להמציא מחדש את התאגיד - 
ולהציל את הקפיטליזם - מאני טיים עונה 2 - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

להמציא מחדש את התאגיד - 
ולהציל את הקפיטליזם

המצאת התאגיד עיצבה את פני הכלכלה המודרנית, אבל שמם של תאגידים נקשר גם בהתחמקות ממסים, בריכוזיות ובתספורות לחוסכי הפנסיה ■ האם מודלים של אחריות חברתית, שיתוף העובדים, נשיאה באחריות ושקיפות הם העתיד של המגזר העסקי? פרק 9 בסדרה מאני טיים

24תגובות

הדבר הראשון שעולה בראש כשאומרים לכם את המלה "תאגיד", לא יהיה חיובי בהכרח: אולי תחשבו על תספורות לפנסיה שלכם, מקלטי מס, לוביסטים וקשרי הון־שלטון.

ואולם במקום למנות את כל הרעות החולות של המגזר העסקי שנחשפו בשנים האחרונות, ננסה לחזור מעט אחורה בדברים הטובים: המצאת התאגיד היתה אחד האירועים החשובים ביותר בתולדות הכלכלה בעולם. ולא רק שהיא היתה חשובה בעיצוב העולם של היום, היא כנראה היתה חלק בלתי נפרד מהתפתחות הדמוקרטיה במאה ה-20.

המערכת הקפיטליסטית סובלת מניצול לרעה של חולשותיה, באותו אופן שהמערכת הדמוקרטית סובלת מחולשות פנימיות על פי הגדרתה. מאז המשבר הפיננסי, ולנוכח חשיפות כמו אלה שנעשו בשבוע שעבר אודות הבנק הפדרלי שכשל בפיקוחו על הבנקים בארה"ב, התעוררה בציבור מודעות עצומה לתפקיד השלישי שמשחק ריכוז העוצמה הכלכלית וההשפעה בידיהם של תאגידים ובעלי הון.

בראשיתו, היה התאגיד יציר כפיהן של ממשלות: מונרכים העניקו רישיונות בצו מלכות לאנשים פרטיים לפעול בשמם באופן מסחרי. ידועות במיוחד חברות איסט אינדיה, שהפעילו קווי סחר ימיים בין אירופה לאסיה והעשירו את קופתם של מלכים ואצילים.

חוק מ-1720 באנגליה שנקרא "חוק הבועה" אסר על הקמתן של חברות ללא צ'רטר מלכותי, כדי למנוע תחרות על משקיעים באותן חברות. רק באמצע המאה ה–19, בתהליך של חקיקה ממושכת, הותר על פי חוק לאנשים פרטיים להתאגד ולרשום חברות.

היתה זו לידתו של התאגיד המודרני. העיקרון החשוב ביותר של תאגיד היה עיקרון האחריות המוגבלת: הפרדה בין התאגיד לבין בעלי המניות, העובדים או החברים בו. יש סוגים שונים של תאגיד, כמו חברה בע"מ, שותפות, עמותה, ואפילו מוסדות דת יכולים להיות תאגידים. אבל העיקרון החשוב הוא שבעלי התאגיד זוכים להגנה: אין הם אחראים ליותר מאשר ההשקעה שלהם בחברה.

באופן כזה מעודד החוק לקיחת יוזמה, חדשנות ותעוזה. אם התאגיד נכשל, אנשי העסקים שהשקיעו בו מכספם לא יפסידו את נכסיהם האחרים. לעיקרון זה יש סייג חשוב, שנקרא הרמת מסך. הרמת מסך מתאפשרת בתנאים מסוימים, שבהם בעלי התאגיד לא פעלו בתום לב ובניקיון כפיים, ואז ניתן לייחס את חובות התאגיד לבעלים ולבעלי תפקידים בחברה.

הגבלת האחריות הפכה את התאגידים ליישויות משפטיות רבות עוצמה, המשולות, לפחות במדינות מסוימות, ל"אנשים" עם זכויות וחובות. מי שמשפט זה נשמע לו תמוה, מוזמן לקרוא את פסיקות בית המשפט העליון בארה"ב.

"תאגידים הם אנשים", הכריז ב-2011 מיט רומני, המועמד הכושל לנשיאות מטעם הרפובליקאים. בארה"ב ניתנו לתאגידים הגנה על חופש הדת, זכות לפרטיות וזכות לחופש הביטוי - כפי שנקבע בפסיקות שהסירו את ההגבלה מתרומות של תאגידים לקמפיינים פוליטיים.

ההפרדה בין הבעלים לתאגיד הפכה את התאגיד ליישות משפטית שיש לה זכויות וחובות, כמו שיש לאנשים: הוא חייב לשמור חוק, לשלם מסים, להגן על עובדיו והסביבה; בארה"ב, בית המשפט הכיר בתאגידים כאנשים, ויש להם זכויות חוקתיות כמו זכות לפרטיות ולחופש דת.

תאגידים מנוהלים על ידי מנהלים שכירים הממונים על ידי דירקטוריון. למנהלים ולדירקטוריון יש חובת נאמנות כלפי בעלי המניות של התאגיד. המטרה של כל תאגיד עסקי היא להשיא את הרווח שלו - כלומר, למצוא את הדרך להגיע לרווח המירבי האפשרי במסגרת החוקים והתקנות הקיימים. ב–2013 הגיע הרווח של התאגידים הגדולים בארה"ב לשיא של כל הזמנים ביחס לגודל הכלכלה - 11%.

תפקידם והשפעתם של התאגידים בכלכלה התעצמו: ב-1780 פחות מ-20% מהאמריקאים קיבלו תלוש שכר. ב–1980, השיעור כבר היה 80%: התאגידים נהפכו למעסיקים, משקיעים ובעלי נכסים, שהתחרו בגודלם בממשלות ואף עלו עליהן.

אלטרנטיבות למודל השאת הרווח

היחסים בין התאגידים למעמד העובדים השתנו ב–30 השנים האחרונות: בעוד חלקם של רווחי התאגידים בכלכלה גדלו והלכו, חלקן של הכנסות העובדים בה פחתו. כיצד ייתכן הדבר? העוצמה שצברו התאגידים, שנתמכה במהלכי דה־רגולציה ועידוד חופש פעולה למגזר העסקי, נהפכה במקרים רבים למנוף רב עוצמה.

הפיקוח המתרופף והולך והגלובליזציה סייעו לתאגידים להגביר את כוחם מול העובדים והממשלות. שימוש בלוביסטים ובאמצעי פיתוי ולחץ על מחוקקים נפוצו במדינות רבות, שבהן יש לעסקים הגדולים הרבה להרוויח או להפסיד משינוי בחוקים ובתקנות.

תאגידים רב־לאומיים נעזרים כיום בפערים בחוקים ומיסוי בין מדינות שונות כדי לשפר את מצבם העסקי. הם מעבירים מפעלים למדינות שבהן שכר העובדים נמוך; הם נרשמים במדינות עם מיסוי נמוך ורגולציה רופפת. חברות כמו אמזון ואפל ספגו ביקורת ציבורית נוקבת, שעוררה ממשלות לפעול כדי ליצור אמנת מס אוניברסלית - מטרה שביצועה עוד רחוק. עוצמתן מאפשרת להם לבצע תספורות - הסדרי חוב על חשבון ציבור החוסכים ונושים אחרים - שוב ושוב.

ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, אמר כי "הבעיה היא במערכת הפוליטית שלנו, שנכשלה בשמירה על תחרותיות בשווקים, כך שהתאגידים והעשירים יכולים לנצל את כל האחרים". וכך קורה שבשם "כלכלה חופשית" חברות משתמשות בהשפעה ממשלתית כדי להגן על עצמן בדיוק מהדבר שהן אמורות לקדם - תחרות שתיטיב עם הצרכנים.

האם מצב זה מחויב המציאות? רבים מאתנו תופשים את התאגידים ככוח עליון, מין ישות ערטילאית רבת עוצמה וממון, שלא ניתן להילחם בה. בפועל, לרבים מאתנו יש מערכת יחסים מחייבת ומשפיעה עם תאגידים: אנחנו עובדים בהם, קונים מהם, ואפילו מחזיקים בבעלות עליהם. דרך קרנות הפנסיה, אנחנו לעתים קרובות אפילו מלווים להם כסף. כך, אנחנו מוצאים את עצמנו גם בעלי הבית וגם נושים של תאגידים.

היכולת שלנו להשפיע כבעלי מניות - וכציבור אזרחי - אינה מבוטלת. בד בבד, מתעוררים והולכים הקולות המצביעים על מודלים חלופיים למודל השאת הרווח, כמו אלה שמתייחסים לערך הכולל שמייצר תאגיד - לא רק לבעלי המניות, אלא לעובדים, לחברה, לסביבה.

חברות הנושאות על דגל את האתיקה העסקית, הקשובות ללקוחותיהן, שמפגינות אחריות חברתית וסביבתית, ומשקיעות בממשל תאגידי שקוף ואיכותי, בטיפוח העובדים ובשיתופם - מקבלת ההחלטות ועד לחלוקת הערך המיוצר - הן החברות שעשויות לסייע לרפא את התחלואים של הקפיטליזם בן זמננו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם