מאני טיים

צפו: איך תנצח כלכלת העתיד את הפוליטיקה של הפחד

הקיטוב החברתי, המהפכה הטכנולוגית והכלכלה החלופית מצטרפים אל המגמות הדמוגרפיות וההגירה ומשנים את פני החברה, הפוליטיקה והכלכלה ■ חלק שני בפרק על המגמות הגלובליות הגדולות בסדרה מאני טיים

דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

בפרק הקודם של מאני טיים ראינו שאנחנו חיים יותר, מולידים פחות, ושזה עולה לנו ביוקר.

מגמות ההזדקנות, הירידה בילודה וההגירה משנות ללא הכר את החברה, הפוליטיקה, וגם את הכלכלה. מהם הכוחות הנוספים שמצטרפים להשפעות הגדולות ביותר בכלכלה העולמית, וכיצד הם יכולים להשפיע עלינו?

המהפכה הטכנולוגית

כבר לפני מאות שנים חששו אנשים שטכנולוגיה תגזול מהם את מקור מחייתם. בתקופה שעברה מאז הוכח שוב ושוב, שהתקדמות טכנולוגית משמידה משרות ותעשיות — ומולידה מקומות עבודה ותעשיות רבות אחרות. מכונות הטווייה — ששבירתן על ידי הלודיטים נהפכה לסמל היסטורי למלחמה חסרת תוחלת בקידמה — הפכו את תעשיית הטקסטיל לענקית פי כמה; מותן של מכונות הכתיבה פינה מקום למחשב האישי, המכונית הממונעת חיסלה את מקצועות הסייסים ונהגי המרכבות, אבל העניקה פרנסה למאות אלפי פועלי ייצור ברחבי העולם.

המהפכה הדיגיטלית האחרונה החלה בימיהן הראשונים של חברות הדוט.קום, ועלייתו של האינטרנט ככלי תקשורת עממי ונפוץ. היא נמשכה בשכלולו של המחשוב הנייד, המצאת הסמארטפונים, עליית הביג דאטה, והקישוריות בכל דבר — שמאפשרת לנו לשלוט בחפצים מרחוק, לתקשר בין מכונות לאנשים בכל מקום ובכל זמן, ולעבד מידע, כמו דפוסי קנייה או צופנים גנטים שבעבר היוו הרים גבוהים מדי מכדי שניתן יהיה לטפס עליהם.

מהפכת המחשוב משנה את דרכי התקשורת והפצת המידע, המבנה החברתי והתפישות הפוליטיות, ומשפיעה על הסביבה: בשוק העבודה נעלמים מקצועות ונוצרים חדשים; הדרך שבה אנחנו עובדים משתנה: עבודה מרחוק אפשרית יותר, עבודה בשיתוף פעולה ושימוש בחוכמת המונים; המידע מתרבה: ביג דאטה משמש בשיווק וצרכנות, אך גם בתחבורה, רפואה ומדע; העלות השולית של מוצרים ושירותים רבים שואפת לאפס; שווקים נפתחים ומתווכים נעלמים — כמו בפלטפורמות שיתוף להשכרת חדרים ובתים, או שירותי עבודה.

כמו במהפכות טכנולוגיות ותעשייתיות קודמות, החששות מרובים: ההיסטוריה מראה שבטווח הארוך טכנולוגיה משפרת את רמת החיים ודוחפת את הכלכלה קדימה. אף על פי כן, המהפכה הטכנולוגית מביאה ותביא טלטלות שלא לכולנו יהיה קל להסתגל אליהן.

ייתכן שהחששות הנוכחיים נובעים מההתפכחות שבאה בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 - פירות העושר והצמיחה לא מתחלקים בצורה שווה. חמור מכך, קבוצות שלמות ניגפות ונותרות מאחור. אם בעבר היו אלה קבוצות של בלתי־משכילים, האנשים הפחות יזמיים, כיום מתבססת והולכת תחושה בקרב בני מעמד הביניים, המלווה בנתונים מוצקים, שלפיה שכרם דורך במקום וסיכויי ההצלחה של הדור הבא להתקדם במעלה הסולם החברתי או לשפר את חייהם באופן יחסי או מוחלט קטנים והולכים.

צילום: אי־פי

ישראל מדורגת במדדים רבים כמדינה מוצלחת מבחינת היכולות הטכנולוגיות שלה. התשתיות לא תמיד מהטובות בעולם, ואולם שילוב של יוזמה ואוריינות טכנולוגית והשקעה גדולה במו"פ ביחס לגודל הכלכלה, מציבים אותה גבוה בדירוגים הממוצעים.

ואולם סטארט־אפ ניישן, כמו הצלחתו של מגזר הטכנולוגיה האירי, למשל, היא אומה קטנה בתוך אומה. להצלחה שותפים מעטים יחסית. למרות חשיבותה הרבה בהובלת הצמיחה והפריון במשק, זהו מנוע שאינו יכול לסחוב חברה שבה ילודה גבוהה, פערים עמוקים ובעיות מבניות כרוניות - בתעסוקה, בתחרותיות, בהקצאת משאבים ובתקציבים ממשלתיים. פריון העבודה הכולל של ישראל הוא מהנמוכים במערב, הפערים בחינוך גדולים וההישגים במבחנים בינלאומיים מפגרים אחר רוב מדינות OECD.

הקיטוב גדל

האי־שוויון גדל, הריכוזיות פוגעת בתחרות, העדפת המקורבים חוגגת, והבדלנות מנצחת.

בעולם המפותח והמתפתח כאחד יש אי־שביעות רצון מהמערכת הפוליטית, המתבטאת באובדן אמון, מחאה וחיפוש אחר פתרונות קיצוניים. "אקונומיסט" הקדיש את שערו להיעלמות הפוליטיקה של ימין ושמאל, וטען שבמקומה נוצר קיטוב בין שוחרי הפתיחות לבין הבדלנים. עלייתם של פוליטיקאים מקטבים כמו דונלד טראמפ, מרין לה פן, מירי רגב - היא תוצאה שחוזרת ומזינה מחדש את המעגל הזה.

מגמות הקיטוב מתבטאות במישור הלאומי, כמו בבריטניה שמבקשת לפרוש מהאיחוד האירופי, ספרד והבסקים, ואצלנו - ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים. הקיטוב חוצה קווים אתניים ופוליטיים; אי השוויון הכלכלי הוא רעה חולה שדוחקת אוכלוסיות שלמות במורד הסולם החברתי. בישראל האי־שוויון גדל, והריכוזיות לא נעלמת למרות פתיחתה של הכלכלה בעשורים האחרונים.

שיתוף פעולה ומציאת המשותף הם הבסיס לחיים של שלום ושגשוג. השאיפה להתבדל מגיעה לעתים מתקלות קשות במערכת הכלכלית, שעדיף לתקנן מלאפשר לעולם להתפצל ולאבד את כוח האחדות.

כלכלה אחרת

כלכלה שיתופית, שכר אוניברסלי, יום עבודה של שש שעות - בשוליים של הממסד הפוליטי והכלכלי, אבל בלב החיים של כולנו, מתבצעים כיום ניסויים ומהלכים שנועדו לפתור בעיות שנדמה כי הפוליטיקאים לא יכולים - ואפילו לא מכירים בהן. מגמות כמו ירידת העלות השולית, החלפת עובדים במכונות והגידול באי-שוויון הובילו ליצירת תיאוריה אודות כלכלה פוסט־קפיטליסטית, ואולם היישומים רחוקים ברובם.

עלייתן של פלטפורמות לשיתוף נכסים ומשאבים, בתחבורה, בתיירות ובדיור, מצטרפת להן ויוצרת נישה של כלכלה שיתופית - תחום רחב, שבחלקו משמשת תווית השיתופיות כעלה תאנה למונופוליזם מבוסס טכנולוגיה, ואולם אפשר למצוא בו ניצנים של פתרונות עתידיים לאתגרים.

במשך קרוב לעשור מנסה הממסד, בהובלת האליטות, לפתור את הבעיות עם אותן שיטות שהביאו מלכתחילה ליצירתן: הפיננסיזציה של המערכת הכלכלית, העדפת הכנסה מהון על פני עבודה, ואי־התמודדות עם השינויים היסודיים בטכנולוגיה ובצרכים האנושיים.

הגיע הזמן להחליף את מערכת ההפעלה, או שהחלפת השלטון תימשך ברחבי העולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ