הצעדים של גרמניה יכולים להצית מחדש את המשבר באירופה

תפר אחר תפר, גרמניה פורמת את העסקה שנרקמה בזהירות והיתה הסיכוי הטוב ביותר של גוש היורו להיחלץ מהמשבר. עד השבוע שעבר, בכירי אירופה עוד דמיינו כי הצליחו להרגיע את השווקים בשני מהלכים גדולים.

קודם כל, הבנק המרכזי של אירופה (ECB) הצהיר כי יפעל כמלווה של מפלט אחרון למדינות בקשיים כמו ספרד, אם יסכימו לרפורמות נרחבות. שנית, גוש היורו התחייב ליצור איחוד בנקאי כדי לנתק את הקשר החונק בין הבנקים החלשים לממשלות החלשות. כעת, כש-ECB מנע את פירוק היורו, ליתר השחקנים יש זמן לתקן את הפגמים בתכנונו.

חבל שזה לא פשוט כל כך. ההפגנות והשביתות נגד הצנע התחדשו במדינות עתירות החובות, ובספרד יש עלייה בפלגנות העממית תוך קריאות מחודשות לעצמאות של קטלוניה. לא פחות מדאיגים הסימנים לגרירת רגליים בקרב המדינות הנושות באשר להבטחותיהן לחזק את גוש היורו. זוהי אחת הסיבות לכך שהמשבר חוזר להעיב על השווקים.

ראו למשל את התחייבותו של נגיד ECB מריו דראגי להתערב בשווקים בעת הצורך, כדי לשמור על עלויות מימון סבירות במדינות במשבר ולהפיג את החששות לגבי עתיד היורו. בקמפיין לדה-לגיטימציה של מדיניות זו, השווה ינס ויידמן, נגיד הבנק המרכזי של גרמניה, בין דראגי למפיסטו (השטן) ב"פאוסט" של גתה. ממשלת גרמניה, אף שהיא תומכת בתוכנית של ECB, לא חשה בנוח. היא אמרה לספרד לא לבקש עוד סיוע - הצעד הנדרש ל-ECB כדי לפעול.

ואולם החזרה לאחור בנוגע לאיחוד הבנקאי באירופה נראית כאילו נועדה להצית מחדש את המשבר. בפסגה ביוני הצהירו מנהיגי הגוש היורו כי "חיוני לשבור את המעגל האכזרי בין הבנקים לממשלות". לשם כך, התחייבו להקים בדחיפות גוף מפקח אחיד על בנקאות. ברגע שמוסד זה יוקם, כספי החילוץ האירופיים יוכלו לשמש באופן ישיר להזרמת הון לבנקים בקשיים. אין זה סוד שהתוכנית נועדה לסייע לספרד בכך שתעביר חלק מנטל התמיכה בבנקים משותקים לגוש היורו, גם רטרואקטיבית אם יהיה צורך. לאירלנד נאמר כי היא יכולה לצפות לסיוע דומה.

הסכם זה התקבל בתנאים שבהם תמכה גרמניה לאורך כל הדרך: חיזוק השלטון המרכזי בגוש היורו בתמורה לסולידריות מוגברת. למרות זאת, עוד לפני שהנציבות האירופית השיקה את הצעותיה להקמת רגולטור בנקאות כבר החלה גרמניה לחתור תחת ההסכם. טיוטות התוכנית כללו התחייבות לצרף לרגולטור החדש סוכנות שתהיה אמונה על פירוק בנקים כושלים וסוכנות אירופית לביטוח פיקדונות בבנקים. ואולם שני מוסדות אלה הוסרו מהגירסה הסופית של התוכנית בלחץ גרמניה.

רבים חוששים כי עם ביטולם של מוסדות אלה יקבל ECB לידיו אחריות לפיקוח על הבנקים, אך לא יהיו בידיו כלים להתמודד עם בנקים כושלים. בנוסף, גרמניה נאבקת בתוכנית הנציבות להעניק ל-ECB סמכות לפקח על כל 6,000 הבנקים בגוש. גרמניה מעוניינת לפטור את הבנקים הקטנים מפיקוח אירופי, ולהעניק לבנק המרכזי סמכות רק על הבנקים הגדולים.

גרמניה ניסתה גם להאט את לוח הזמנים ולאפשר לרגולטור החדש לפעול רק החל ב-2013, בטענה כי לא צריך למהר ליישם משימה כה חשובה. לאחר מכן, דרשה גרמניה כי הזרמת הון ישירה לבנקים תתבצע רק אם וכאשר יוכח שהמערכת יעילה. בשבוע שעבר ניסה שר האוצר של גרמניה, וולפגנג שויבלה, עם עמיתיו מהולנד ומפינלנד לצמצם את היקף ההתחייבות: הזרמת הון ישירה לבנקים תתבצע רק כשיתגלו בעיות חדשות, ולא תשמש לכיסוי נכסים בעייתיים ותיקים. הם דרשו גם כי צעד זה ישמש רק מפלט אחרון לאחר שמוצו כל האפשרויות לשימוש בהון פרטי או ממשלתי.

גרמניה יודעת שעליה לפקח על הבנקים שלה, והיא רוצה להגביל את אחריותה לבנקים במדינות אחרות. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, כבר סיכנה כספים רבים בסיוע לאחרים. בשלב מסוים גרמניה עלולה להידרש למחוק חלק מההלוואות שהעניקה ליוון. מרקל כבר הצליחה להעביר בפרלמנט הגרמני בקשת סיוע לבנקים הספרדיים בסך 100 מיליארד יורו. היא לא ממהרת לרוץ לבונדסטאג לבקש עוד כסף.

ראש ממשלת איטליה, מריו מונטי, התבדח באומרו כי עבור גרמניה, "כלכלה היא ענף בפילוסופיה של המוסר". לדבריו, על מדינות לשלם על חטאיהן, ורק כך האינטגרציה האירופית יכולה להימנע מבעיות בעתיד.

אין טעם לדאוג מצרות העתיד בעוד שהמשבר הנוכחי עדיין כאן. גרמניה צודקת בחששה כי הקלת הלחץ על המדינות עתירות החובות תיצור סיכון מוסרי ותגרום לעיכוב רפורמות הכרחיות, אך סיכון מוסרי חל גם על הנושים. כשהלחץ יירד נראה שגרמניה לא פעלה בדחיפות מספקת לתיקון היורו.