רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ואז החולה אמר: 'אני מעדיף למות ולא לממן ביטוח בריאות למקסיקאים וטפילים'"

לכתבה
פרופ' ג'ונתן מצל. "אם היתה מערכת בריאות מתפקדת, לא היו זורקים אופיואידים על אנשים" עופר וקנין

העובדים הלבנים בארה"ב מתנגדים להרחבת ביטוח הבריאות הממלכתי, תומכים בקיצוץ מסים לעשירים ובנשיאת נשק, אף שהם הנפגעים העיקריים מכך — רק כדי למנוע את השירותים הללו מקבוצות אתניות אחרות ■ פרופ' ג'ונתן מצל כתב ספר על הפוליטיקה הגזעית בארה"ב — אבל התובנות שלו, על כוחה של גזענות, מתאימות גם למדינה קטנה במזרח התיכון

44תגובות

עשרה צעירים לבנים צעדו בסוף אפריל לחנות הספרים "פוליטיקה ופרוזה" בוושינגטון הבירה, וצעקו שוב ושוב "האדמה הזאת שלנו". החבורה, תומכי עליונות הגזע הלבן, הגיעה לחנות במהלך מפגש קוראים שערך ג'ונתן מצל, פרופסור לסוציולוגיה ופסיכיאטריה ומנהל המרכז לרפואה, בריאות וחברה באוניברסיטת ונדרבילט בנאשוויל, טנסי.

ספרו של מצל, שיצא לאור בתחילת אותו חודש ונקרא Dying of Whiteness: How the Politics of Racial Resentment is Killing America's Heartland ("למות בגלל צבע העור הלבן: איך הפוליטיקה של טינה גזעית הורגת את לבה של אמריקה"), זכה לתהודה רבה, בזכות הנושא הנפיץ שלו: פוליטיקה של גזע. ואולם ההפגנה הקטנה הפכה אותו לארוע לאומי: הוא סוקר ברשתות הטלוויזיה הארציות, ומצל הוזמן לתוכניות אירוח, בהן "זמן אמיתי עם ביל מאהר".

"כתבו עלי פה ושם, היו מכירות יפות, אבל האירוע עם הנאצים הזניק את הספר לרשימת רבי המכר", אומר מצל בראיון ל–Markerweek. "חברים שלי שאלו אותי, 'איך אפשר לארגן שנאצים יפריעו לנו, שנוכל למכור יותר ספרים'".

בקהל באותה חנות היה אדם שמצל זיהה לפני שהמפגינים נכנסו: הוא היה זה שהעניק למשפחת אביו של מצל מחבוא באוסטריה הנאצית, לפני שנמלטו ממנה לשווייץ במלחמת העולם השנייה. מצל עוד הספיק לדבר עם האיש בשבחיה של ארה"ב, מדינה נועזת ונדיבה, לדבריו — ואז נכנסה הקבוצה.

פעילי ימין קיצוני נכנסים באמצע אירוע שבו דיבר מצל, בחנות הספרים "פוליטיקה ופרוזה" בוושינגטון

לא עברו שלושה חודשים מאז התקרית, ונשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, יצא בהשתלחות חסרת תקדים עבור נשיא אמריקאי בעידן המודרני: הוא קרא לכמה חברות קונגרס דמוקרטיות מהפלג הפרוגרסיבי, מהמבקרות הקשות של מדיניותו, "מדוע שהן לא יחזרו וינסו לתקן את המקומות ההרוסים ושורצי הפושעים שמהם הן הגיעו". חציו הופנו נגד נשים ששלוש מהן נולדו בארה"ב למשפחות מהגרים, ואחת שנולדה בסומליה. בעקבות הדברים פרצה סערה בארה"ב, ובית הנבחרים הצביע תוך יומיים לגנות את הנשיא — מהלך שמשמעותו סמלית בלבד. בינתיים, סקר של רויטרס ואיפסוס הראה כי התמיכה הרפובליקאית בטראמפ רק גדלה, מ–67% מחברי המפלגה ל–72%.

מצל, רופא ופסיכיאטר בהכשרתו, עם תואר שני בספרות מסטנפורד ודוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת מישיגן, הגיע לישראל לרגל סדרת אירועים להשקת ספרו החדש, שערכו עמותת רופאים לזכויות אדם והמרכז לבריאות, הומניזם וחברה באוניברסיטת בן־גוריון.

בספרו, מתאר מצל מחקר שנמשך כשבע שנים, שבו בחן את עמדותיהם הפוליטיות והאידיאולוגיות של אמריקאים לבנים ממעמד העובדים ומעמד הביניים במיזורי, טנסי וקנזס — מדינות המערב התיכון, שבשלושתן ניצח טראמפ בבחירות לנשיאות ב–2016. במשך שנים, ובמיוחד מאז עלייתה של תנועת "מסיבת התה" השמרנית, נאמר על בוחרים ממעמד העובדים בדרום ובמרכז ארה"ב כי הם מצביעים נגד האינטרסים הכלכליים של עצמם. מצל לקח את זה צעד אחד קדימה. הוא חקר את ההשלכות של הנטיות הפוליטיות ודפוסי ההצבעה על בריאותם של הבוחרים. התחומים שבהם התמקד היו חוקי נשק, שירותי בריאות ומיסוי.

המחקר חושף כי האנשים שתומכים בפוליטיקאים שמבטיחים להחזיר את אמריקה לגדולתה באמצעות חיסול שירותי הבריאות הממלכתיים (בעיקר רפורמת שירותי הבריאות בני ההשגה של הנשיא הקודם ברק אובמה), הסרת הפיקוח על נשק חם, והורדת מסים לעשירים, סובלים באופן ישיר ממדיניות זו — הם סובלים מיותר מחלות, ותוחלת החיים שלהם מתקצרת. נתונים רשמיים מראים כי ב–2015–2017 נרשמה ירידה בתוחלת החיים בארה"ב. מחלות לב ודרכי נשימה, סוכרת, דלקת ריאות והתאבדויות היו מגורמי המוות העיקריים. שיעור התמותה בקרב נשים וגברים לבנים רשם את העלייה החדה ביותר.

"אנחנו חיים ברגע מאוד לא רציונלי בהיסטוריה, שבו כולם מאוד שבטיים. מנהיגים כמו טראמפ יודעים לזהות טוב חרדות. פוליטיקאים כמוהו למעשה מנצלים את הכאב לרעה"

עטיפת ספרו של פרופ' ג'ונתן מצל, "למות בגלל צבע העור הלבן: איך הפוליטיקה של טינה גזעית הורגת את לבה של אמריקה"
Image \: Michael Matthews / Alamy
התאבדויות לכל 100 אלף תושבים בארה"ב והאוכלוסיות הפגיעות להתאבדות בארה"ב, 2017

"המדיניות שאמורה להחזיר את אמריקה לגדולתה ולהפוך את חיי העובדים הלבנים לטובים יותר, מקצרת את חייהם והופכת אותם לחולים יותר", אומר מצל. "טראמפ והרפובליקאים אומרים: המדיניות הזאת — נגד הפלות, בעד נשק, נגד אובמה־קייר — היא הזהות שלנו כאנשים לבנים. ואולם המדיניות הזאת היא כמו שימוש באסבסט, או נסיעה בלי חגורת בטיחות".

החלק השני של מסקנותיו חמור אפילו יותר: מצל מגלה כי הבחירות הפוליטיות של אותם אנשים, "נובעות מאידיאולוגיה של גזע, שלפיה הלבנים נתונים תחת התקפה, והמיעוטים לוקחים מהם משאבים".

מכיר מקרוב את האנשים שחקר

לאורך כל הראיון מדגיש מצל כי האנשים שעמם שוחח מודעים ברובם להשלכות. "הם אינם טיפשים. הם יודעים את זה. אבל הם לא רואים את העולם דרך פריזמה של בריאות הציבור, אלא דרך אידיאולוגיה של גזע. הם רואים זאת כמשחק סכום אפס — המיעוטים מרוויחים — אנחנו מפסידים. בשבילם זה הגיוני, גם אם בשבילנו זה לא".

אתה מתגורר כיום בניו יורק, אבל גדלת במיזורי, באזור שאותו חקרת.

"בני משפחתי היו פליטים בשווייץ במשך עשר שנים, עד שהורשה להם להגיע לארה"ב בשנות ה–50. הארגון היהודי HIAS (החברה לסיוע למהגרים עבריים) שלח אותם להתיישב במיזורי, ושם הם פתחו חנות אטליז כשרה. יש קהילה יהודית קטנה בקנזס סיטי, ואנשים רבים חשבו שבשר כשר טעים יותר". סבו של מצל שם צנצנת על הדלפק, וכל לקוח נדרש להפקיד מטבע בו. הוא חסך את הכסף ושלח את בנו, אביו של ג'ונתן, לבית הספר לרפואה.

"אבי היה רופא. הוא התגייס לצבא ארה"ב ונדד ברחבי העולם. נולדתי בטורקיה, שם הוא הוצב. בילדותי חזרנו למיזורי".

שיעור המבוגרים שוויתרו על טיפולי בריאות בגלל
המחיר

חוויתם אנטישמיות?

"אנשים לא יודעים שאתה יהודי, אז אתה שומע הערות על יהודים. התרגלנו. כשאבי זכה בפרס של אוניברסיטת ייל, באו לראיין אותו מטעם האוניברסיטה, וכשראו שאמא שלו היא בבושקה — סבתא יהודייה — והם מהגרים יהודים, לקחו ממנו את הפרס. כשהשכנים לידנו גילו שאנו יהודים, הם בנו גדר סביב הבית שלנו, שלא נשחק עם הילדים שלהם".

עם זאת, מצל מוצא צדדים חיוביים בכך: "היה משהו נחמד בלחשוב על להיות יהודי במקום שבו היינו מיעוט. הקהילה מאוד חזקה. לומדים ליצור קשרים עם אנשים שונים, לדבר עם אנשים ששונים ממני. היה לי לנוח לעשות את המחקר שלי, כי הכרתי את המקום".

מהיכן מגיעה הגישה הזאת, שאנשים שמהווים רוב מרגישים מותקפים?

מצל: "קודם כל, חלקם באמת קורבנות. תוחלת החיים שלהם יורדת. אבל מי שפוגע בהם הם פוליטיקאים, כמו טראמפ, שמסיטים את האשמה מהם והלאה. בנוסף, אנשים לבנים חוששים שייהפכו למיעוט דמוגרפי, והם לא יידעו איך להתמודד עם זה. בגלל זה יוצאים נגד מהגרים. האנשים שנבדקו במחקר לא היו בעלי אחוזות, אלא פועלים עניים. הם לא רוצים ליפול מהאמצע למטה".

"אמרו לאנשים: השחורים יקבלו ביטוח על חשבונכם"

טרבור, 50, הוא גבר לבן מטנסי שסובל מצהבת מסוג C. אין לו ביטוח בריאות, מכיוון שמדינת טנסי הצביעה נגד אימוץ הרחבת מדיקייד — ביטוח בריאות ממלכתי למעוטי יכולת. ההרחבה היתה חלק מרפורמת אובמה־קייר, אך הממשל הפדרלי לא כפה אותה על כל ארה"ב, אלא איפשר לכל מדינה לבחור אם לאמץ אותה. טרבור התראיין לספרו של מצל, תוך שהוא משתמש במסכת חמצן.

עצרת ימין קיצוני בארה"ב
GO NAKAMURA/רויטרס

"אם טרבור היה גר לא הרחק משם, בקנטאקי, הוא היה מקבל תרופות ניסיוניות יקרות שנכנסו לסל התרופות, או היה מועמד להשתלת כבד", אומר מצל. ואולם בית המחוקקים של טנסי דחה את בקשתו של המושל הרפובליקאי לאמץ את ההרחבה, וכך נותר טרבור חולה, בכאבים עזים, סובל מצהבת קשה. למרות זאת, כפי שהסביר למצל, טרבור לא מוכן לתמוך באובמה־קייר: "אני מעדיף למות. אני לא מוכן שכספי המסים שלי יבוזבזו על מקסיקאים, או טפילים שמתפרנסים מרווחה".

זה נשמע מטורף. למה שמישהו ייצא נגד מהלך שיכול להציל את חייו?

"צריך להבין את הרטוריקה הפוליטית שפעלה בטנסי לפני דחיית הרחבת ביטוח הבריאות. אמרו לאנשים: 'השחורים יקבלו ביטוח בריאות על חשבונכם'. הציגו את אובמה כרופא אליל מאפריקה. אלא שבפועל, בארבע השנים שעברו מאז אימוץ רפורמת אובמה־קייר בקנטאקי ודחייתה בטנסי, ירדה תוחלת החיים בטנסי ועלו פשיטות רגל בגלל סיבות רפואיות, כמו גם מחירי התרופות".

בקנטאקי, לעומת זאת, ארבע שנים הספיקו לחולל שינוי. "אנשים השתמשו ברפואה מונעת, קיבלו ביטוח ותוחלת החיים עלתה".

"אומרים לאמריקאים העניים שחשוב יותר להיות לבנים מאשר להיות בריאים ועשירים. ברור שהתוצאה פוגעת גם באנשים עניים שאינם לבנים, אבל היא פוגעת קשות גם בעניים הלבנים"

שיעור סיום תיכון בקנזס לאחר קיצוצי המס של
2011

הצלחה, לכל הדעות.

"נכון, רק שארבע שנים אחרי יישום הרפורמה, התקיימו בקנטאקי בחירות, שבהן המועמד שהבטיח לבטל את אובמה־קייר. זה מעבר לפסיכוזה, זה צורה של הרס עצמי".

אתה מתמקד באובמה־קייר ובטראמפ, אבל מצבם של הלבנים העניים הידרדר עוד לפני שטראמפ נבחר.

"טראמפ אמנם לא המציא את המדיניות הזאת, אבל הוא החמיר מדיניות שהתרחשה בדרום ארה"ב והביאה לתוצאות נוראיות. המחקר מתאר מציאות שהיתה קיימת כבר ב–2010. הדרום מלמד אותנו שאנשים מוכנים להצביע נגד הבריאות של עצמם בגלל אידיאולוגיה גזעית. הרפובליקאים, מצדם, זקוקים לאנשים לבנים עניים שיצביעו נגד האינטרסים הבריאותיים שלהם. אם הבוחרים הרפובליקאים היו רוצים חינוך טוב ובריאות טובה — אי־אפשר היה לקחת מכולם כסף (באמצעות קיצוץ תקציבים) ולתת לעשירים (באמצעות הטבות מס), כפי שהפוליטיקאים הרפובליקאים רוצים.

"כשטנסי התחילה להשמיד את מערכת הבריאות שלה. גם אנשים עשירים סבלו מירידה בתוחלת החיים. בריאות היא מערכת אחת, קשורה הדדית — הרופאים, התרופות, התקציבים עוברים למקום אחר. מי שאין לו ביטוח, מגיע לחדר מיון כשהמצב שלו קשה יותר, וזה שואב את הכסף לשם. המערכת כולה נכשלת, אז גם העשירים, שמנסים להגן על עצמם, סובלים".

למרות זאת, למצל חשוב להדגיש שלא כולם גזענים: "השנאה לאובמה קשורה לפחד ממיעוטים ומהגרים. אנחנו צריכים לקבל החלטה אם כמדינה אנחנו רוצים שכולם ייהנו מההצלחה, או שאנחנו רוצים הצלחה רק לקבוצה שלנו. הסיכון במקרה כזה שגם הקבוצה עצמה לא תיהנה מהצלחה".

שיעור ההתאבדות במיזורי לפי חוקי נשק −
מקרי מוות

האם הסוגיה הגזעית היא באמת מה שמפלג את ארה"ב, או דווקא הבדלי המעמד הכלכלי?

"יש מניפולציה של מעמדות, שאגב גם הדמוקרטים עושים. הפוליטיקאים צריכים שהעניים הלבנים יחשבו על הזהות הלבנה שלהם. הם צריכים שהלבנים יחשבו על רובים והפלות, ולא על בריאות ציבורית. הרפובליקאים רוצים לקצץ בהוצאה הציבורית כדי להעביר כסף לעשירים, אז הם אומרים לאמריקאים העניים שחשוב יותר להיות לבנים, מאשר להיות בריאים ועשירים. ברור שהתוצאה פוגעת גם באנשים עניים שאינם לבנים, אבל היא פוגעת קשות גם בעניים הלבנים".

לשימוש באופיואידים — תרופות מרשם לשיכוך כאבים המבוססות על אופיום — יש חלק גדול בפגיעה בבריאות ובתוחלת החיים. איך זה משתלב בתמונה?

"את התמותה מאופיואידים בארה"ב מכנים מוות של יאוש. זו הסיבה העיקרית שתוחלת החיים של הלבנים במערב התיכון יורדת. הסיפור של האופיואידים הוא סיפור של מערכת בריאות לא מתפקדת. מאשימים את הרופאים שהם רושמים מרשמים בקלות יתרה, אבל לא צריך להאשים רק אותם. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) סובל מקיצוץ בתקציב. אם היתה מערכת בריאות מתפקדת, לא היו זורקים את התרופות האלה על אנשים".

זכות לשאת נשק? לא אם אתה שחור

חלק גדול מספרו של מצל מוקדש לנשק חם. "נשיאת רובה היא סימן לפריווילגיה לבנה", הוא אומר. "התיקון השני לחוקה — הזכות לשאת נשק — הועבר במידה רבה כדי לסייע לבעלי אדמות לבנים להגן על רכושם מילידים אמריקאים ומעבדים". טיעון דומה מעלה מצל בעניין הבריאות: תושבי הדרום התנגדו בשנות ה–60 להקמת מדיקייד — ביטוח הבריאות הממלכתי למעוטי יכולת — כי חששו מאינטגרציה בבתי חולים".

תומכי הזכות לשאת נשק מסתובבים בגאווה בחוצות ערים ועיירות עם נשק חם. מה יקרה לשחורים שיעשו זאת?

"אם שחורים יסתובבו עם נשק חם גלוי במערב התיכון — יירו בהם. כשהקו קלוקס קלאן היו בשיאם, הם רכבו ואספו נשק משחורים בדרום. כשמלקולם אקס רצה לשאת נשק, הוא נעצר על ידי ה–FBI".

מצל פגש את תומכי הנשק באירועים פומביים, אבל גם בקבוצות תמיכה של אנשים שאיבדו קרובי משפחה לתאונת נשק או התאבדות בנשק חם. "הם הגיעו לראיון עם רובה או בגדי הסוואה. היה זוג הורים, שהילד שלהם בן ה–7 שיחק באקדח שהיה מונח על השידה, והרג את עצמו. הם אמרו שהתמיכה שלהם בנשיאת נשק גברה מאז".

"טראמפ והרפובליקאים אומרים: המדיניות הזאת — נגד הפלות, בעד נשק, נגד אובמה־קייר — היא הזהות שלנו כאנשים לבנים. אבל המדיניות הזו מקצרת את תוחלת החיים שלהם"

חסר בית בתחנת רכבת בלוס אנג'לס
בלומברג

מי נהרג יותר מהנשק, לבנים או שחורים?

"רוב האנשים שנהרגים מנשק חם בארה"ב הם גברים לבנים. יותר מ–40 אלף נהרגים מדי שנה מנשק חם בארה"ב באירועים אזרחיים. מתוכם שני שלישים בהתאבדות, ו–90% הם גברים לבנים".

אבל גם בלי נשק חם אפשר להתאבד, לא?

"התאבדות בנשק חם היא שיטה אפקטיבית וקטלנית. השיטה השנייה הכי פופולרית היא מנת יתר של תרופות. שיעור ההצלחה בזה הוא 4% בלבד. שיעור ניסיונות ההתאבדות במדינות שונות בעולם הוא די דומה — אבל בארה"ב שיעור ההצלחה הוא גבוה במיוחד. אבל זה לא רלוונטי להגיד שאנשים יהרגו את עצמם בכל מקרה, זה כמו להגיד שלא צריך חגורת בטיחות, כי במדינות שבהן יש חובת חגירה אנשים עדיין נהרגים בתאונות".

ועדיין, ב–2010 רוב חוקי הגבלת הנשק במיזורי בוטלו, ומאז מתאפשר לשאת נשק מגיל 18, לרכוש נשק ללא ראיון קודם או לקנות נשק בוול מארט.

"נכון, מאז שיעור התמותה מנשק חם זינק. תוך שלוש שנים, אבדו 7,000 שנות חיים במצטבר (חישוב "השנים האבודות" של אותם הרוגים; ד"מ ור"ל) במיזורי כתוצאה מהתאבדויות ותאונות ירי, וכל ההרוגים היו לבנים. אחרי דבר כזה, היה אפשר לחשוב שהם מתחרטים על זה. אבל עכשיו המדיניות הזאת מקודמת על ידי טראמפ בכל ארה"ב. הממשל לוקח את זה לבית המשפט העליון, במטרה לכפות את החוקים האלה על כל מדינות ארה"ב, אפילו הנאורות ביותר. הזכות לשאת נשק, הם אומרים, היא כמו חופש הדיבור".

נשמע מטורף.

"בניגוד לישראל, שבה נשק משמש להגנת הגבולות, בארה"ב אומרים לאנשים שכל אחד מהם הוא צבא פרטי משל עצמו".

מצל מדבר על ההשפעה של NRA (איגוד הרובאים הלאומי) בישראל, אולי בהתייחס לרפורמת הנשק של גלעד ארדן, שאישר בשנה שעברה קריטריונים חדשים ומקלים לקבלת נשק. "כדאי לדעת מה קורה בארה"ב", הוא אומר.

יש מחקרים על נזקי נשיאת הנשק?

"לא ממש. הממשל הפדרלי הכניס ב–1996 סעיף לחוק התקציב השנתי, שלפיו אסור ל–CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן) לערוך מחקרים שעשויים לתמוך באיסור נשיאת נשק. משמעות הדבר היא שהממשל הפדרלי אינו מממן מחקרים על נשק חם. אני מכיר רק אקדמאי אחד שחקר את הנושא. כדי לעשות את המחקר שלו, הוא פגש אנשים בכנסים ובאירועים, וניתח נתונים של דו"חות פתולוגיים".

יש נקודות אור? מהם הפתרונות האפשריים?

"אנחנו חיים ברגע לא רציונלי בהיסטוריה, שבו כולם שבטיים. קשה לגרום לאנשים לבטוח באנשים אחרים. כל הכוחות בעולם פועלים נגד הנרטיב הזה. מנהיגים כמו טראמפ יודעים לזהות טוב חרדות. פוליטיקאים כמוהו מנצלים את הכאב לרעה.

"במהלך המחקר שלי פגשתי אנשים יוצאים מגדר הרגיל. אנשים אמיצים שחיים בסביבה בלתי־נתפשת. קשה לחיות בארה"ב אם אתה עני — זה בלתי־נתפש. הדברים שהם עושים כדי להישאר בחיים הם מדהימים — ואין להם רשת ביטחון בכלל".

הפגנת תמיכה בדונלד טראמפ בפניסלבניה, במהלך מסע הבחירות לנשיאות ב-2016
Evan Vucci/אי־פי

"הדמוקרטים עושים טעות קשה כשהם אומרים לאנשים שהם אידיוטים"

"אני חושב שזה רגע מאוד מסוכן", אומר פרופ' מצל על המתיחות הפוליטית כיום בארה"ב. "בחירות האמצע היו משאל עם על דונלד טראמפ. השאלה הגדולה היא מה יקרה בבחירות הבאות. יש סיכונים גם בעמדות הדמוקרטית.

"אחד הדברים שהפרוגרסיבים רוצים הוא ביטוח בריאות ממלכתי לכולם — אבל זה מעורר את החרדה שאני מזכיר בספר. אנשים במערב התיכון ובדרום ארה"ב ישמעו רק ש'הממשלה משתלטת והכסף שלכם הולך לשחורים'. כשהדמוקרטים מציגים את המדיניות שלהם ככה, הם לא חושבים על זכייה בבחירות. בכל מה שקשור לנשק, אנשים בדרום רואים את נשיאת הנשק כחלק מהזהות שלהם. אם הדמוקרטים יתנגדו לנשיאת נשק — הם יאבדו אותם.

"העניין הוא לא רק יותר ליברליות. הדמוקרטים צריכים להבין שביטוח, נשק וחינוך קשורים הדוקות לגזע. הביקורת שלי היא שהדמוקרטים קופצים, מבלי להבין ההשלכות הגדולות יותר. בתקשורת צריך לדבר יותר על מה זה להיות לבן, לא פחות. טראמפ מדבר על זה, אבל כדי להילחם בו, צריך גם לדבר על זה — לבן יכול להיות נדיב, פתוח ודמוקרטי.

"ברגע שאנחנו, הליברלים, נלחמים על איסור נשיאת נשק — נפסיד. אנשים מחפשים עכשיו מנהיג חזק. אנשים שהצביעו לטראמפ אמרו לי, 'אם אתה רוצה שלא נצביע לטראמפ, תמצא לי מישהו יותר קשוח ממנו'".

בעצם יש לך ביקורת על אנשים שרואים בבוז את נושאי הנשק ומתנגדי ההפלות, כמו הילרי קלינטון, שקראה להם בזויים (Deplorables)?

"שם קלינטון הפסידה בבחירות. אגיד זאת באופטימיות: יש דרך לזהות ולהכיר בעובדה שקהילות לבנות ועניות סובלות, בלי לנסות להגיד להם שאנחנו הליברלים חכמים ויודעים טוב יותר. הכלכלות במקומות שבהם ביקרתי הושמדו והמפעלים נטשו אותן. המועמדים לנשיאות צריכים להכיר בכאב שלהם — ולא להגיד להם שהם אידיוטים, ומצביעים נגד עצמם".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות