האם הבנקים עובדים בשבילנו או נגדנו? - מאני טיים - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם הבנקים עובדים בשבילנו או נגדנו?

פרק 8 בסדרת הכלכלה של TheMarker: המערכת הפיננסית אמורה להיות ספקית החמצן של הכלכלה, בתפקידה כמתווכת הקצאת ההון בעולם על ידי העברת כסף מחוסכים ללווים ■ במשבר העולמי התגלו הפגמים והשברים במנגנון האדיר, המורכב והחשוב הזה, שהתגלה לעתים כפועל לטובת הרווחים שלו עצמו ולא לטובת הצרכנים שאותם הוא משרת

60תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים

שום דבר לא השתנה. העולם הכלכלי עבר את אחד הזעזועים הקשים ביותר בהיסטוריה המודרנית רק לפני ארבע שנים וחצי, והמשיך להיטלטל בסדרת משברים שלא נפסקו מאז. אולם ביום חמישי האחרון פירסמה מועצת הפיקוח על יציבות המגזר הפיננסי בארה"ב את המסקנות הבאות בדו"ח השנתי שלה: "במקרה של חדלות פירעון של בית השקעות ‏(ברוקר־דילר‏) גדול יש סיכון גדול ליציבות המערכת הפיננסית". להזכירנו, נפילתו של בית השקעות כזה, ליהמן ברדרס, היתה אירוע מכריע שכמעט השבית את המערכת הפיננסית העולמית.

אולי טבע האדם הוא לא ללמוד לקח משגיאותיו, או שאולי יש אינטרסים רבים וכבדים מדי שפועלים כדי להגן על המערכת הפיננסית מפיקוח ותיקון, אולם קשה למצוא אדם שיאמר בלב שלם שקלקלות המערכת שהתגלו במשבר של 2008 תוקנו ברובן, או שהן נמצאות בדרך לשם.

הפרק השמיני של סדרת הכלכלה של TheMarkerTV, "מאני טיים", בוחן את המערכת הפיננסית, תפקידה והתקלות שהתגלו בה. כדי לפענח את חידת המשבר צריך להבין תחילה מהי המערכת הפיננסית. המערכת הפיננסית היא אוסף מורכב של מוסדות ומשתתפים, ותפקידה העיקרי הוא לשמש כמתווכת שמעבירה הון מחוסכים - אנשים או מוסדות שיש להם כעת כסף - ללווים, שזקוקים להון הזה לצרכים שונים. באופן גס ניתן לחלק את שיטות התיווך לשתיים.

השיטה העקיפה פועלת באמצעות מתווכים, כמו בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים. הבנקים לוקחים פיקדונות מחוסכים, ומלווים את הכסף ללווים. החוסכים הללו יכולים להיות משקי בית ואנשים פרטיים, או חברות עסקיות שמפקידות את רווחיהן. החיסכון או הפיקדון לובשים צורות רבות, אולם בעיקרם הם משלמים ריבית, או תשואה, למי שהפקיד את כספו בקופת הבנק. כשאנחנו חוסכים או משקיעים כסף, אנחנו מקווים להגדיל את הוננו. חיסכון לפנסיה, למשל, מיועד לממן את הפרישה שלנו. בתמורה להלוואת הכסף למישהו אחר אנחנו מקבלים תשואה, והכסף שלנו גדל.

השיטה הישירה היא באמצעות שוק ההון. חברה עסקית או ממשלה זקוקות להון שלא תמיד נמצא בידיהן. באפשרותן לגייס אותו באמצעות הנפקה של ניירות ערך. הידועים והישירים שבהם: מניות ואיגרות חוב ‏(אג"ח‏). מניה היא יחידת בעלות על חברה: כשחברה מוכרת לנו את מניותיה, אנחנו נהפכים לבעלים של חלק ממנה, וזכאים בהתאם לכך להשתתפות ברווחיה באמצעות דיווידנדים. דרך נוספת להרוויח היא לקנות מניה של חברה שלהערכתנו ערכה יעלה, ולמכור אותה לאחר שמחירה עולה. איגרת חוב היא הבטחה להחזיר הלוואה בריבית מסוימת. בקנותנו איגרת חוב מחברה או ממשלה, אנחנו זכאים לקבל תשלום שנתי קבוע מראש שנקרא ריבית, ובתום התקופה, את הקרן - ההלוואה המקורית שנתנו לגורם הלווה.

המתווך שאי 
אפשר בלעדיו

ללא היכולת להעביר הון ממי שיש לו ולא זקוק לו כרגע, למי שזקוק לו ואין לו, לא היו יכולים להתבצע פרויקטים שאפתניים כגילוי ארצות, חקר החלל, בניית בתים ומפעלים ועוד דברים רבים שאיננו יכולים לדמיין את חיינו בלעדיהם. לכן פעלו השלטונות לאורך ההיסטוריה כדי לייצב את המערכת הפיננסית כשזו איימה ליפול.

מה היו הגורמים שהביאו את המערכת הפיננסית למשבר כל כך קשה? התהליך היה ארוך ומורכב, ושורשיו ענפים וסבוכים זה בזה. גורם בולט היה מהלכים להסרה של הפיקוח הפיננסי, שהבולטים בהם היו ביטול חוק סטיגל־גלאס שהפריד בין בנקי השקעות לבנקים מסחריים ב–1999 תחת ממשל קלינטון, וביטול האיסור להשתמש ברזרבות הון למסחר בניירות ערך מסוכנים ב–2004. ריבית נמוכה שתידלקה עליות בשוקי המניות, האג"ח והנדל"ן יצרה מצב שבו פיקדונות וחסכונות נטולי סיכונים היו גם נטולי כדאיות. כדי להשיג תשואות גבוהות למשקיעים ולחוסכים לפנסיה צריך היה ליטול סיכונים.

הרדיפה אחר סיכונים הולידה מערכת של בנקאות צללים - מוסדות פיננסיים שאינם בנקים, ואינם מפוקחים היטב, שהעניקו משכנתאות. שוק ללווים בעייתיים שנקרא סאבפריים פרח ושיגשג. השוק הזה הביא ליצירת יקום חדש ומסעיר של ניירות ערך מורכבים ומסוכנים, שהתבססו על החזרי המשכנתאות. אלו היו רווחיים מאוד עבור מי שהנפיק אותם - בנקי השקעות ובנקים גדולים ומכובדים בוול סטריט. בעת שמחירי הבתים עלו, הם היו גם כדאיים למשקיעים בהם. הרווח הגדול הזה הוליד לחץ לתת יותר משכנתאות, והמעטים שהזהירו מסכנות שוק הסאבפריים נחשבו לעוכרי שמחות והושתקו. התרחבות שוק האשראי נראתה במדינות רבות ברחבי העולם, ויוצאות הדופן היו דווקא מדינות שעברו משבר בנקאי עשור או שניים לפני כן - ישראל, צ'כיה ושוודיה - והחמירו בפיקוח ובמגבלות על המגזר.

עם הרווחים גדל התיאבון לסיכונים, והגבולות בין שירות ללקוחות לבין הרווח האישי של בכירי המערכת הפיננסית היטשטשו. בונוסים נדיבים לסוחרים ובנקאי השקעות ורווחים ענקיים שחולקו בין שותפים יצרו אפקט של שיכרון חושים, שלווה גם בחגיגות של שחיתות מוסרית אישית. המגזר הפיננסי התעשר וגדל עד שתפס נתח עצום במונחים היסטוריים מכלכלות כמו בריטניה וארה"ב. בתוך כך התעצמה יכולתו להשפיע על קבלת החלטות פוליטיות.

כל אלה הפכו את המערכת הבנקאות לגורם שסיכן את הכלכלה העולמית כולה. שוק ההון נהפך לגורם שתמך לא בהקצאה יעילה אלא בריכוז הון בידי מעטים, באופן שהחמיר את אי השוויון הכלכלי.

המשבר גרר התערבות ממשלתית מסיבית, שנמשכת עד עצם היום הזה. אולם לבעיות שהתגלו במערכת לא נמצא פתרון יסודי ואמיתי, כפי שמעיד הדו"ח של מועצת היציבות הפיננסית בארה"ב. "הרפורמות מאז המשבר הפיננסי, כמו דרישות הון ונזילות גבוהות יותר, הפחיתו את הסיכוי לחדלות פירעון, אולם המועצה מכירה בכך שסיכוי לנפילה כזו עדיין מאיים על היציבות הפיננסית".

אפילו הכנסייה האנגליקנית נדרשה לפני כשבועיים לסוגיה המוסרית של התנהגות הבנקים, כאשר הארכיבישוף מקנטרברי, ראש הכנסייה, הצביע על תרבות ה"מותר לי" ששוררת בבנקים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#