במקום להחרים, להשקיע דווקא בחברות מזהמות: הכלכלן שמציע גישה לא שגרתית

"אני מתכוון לפרוש לגמלאות בינואר 2051, בדיוק חודש אחרי שהעולם אמור להגיע לנייטרליות פחמנית, כך שיש לי עניין אישי בהצלחת המעבר לאנרגיות מתחדשות. אני רוצה מאוד לקבל את הפנסיה שלי, אבל אם ניכשל במעבר הזה — אני לא בטוח שזה יקרה", אומר ד"ר תומאס הון־שפרבורט, ראש תחום מחקר הקיימות בבנק ההשקעות השווייצי לומברד אודייה, שעל בסיס מחקריו מתקבלות החלטות השקעה בשווי 380 מיליארד דולר.

כמי שעומד בראש תחום צומח ומשמעותי ביותר באחד הבנקים הגדולים באירופה, האזהרה העולה מדבריו — שעתידנו הכלכלי תלוי ביכולתנו לצמצם את הזיהום ולמתן את התחממות האקלים — מעוררת דאגה. הון־שפרבורט מוביל צוות מחקר הכולל כלכלנים, אנליסטים גיאו־מרחביים ומדעני נתונים, והוא העריך בעבר כי רק 25% מהחברות הגדולות הקיימות כיום נמצאות במסלול הנכון להגעה לנייטרליות פחמנית ולהגבלת התחממות כדור הארץ בפחות מ–2 מעלות צלזיוס. עם זאת, הוא סבור כי האתגר של הכלכלה כיום אינו להשקיע את כל מה שאפשר בקומץ החברות העושות עבודה טובה, אלא להשקיע דווקא במגזרים המזהמים, מכיוון שהשינוי בתחום הזה יהיה המשמעותי ביותר.

הון־שפרבורט הגיע לתפקידו הנוכחי ממקום לא צפוי — כרייה. הוא אמנם עבד בחברת רוסקיל, המייעצת לתעשיית הכרייה, אבל הון־שפרבורט דווקא סבור כי הניסיון שצבר בתעשייה שמנצלת את משאבי הטבע מעניק לו נקודת מבט מעניינת על כלכלה סביבתית. "כבר ברור שכדי לזרז את המעבר לאנרגיות מתחדשות, נזדקק לרבים מהחומרים שתעשיית הכרייה מחלצת מהטבע — בין אם מדובר בנחושת או במתכות יקרות המשמשות לייצור סוללות וטורבינות רוח", הוא אומר. "ניסיתי להבין כיצד הביקוש לחומרי גלם יושפע מהעלייה בביקוש לכלי רכב חשמליים וטכנולוגיות נקיות אחרות, וככה מצאתי את עצמי במסע הזה.

"חיפשתי הזדמנות לעבור לעבוד עבור חברה שבה קיימות היא לא רק חלק ממחלקת השיווק — אלא כזאת המבינה שקיימות היא חלק בלתי־נפרד מהעתיד הכלכלי שלנו". לדבריו, בלומברד אודייה קיימות היא עקרון השקעה בסיסי. "זה לא סתם וי שאנחנו מסמנים, אלא זה מייצג את האמונה של החברה שלנו, ששמירה על קיימות בסופו של דבר תהיה המנוע הגדול ביותר לרווחים בעתיד".

"ממשלות צריכות להתערב בשוק"

על רקע משבר האנרגיה המטלטל את אירופה, האם אפשר להסיק כי המעבר מדלקים פחמימניים לאנרגיה מתחדשת היה מהיר מדי, או שאולי אנחנו צריכים אסטרטגיה חדשה המביאה בחשבון שאי־אפשר פשוט להיפטר בבת אחת מכל מקורות האנרגיה המזהמים?

"במעבר לנייטרליות פחמנית (net zero) יש כמה דרכי פעולה אפשריות. מה שחשוב הוא לוודא כי רמות ההשקעה מותאמות לדרך שבוחרים. למשל, אם מחליטים לא להסתמך על גז טבעי ואנרגיה גרעינית — זה אפשרי, אבל צריך לגבות את זה בהשקעות מתאימות באנרגיות מתחדשות. כמובן שצריך לוודא שאנחנו לא פשוט סוגרים את תחנות הכוח הפחמיות הקיימות לפני שהגענו לרמה הרצויה של אנרגיות מתחדשות.

"אני לא חושב שמשבר האנרגיה הנוכחי בהכרח קשור למעבר לאנרגיות מתחדשות, אלא יותר לדינמיקות של ביקוש והיצע של גז בטווח הקצר. אבל המעבר לנייטרליות פחמנית לא יהיה מעבר חלק, שבו פשוט נפחית בהדרגה את התלות שלנו בדלקים פחמימניים ובאותו הזמן נגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות. אנחנו נמשיך לראות תנודתיות במחירים מהסוג שרואים עכשיו".

ישראלים תמיד מקטרים על יוקר החשמל, אבל בשנתיים האחרונות מתברר כי כשהממשלה מפקחת על המחירים, האזרחים לפחות יודעים כמה הוא יעלה להם בשנה הקרובה. לעומת זאת, במדינות כמו בריטניה מחיר החשמל יכול לקפוץ ביום. אז אולי בכל זאת כדאי שהממשלות יתערבו?

"השאלה היא עד כמה מדינה שולטת בתמהיל האנרגיה שלה, אם היא תלויה באספקה ממדינות אחרות. באירופה אנחנו עדיין תלויים בגז שמיובא ממזרח אירופה, ולכן עלינו להאיץ את המעבר לאנרגיות מתחדשות. בריטניה, למשל, מסתמכת יותר ויותר על אנרגיית רוח, מה שיפחית את התלות שלה בגז — כך שהתנודתיות במחירים שאנחנו רואים כעת באירופה צריכה דווקא לזרז את המעבר, ולא להאט אותו.

"לפחות בחלק מהמקרים, המעבר לאנרגיה חדשה אמור דווקא לייצב את המחירים בטווח הרחוק. ממשלות בהחלט צריכות להתערב בשוק האנרגיה, כדי לדרבן את המעבר ולוודא שהוא מתנהל בצורה חלקה והוגנת. אני מאמין שזה בהחלט אפשרי, גם מהצד של ההיצע וגם מהצד של הביקוש. כיום יש עדיין סובסידיות של מיליארדי דולרים על דלקים פחמימניים, וכדאי שהסובסידיות יעברו בהדרגה לאנרגיות מתחדשות.

• איזו עיר תהיה בירת החדשנות הירוקה?
• משבר האנרגיה מכה באירופה — והאופציה הגרעינית חוזרת לשולחן
• סין התקינה מספר שיא של פאנלים סולאריים ב-2021 - אבל הפחם עדיין שולט

"במקביל לגמילת הכלכלות שלנו מדלקים פחמימניים, חשוב שנספק תמריצים לצרכנים אינדיבידואלים, כמו למשל לעבור למכוניות חשמליות. יש שלל דוגמאות של ממשלות, כמו נורווגיה, שהצליחו לתמרץ את המעבר לכלי רכב חשמליים. ברגע שעושים את זה, יהיה קל יותר לנתב מחדש גם את הסובסידיות לדלק".

המשקיעים יזרזו את המעבר

משבר האנרגיה באירופה מלמד גם על המתחים הגיאו־פוליטיים. האם יחסי הכוחות הבינלאומיים משתנים בגלל המעבר לאנרגיות מתחדשות, או שלא יהיו לזה השפעות ארוכות טווח על השוק?

"ברור שכן. ככל שהעולם ישתמש פחות ופחות בנפט, זה יסכן את היציבות הכלכלית של כמה מדינות שכלכלתן תלויה בנפט ובגז, כמו מדינות המפרץ, שיאבדו מקור הכנסה גדול. כמה מהמדינות הללו מייצרות נפט בזול, וייתכן שהן האחרונות שיישארו בשוק, וזה יספק להן איזשהו ביטוח. אבל גם ברור שהן יצטרכו להזרים חלק מההכנסות שלהן לסוגים חדשים של תעשיות, וכבר אפשר לראות את זה קורה במקומות מסוימים — כמה מהחברות הסולאריות היעילות ביותר נמצאות במדינות המפרץ. יש שם גם השקעות בטכנולוגיות חדישות, כמו לכידת פחמן מהאטמוספירה. יש למדינות הללו אינספור הזדמנויות לנתב מחדש השקעות מהכלכלה הישנה לטובת הכלכלה החדשה".

יש סיכוי גדול שהחקיקה השאפתנית של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, Build Back Better, הכוללת השקעה של מאות מיליוני דולרים במעבר לאנרגיות מתחדשות, לא תעבור מסיבות פוליטיות. זה יפגע בהשקעות באנרגיות מתחדשות ובתשתיות?

"לתמיכה ממשלתית יש פוטנציאל לזרז את המעבר, אבל היא ממש לא הדבר היחיד שמניע אותו. בארה"ב, למשל, ראינו שאפילו בתקופת הממשל הקודם, שתמך בתעשיית הפחם, שורה של מפעלי פחם פשטו רגל — פשוט כי הכלכלה של פחם כבר לא מחזיקה את עצמה. מחירים של אנרגיית רוח מתחרים עכשיו בפחם ובקרוב יתחרו גם בגז, אז זה לא באמת משנה אם הממשל תומך. כמשקיעים, אנחנו רואים שעלות ההון של תחנות פחם עולה, ונעשה יותר קשה לממן פחם מלכתחילה. בה בעת, עלות ההון של מיזמי אנרגיה מתחדשת יורדת. אני סבור כי כלכלה פשוטה היא המנוע החזק ביותר. כמובן שאם החוק של ביידן לא יעבור זה יעכב את המעבר, אבל לא צריך להפריז בחשיבות של זה, מפני שיש כוחות חזקים בהרבה שמתקדמים לכיוון אנרגיות מתחדשות".

האם נכון, למי שרוצה להשקיע בקיימות, להחרים חברות מזהמות?

"יש כיום מגוון של אסטרטגיות השקעה ממוקדות אקלים עם הבדלים גדולים בגישות שלהן. בשנים האחרונות האסטרטגיות הכי פופולריות הן 'אסטרטגיות מעוטות פחמן' — כאלה שפשוט מנסות להימנע מהשקעות במגזרים המזהמים ביותר, כמו פלדה, בטון, כימיקלים ותעשיות כבדות, ולהשקיע במקום במגזרים 'נקיים', כמו חינוך ושירותי בריאות. זה אולי יגרום למשקיעים להרגיש קצת יותר טוב עם עצמם, אבל זו לא בהכרח הדרך הנכונה להאיץ את המעבר לאנרגיות מתחדשות, וזה גם לא בהכרח משתלם כלכלית. הסיבה היא שכמה מהמגזרים הללו, כולל פלדה, בטון וכימיקלים, יישארו חיוניים לכלכלה גם ב–2050. דווקא משום שהמגזרים הללו כל כך מזהמים, הם צריכים להיות הראשונים לעבור דה־קרבוניזציה, והם הכי זקוקים למימון לשם כך.

"לכן, במקום הימנעות מהבעיה, צריך לזהות בכל אחת מהתעשיות המזהמות את החברות שמובילות אסטרטגיות הפחתת פחמן אמינות, ולזהות תוכניות עסקיות שיכולות להיות רווחיות בעולם של נייטרליות פחמנית — ולהשקיע בהן. הדרך היא לחפש חברות שיובילו את המעבר לאנרגיות מתחדשות בכל המגזרים בכלכלה".

האקלים הוא רק חלק מבעיה גדולה יותר

הון־שפרבורט מפרט את התהליך שבמסגרתו הבנק אומד את הקיימות של הנכסים — מבחינת האפשרות להפחתת פחמן בתעשייה, מדידת הקצב שבו חברה מבצעת זאת, והפער בין היעדים לבין המימוש. את התוצאה מתרגם הבנק ל"מד עליית הטמפרטורה", בדומה לאומדן שבוצע בוועידת האקלים בגלזגו: אם החברה תגיע ליעד של עלייה של פחות מ–1.5 מעלות או 2 מעלות או יותר עד 2030.

האם ההערכות של החברות לגבי רמת פליטות הפחמן של עצמן מספיק מדויקות? זה מורכב להעריך את כל הגורמים, ויש נטייה לייפות את התוצאות.

"הניתוח שלנו בוחן את כל שרשרת האספקה ומחזור החיים של מוצר שמייצרת חברה, כולל השימוש בו. הניתוח מתבסס על מסגרת מדעית קיימת: מודלים אקלימיים שבהם גם הפאנל הבין־ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) עושה שימוש. לבסוף, יש גם עניין של שיפוט אישי. אם כמה אנליסטים שונים ינתחו את אותה חברה, יכול להיות שהם יגיעו למסקנות שונות בנוגע למחויבות האקלימית שלה, כמו בכל אנליזה של מניה. לכן לגיטימי — ואפילו כדאי — שיהיו דעות שונות.

"אבל אפילו בכל חוסר הוודאות, אנחנו יכולים להבין אילו חברות מובילות את המעבר ואילו משתרכות מאחור. לא אכחיש, יש חלקים בשוק הזה שזקוקים ליותר נתונים, אבל כבר כיום אנחנו מאמינים כי יש לנו מספיק תובנות כדי להתאים את תיקי ההשקעות שלנו, להוציא משם כמה סיכונים ברורים ולהתחיל להעביר יותר הון לשחקנים שלדעתנו הולכים לעשות עבודה טובה. אפשר לראות את זה בתעשיית הרכב, שם ברור כי כמה שחקניות מסתערות על המעבר לכלי רכב חשמליים, והן זוכות לתגמול באמצעות הגדלת נתח השוק וצמיחה מהירה מאוד בביקוש. אנחנו מצפים לראות את אותן מגמות בכל מגזר בתעשייה, כולל המגזרים המזהמים, כמו פלדה ובטון".

אתה מדבר רק על הפחתת פליטות פחמן, אבל יש עוד גורמים המשפיעים על משבר האקלים והקריסה האקולוגית, כמו בירוא יערות, חקלאות תעשייתית, זיהום אוויר ופגיעה במגוון הביולוגי. אתם מתייחסים גם לאלה?

"אני שמח ששאלת את זה. כיום מתמקדים יותר מדי באקלים, שהוא רק חלק אחד מבעיה גדולה יותר. אנחנו משתמשים במסגרת עבודה הנקראת 'גבולות פלנטריים', שפותחה בשוודיה ומזהה תשע מערכות מפתח שיש להגן עליהן כדי לשמור על יציבות המערכות של כדור הארץ, וכפועל יוצא גם על הכלכלה שלנו. האקלים הוא אחת המערכות הללו, אבל צריך לקחת בחשבון גם שימוש בקרקעות, סוגיות של מגוון ביולוגי, זיהום אוויר ומים ועוד. אלה סוגיות סביבתיות, אבל אנחנו סבורים שהן גם כלכליות. חלק גדול מהמחקר שאנחנו עושים עוסק בלהבין עד כמה החברות הללו מחויבות לא רק לדה־קרבוניזציה, אלא גם לממדים הסביבתיים האחרים. כך למשל, בוועידת האקלים של האו"ם בגלזגו חתמנו עם 30 מוסדות כלכליים אחרים על התחייבות למנוע בירוא יערות, במטרה לזהות ולהפחית את החשיפה לבירוא יערות בתיקי ההשקעות שלנו".

"יש בסין הרבה פוטנציאל ירוק"

סין היא חלק משמעותי בשוק האנרגיות המתחדשות. מה לדעתך יהיה התפקיד שלה בעתיד? יש שם הזדמנויות השקעה?

"מנקודת מבט של מעבר לאנרגיות מתחדשות, יש בסין הזדמנויות אדירות. היא כבר מובילה בהמון סוגים של טכנולוגיות ירוקות, למשל סוללות ומכוניות חשמליות. בניתוח שערכנו עם אוניברסיטת אוקספורד, שבו ניסינו להבין לאילו מדינות יש הרכב תעשייתי נכון כדי לייצר מוצרים ירוקים, טכנולוגיות ופתרונות שיזדקקו להם בקנה מידה גדול — לסין יש עמדה מצוינת, ויש לה הרבה פוטנציאל ירוק. כך שיש הרבה הזדמנויות צמיחה שאנחנו רואים בסין ומעוניינים להשקיע בהן".

כריסטופר איילמן, מנהל ההשקעות של קרן הפנסיה הציבורית CalSTRS, הזהיר באחרונה כי אקסון מוביל כשלה בשילוב דירקטורים חדשים בעלי מודעות לאקלים, והיא מסתכנת בכך שתהפוך לסוג של בלוקבסטר. אתה חושב שמשקיעים אחרים יצטרפו?

"אני לא מעוניין לדבר על חברות ספציפיות, אבל אני כן יכול להגיד כי ברור שתעשיית הנפט והגז זקוקה בדחיפות לשינוי יותר מכל תעשייה אחרת. יש חברות שמבינות את זה ויש חברות שנמצאות בהכחשה או מנסות באופן פעיל לשבש את המעבר. בתעשיית הנפט והגז יש מסלול ברור למעבר לאנרגיות חדשות. הדירקטוריונים של החברות הללו צריכים להבין שהעתיד שלהן עדיין יכול להיות רווחי — אבל רק אם הם יאמצו את המעבר הרדיקלי הזה. החדשות הטובות הן שיש כמה שחקנים שמתחילים לזוז באיטיות לכיוון הזה, אבל יש גם כאלה שזזים לאט מדי או לכיוון הלא נכון. ברור שמחר עדיין נזדקק לדלק ולנפט, וברור שנזדקק להם גם בשנה הבאה ובזו שאחריה. אבל כמות הדלקים הפחמימניים שהעולם יצטרך תרד בקצב מהיר. עד 2050, העולם יהיה שונה באופן רדיקלי".

מדינות הדרום הגלובלי מאשימות את מדינות הצפון העשירות שהן גרמו למשבר האקלים, בעוד שהמדינות העניות משלמות את המחיר. האם צדק אקלימי הוא סוגיה שאתם לוקחים בחשבון כשאתם בונים תיק השקעות?

"זו אחת הסוגיות הכי קשות שנידונו בוועידת האקלים בגלזגו. רמות ההשקעה הנדרשות הן מאות מיליארדי דולרים בשנה, ואנחנו עדיין לא קרובים לזה. ובכל זאת, יש דוגמאות חיוביות. אפילו בוועידת האקלים ראינו עסקה בשווי 8.5 מיליארד דולר לתמיכה בסגירת מפעלי הפחם של דרום אפריקה, תוך הבנה כי רבים מהנכסים הללו עדיין חיוניים כלכלית. כדי לתמרץ ולהאיץ את סגירתם, יהיה צורך בפיצוי. אני סבור כי נראה עוד הרבה עסקות כאלה ברחבי העולם כי יש בזה הגיון כלכלי, וכי זו אחת הדרכים הפחות יקרות לסגור כמה מהמפעלים הכי מזהמים".

ב"אקונומיסט" טענו כי בעשור הקרוב ההון השופע והזול שהתרגלנו אליו יהיה פחות שופע, והם ציינו את ההשקעה העצומה בהזרמת הון למעבר לאנרגיות מתחדשות. האם בעולם ההון וההשקעות זה יהפוך לעול גדול, או שזה יניב רווח מספיק גדול כדי שזו לא תהיה בעיה?

"השאלה הזאת מתקשרת לאי־הבנה בסיסית בנוגע לאיפה מתרכזות עלויות בכלכלה שלנו כרגע, והיכן הן ימוקמו בעתיד. כבר כיום, המחיר החברתי של פחמן הוא משמעותי, בריאות וזיהום אוויר הם רק חלק מזה. יש הזדמנויות להפחתה ענקית בעלויות האלה, אז השינוי במערכות האנרגיה צפוי לעלות 5 טריליון דולר בשנה ואף יותר, אבל אנחנו משלמים חלק מהעלויות הללו כבר עכשיו, בגלל נזקי הפחמן. במאזן, השינוי יביא לרווח נקי. כלכלה נייטרלית פחמנית תהיה כלכלה גדולה יותר לעומת כלכלה שממשיכה לגרור את מורשת הדלקים הפחמימניים ואת הנזק שאנחנו גורמים לסביבה, לאוכלוסייה ולחברה שלנו בכללותה".