שר החינוך נפתלי בנט בגן ילדים בירושלים, ב-2015 (לילדים המצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)
שר החינוך נפתלי בנט בגן ילדים בירושלים, ב-2015 (לילדים המצולמים אין קשר לנאמר בכתבה) צילום: ששון תירם

דו"ח OECDהנתונים המדאיגים: ישראל משקיעה הכי פחות בגיל הרך, הצפיפות בכיתות גבוהה, הפערים גדולים

דו"ח ארגון המדינות המפותחות: ישראל משקיעה בכל תלמיד בגיל 3-0 רק 2,700 דולר בשנה, לעומת 12,400 דולר בממוצע ב-OECD ■ וגם: מה השכר של המורים, איך זה שהתלמידים בארץ לומדים יותר אך ההישגים נותרים מאחור, וכמה תורמת השכלה אקדמית לשכר

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

מדינת ישראל משקיעה בילדי הגיל הרך את התקציבים הנמוכים ביותר מבין מדינות OECD, כך עולה מדו"ח החינוך השנתי של הארגון שמתפרסם היום. לפי הדו"ח, ישראל משקיעה בכל ילד בגיל 3-0 השוהה במעונות המפוקחים והמסובסדים או במסגרת פרטית 2,713 דולר בשנה (במונחי שוויון כוח קנייה), לעומת 12,400 דולר בשנה בממוצע במדינות הארגון. בישראל רק שליש מהילדים בגיל זה נמצאים במוסדות מפוקחים ומסובסדים על ידי המדינה, אך נתוני OECD מתייחסים לכל הילדים בגיל זה, כולל אלה הנמצאים במסגרת פרטית.

המשמעות: ישראל משקיעה בילדי הגיל הרך רק כ-20% מהתקציב המקובל במדינות המפותחות. הסיבה לכך בין היתר היא שיש מאות אלפי ילדים בישראל שאינם מתוקצבים כלל מכיוון שהם נמצאים במעונות פרטיים (החישוב אינו מתייחס לילדים השוהים בביתם, אלא רק לאלה הנמצאים במעונות, כולל הפרטיים). מדובר בפער של מיליארדי שקלים שהשקעתם נדרשת כדי להשוות את תנאי הלימוד של ילדי הגיל הרך במעונות המפוקחים בישראל לאלה המקובלים בעולם המפותח. השקעה עצומה של כ-20 מיליארד שקל נדרשת כדי להשוות את ההשקעה הממשלתית בילדי ישראל בגילאי 3-0 - לזו המקובלת במדינות המפותחות. תחום הגיל הרך נתון באחריות משרד הרווחה, בראשות השר חיים כץ. זאת בניגוד להמלצות מומחים שהמליצו לכלול אותו בתחום החינוך.

>> אחת הכתבות שהכי אהבתם בתשע"ח: "מתמטיקה זה הרסני, אם הילד נהנה בלימודים קחו אותו לבית חולים"

הדו"ח השנתי שמפרסם הארגון כולל נתונים נוספים על מערכת החינוך, שתקציבה בשנה הבאה יסתכם ביותר מ-60 מיליארד שקל, ומספק מידע נוסף על חוסר יעילותה. זאת, לאחר ששנת הלימודים האחרונה נפתחה במחסור חמור במורים איכותיים במקצועות כמו מתמטיקה, מדעים, אנגלית ועברית, וכן במחסור חמור במנהלים. בנוסף, במשך שנים מערכת החינוך כמעט שלא הצליחה לצמצם את פערי ההישגים בין תלמידים מרקע כלכלי שונה, והציגה שיפור קטן מאוד בהישגי התלמידים. במשך שנים הארגון מדגיש כי על ישראל לבצע רפורמה מקיפה במערכת החינוך ולשים את הדגש על מערכת החינוך החרדית, הערבית ועל צמצום הפערים בין התלמידים.

לפי הערכות שפורסמו בעבר על ידי משרד החינוך רק כדי להשוות את היחס שבין מספר המטפלות לילדים במעונות לזה המקובל ב-OECD - שם בממוצע לכל ארבעה ילדים יש מטפלת לעומת מטפלת לכל שישה ילדים בישראל - יש להשקיע 1.4 מיליארד שקל.

ככ

בשבוע שעבר נפתחה שנת הלימודים בשביתה בת יום במעונות המפוקחים במחאה על תנאי ההעסקה של המטפלות במעונות, ההזנחה והתקצוב הנמוך של ילדי ישראל בהשוואה למקובל במדינות המערב. בסופו של דבר סוכם על מענק חד פעמי של 3,000 שקל למטפלות והבטחה להקמת ועדה שתבחן את המצב. כעת מתברר גודל הפער.

הנתונים של OECD מתייחסים לשנת 2015, ונוגעים ל-14 מדינות הארגון שלגביהן יש מידע. לפי הדוח, בנורווגיה ההשקעה בכל ילד בגיל הרך מסתכמת ב-24,400 אלף דולר לשנה (פי 9 מאשר בישראל); באיסלנד 17,300 דולר לשנה ובפינלנד 19,400 דולר. שיעור הילדים בגיל הרך בישראל ושיעור הילודה במדינה גבוהים בהרבה מהמקובל במדינות המערב ואף יותר מאשר בערב הסעודית, ולכן על המדינה להשקיע הרבה יותר בגיל הרך כדי לסגור את הפער מול ההשקעה המקובלת במדינות המערב. זאת, במיוחד כאשר במשך שנים ארוכות קיימת הסכמה על חשיבות ההשקעה בילדים בגיל הרך.

הנתונים האלה מתייחסים רק ל-100-80 אלף הפעוטות הלומדים במעונות המפוקחים והמסובסדים על ידי משרד הרווחה - וכלל לא ידוע מה מצבם של כ-400 אלף ילדים נוספים בגילאי 3-0 הלומדים במעונות פרטיים שעדיין אינם מפוקחים או שנמצאים בביתם.

בארגון המדינות המפותחות שיבחו את ההשקעה שביצעה ישראל בגני הילדים בגיל 3-5, כאשר החילה ב-2012 את חוק חינוך חובה גם על גיל 3, בעקבות המחאה החברתית, וציינו כי החלת החוק - שהביא גם לבניית מעונות רבים, גיוס גננות וסייעות חדשות והגדלת התקציבים לילדים בגיל 5-3 - תרמה גם לחינוכם של הילדים ואף הביאה להגדלת שיעור התעסוקה בקרב נשים.

עם זאת, גם בתחום זה ההשקעה הישראלית בילדי הגנים מפגרת אחר המקובל במדינות הארגון. ישראל משקיעה בכל ילד בגיל 5-3 כ-5,000 דולר בשנה, בפינלנד משקיעים פי שניים, כ-10,000 דולר, בארה"ב כ-10,800 דולר ובנורווגיה 13,500 דולר. ההשקעה בישראל נמוכה ב-41% מהמקובל ב-OECD - שם משקיעים בממוצע 8,528 דולר בתלמידי הגן.

חיים כץ. תחום הגיל הרך - באחריות משרד הרווחה
חיים כץ. תחום הגיל הרך - באחריות משרד הרווחה צילום: אוהד צויגנברג

בממוצע ובשקלול כל הילדים בגילאי 6-0, ישראל משקיעה 4,185 דולר - פחות מחצי מהמקובל במדינות הארגון - 8,759 דולר.

פערי התקציב הצטמצמו - אך נותרו משמעותיים, גם בהשכלה הגבוהה

ההשקעה הנמוכה בחינוך ילדי ישראל בולטת בעיקר בגיל הרך, אך באה לידי ביטוי גם לגבי התלמידים בשכבות גיל אחרות. גם הם זוכים לתקציבים נמוכים בהרבה מהמקובל במדינות המפותחות מזה שנים. עם זאת, התקציבים המופנים לתלמידי בתי הספר גדלו בעשרות אחוזים בעשור האחרון - הרבה יותר מהגידול במדינות הארגון - בעיקר בעקבות הסכמי השכר עם המורים. זאת הסיבה לכך שהפער בהשקעה בחינוך תלמידי בתי הספר הצטמצם באופן משמעותי.

ב-2015 השקיעה ישראל בתלמידי בתי הספר היסודיים 7,971 דולר - נמוך בכ-7% בלבד  מהממוצע במדינות הארגון (8,539 דולר - פער של כ-2,000 שקל בשנה בלבד אך למעשה מדובר בפער של כ-2 מיליארד שקל בגלל מספרם הרב של התלמידים בישראל).

בבתי הספר העל יסודיים הפער גדול יותר - ישראל משקיעה 7,987 דולר בכל תלמיד לעומת 9,868 בממוצע במדינות הארגון. מדובר בפער של 20%, אך בשנים הקרובות הוא צפוי להמשיך להצטמצם בעקבות המשך יישום הסכם השכר עוז לתמורה ותוספת שכר נוספת שניתנה למורים בהדרגה בתחילת השנה. גם התקציב לתלמידי האוניברסיטאות והמכללות המתוקצבות נמוך יותר ומסתכם ב-11 אלף דולר לשנה - נמוך בקרוב ל-30% מהממוצע במדינות הארגון שהסתכם ב-9,868 דולר. בארגון ציינו גם כי בעשור האחרון התקציב שמושקע בכל סטודנטים נשחק מאחר שהגידול בתקציבי מערכת ההשכלה הגבוהה לא הדביק את הגידול במספר הסטודנטים.

ג

הצפיפות עדיין גבוהה

סביבת הלימודים בישראל מאופיינת על ידי כיתות צפופות (CROWDED), נכתב בתמצית בדו"ח הארגון, ואכן נכון ל-2016 הצפיפות בבתי הספר בישראל היא בין החמורות ביותר בקרב מדינות הארגון. בבתי הספר היסודיים, ב-2016 נותר ממוצע של 27 תלמידים בכיתה (ובדומה למצב ביפן ובבריטניה), ללא שינוי בהשוואה לעשור האחרון, לעומת 21 תלמידים בכיתה במדינות הארגון. בחטיבות הביניים לומדים 29 בממוצע בכיתה בישראל לעומת 23 בכיתות במדינות OECD.

שנה קודם לכן, ב-2015, החל שר החינוך נפתלי בנט ליישם את התוכנית להקטנת צפיפות הלימוד בשכבות הנמוכות בבתי הספר היסודיים ל-34-32 תלמידים בכיתה בעלות של מאות מיליוני שקלים. התוכנית סייעה להפחית את הצפיפות בכיתות בעיקר בבתי הספר העמוסים יותר במרכז הארץ, ובכל מקרה על אף מאות מיליוני השקלים שהושקעו בה לא צפויה לשנות דרמטית את הנתונים בהשוואה בינלאומית.

במבחן התוצאה, נכון ל-2016 - השנה הראשונה ליישום התוכנית - רק בצ'ילה הצפיפות בכיתות הלימוד בבתי הספר היסודיים היתה חמורה יותר מאשר בישראל (28 תלמידים בכיתה בממוצע), כאשר גם בברזיל ובמקסיקו הצפיפות חמורה פחות (24 תלמידים בכיתה) ובארה"ב לומדים בממוצע 21 תלמידים בכיתה. עם זאת, בראיון ל-TheMarker אמר שר החינוך של OECD כי מוטב היה שישראל תשקיע את הכסף באפיקים אחרים כמו למשל בהוראה חדשנית ובפיתוח המורים.

למרות שיש מספיק מורים - הכיתות צפופות וההישגים נמוכים

נתניהו בגן ילדים בנצרת, 2010
נתניהו בגן ילדים בנצרת, 2010 צילום: לע"מ

הכיתות בישראל צפופות מאוד וההישגים נמוכים, אך לפי נתוני OECD, יש בישראל מספיק מורים - בדומה למקובל במדינות הארגון, כך שבתיאוריה היה אפשר ללמד בכיתות של 15-12 תלמידים בלבד. בבתי הספר היסודיים יש מורה אחד לכל 15 תלמידים ובחטיבות הביניים מורה לכל 12 תלמידים. מהנתונים האלה עולה שבישראל כלל לא קיים מחסור כמותי במורים, וייתכן שאפילו יש עודף מסוים במורים.

הנתון הזה מלמד כי גם כאשר לפי הסטטיסטיקה המצב במערכת החינוך בישראל טוב ומספק, הוא אינו משקף את המצב המורכב בשטח: לא קיים מחסור במורים אלא מחסור חמור מאוד במורים איכותיים במקצועות השונים.

למעשה, במצב הנוכחי היה ניתן לפתוח בישראל כיתות קטנות יותר או להעניק יחס אישי הרבה יותר לכל תלמיד, ובכך לשפר את ההישגים ואת רווחת התלמידים - אך הניהול של כוח האדם במערכת החינוך לקוי. ככל הנראה, הנתון הזה מבטא גם את הבעיות הנוצרות בעקבות הפרדת הזרמים השונים בישראל: בבתי ספר דתיים וחרדים מתבצעת הפרדה הולכת וגוברת בין בנים ובנות מגיל צעיר בעידוד משרד החינוך שאף מחמירה את המצב, וכן ההפרדה בין מערכת החינוך הממלכתית יהודית לממלכתית ערבית.  

התלמידים לומדים יותר - וההישגים נותרים מאחור

עדות נוספת לחוסר היעילות של מערכת החינוך באה לידי ביטוי בכך שתלמידי ישראל לומדים בכיתות הלימוד הרבה יותר מהמקובל במדינות הארגון, במיוחד לעומת התלמידים במדינות שנחשבות לטובות ביותר מבחינת ההישגים. תלמידי בתי הספר היסודיים בישראל ילמדו בממוצע 5,755 שעות בשנה - 1,135 שעות יותר מאשר הממוצע במדינות הארגון (4,620 שעות) נכון ל-2018. בפינלנד, שנחשבת לאחת ממערכות החינוך המובילות בעולם תלמידי היסודי לומדים 3,905 שעות בלבד, ובקוראה פחות מ-4,000 שעות.

לאן עובר הכסף?

על אף שתלמידי ישראל לומדים יותר מבמדינות אחרות - ההישגים שלהם משתרכים הרבה אחרי המדינות האלה (בחטיבת הביניים מספר השעות דומה לזה המקובל בארגון). אגב, החלק המוקדש לשיעורי קריאה מבין השעות האלה בישראל נמוך יותר מהממוצע ב-22% בישראל לעומת 25% בארגון OECD, כשבצרפת וברוסיה השיעור הגבוה ביותר. במתמטיקה ומדעי הטבע אין הבדלים משמעותיים.

בעשור האחרון שבוע העבודה של המורים התארך בעקבות הסכם השכר אופק חדש בבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ובעקבות הסכם עוז לתמורה בתיכונים, עבורם קיבלו תוספות שכר. בעקבות כך, מורי היסודי מלמדים כיום יותר שעות מאשר עמיתיהם במדינות הארגון, אך מורי התיכון מלמדים פחות מהממוצע.

ב-2017 לימדו מורי היסודי בישראל 843 שעות בממוצע לעומת 784 ב-OECD, אך בתיכונים המורים לימדו 610 שעות לעומת 657 שעות ב-OECD. הנתון הזה מתייחס לשעות הוראה בלבד ולא לשעות נוספות שבהן המורים מחויבים לעבוד בבתי ספר לצורך הכנת מערכי שיעור, הכנה ובדיקת מבחנים ועבודות, ופגישה עם תלמידים והוריהם.

שכר הלימוד באוניברסיטה בישראל - מהגבוהים במדינת המפותחות

שכר הלימוד האוניברסיטאי לתואר ראשון בישראל הוא מהגבוהים במדינות OECD, כשרק ב-8 מדינות שכר הלימוד גבוה יותר מאשר בישראל, בהן מדינות כמו ארה"ב, בריטניה, יפן, צ'ילה ואוסטרליה. בארה"ב, שכר הלימוד הממוצע הוא 8,200 דולר, והוא גבוה פי כמה באוניברסיטאות הפרטיות והיוקרתיות. בישראל הוא מסתכם ב-3,000 דולר.

כל תלמיד חמישי

עם זאת, בשוודיה, פולין, נורווגיה, פינלנד, דנמרק ומדינות נוספות שכר הלימוד לתואר ראשון הוא אפסי. בנוסף, בארגון מציינים כי משקי הבית בישראל ומקורות מימון פרטיים מממנים 42% מההשכלה הגבוהה לעומת 30% בממוצע מדינות הארגון.

השכלה אקדמית מוסיפה לשכר כ-60% - אך הפערים גדלים

עובדים ישראלים בעלי השכלה אקדמית יקבלו שכר גבוה ב-59% מאשר עובדים בעלי השכלה תיכונית ומטה - אך צעירים שהם דור ראשון להשכלה במשפחתם (כלומר שלהוריהם אין השכלה אקדמית) אינם מיוצגים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל כראוי. הנתון הדרמטי הזה של ה-OECD שופך אור נוסף על הנתונים הקשים של מערכת החינוך, שפערי ההישגים בין תלמידיה הם הגבוהים ביותר בקרב מדינות הארגון.

בישראל 56% מהאוכלוסיה בגילאי 24-18 מגיעה ממשפחות שבהן להורים לא היתה השכלה אקדמית, אך נכון ל-2015 שיעורם במסלולי התואר הראשון במכללות ובאוניברסיטאות היה רק 39%. לעומת זאת, 51% מהישראלים בגילאי 64-25 היו בעלי השכלה אקדמית - שיעור גבוה במיוחד ששני רק ליפן. עם זאת, כאשר בוחנים רק את בעלי ההשכלה הגבוהה בקרב הצעידים בגיל 25-34 עולה כי רק ל-48% יש השכלה אקדמית - לעומת 44% בקרב מדינות הארגון - כך שנראה כי שיעור המשכילים בישראל נמצא במגמת ירידה בעוד שמדינות אחרות בעולם המערבי מצממות את הפער.

בעשור האחרון התרחשה בישראל תופעה נוספת - פערי ההשכלה בין גברים ונשים התרחבו באופן משמעותי, ושיעור הנשים בעלי השכלה אקדמית הולך וגדל בשהוואה לשיעור נמוך יותר של גברים משכילים. ככל הנראה, בעקבות עידוד הלימודים האקדמיים באוכלוסיה החרדית והערבית וכניסה של נשים לאקדמיה.

בית ספר תיכון
בית ספר תיכון צילום: ניר כפרי

הגננת שמרוויחה יותר ממורה בבתי הספר

בעשור האחרון שכר המורים בישראל עלה בעשרות אחוזים כתוצאה מהסכמי השכר עוז לתמורה ואופק חדש, אך שכר המורים נותר נמוך יותר מהמקובל במדינות הארגון. עם זאת, שכר המורים בישראל מתאפיין בפערים אדירים שאינם קיימים במדינות אחרות לטובת המורים הוותיקים, בעוד שדווקא המורים המתחילים מקבלים שכר נמוך במיוחד, וכתוצאה מכך נוטים לפרוש בשנים הראשונות לתפקיד. בתחילת שנת הלימודים הנוכחית נכנס לתוקף הסכם השכר האחרון שנחתם מול ארגון המורים שהגדיל את שכר המורים המתחילים בתיכון ליותר מ-8,000 שקל, ואמור לצמצם במידה מסוימת את פערי השכר מול המורים הוותיקים.

בין השנים 2000 ל-2017 שכר המורים בבתי הספר היסודיים והתיכונים עלה ב-33%, ושכר המורים בחטיבות ב-45% - זהו אחד משיעורי הגידול הגבוהים ביותר במדינות הארגון, אך למרות זאת השכר הכללי נותר נמוך יחסית. בתמורה, שעות העבודה של המורים בישראל גדלו. בנוסף לפערים, בארגון מציינים כי ההתקדמות בסולם השכר בישראל היא איטית מאוד, איטית בהרבה מהמקובל בקרב מדינות הארגון. למורה בחטיבת הביניים נדרשות 36 שנות הוראה כדי להגיע לראש סולם השכר - עשר שנים יותר מהממוצע במדינות הארגון.

כך למשל, השכר ההתחלתי של גננת בישראל הסתכם ב-23 אלף דולר לשנה בלבד ב-2017 (לעומת 30,800 דולר בממוצע מדינות OECD), אך השכר בשיא מגיע ל-61,436 דולר (לעומת 50,486 דולר במדינות הארגון) - ולמעשה גבוה יותר מאשר שכרו של מורה בתיכון בשיא הוותק. כך בעוד שהשכר של גננת מתחילה נמוך ב-25% מהמקובל במדינות הארגון, השכר של גננת בשיא הוותק גבוה ב-20% מאשר עמיתיה במדינות המפותחות.

בבתי הספר היסודיים התופעה דומה - השכר ההתחלתי של מורה מסתכם ב-20 אלף דולר לשנה בלבד - נמוך ב-32% משכר המורים המתחילים במדינות הארגון - 32,258 דולר. אחרי 15 שנות ניסיון בתפקיד השכר עולה ל-30.3 אלף דולר לעומת 45 אלף דולר במדינות הארגון, אך מורים בשיא הוותק בבתי הספר היסודיים מקבלים שכר גבוה בהרבה המסתכם ב-51.5 אלף דולר - גבוה ב-15% מהממוצע במדינות הארגון (45 אלף דולר).

שכר המורים בתיכון המופיע בדו"ח הארגון נכון 2017, כך שהוא עדיין אינו מתייחס להשפעה של הסכם השכר האחרון שנחתם בתיכונים. לפי הנתונים, השכר ההתחלתי של מורה בתיכון היה 20,666 דולר בשנה, נמוך ב-35% לעומת 34,940 דולרבמדינות הארגון, ואילו אחרי 15 שנים הוא מגיע ל-30.5 אלף דולר בהשוואה ל-48.7 אלף דולר במדינות המפותחות (פער גדול יותר של 37%). בשיא הוותק מגיע שכרם של המורים בתיכון ל-49.3 אלף דולר לעומת 59.6 אלף דולר במדינות הארגון (פער של 17%) - ונמוך יותר כאמור משכרה של גננת בישראל בשיא הוותק.

השוואה אופטימית יותר של שכר המורים מגלה כי למרות שהוא נמוך ביחס למקובל במדינות המפותחות, הוא אינו נמוך באופן משמעותי מהשכר הממוצע בארץ, ולמעשה שכר המורים הממוצע בישראל (כ-13 אלף שקל) גבוה מהשכר הממוצע במשק. לפי נתוני הארגון המורים בישראל מקבלים שכר שנע בין 81% ל-95% מהשכר הממוצע של עובדים בעלי השכלה גבוהה במשק בישראל. למרות זאת, השכר הממוצע של מנהלי בתי ספר גבוה בכ-60% מאשר שכר ממוצע של בעלי השכלה האקדמית במשק.

ממשרד החינוך נמסר: "הדו"ח מוכיח באופן מובהק שמדינת ישראל הציבה את חינוך דור העתיד בראש סדר העדיפויות הלאומי: שכר המורה המתחיל הועלה משמעותית, צומצם מספר התלמידים בכיתה, הגידול בשכר המורים תפס את המקום הראשון בשיעור העלייה וההשקעה הציבורית בחינוך בישראל גדולה מההשקעה הפרטית.

"בקשר לפערים, הדו"ח אינו מתייחס להסכם השכר החדש שנחתם עם מורי החטיבה העליונה, שקבע כי שכרו של מורה מתחיל יעמוד על 8,000 שקל".