עלייתו ונפילתו של מעמד העובדים - מאני טיים עונה 2 - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עלייתו ונפילתו של מעמד העובדים

רובוטים תופסים את מקום העובדים, זכויותיהם נשחקות ועמן גם שכרם, והשכלה גבוהה כבר אינה מבטיחה קריירה מצליחה ■ האם הגיע הזמן למודל חדש של עבודה? פרק 10 ואחרון בעונה 2 של הסדרה "מאני טיים"

42תגובות

בשבוע שבו הנמלים, חברת החשמל, נתב"ג ובית החולים הגדול בישראל שובתים בו זמנית, קשה אולי להתלהב מהעובדה שבישראל יש שיעור גבוה יחסית של עובדים מאוגדים: כ-30% לעומת כ-10% בארה"ב ו-17% באוסטרליה וביפן. בשוודיה ובדנמרק יש כ-67% מהעובדים מאוגדים - אנומליה לעומת רוב המדינות בעולם שבהן יש כלכלה חופשית. בקנדה השיעור הוא קצת פחות מ–30%, לפי נתוני OECD.

העבודה המאורגנת נמצאת בירידה מתמשכת ברוב מדינות OECD, כולל שוודיה ודנמרק. בארה"ב היא נהפכה לשם נרדף לחוסר יעילות ולשחיתות, בישראל היא עולה לכותרות בהקשר של ועדי עובדים כוחניים שעושים יד אחת עם מעסיקים דורסניים וכלכלה ריכוזית. בסקנדינוויה, באופן שעשוי לעורר קנאה, היא תולדה של ברית חברתית, סולידריות אמיתית שרואה מטרה משותפת לכל הגורמים בכלכלה - העובדים, המעסיקים והממשלה.

דעיכתה של העבודה המאורגנת, בין אם נתייחס אליה כמגמה חיובית או שלילית, היא רק אחד מבין כמה סימפטומים המבשרים על היחלשות מעמד העובדים. בעולם כיום יש שלל גורמים המאיימים על פרנסת העובדים.

בעלי ההון התעשרו - העובדים דרכו במקום

תעסוקה מסתמנת והולכת כאחד הגורמים הפוליטיים והחברתיים החשובים ביותר. מחקלאים צמיתים ופועלים מנוצלים נהפך מעמד העובדים לגורם שהשפעתו התעצמה והגיעה לשיא בין אמצע המאה ה–20 לסופה. בשנות ה–50 וה–60 של המאה הקודמת התבסס בארה"ב מעמד ביניים של שכירים שנהנו מרמת חיים שדור הוריהם אפילו לא חלם עליה. בשנות ה–70 חלוקת ההכנסות בין העשירונים היתה השוויונית ביותר - המאיון העליון החזיק בפחות מ–9% מכלל ההכנסות, לעומת 23% מהן ב–2013.

מאז שנות ה-70 נשחק שכר העובדים (כשיעור מהתמ"ג), בשעה שרווחי החברות עלו משיא לשיא: בעלי אמצעי הייצור וההון התעשרו, בעוד שעובדיהם דרכו במקום.

לאחר תקופה ממושכת של צמיחה בעולם המערבי ובעולם המתעורר, הגיע המשבר של 2008 ופגע קשות בתעסוקה. באירופה, שבה שורר במשבר חובות בלתי־נגמר, יש מדינות שבהן האבטלה מגיעה ל–25%, ואבטלת הצעירים היא כמעט 50%. בארה"ב, אף ששיעור האבטלה הרשמי ירד לפחות מ–6%, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ירד, מכיוון שרבים התייאשו מחיפוש עבודה, ורבים אחרים עובדים במשרה חלקית.

במקומות כמו ישראל וגרמניה, שבהן שיעור אבטלה נמוך, השכר בקיפאון — מצב התורם לדפלציה, כלומר נסיגה ברמות המחירים, ומוביל לצמצום הצריכה הפרטית וההשקעות. הגלובליזציה העבירה משרות רבות למקומות שבהם השכר נמוך — וכך אבדה תעסוקה במערב והשכר נשחק.

על השכר והתעסוקה מאיימים לא רק גורמים שליליים: תוחלת החיים המתארכת מאלצת אותנו להתפרנס גם בגיל מבוגר; היצע העבודה לצעירים פוחת, אבל למבוגרים קשה לעבור לעבודות חדשות. אנשים עוברים יותר בין עבודות, הקביעות נעלמת, ומקום עבודה אחד לחיים נהיה דבר נדיר.

התקדמות הטכנולוגיה היא גורם נוסף שלמרות חיוניותו בחיינו, יוצר איום: מוצרים ושירותים טכנולוגיים תופסים את מקום העובדים בני האנוש. זה קרה בחקלאות, עם המיכון; זה המשיך בפסי ייצור ממוכנים וממחושבים; וכיום תופסים את מקום בני האדם מחשבים ורובוטים ביותר ויותר תחומי שירות. לפי הערכות עשויים מקצועות כמו ברוקרים, יועצי מס, טבחים, ומתווכי נדל"ן ללכת בדרכם של סייסים, סוכני נסיעות, קלדנים וכרטיסנים — מכונות יעשו את תפקידם של אנשים.

האם הפתרון לכך הוא לעצור את הטכנולוגיה? בראשית המאה ה–19 מחו אומני טקסטיל נגד הכנסתן של מכונות טוויה למקצוע, ושברו אותן. קראו להם לודיטים, והם הפסידו במאבקם. את הקדמה, כפי שגילו, אי אפשר, וגם לא כדאי, לעצור.

בלומברג

פתרונות שנויים במחלוקת

אין דרך להתעלם ממשבר התעסוקה בעולם: ממשלות ומקבלי החלטות, בנקים מרכזיים, אקדמאים, מומחים לניהול, כולם מתמודדים עם הסוגיה. פתרונות ממוסדים לבעיית התעסוקה בעולם כוללים ניסיונות להגמשת שוק העבודה כדי לאפשר ניידות גדולה יותר של עובדים. ואולם שינוי חוקי העבודה ללא מתן רשתות ביטחון לעובדים מפוטרים - תנאי הדורש תקציבים והרבה רצון טוב - טוענים רבים, ייתן רק כוח נוסף למעסיקים על פני העובדים.

העלאת גיל הפרישה היא נושא טעון פוליטית. במשך יותר מ-100 שנה, מאז המצאת מוסד הפנסיה, כמעט לא השתנה גיל הפרישה, אף שתוחלת החיים עלתה גם עלתה. באירופה, בפרט בצרפת, יש התנגדות עזה להעלאת גיל הפרישה. בישראל, ניסיון להשוות את גיל הפרישה לנשים לזה של הגברים סוכל בטענה כי הוא ייצור שכבה של נשים מבוגרות עניות, כי "מי ייקח אותן לעבודה?".

העלאת שכר המינימום, שעכשיו עולה מחדש בישראל בקמפיין 30 שכיבות הסמיכה, היא נושא שנוי במחלוקת: האם היא פותרת את הבעיה ודואגת לעובדים או מכבידה על הצמיחה בכך שהיא מגדילה עלויות למעסיקים? וכיצד לקבוע את שכר המינימום ההוגן? בשווייץ ניסו השנה לחוקק שכר מינימום גבוה למדי, וההצעה נדחתה במשאל עם (אף שהשכר שם ממילא מהגבוהים באירופה). כיצד מבטיחים שלעובדים יהיה שכר מחיה ברמה שאמורה לספק צרכים בסיסיים?

השכלה והכשרות מקצועיות יכולים להכין אותנו לעתיד שבו מכונות עשויות להחליף אפילו רופאים ומעצבי פנים, מנתחי מערכות ושחקנים. הבנה של התחומים שבהם יש עתיד ואלה שבהם אין יכולה לתת בידינו אפשרות לקבל החלטה מושכלת על ההשכלה והעתיד המקצועי שלנו. לעובדים מבוגרים צריך לדאוג להגנות מותאמות והסבות מקצועיות.

מודלים חדשים של עבודה מדברים על מנהיגות עובדים, תאגידים כקונצרנים חברתיים שעדיין מייצרים רווח, קפיטליזם של לקוחות ועובדים — בניגוד לקפיטליזם של בעלי מניות - עבודה גמישה ומתן אחריות ושותפות לעובדים. כל אלה מצביעים על כיוון שבו צדק חברתי ואתיקה אינם עומדים בסתירה להצלחה כלכלית ועסקית שלה שותפים העובדים, הסביבה והחברה כולה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם