרי שלוש שנים של עבודה עם מוצר שלא נדרש.

שני עובדים שלנו עבדו במשך שנה על רעיון מסוים. הם בנו אבי־טיפוס שנכשלו שוב ושוב, גם אחרי שהם שינו את הגישה. אחרי עשרה חודשים הבנו למה הרעיון לא יצליח, וביטלנו את המוצר. המוצר אמנם לא הצליח, אבל הם קיבלו את ההחלטות הנכונות, ולכן החלטנו לקדם אותם. כיום הם מובילים את המוצר הרווחי ביותר של החברה.

בתחילת דרכנו לא היינו רגילים להלך המחשבה הזה. אמנם לי ולשותף שלי יש ותק של 23 שנה, אבל השוק תמיד מפתיע אותנו — לרוב לרעה. אנחנו בטוחים ברעיונות שלנו, כמו טכנולוגיה שעולה חצי מהמחיר ונותנת פי שניים בביצועים — ואז מגלים שהבעיה בכלל במקום אחר, וזה הורג את הרעיון. זה לא ייחודי, ואנחנו לא דפוקים יותר מאחרים. זו טיבה של עבודה באי־ודאות מוחלטת.

אי־אפשר לדעת אם משהו יהיה טוב או רע, וצריך לדעת לקבל את זה (גם מחוץ לעולם העבודה). לכן, צריך לפתח תרבות ניהולית שתבטיח כי פיתוח המוצר יהיה תהליך אבולוציוני מהיר.

הכותב הוא מנכ"ל Hola