"איראן המדינה הכי פרו-אמריקאית במזה"ת; קריסת השלטון - עניין של זמן"

ניקולס קריסטוף מה"ניו יורק טיימס", בטור מיוחד מאיראן: "יותר ויותר איראנים מאשימים את המנהיגים שלהם במצב הכלכלי החמור; השלטון יקרוס אלא אם תהיה מלחמה, שאולי תוצת בשל מתקפה ישראלית"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

המסע בן 2,500 הקילומטרים שלי לאורכה ורוחבה של איראן החל בשיר הלל לארה"ב, שרק חיזק את השקפתי לפיה ברמה העממית, זו אולי המדינה הכי פרו-אמריקאית במזרח התיכון.

בניין השגרירות בארה"ב, איראןצילום: אי-אף-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"אנחנו אוהבים את אמריקה!" קרא לעברי איש צבא לשעבר, שהפך למוכר בגדים, בערב הראשון שביליתי במרכז הרוחני בעיר משהד, השנייה בגודלה באיראן. הוא היה כל כך נלהב שהייתי בטוח שהוא עומד לחבק אותי, ולמרות שהוא אמר שהוא מודע לכך שהעסק שלו סובל קשות מהסנקציות של המערב, הוא מאשים את המנהיגים שלו.

"אני לא יכול להאשים את ארה"ב", אמר. "אני אוהב אותה יותר מדי".

ההתבטאות הזאת רחוקה מההשקפה הרווחת באיראן. פגשתי הרבה איראנים - בייחוד באזורים כפריים - שתומכים במובהק בשלטון האיראני ועוינים למה שהם רואים כבריונות של הממשל האמריקאי. אולם בעוד האיראנים רחוקים מלהיות עשויים מקשה אחת, תכונה אחת משותפת לכולם: החום שבו האיראנים קיבלו אותי כשגילו שאני אמריקאי.

חלפנו אמנם על פני כתובות אקראיות של "מוות לאמריקה", אבל הדרך שלנו הואטה על ידי קבלת הפנים של איראנים, שהעניקו לנו מתנות והזמינו אותנו לבתיהם. בבדיקת הביטחון בטיסה מטהרן למשהד, איש משמרות המהפכה אמר בחביבות "אנחנו לא אמורים לתת לאנשים לעלות עם סוללות, אבל נחרוג מהכלל כיוון שאתה זר".

סדנת עבודה, איראןצילום: אי-אף-פי

בהשוואה לביקור האחרון שלי כאן, ב-2004, אנשים נראים פחות מרוצים - בעיקר בגלל הקשיים הכלכליים שנגרמו בין היתר בשל הסנקציות של המערב. הסנקציות האלה גורמות כאב מר, ועדיין, מספר מפתיע של איראנים תולים את האשמה במנהיגיהם.

הבדל נוסף לעומת הביקור הקודם: אנשים מפחדים יותר כיום. האיראנים מרגישים נוח יחסית להתלונן על המנהיגים שלהם, אפילו כשאחרים יכולים לשמוע, אולם מאז התסיסה החברתית-פוליטית ב-2009, נוצר קו הפרדה ברור: כל דבר שמתקרב לאקטיביזם חברתי, כולל ביקורת פומבית. בלוגר אחד מרצה 15 שנות מאסר, ואיראנים אחרים נכלאו רק משום שהעניקו ראיונות לעיתונאים זרים. כתוצאה מכך, איראנים דואגים יותר כעת שיצוטטו או יוצגו בסרטוני וידיאו.

"בבקשה אל תשתמש בסרטון הזה", התחנו בפניי בחור צעיר שמתגורר קרוב לים הכספי, אחרי שראיינתי אותו. "אני רוצה שיהיה לי עתיד". איש עסקים אחר מתח ביקורת נוקבת על הממשלה כשדיברנו כלאחר יד. "יש לנו כלכלה נוראה, והכול בגלל הנשיא שלנו", אמר. אולם ברגע שהוצאנו את מצלמת הווידיאו והמחשב הנייד, הוא החל לשבח את אותה ממשלה. ברגע שהמצלמה כבתה, שאלתי אותו מדוע הוא שינה את דעתו ב-180 מעלות. "זה פשוט לא אפשרי להגיד את האמת באיראן", הוא אמר, ומשך בכתפיו.

נשיא איראן אחמדינג'אד (שני מימין) בפרלמנט האיראניצילום: אי-אף-פי

עבורי, איראן מרגישה כמו מדינות רודניות אחרות שסיקרתי לפני נפילתן. הניחוש שלי הוא כי קריסתו של השלטון הוא רק עניין של זמן, אלא אם תהיה מלחמה בין איראן למערב, שאולי תוצת בשל מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין של איראן. מצב כזה, לתחושתי, יעורר תגובת נגד לאומית ויציל את משטר האייתולות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker