למה הכסף הזול עולה ביוקר - מאני טיים - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מאני טיים

למה הכסף הזול עולה ביוקר

הורדות הריבית והדפסת הכסף הענקית ביותר בהיסטוריה נועדו לתמרץ את הכלכלה העולמית על ידי אשראי זול. אולם לריבית נמוכה ולהרחבה מונטרית יש תופעות לוואי קשות – אינפלציה, בועות נכסים והתמכרות לכסף זול. פרק 5 בסדרה

18תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

מה אתם עושים בכסף שלכם? אחרי שאתם קונים, משלמים חשבונות ופורעים חובות, האם נשאר לכם משהו לחסוך? ואם כן, מה אתם עושים כדי להבטיח את העתיד?

במשך יותר מעשור, הכסף שלנו מתקשה לעבוד בעבורנו. ריבית בנק ישראל צנחה מיותר מ–10% ב–2000, שנה שבה האינפלציה היתה אפסית והריבית הריאלית עצומה, ל–1.75%. ריבית הבנק הפדרלי, שב–1981 היתה 15.5%, ירדה לפחות מ–6% ב–2000 וצנחה לאפס כעת. במקומות רבים בעולם צנחה הריבית ב–30 השנה האחרונות, והיתה לכך השפעה אדירה על הכלכלה, לטוב ולרע.

כשהריבית נמוכה, לא משתלם לחסוך, וזול יחסית לקחת הלוואות ולפרוע אותן. הריבית היא הכלי העיקרי בידי בנקים מרכזיים במדיניות המוניטרית שלהם. ריבית היא מחיר האשראי - אם לוקחים הלוואה, הריבית היא המחיר שמשלמים למי שמלווה לנו את הכסף. אם מפקידים כסף בחיסכון, הריבית היא הרווח שלנו, שאותו משלם לנו הבנק. הפיקדון הוא מעין הלוואה שאנחנו נותנים לבנק.

כאשר הבנק המרכזי מוריד את ריבית הבסיס, ריביות אחרות במשק אמורות ללכת בעקבותיה. מדוע זה קורה? מכיוון שהבנק המרכזי מלווה כסף לבנקים המסחריים. אם הוא מוריד את המחיר, הם יכולים לגלגל את הוזלת ההלוואות הלאה - לצרכנים, לעסקים, לבנקים אחרים. זו אחת הסיבות לכך שריבית המשכנתאות בארה"ב ירדה מאוד, והתוצאה היתה ששוק הדיור פרח ושיגשג. לאנשים היה כדאי ללוות כסף ולקנות בתים למגורים ולהשקעה, במיוחד כאשר החלופה הסולידית, חיסכון רגיל, נהייתה לא כדאית. באירופה ירדו הריביות במדינות שהצטרפו לגוש היורו לאחר שהבנק המרכזי קבע ריבית אחת לכלכלות שונות בתכלית - מיוון ועד גרמניה, מהולנד ועד ספרד.

כשהריבית נמוכה, השקעות בשוק ההון כדאיות יותר - הן בעלות פוטנציאל להניב רווח ‏(שנקרא תשואה‏) גדול יותר. הצריכה מקבלת עידוד, מכיוון שלצרכנים קל יותר ללוות כסף. גם בכלכלה הריאלית הריבית משחקת תפקיד משמעותי: ההשקעות העסקיות זוכות לדחיפה, כי לתאגידים משתלם ללוות כסף בזול, להשקיע במפעלים, מכונות וגיוס עובדים. וגם הממשלות נהנות מכסף זול - כפי שאפשר לראות באירופה, שבה עלויות המימון של ממשלות רבות שהצטרפו לגוש היורו ירדו ואיפשרו להן ללוות כסף בהיקפים חסרי תקדים.

הריבית מושפעת לא רק ממהלכי הבנק המרכזי, כמובן, אלא גם מהביקוש של המשקיעים להשקעות שמשלמות ריבית. כשמשקיעים קונים איגרת חוב, הם למעשה סוחרים בריבית שלה לפי הסיכון - ככל שהביקוש לאיגרות החוב גבוה יותר, הן נחשבות למסוכנות פחות, והמשקיעים מוכנים לקבל ממי שמוכר להם אותן ריבית נמוכה יותר. במשך יותר מעשור היו איגרות החוב של ארה"ב מבוקשות כל כך, שהריבית עליהן ירדה מאוד. אחד הגורמים לכך היה עודף הסחר העצום של סין, שקנתה באמצעות הכנסותיה מיצוא עוד ועוד איגרות חוב של ארה"ב. סוכנויות ממשלתיות שמנפיקות איגרות חוב יכלו לגייס כסף בזול ולהזרימו לשוק המשכנתאות.

השפעת הכסף הזול על הכלכלות היתה מרחיקת לכת: היא תידלקה עליות בשווקים - במניות ובאיגרות חוב - שנמשכו כמעט ברצף עד 2000. כשהבורסות נפלו, ולאחר מתקפת 11 בספטמבר, הואצה הורדת הריבית. הבנק הפדרלי הוריד את הריבית לשפל היסטורי. בשנים שלאחר מכן התחדש מרוץ העליות בבורסות, ויחד עמו נסקו גם שוקי הדיור. ב–2008 פרץ המשבר הפיננסי הגדול ביותר מאז 1929 והפיל את השווקים. הבנקים המרכזיים הגיבו הפעם בפעולה מתואמת, ובארה"ב, גוש היורו, קנדה, ישראל ומדינות רבות אחרות הורדה הריבית בבת אחת.

כשהריבית ירדה סמוך לאפס, התרוקן חלק חשוב מארגז התחמושת של הבנקים המרכזיים. המשבר העולמי לא נפתר בזכות הורדת הריבית - הוא אולי היה חמור פחות מכפי שעלול היה להיות אילולא ירדה. בהיעדר נשק הריבית, עברו הבנקים המרכזיים לפעולה דרסטית אחרת - הרחבה כמותית.

הרחבה כמותית היא שיטה להגדלת היצע האשראי במשק. היא מכונה הדפסת כסף, אם כי לא מודפס כסף בפועל. מה שהבנק המרכזי עושה הוא לקנות נכסים פיננסיים, בעיקר איגרות חוב ממשלתיות, מהשווקים. כשהוא קונה איגרות חוב מבנק מסחרי או מחברת ביטוח, הוא מעביר להם בתמורה מזומנים, בתקווה שהמוסדות הפיננסיים ילוו את המזומן ללקוחות עסקיים ולצרכנים. כך, הפעולה הטכנית מציפה את השוק בכסף, בתקווה שהאשראי יגדל ויעודד את הכלכלה.

ההרחבה הכמותית שהתבצעה מאז 2008 היתה הגדולה ביותר בהיסטוריה. הבנק הפדרלי "הדפיס" יותר מ–2 טריליון דולר, והבנק המרכזי של אירופה הדפיס סכום דומה.

הכסף הזול נשמע מפתה: גורם חיובי שמדרבן את הכלכלה. ואולם, הכסף הזול טומן בחובו גם סכנות רבות. כשהכלכלה חוזרת לצמוח, האשראי הזול עלול לגרום לזינוק בביקוש למוצרים, ולעלייה במחירם. התוצאה היא אינפלציה, ששוחקת את ערך הכסף ומחוללת שמות בכלכלה, כפי שגילתה הכלכלה הישראלית בשנות ה–80. אינפלציה עלולה להביא לא רק לפגיעה בכוח הקנייה, אלא גם לעלייה בשכר ולפגיעה בתחרותיות. התרופה לאינפלציה היא העלאת ריבית - ייקור האשראי באופן שעושה תהליך הפוך לכל מה שתואר עד כה.

אף שאין סימנים לאינפלציה במרבית הכלכלות המערביות, יש סיכון נוסף בכסף זול - הוא מנפח בועות נכסים. זה מה שקרה בשוק הנדל"ן: המשכנתאות הזולות גרמו להסתערות על בתים - לא רק מצד אנשים שרצו בית למגורים או משקיעים שרצו להרוויח מעלייית המחירים, אלא גם מצד אנשים שמישכנו את הבית כדי להשתמש בכסף לצריכה.

התוצאה היתה בועת חוב ענקית. כסף זול מדרבן גם השקעות בנכסים פיננסיים מסוכנים, כפי שראינו במשבר בשוק המשכנתאות. המרדף אחר התשואה הגבוהה הוביל ליצירת ניירות ערך רעילים כמו CDO ,CDS ואחרים, שתרמו מאוד לקריסת מוסדות פיננסיים, וכמעט הביאו לקריסתה של המערכת הפיננסית כולה.

עם קריסת השווקים והכלכלות, התברר שגם הממשלות השתתפו בחגיגת הכסף הזול ונקלעו לחובות ענקיים. כשבעיית החובות תיפתר, יום אחד, עלולים כולנו - הצרכנים, העסקים והממשלות - לגלות שגמילה מכסף זול היא עסק מורכב, כואב ויקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם