איטליה בוחרת: חזרה לימי הבונגה בונגה, או ניסיון לרפורמות

הסקרים האחרונים הראו כי סילביו ברלוסקוני צימצם את הפער בינו לבין המועמד המוביל לראשות ממשלת איטליה, פייר לואיג'י ברסאני ■ מי שיקבל לידיו את הנהגת המדינה יצטרך להתמודד עם בעיות כלכליות וחברתיות קשות

סוכנויות הידיעות
סוכנויות הידיעות

לא משנה מי יזכה בבחירות לפרלמנט היום ומחר - ההידרדרות הכלכלית של איטליה צפויה להימשך, מכיוון שהממשלה הבאה לא תהיה חזקה דיה כדי לקדם רפורמות גדולות הנחוצות להפיכת הכלכלה לתחרותית בשנית.

בנקאים, דיפלומטים ותעשיינים ברומא ובמילאנו, אומרים נואש לאור שינוי העמדות של האיטלקים, המעדיפים כעת את הנציגים האנטי־ממסדיים. כתוצאה מכך, נראה שלאף גוש לא תהיה העוצמה הפוליטית כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי העמוק של איטליה, שהפך אותה לכלכלה הגדולה באירופה בשני העשורים האחרונים.

ברלוסקוני, העומד בראש מפלגת העם, יתמודד מול ראש הממשלה המכהן, מריו מונטי, העומד בראש מפלגת מרכז, ומול מועמד השמאל, פייר לואיג'י ברסאני, שמפלגתו צפויה להיות הגדולה ביותר ולהקים קואליצית שמאל־מרכז עם מונטי. עם זאת, בימים האחרונים צימצם ברלוסקוני את הפער בסקרים מברסאני לאחוזים בודדים. ניצחונו עשוי לגרור אי־יציבות מחודשת בגוש היורו.

משקיעים וחברות רוצים מעל לכל ממשלה שתתמודד עם הגורמים לביצועים הקלושים של איטליה. כלכלת איטליה כמעט שלא צמחה מאז הולדת היורו ב-1999. כלכלתה צנחה יותר מכל מדינה אחרת באירופה מלבד יוון מאז פרוץ המשבר הפיננסי ב-2007. ב-2012 התכווצה הכלכלה ב-2.2%.

אנשי העסקים באיטליה מתלוננים על שלושה מכשולים עיקריים: ביורוקרטיה סבוכה, חוקי עבודה שמציעים הגנה רבה מדי לעובדים אך מעודדים בינוניות, ומערכת משפטית שמתקשה לאכוף חוזים ולגבות חובות.

רויטרס

המדינה החולה של אירופה

התחרות על תואר האיש החולה של אירופה צמודה. האם זו יוון, שבה צניחה של 20% בתמ"ג מקבילה לתקופת השפל הכלכלי הגדול של שנות ה-30? או ספרד, עם שוקי הדיור הרעועים שלה, הבנקים הכושלים ויותר מ-50% אבטלת צעירים? ואולי זו איטליה, שכלכלתה כיום קטנה משהיתה ב-2001, ההאטה בצמיחה שלה היתה החדה ביותר מבין מדינות G7 ב-2012, ושיעור הצמיחה שלה כמעט שלא עולה על 0%?

תמ"ג לנפש בכמה מדינות עשירות

הטיעונים בעד איטליה חזקים. באירלנד וביוון לפחות נהנים מיתרונות של פיחות פנימי: הקיצוצים בשכר ובהוצאות הציבוריות מפחיתים את עלויות העבודה, והופכים אותן לתחרותיות יותר. ביצועי הסחר של ספרד משתפרים. איטליה, לעומת זאת, מקבלת את הגרוע משני העולמות: הצנע מגדיל את השפעת המשבר על הכלכלה שאינה מתפקדת, והצמיחה חלשה במיוחד.

תוכנית הרפורמות של ראש הממשלה, מריו מונטי, נועדה להתמודד עם חלק מהכשלים. במציאות, הרפורמות המבניות היו זעומות. שוק התעסוקה עדיין מנוון, והניסיונות לצמצם את הביורוקרטיה היו קוסמטיים בלבד. צמצום הגירעון הושג בעיקר בעזרת העלאות מסים, שפגעו בביקוש המקומי. תומכי מונטי בבריסל ניסו לצייר אותו כמרגרט תאצ'ר של איטליה. הוא לא.

גרדיאן

הדור הנשכח של איטליה נוטש את המדינה

ב-2012 הביטה סביבה ברונלה פילי, יוצרת סרטים צעירה במילאנו, והבינה כי מחצית מחבריה עזבו את המדינה. הם אמרו שאינם יודעים מתי ישובו. פילי, 30, מצאה השראה במצב. היא החליטה לנסוע עם מצלמתה ברחבי אירופה, כדי לראיין את חבריה ואחרים כמותם ולשאול מדוע עזבו והאם זה השתלם להם.

התוצאה היא סרט דוקומנטרי בשם "יציאת חירום" המספר את סיפורם של בוגרי אוניברסיטה איטלקים שנהפכו לווטרינרית בווינה, ארכיטקט בפאריס, מוכר דגים בנורווגיה, וארכיאולוג בלונדון. אלה רק ארבעה מבין כמה עשרות אלפים. הבעיה באיטליה היא פחות העזיבה, אלא שבמקומם לא מגיע אף אחד.

שיעור האבטלה באיטליה

"אני חושבת שהם עוזבים מכיוון שאין להם ברירה", אומרת פילי. "זה דור שפשוט שכחו אותו. הבחירה היא בין לשרוד, או לעזוב ולנסות למצוא הזדמנות טובה יותר - לא רק לקריירה, אלא לחיים טובים יותר, משפחה, ציוויליזציה", הסבירה.

פילי מתעקשת להסביר כי עבור האנשים שהיא מכירה, העזיבה לא היתה לשם הרחבת אופקים או כדי לקחת פסק זמן. הם חשו שזהו הכרח, לנוכח האבטלה הגואה בשוק תעסוקה שבכל מקרה מפולג בין הדורות. "זה לא רק לשם החוויה", היא אומרת. "משום שהם לא חושבים לחזור. אני שואלת אותם: 'אתם רוצים לחזור?' והם עונים לי, 'כן, אבל לא עכשיו'. הם שמחים אבל השמחה מהולה בעצב".

גרדיאן

לא ניתן לצפות גם ליציבות וגם לרפורמות מהבחירות באיטליה

הבחירות באיטליה השבוע מכריעות עבור עתיד המדינה, שכבר כמה שנים מתנדנדת על סף משבר תקציבי. אם האיטלקים יבחרו בממשלה שלא תקדם רפורמות כלכליות, או אף תבטל רפורמות שנועדו להפוך את הכלכלה לתחרותית יותר, יכולתה לעמוד בחובותיה תהיה מוטלת בספק.

אלה יהיו חדשות רעות עבור איטליה וגוש היורו כולו, שלא ברור האם יהיה מוכן או מסוגל לחלץ את הכלכלה השלישית בגודלה בגוש. דבר אחד ברור לגבי התוצאה: הממשלה החדשה ברומא עשויה להיות יציבה או רפורמיסטית, אך לא שתיהן. הסקרים מצביעים על הובלה של קואליציית שמאל־מרכז בראשות פייר לואיג'י ברסאני, אך הפער בינו לבין סילביו ברלוסקוני הצטמצם, ולא ניתן לשלול קאמבק נוסף של ברלוסקוני, שנבחר כבר שלוש פעמים לראשות הממשלה.

החוב הממשלתי של איטליה

ניצחון של ברלוסקוני באחד מבתי הפרלמנט יגרום לתגובה חריפה בשווקים. ברלוסקוני ידוע כאיום בכל הנוגע לרפורמות הדרושות לאיטליה. בחירתו עלולה לגרום למשקיעים לזרוק את האג"ח האיטלקיות, ולאלץ את הממשלה לבקש סיוע. ניצחון של ברסאני בשני בתי הפרלמנט יקל על תהליכי קבלת ההחלטות של הממשל. ואולם גם ברסאני השמאלני אינו צפוי לבצע את הרפורמות הדרושות להגדלת התחרותיות של איטליה, הכרוכות בין היתר בהגמשת שוק העבודה.

בלומברג

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ