חשבתם ששמעתם הכל על מערכת הבריאות המשוגעת של ארה"ב? תחשבו שוב

נתחיל באחד הדברים הכי משוגעים ששמעתם מימיכם על מערכת בריאות. לא במפתיע, מדובר במערכת הבריאות האמריקאית. העיוותים שבה ידועים היטב: עשרות מיליונים ללא ביטוח בריאות ממלכתי, מיליונים ללא ביטוח כלל, וגם מי שמבוטחים נדרשים לשלם השתתפות עצמית גבוהה כל כך שרוב פשיטות הרגל האישיות בארה"ב הן בגלל חשבונות רפואיים – 66% מהן.

המשברים, ההזדמנויות והסיפורים שבין המספרים: רוצים לקבל את החדשות הכלכליות החשובות והמעניינות מהעולם? הירשמו

שירותי הבריאות בארה"ב ניתנים ברובם על ידי ספקים פרטיים, שמהם גם הממשלה קונה – תרופות, רפואה וטיפולים. חשבון הבריאות שמשלם הממשל הוא אחת משתי הסיבות העיקריות לגידול המתמיד בחוב הממשלתי של ארה"ב (הגורם השני הוא ביטוח לאומי). יש אלמנטים רבים ומתמיהים בשיטת הבריאות האמריקאית, בפרט שברוב העולם נהוגות מערכות ציבוריות אוניברסליות, שמצליחות להשיג תוצאות טובות משמעותית יותר, במחיר נמוך בהרבה. בארה"ב, מחיר שירותי הבריאות הוא היקר בעולם אך תמותת ילודים ויולדות היא גבוהה ביחס לעולם המערבי, ותוחלת החיים ירדה כמה פעמים בשנים האחרונות (עוד לפני המגפה).

אבל אחד ההיבטים הכי משוגעים בכל הסיפור הזה הוא החוק שמאז 2006 אוסר על הממשל הפדרלי לנהל משא ומתן עם חברות התרופות על מחירי התרופות שהוא קונה לתוכנית הבריאות הממלכתית הגדולה, מדיקייר. מי שמנהל משא ומתן הם הספקים הפרטיים שעובדים עבור מדיקייר וקונים תרופות עבור המבוטחים. הם עושים זאת כגופים נפרדים ואין להם כוח מיקוח קיבוצי, כמו שיש למשל למשרד הבריאות בישראל.

שנה אחר שנה במשך שני עשורים הועלו הצעות לבטל את האיסור הבלתי הגיוני הזה. שנה אחר שנה ניצחו לובי חברות התרופות וספקים אחרים. השנה, לאחר שהוסרה התנגדותו של סנאטור דמוקרטי אחד, ג'ו מנצ'ין, מתוכנית תקציב חשובה של ממשל ביידן, ייתכן שהאבסורד הגיע לסופו.

בחוק, שהוסכם על רוב בסנאט ויעמוד להצבעה השבוע, מתוקצבות השקעות גדולות בתשתיות סביבתיות ומהלכים למאבק בשינוי האקלים, וכן מהלכים לצמצום גירעון התקציב. אחד הסעיפים להפחתת ההוצאות יעניק למדיקייר, ביטוח הבריאות הממלכתי לגמלאים, את הסמכות לנהל משא ומתן על מחירי כמה מהתרופות היקרות ביותר. בנוסף, החוק יגביל את ההשתתפות העצמית לתרופות ל-2,000 דולר לשנה לגמלאים, השתתפות של 5% בכיסוי תרופות למקרי אסון – אבל כל אלה יחולו בשנים הבאות. הסעיף הזה אמנם ייכנס לתוקף ב-2026, והיקפו מוגבל, כאמור, לתרופות יקרות ביותר, אבל הוא מכיר סוף סוף בבעייתיות של מתן רישיון פתוח לחברות התרופות לעשוק את הפציינטים ואת המבטחים – שהגדול בהם הוא הממשל.

מנצ'ין מכונה בארה"ב דמוקרט מתון, אבל הוא בעצם רפובליקאי ושמרן שמשרת אינטרסים עסקיים, בעיקר חברות פחם מהמדינה אותה הוא מייצג, מערב וירג'יניה. הוא טרפד שלל יוזמות של הממשל הנוכחי בתחום הסביבה, האקלים והשירותים החברתיים, עד שביצע בשבוע האחרון תפנית והסכים לפשרה. אחת הסיבות לסעיף התרופות הוא שיש לו תמיכה רבה בקרב הציבור, דמוקרטים ורפובליקאים כאחד, לפי סקרים. 83% מהאמריקאים חושבים שזה הגיוני ששירות ממלכתי כמו מדיקייר יוכל לשאת ולתת על מחירי התרופות.

חברות התרופות, כמובן, נלחמו בחירוף נפש נגד הסרת ההגבלה. הטיעון שלהן: פיקוח מחירים, משא ומתן עם הממשלה או כל הגבלה אחרת יפגע במוטיבציה שלהן למצוא ולפתח תרופות חדשות, ובמילים של ראש קבוצת הלובי הגדולה של התעשייה, סטיבן יובל מ-PhRMA, "החוק יחסל כמעט לגמרי את התקווה לרפא סרטן ומחלות קטלניות אחרות".

בהתאם לכך, 512 חברות מהתחום השקיעו ב-2022 עד כה סכום שיא של 187 מיליון דולר בפעילות לובי, עם 1,587 לוביסטים רשומים, שיותר מחציים עבדו בעבר בממשל. משרד התקציב של הקונגרס, שהוא גוף עצמאי ולא מפלגתי, חישב ומצא שהשפעות החקיקה יהיו לכל היותר ירידה של 15 במספר התרופות המגיעות לשוק ב-30 השנים הבאות, מתוך 1,300 שחזויות לצאת לשוק. השינוי יפחית את הגירעון בתקציב הפדרלי ב-288 מיליארד דולר בעשור שעד 2031. למיליוני אמריקאים, הוא יוכל למנוע פשיטת רגל.