כמה באמת שווה הכסף שלנו? - מאני טיים - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מאני טיים

כמה באמת שווה הכסף שלנו?

פרק 4 בסדרת הכלכלה של TheMarker: הורדת הריבית והדפסת הכסף הנרחבת משפיעות על הכסף שלנו. כדי להבין את ההשפעה הזו צריך קודם לשאול מהו כסף, ומתי הוא לא שווה כלום

21תגובות

לצפייה בסמארטפונים ובטאבלטים - לחצו כאן

מאני טיים - עונה 1 - פרק 4 - כסף

אתם אוחזים שטר כסף בידיכם. השם שלו ארכאי ולא הולם: "כסף" היא מתכת יקרה שפעם שימשה לייצור מטבעות עוברים לסוחר, וכיום משמשת בעיקר בתעשיית האלקטרוניקה והתכשיטים. הכסף שבידיכם, פה בישראל, נקוב בשקלים - זהו שמו מאז הוחלפה הלירה המתמוטטת ב–1980. השם הזה, "שקל", ארכאי לא פחות מהמלה כסף; מקורו בתקופה שבה ערכם של מוצרים נמדד כנגד יחידת משקל מדודה של שעורה.

שטר הכסף, אם שמו ארכאי או לא, יכול להיות ההבדל בין חיים למוות במקומות מסוימים בעולם. הוא יכול לקנות חיטה ושעורה, מחסה או ספר. בלעדיו, אפשר למות ברעב או ליפול טרף לחורשי רע, כמו סוחרי עבדים. כסף הוא משאת נפש שמניעה אנשים ללמוד ולעבוד קשה, לאבד שינה בלילה, ולעתים לעשות מעשים נפשעים.

בתרבות המערבית, ייצוגו של הכסף כ"הון" הוא שיטת מדידה להצלחה: מי שבידו ממון רב זוכה בכבוד ויקר. חשיבותו של כסף רבה כל כך, שגם שינוי של אותות אלקטרוניים המייצגים אותו יכול לשלוח אדם למאסר ממושך בכלא.

כסף הוא המכשיר החזק האחרון שנותר למנהיגי העולם לנסות ולהשפיע על מהלכה של הכלכלה. הדפסת כסף, או הרחבה מוניטרית ‏(מונח הנגזר מהמלה money‏), התבצעה בשלוש השנים האחרונות בהיקפים חסרי תקדים על ידי הבנקים המרכזיים של ארה"ב ואירופה, במטרה לתמוך במערכת הפיננסית ולאושש את הצמיחה הכלכלית. ללא הרחבה זו, טוענים המצדדים במהלך, הכלכלה העולמית היתה נקלעת לשפל כמו זה שהכה בה בשנות ה–30 של המאה הקודמת. בגלל ההרחבה הזו, טוענים המתנגדים, מוזל ערכו של הכסף, והתוצאה עלולה להיות משבר נוסף: התנפחות בועות, ובעתיד הרחוק, אינפלציה.

הרחבה מוניטרית היא עניין סבוך שנמצא בידיהם של בנקאים מרכזיים, שבמטה קסם מוסיפים או גורעים טריליוני דולרים למאזני כלכלות. כסף, לעומת זאת, הוא דבר שאנו אוחזים בידינו מדי יום. מה הקשר בין העודף שאנו מקבלים מקניית כיכר לחם לבין הטריליונים הללו? בפרק הרביעי בסדרת הכלכלה מאני טיים, שעלה היום באתר TheMarker, מתוארת ראשיתו של הכסף, התפתחותו, משמעותו עבורנו והדברים שהוא אינו מייצג באמת.

הכסף הוא יציר דמיונו של האדם. לפני המצאתו, השתמשה האנושות בסחר חליפין, שהיה פורה אך מסורבל ולא יעיל. כששני צדדים נפגשו עם הסחורות שבידיהם, לא תמיד היה להם צורך בחילופי הסחורות. סוחר העורות לא תמיד היה זקוק לתפוחים ומגדל התפוחים דווקא רצה לקנות תרנגולות, אך שכניו התמחו דווקא בבניית בתים.

שעורה אמנם היתה מטבע עובר לסוחר בעת העתיקה, אך אגירתה היתה כרוכה בסיכונים - רטיבות ומכרסמים היו משמידים אותה; היא גם היתה כבדה להסעה במקרה של עסקות גדולות. סוגים אחרים של ייצוגי ערך סבלו מחולשות אחרות: אדמות היו בלתי ניידות; ערכם של אלכוהול או חרוזים היה תלוי בחפץ לבם של מקבליהם. במקרים מסוימים הם קנו מחוזות ענק, במקומות אחרים הם היו חסרי תועלת.

הכסף נוצר ככלי לתיווך, מכשיר לאגירת עושר ולמדידה. הוא מבוסס על הסכמה הדדית, שחוקר ההיסטוריה ד"ר יובל נח הררי הגדירה כ"מערכת האמון האוניברסלית היעילה ביותר בהיסטוריה". תחילה שימשו מטבעות עשויים זהב, מתכת נדירה שנדירותה העניקה לה ערך ‏(הזהב היה רך מדי מכדי להיות שימושי ביצירת כלים‏), ככסף. שטרות נייר שימשו כסף כבר בסין במאה ה–7, ושטרות כסף ‏(בנקנוטים‏) הופיעו באופן סדיר באירופה של המאה ה–17.

ערך הכסף נשחק כבר באימפריה הרומית

מקרים ראשונים לפיחות במעמדו של הכסף - אינפלציה קדומה, אולי - נראו בתקופת האימפריה הרומית. מטבעות זהב זויפו, וכשהזיופים התגלו פוחת מעמדם של כל מטבעות האימפריה, מזויפים או אותנטיים. המעבר לשטרות נייר, שייצגו שווי שונה בתכלית משוויים הפיסי, איפשר ליצור את מה שנקרא Fiat Money - כסף שנוצר בצו השלטון ‏(המלה Fiat פירושה "ויהי"‏). על שטרות המדינות חתומים שרי האוצר שלהם, או במקרים מסוימים המלכים והמלכות שהנפיקו אותם, ומבטיחים לנושאי השטר לשלם את השווי שהוא מייצג, בזהב.

במשך כמה מאות שנים התבססו מדינות על תקן הזהב כדי להעניק ערך לכסף שהדפיסו. "תקן הזהב" ‏(Gold Standard‏) היה שיטה שבה הערך הכלכלי של יחידת מטבע היה שווה למשקל מסוים של זהב, במעין השתקפות מודרנית של השקל והשעורה. תקני הזהב, שהיו מבוססים על הסכמים בינלאומיים, הגיעו לסופם עם תקן הזהב שלאחר מלחמת העולם השנייה, שנקבע תחת הסכמי ברטון וודס. התקן הגיע לסופו המהיר והמפתיע ב–1971, עם פרישתה של ארה"ב, תחת הנשיא ניקסון, מהתקן. מאז נסחרים שערי המטבעות באופן חופשי, ולמדינות יש אפשרות להשפיע עליהן בלי קשר לכמות הזהב שהן מחזיקות.

בעיקרה, שיטת הכסף של ימינו מבוססת על אמון. בנקים מרכזיים יכולים להדפיס כסף ככל שיחפצו. במדינות כמו זימבבואה הכסף מאבד את ערכו בקצב מסחרר, ובמקומות אחרים בעולם הוא שומר על ערכו למרות הדפסות נרחבות.

למערכת הכסף יש עוד משתתפים רבי חשיבות: הבנקים המסחריים. שיטת הכסף המודרנית מאפשרת ליצור הרבה יותר כסף ממה שמוחזק בפועל בשטרות ומטבעות בכספות הבנקים ומתחת לבלטות. לבנקים המסחריים מותר להלוות יותר כסף משהם מקבלים כפיקדונות, ובכך לייצר כסף יש מאין. בנוסף, רוב הכסף במחזור העולמי ‏(90% ממנו‏) קיים באותות אלקטרוניים שעוברים בין מחשבים ברשתות תקשורת רבות עוצמה.
האמון שעליו מושתתת מערכת הכסף הוא העוצמה וגם החולשה העיקרית שלה. ברגע שהאמון נפגע - והדבר אכן קרה כמה פעמים בהיסטוריה, כמו במהפכה הצרפתית, ובאופן בולט עוד יותר בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה - השווי של הכסף נשחק. ומכאן הדרך לאירועים אלימים וטראומטיים בסדרי גודל עולמיים יכולה להיות קצרה.

הדפסות הכסף שמתבצעות בארה"ב ובגוש היורו, וכן ביפן ובמדינות אחרות בעולם, היא אולי המבחן הגדול ביותר של המערכת המוניטרית העולמית מאז ביטול תקן הזהב ב–1971. על ההשלכות האפשריות נדון בפרק הבא של "מאני טיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#