התרופה לבדלנות - עוד בדלנות?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בניין הפרלמנט הסקוטי באדינבורו. עדות לניצחון הכבוד הלאומי על השכל הישרצילום: אי־אף־פי
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

בנסיעה בסקוטלנד בימים אלה, בשיטוט רגלי בבירה המרשימה אדינבורו, או בנהיגה בכבישים המצוינים בין כפרי ההיילנדס השלווים, יש עניין אחד שלא כדאי להתעקש לדבר עליו - ברקזיט. משאל העם על עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי מסתמן כיום של אסון לאומי עבור הסקוטים, שהצביעו בהמוניהם - 75% - נגד עזיבת האיחוד האירופי.

בני העם הצפוני, שהתאחדו עם אויביהם המרים מדרום לגבול כבר ב-1707, רואים את עצמם כחלק ממשפחת העמים האירופיים. הבדלנות שניצחה במשאל העם, בהובלת הוולשים והחלקים הפרולטריים יותר של אנגליה, זיעזעה את הסקוטים. כשמעלים את הנושא, הם מגיבים בשאט נפש, אכזבה וחשש.

אפשר היה לצפות, אולי, כי בשל כך רעיון הבדלנות הלאומי האחר - עצמאות סקוטלנד מבריטניה - לא יערב לחיכם של הסקוטים בימים אלה. ואולם המפלגה הלאומית הסקוטית, ששולטת בסקוטלנד, חושבת בדיוק להפך. הממשלה הסקוטית, בראשותה של ניקולה סטרג'ן, טוענת כי ההצבעה בעד עזיבת האיחוד האירופי במשאל העם ביוני, מעניקה הצדקה למשאל עם שני על עצמאות סקוטלנד. רק ב-2014 הצביע רוב של 55% נגד עצמאות. כיום יש, לפי סקרים, תמיכה של 54%–59% מהסקוטים בעצמאות.

סטרג'ן אמרה ב-28 ביוני בפרלמנט הסקוטי כי ברצונה להגן על היחסים בין סקוטלנד לאיחוד האירופי, ועל מקומה של סקוטלנד באיחוד. היא לא ממהרת למשאל עם, מפני שתשובה שלילית שנייה תחסל לזמן רב את להבות העצמאות. יש סיבות כלכליות מוצקות גם לסקוטלנד לא למהר לצאת מהאיחוד.

אוניברסיטאות פעילות מאז המאה ה-15

שלט תמיכה בשיתוף פעולה בין סקוטלנד לאירופהצילום: דפנה מאור

נסיעה בין אדינבורו למערב סקוטלנד ולרמות הצפוניות, בין אגמים צלולים, הרים נישאים ושרידים שמורים להפליא של העבר המפואר והעקוב מדם, חושפת ציוויליזציה עתיקה ומפותחת, שבימיה הגדולים התחרתה בזו האנגלית ואף עלתה עליה. לסקוטלנד היה בית מחוקקים כבר ב-1235 וכמה מהאוניברסיטאות שהוקמו במאה ה-15 עדיין פועלות בה.

חלקו הצפוני של האי הבריטי היה מיושב כבר לפני 10,000 שנה והממלכה הגאלית דאל ריאטה נוסדה בה במאה השישית לספירה. במשך מאות בשנים נלחמו תושבי האזור בפולשים מבחוץ ובשכנים מדרום, נכבשו, נלחמו לעצמאות, נלחמו במלחמות אזרחים, וחזרו וזכו שוב בעצמאות.

רק אחרי האיחוד עם אנגליה במאה ה-18 הגיעה שלווה מסוימת לחופיה הגשומים. מכלכלה ענייה וחקלאית משוסעת בין שבטים (קלאנס), נהפכה סקוטלנד בתקופת ההשכלה והמהפכה התעשייתית למעצמה כלכלית, אקדמית ותעשייתית. אדם סמית, מאבות הכלכלה המודרנית, פירסם את ספרו "עושר האומות" ב-1776 באדינבורו.

פרויקטי תשתית ענקיים כמו התעלה הקלדונית, שמחברת בין פורט ויליאם לאינוורנס בצפון סקוטלנד, תרמו לתנועה וסחר. במאה ה-18 היו בסקוטלנד חמש אוניברסיטאות, לעומת שתיים באנגליה, והיא נהפכה למעצמת טקסטיל, פחם, פלדה ובניית ספינות. בתחילת המאה ה-19 היתה סקוטלנד אחת המדינות האורבניות ביותר באירופה, וגלזגו היתה שנייה בחשיבותה באי רק ללונדון.

אסדות נפט בסקוטלנד. יותר ויותר אסדות מקורקעותצילום: דפנה מאור

בשנים שבין מלחמות העולם סבלה סקוטלנד מהגירה שלילית מאסיבית, וקרנה דעכה עם זו של האימפריה הבריטית. במלחמת העולם השנייה ישבו לחופיה בסיסים קדמיים של הצי הבריטי ושל בעלות הברית, ולאחר מכן שימשו גם במלחמה הקרה כנקודות קצה מול האיום הסובייטי.

צמיחתה סבלה מנסיגה ממושכת בעקבות התחרות הגלובלית הגוברת, אבל בעקבות גילוי נפט בים הצפוני בשנות ה-70 התחדשו פניה, ומגזר שירותים פיננסיים התפתח בה במקביל לזה של לונדון. בשנות ה-90 התחילו תאגידים רב־לאומיים להקים שלוחות בסקוטלנד בזכות הטבות מס שהוצעו להם, שנועדו לעזור לפתח את האזור, כפי שקרה עשור לאחר מכן באירלנד.

הפנסיה של פועל האלומיניום

רוני רודג'ר, 65, הוא גמלאי של כורי האלומיניום בפורט ויליאם. בנו עובד שם עכשיו בתור מהנדס. בנו השני עובד במחצבת ענק שכורה גרניט בתור איש תחזוקה. "עבדתי בשביל ריו טינטו, אחת מחברות הכרייה הגדולות בעולם; הם משלמים את הפנסיה שלי עכשיו", הוא מספר בגאווה.

"75% מהאלומיניום והגרניט שהמפעלים האלה מייצרים נמכרים לגרמניה ושאר אירופה. היתר לסקוטלנד ואנגליה. איך אפשר להצביע בעד ברקזיט ולהסתכן בהטלת מכסים על היצוא הבריטי? זה טירוף", קורא רודג'ר.

רודג'ר בונה עכשיו צריף בגינת הבית, שנמצא בכפר גלנקו, בין ההרים של ההיילנדס בצפון סקוטלנד, אזור פסטורלי ועוצר נשימה ביופיו. לפני כמה שנים בנה צריף אחר, וביום שהתחיל את העבודה התאכסן אצלו ישראלי מתל אביב שהיה בנאי במקצועו. התל־אביבי הציע לעזור בבנייה: "'נעבוד כל הלילה וזה יהיה בנוי עד הבוקר'', הוא אמר לי", נזכר רודג'ר. הוא סירב. העבודה עצמה היא חלק מהעניין, ולא רק המוצר המוגמר. הוא בנה את המחסן מעץ רך, והוא נרקב בתוך שנים ספורות. "עכשיו אני בונה את זה מעץ קשה, זה אמור להחזיק 40 שנה. יש פה יותר מדי גשם".

מה זה יותר מדי גשם?

"זה כשיורד חודש שלם גשם בלי הפסקה", הוא מסביר. "ככל שתהיה יותר התחממות גלובלית, יירד פה יותר גשם".

מפלתם של שוחרי העצמאות הסקוטיים במשאל העם לא היתה מוחלטת וסופית. הלחץ הגובר מצפון הוביל את ממשלתו של דיויד קמרון לשחרר עוד אוטונומיה לטובת אדינבורו. בדומה לקנטונים שווייצים והפרובינציות הקנדיות, אליהן השווה "אקונומיסט" את סקוטלנד, נהפכה האחרונה לאחת מ"תת־האומות החזקות ביותר בעולם". למעשה, מאז 1999 נהנית סקוטלנד מעצמאות במדיניות התקציבית שלה. יתרה מכך, התקציב הציבורי לנפש בסקוטלנד גבוה ב–10% מהממוצע בבריטניה, אף שסקוטלנד לא ענייה במיוחד (ראו תרשים).

זמן לא טוב לעצמאות תקציבית

לפי ההסכם שנחתם בחופזה ב–6 באפריל השנה, סקוטלנד תגבה מס הכנסה של 10% מכל תושביה. במקום להעביר את כל הכנסות המס ללונדון ולקבל בחזרה מענק שנתי חד־פעמי כדי לממן את הוצאותיה, כפי שנעשה בעבר, היא תשמור לעצמה את כל ה–10% הנוספים שהיא גובה בקופה. המענק שתקבל מתוך שאר ההכנסות ממסים שתעביר ללונדון יהיה קטן יותר.

ב-2017 תגבה סקוטלנד את מס הכנסה במלואו - זה יספיק לממן חצי מתקציבה, והשאר ימומן במענק מוקטן מהממשל המרכזי. כך יתאפשר לסקוטים לשלוט יותר בהחלטות התקציביות, כולל בתחום הרווחה ונטילת הלוואות. לכאורה, התקציב הזה מיטיב במיוחד עם סקוטלנד, אך הוא מחושב גם מבחינתו של הממשל בלונדון: עצמאות תקציבית לסקוטלנד תקשה על המפלגה הסקוטית הלאומית, החותרת לעצמאות, להאשים את השליטה הבריטית בקשיים כלכליים - וכך, מקווים האנגלים בווסטמינסטר, אולי יפחת התיאבון לעצמאות סקוטית.

קשה לחשוב על זמן גרוע יותר בעשור הנוכחי לסקוטלנד לדרוש עצמאות בניהול התקציב, או להתנתק מבריטניה. מקור ההכנסות שלה מנפט וגז מידלדל והולך נוכח נפילתם הקשה של מחירי האנרגיה. אסדות נפט רבות מושבתות ועלולות להישאר כך כל עוד מחיר הנפט נמוך. הנפט הוא מקור עיקרי לתעסוקה איכותית והכנסות גבוהות בסקוטלנד, כך שגם הסבה למקצועות וענפים אחרים לא תפתור את בעיית היעלמות הפרנסה הזאת במלואה.

וכך, באזור שסביב אינוורנס בצפון סקוטלנד, השני בגודלו בקידוחי נפט, האבטלה עולה בהתמדה. יותר ויותר אסדות נפט מקורקעות, ואפשר לראות זאת בנסיעה לאורך חופיו המזרחיים של אזור ההיילנדס, שם נמצאות בארות הנפט עמוק בים הצפוני (ראו מפה).

"הייתי לפני זמן מה בניוקאסל עם אשתי, נסענו לראות הצגה. ראינו אוניית ענק מפליגה מהנמל. שאלתי מה הדבר העצום הזה, ואמרו לי שזו ספינה שמובילה מכוניות ניסאן שיוצרו בסנדרלנד ליצוא לאירופה. ובאזור הזה של ניוקאסל 68% הצביעו בעד ברקזיט", אומר רודג'ר על הפועלים שהצביעו בעד עזיבה באופן שעלול לפגוע במקור פרנסתם.

"כל העבודה הטובה שקמרון עשה, אף אחד לא יזכור אותה. הוא ייזכר לנצח כמי שהביא את משאל העם. כמו טוני בלייר (ראש ממשלת בריטנה לשעבר; ד"מ) — תמיד הייתי איש של בלייר שייזכר רק בגלל המלחמה בעיראק ולא על שום דבר אחר. כנראה שזו היתה טעות", הוא מניד בראשו בצער.

וכך גם, מזהירים רוב המומחים, תהיה יציאה של סקוטלנד מהממלכה המאוחדת: במהלך הרבעון הראשון של 2016 לא צמחה כלכלת סקוטלנד בכלל, בעוד בריטניה כולה צמחה ב-0.4% באותה תקופה. האבטלה אמנם ירדה ב-18 אלף משרות, אבל שיעורה, 5.5%, גבוה משל בריטניה - 4.9%. הבנייה נסוגה ב–1.5% והייצור ב-1.2%. בסיכום שנתי צמחה הכלכלה ב-1.5% בשנה שהסתיימה במארס 2016, לעומת 2% בבריטניה כולה.

כל עוד סקוטלנד בבריטניה, יש לה מערכת של איזונים ובלמים לכלכלה - בתקציבי השנים הקרובות יובא בחשבון מצבה הכלכלה. בהינתן צמיחה אטית יותר, המענק התקציבי שלה מווסטמינסטר יהיה גדול יותר. ייתכן גם שהוצאותיה התקציביות יהיו נמוכות יותר, שכן צמיחת האוכלוסייה בה נמוכה משל שאר בריטניה.

המחיר שתשלם סקוטנלנד על ויתור הסיוע של ממשלת בריטניה הוא כבד. לפי נתוני הממשלה, הגירעון בין ההכנסות להוצאות של סקוטנלד הוא 15 מיליארד ליש"ט - 9.7% מהתוצר הכלכלי, כמעט כפול מהגירעון של בריטניה כולה.

אדינברו, סקוטלנדצילום: דפנה מאור

"משאל עם נוסף הוא רק עניין של זמן"

הברקזיט היכה את אנשי ההיילנדס בתדהמה, כמו גם את נהגי המוניות באדינבורו, פקידים בקיימברידג' ואנשי אקדמיה בדרום וויילס. אבל לסקוטלנד היתה תוצאת משאל העם מהלומה קשה במיוחד. ברחבי הכבישים המצוינים, שנסללו בחלקם במימון האיחוד האירופי, עומדים שלטים בעד שיתוף הפעולה בין סקוטלנד לאירופה. הרעיון של משאל עם על התנתקות נשמע מטורף, שכן סקוטלנד קטנה, כ–5 מיליון תושבים בלבד, ומשולבת ללא הפרד בכלכלה הבריטית.

"בוודאי שיהיה משאל עם, זה רק עניין של זמן - כמה שנים", אומר רודג'ר.

אבל למה הסקוטים ירצו להיפרד, זה עניין של גאווה לאומית?

"תראי, 25% מהסקוטים שונאים את האנגלים. בטח גם 25% מהישראלים שונאים את הפלסטינים. 25% מהאנגלים שונאים אנשים לא לבנים - אבל זה בלתי־נתפש", הוא אומר. "כמה תקציב הביטחון שלכם, מיליארד ליש"ט? תארי לך שנצטרך לבנות צבא משלנו, מערכת בתי משפט - הכל. מאיפה יהיה לנו כסף לזה? זה בלתי־אפשרי".

ממשלת סקוטלנד רואה את המציאות בעיניים שונות: סטרג'ן פועלת עתה להשיג הסכם עם האיחוד האירופי שיאפשר תנועה חופשית של אנשים וסחורות, ולהתכונן למשאל עם "בסבירות גבוהה", כפי שמעריך רודג'ר. התחכום הפוליטי שלה, כתב "אקונומיסט", עומד בניגוד חד לפרפורים הכושלים של מנהיגי המפלגות בווסטמינסטר, כפי שנראה שבועות האחרונים.

באתר ממשלת סקוטלנד אפשר עדיין למצוא מסמך בן 71 עמודים מ–2013 המפרט את היתרונות הכלכליים של עצמאות סקוטית, חתום על ידי אלכס סלמונד, קודמה בתפקיד של סטרג'ן. הטיעון העיקרי: רק כמדינה עצמאית נוכל לממש את מלוא הפוטנציאל שלנו.

למרות הכאב והחשש שמביעים רודג'ר, סקוטים אחרים ושלל תושבי הממלכה — כשסוקרים את ההיסטוריה של סקוטלנד, קשה להאמין שהסקוטים המעשיים ושוחרי השלום ינקטו צעד מסוכן כל כך כמו יציאה לעצמאות. אולי זה מה שחשבו קודם גם על בריטניה והאיחוד האירופי, אבל יש משהו בהתנהלות התקינה כל כך של החברה והדמוקרטיה הוותיקה הזאת, שמאפשר להיות אופטימיים גם תחת ענני סערה כבדים מאוד.

רודג'ר הוא מתנדב בשירות חילוץ והצלה באזור גלן קו. יום קודם לכן הוקפץ בבוקר לאייל אוף ראם (האי רום) לחפש נער בן 15 שעקבותיו נעלמו. אחרי נהיגה של שעתיים וחצייה במעבורת לאי, הוא קיבל הודעה שהנער נמצא. "איזה מזל", הוא אומר על מציאת הנער כשאנחנו פוגשים אותו, עדיין לבוש בסרבל ומגפיים האטומים למים שלבש למבצע. "וגם הרווחתי נסיעה יפה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker