"הסיכוי שנשים יבחרו שלא ללדת עולה. עלות גידול ילדים היא גורם מרתיע"

בטייוואן יש גידול במספר הרווקות ובניו זילנד לא מתרגשים מהמשבר בילודה ■ בזמן שבישראל מוטרדים מצפיפות גוברת, יש מדינות שדווקא מברכות עליה ■ פרויקט הצפיפות

ניו זילנד קווינסטאון 2012
קווינזטאון, ניו זילנד. הגירה במקום ילודהצילום: TIBOR BOGNAR / Photononstop via
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור
דפנה מאור

כשאמי נולדה, חיו בעולם מעט יותר מ–2 מיליארד אנשים. כשאני נולדתי המספר כבר גדל ל–3.6 מיליארד. וכשבני נולד, 70 שנה לאחר סבתו, הוא הצטרף לאוכלוסייה של 6.6 מיליארד תושבי כדור הארץ. השנה חיים על הכדור כמעט 8 מיליארד בני אדם. ב–70 השנים שעברו בין לידתה של הסבתא ללידת הנכד, הרפואה התקדמה, הרעב והעוני צומצמו, תוחלת החיים ורמת החיים עלו פלאים. גם המלחמות התמעטו, לפחות הגדולות והקטלניות שבהן. בני האדם מתים פחות וחיים יותר. אבל בה בעת, אנו חיים בעולם צפוף מתמיד, שמשאביו כורעים תחת עומס הרסני לסביבה הטבעית שלו — מה שלבסוף עלול להיות הרסני לכולנו.

שטח הפנים של כדור הארץ הוא 510 מיליון קמ"ר, מתוכו 150 מיליון קמ"ר יבשה, והשאר ים. לא כל אדמותיו של הכוכב הכחול מתאימות למגורי אדם, אבל בכל יבשת מתגוררים אנשים. במקומות הצפופים ביותר בעולם גרים 30–40 אלף אנשים בקמ"ר אחד. חצי מהאוכלוסייה העולמית מתגוררת באזורים אורבניים, על 2.7% משטח האדמה של העולם.

צילום: Moritz Maurer

הונג קונג. מהצפופות בעולםצילום: בלומברג

בחישובים ארציים, צפיפות היא עניין מטעה: רוב האנשים מתגוררים בריכוזים עירוניים. הם יכולים להיות צפופים מאוד, אבל מסביב עשויות להשתרע אדמות ביצה או פארקים לאומיים, והצפיפות הממוצעת לא תמיד מייצגת את מצבם של התושבים.

במדינות־עיר כמו מקאו, סינגפור והונג קונג, הצפיפות היא הגבוהה בעולם. בישראל, עם שטחי הנגב והערבה הענקיים הלא מיושבים ברובם, הצפיפות היא 380 לקמ"ר, מקום 35 בעולם, ולעומת זאת בריטניה, אומה מתועשת גדולה, נמצאת במקום ה–52 עם 277 נפש לקמ"ר. ניו זילנד, עם אוכלוסייה של פחות מ–5 מיליון איש על שטח גדול פי 12 משל ישראל, היא מהמדינות הפחות צפופות בעולם, עם 18 נפש לקמ"ר. אוסטרליה עתירת המדבריות נמצאת בתחתית הרשימה כמעט, 3 נפש לקמ"ר, אבל בסידני ומלבורן תיתקלו בלא מעט פקקי תנועה ממושכים. חישוב הצפיפות לנפש בסידני — 443 נפש לקמ"ר, למשל, מטעה מאוד, כי שטח העיר כולל גם את שמורות הטבע הרבות סביבה.

המדינות הקרובות ביותר לישראל בצפיפות הארצית הממוצעת הן הולנד, שבה 410 נפש לקמ"ר, האיטי, בורונדי וטובאלו. שלוש האחרונות הן מדינות ברמת פיתוח והכנסה לאומית נמוכה בהרבה.

בישראל הקטנה, עם תחזיות לדמוגרפיה מתפוצצת ומקוטבת מאוד, צפיפות נושאת עמה קונוטציות שליליות מאוד. ואולם בעולם הרחב מסתכלים על זה אחרת, לפחות ברמה התיאורטית. "בקרב מתכננים ומקבלי החלטות יש קונצנזוס שהגדלת הצפיפות העירונית היא רצויה", אומר פרופ' גבריאל אלפלדט, מומחה לכלכלה אורבנית ופיתוח קרקע בלונדון סקול אוף אקונומיקס בבריטניה. רוב המדינות מקדמות "צורת חיים עירונית קומפקטית" — כלומר יותר אנשים לשטח, כדי לייעל את הקצאות התשתית והשימושים העירוניים.

בניתוח שערכנו, לא נמצאה קורלציה מובהקת בין צפיפות לילודה. בגרף המצורף מופיעות 202 מדינות בעולם. כל מדינה ממוקמת בציר האופקי לפי הצפיפות שלה (סקלה לוגריתמית, בגלל השונות הגדולה). בציר האנכי מופיע שיעור הילודה, במונחי מספר לידות לכל אלף תושבים. ברגרסיה נמצא שהקורלציה היא כ-0.2-. כלומר, ככל שהצפיפות גדלה, הילודה נמוכה יותר, אבל זהו קשר רופף יחסית. 1 הוא קורלציה מלאה (וכמובן, אין שום הוכחה לסיבתיות).

עם זאת, הפיזור מלמד על כמה דפוסים מובהקים:

1 .בצד הימני התחתון של מפת הפיזור נמצאות מדינות־עיר, שהן מאוד קטנות בשטחן, עם אוכלוסייה גדולה — ובכולן שיעור ילודה נמוך מאוד. יתר על כן, המדינות המאוד צפופות עם שיעור הילודה הנמוך הן ברובן עשירות מאוד (קרוב לוודאי שרמת העושר היא אחד הגורמים המסבירים, אם בכלל, קשר בין הנתונים).

2 .אם בוחנים את הרבע העליון הימני של התרשים, מגלים שהוא ריק: אין מדינות עם צפיפות מאוד גבוהה שיש בהן שיעור ילודה גבוה מאוד.

3 .ישראל יושבת כמעט באמצע המפה. היא צפופה מאוד, עם שיעור ילודה גבוה. רוב המדינות שבהן שיעור הילודה גבוה יותר הן אפריקאיות.

4 .רוב מדינות ה–OECD מתרכזות בצפיפות בינונית־גבוהה, עם שיעור ילודה נמוך. בפינה השמאלית התחתונה של הגרף יש מקבץ של מדינות עשירות מאוד ודלילות באוכלוסייה — קנדה, אוסטרליה ואיסלנד.

5 .עוד תבנית שעולה מהפיזור היא שהמדינות שבהן שיעור הילודה הגבוה ביותר, ברובן מדינות עניות מאוד באפריקה, הן בעלות צפיפות אוכלוסייה נמוכה מאוד (100-10 נפשות לקמ"ר).

הרבה פחות אפשר ללמוד ממפת הפיזור של צפיפות מול מדד האושר, כפי שהוא נמדד בסקר עולמי. הקורלציה חלשה מאוד, 0.05, וחיובית (0 הוא היעדר קורלציה). אבל אפשר לראות שצפיפות ארצית ממוצעת גבוהה אינה שוללת רמת אושר גבוהה. מצד שני, צפיפות קיצונית (יותר מ-1,000 נפש לקמ"ר) ואושר גבוה (ציון 7 ומעלה) אינם מתקיימים בו־זמנית באף מדינה. גם פה משתנה נסתר חזק הוא רמת עושר, שכן המדינות המאושרות ביותר, צפופות או דלילות, הן מדינות עשירות כולן.

"לצפיפות יש השפעות אינסופיות", מסביר אלפלדט. "גישה לתעסוקה ולשירותים, פריון עבודה, חדשנות, שכר דירה, איכות סביבה — ממגוון ביולוגי, דרך זיהום ועד שימוש יעיל באנרגיה, בריאות, בטיחות, שוויון חברתי, יעילות תחבורה ובאופן כללי איכות חיים".

תפילה בודהיסטית להצלחת הילדים, דרום קוריאהצילום: KIM HONG-JI/רויטרס

הילודה יורדת, זה לא אומר שהצפיפות תרד

קשה לנתק בין צפיפות למגמות דמוגרפיות, ובראשן צניחת הילודה בעולם. ברוב המכריע של המדינות בעולם — בכל יבשת, בכל רמת התפתחות ועושר — נרשמה בעשורים האחרונים ירידה, לעתים חדה מאוד, בשיעור הילודה. זה כולל מדינות בדרום־מזרח אסיה, בדרום אמריקה, במזרח התיכון ובאפריקה. דווקא במדינות המערב העשירות המגמה מתונה יותר כי הילודה שם ירדה זה מכבר לשפל, וברבות מהן אל מתחת לשיעור התחלופה, שמשמעותו היא שהגידול הטבעי (ללא הגירה) הוא שלילי.

ארה"ב היתה המאחז האחרון לפני ישראל שנפרד מפריון גבוה בסביבות 2008, עם פרוץ המשבר הפיננסי הגדול. מ–2.1 ילדים לאישה ב–2008 ירד המספר ל–1.7 ב–2019. ב–2020 הצטמצם מספר התינוקות שנולדו בארה"ב ב–4% ל–3,605,201 — הנמוך ביותר מאז 1979.

האוכלוסייה ממשיכה לגדול, אבל מגמת הירידה בילודה ברוב העולם משמעה שבשלב מסוים הגידול ייעצר. לפי הערכות מגזין "לאנסט", אוכלוסיית העולם תגיע לשיא ב–2064 ואז תתחיל להתמעט.

בדירוג שיעור הילודה — מספר לידות לכל אלף תושבים — ישראל נמצאת במקום ה–94 מתוך 227 מדינות שמופיעות בדירוג CIA Factbook, עם 17.6 לידות לאלף תושבים. אבל בדירוג מעליה אין ולו מדינה מפותחת או מערבית אחת. ישראל גם מתבלטת ביציבות של הילודה לאורך שנים, לעומת הירידה ברוב המדינות.

נשים מצטלמות בחג המולד בטייוואןצילום: I-HWA CHENG/רויטרס

כל מדינות OECD הן בעלות שיעור ילודה נמוך יותר מזה של ישראל — ממקסיקו (17.56 לידות), דרך ארה"ב ואוסטרליה (12.4), טייוואן ודרום קוריאה (8.1), ובתחתית הרשימה, מונקו (6.37). אפילו באיראן, הרפובליקה האסלאמית, שיעור הילודה נמוך מבישראל — 16.3 לכל אלף תושבים.

באופן מפתיע, מדינות אירופה הן דווקא לא בעלות שיעור הילודה הנמוך ביותר. מלבד מונקו, יוון, שסבלה משפל כלכלי עצום בעשור האחרון, ופורטוגל, מככבות בעשירייה התחתונה דווקא מדינות אסיאתיות: יפן, דרום קוריאה, מקאו, טייוואן — ומדינה אחת ממרכז אמריקה, פוארטו ריקו. גם בתאילנד ובקובה נרשם שיעור ילודה נמוך, פחות מ–11 ילדים לאלף תושבים. בצד השני של הסקאלה בקרב מדינות ה–OECD מובילות בילודה אחרי ישראל: מקסיקו, אוסטרליה, ארה"ב, נורווגיה, שוודיה, צרפת ובריטניה.

אף שהירידה בילודה מתקבלת בברכה על ידי רבים בעולם, שסבורים כי היא תקל בעומס על המשאבים המוגבלים של כדור הארץ ועל החיכוך החברתי שגורמת הצפיפות, אין משמעותה בהכרח ירידה בצפיפות. האוכלוסייה מתרכזת באזורי תעסוקה ושירותים, ובנוסף, תוחלת החיים מתארכת — אז פחות אנשים מתים. שינוי האקלים תורם גם הוא להתרכזות אוכלוסיות באזורים שנוח יותר לחיות בהם. דוגמה מובהקת לכך היתה הגירה של חקלאים סורים, בשנים שלפני מלחמת האזרחים, מהאזורים הכפריים שסבלו מבצורת אל מרכזי הערים, בניסיון למצוא פרנסה.

נשיאת טייואן, טסאי אינג-ון. הממשלה לא עושה מספיקצילום: SAM YEH - AFP

"תבניות ההגירה הצפויות יגרמו לגידול באוכלוסייה במקומות הצפופים כבר היום", אומר פרופ' אלפלדט. "בין היתר מפני שמקומות כאלה מתמחים בהצמחת תעשיות כמו שירותים מבוססי ידע, או משום שהם פחות חשופים להשפעות שינוי האקלים. לפיכך סביר שהצפיפות תגדל במקומות שכבר ממילא צפופים. יתר על כן, יש תפישות שונות של צפיפות. אנשים מתעשרים בחלוף הזמן, ואז הם משתמשים ביותר שטח לנפש. כתוצאה מזה, צפיפות הפיתוח גדלה אפילו במקומות שהאוכלוסייה עצמה מידללת על פני השטח — יותר בתים, פחות אנשים".

שתי מדינות במשבר ילודה

יפן ודרום קוריאה הן המדינות הידועות ביותר במשבר הדמוגרפי והזדקנות האוכלוסייה שלהן. שתיהן מדינות בעלות אוכלוסיות גדולות (120 מיליון ו–52 מיליון בהתאמה), שסובלות כבר כמה שנים מהצטמקות האוכלוסייה, מגמה שמעיבה על החברה. היעדר ילודה והתארכות תוחלת החיים נחשבים לגורמי סיכון לכלכלה ולחברה: יש יותר אוכלוסייה מבוגרת אחרי גיל העבודה, שמתפרנסת מקצבאות ומחיסכון, ופחות אוכלוסייה בגיל העבודה שמייצרת את ההכנסה והצמיחה הדרושות לפרנסת כל השאר. במדינות דלות־מהגרים כמו יפן, ההשלכות החברתיות הן עצומות: כפרים שמתרוקנים מילדים ונותרים עם קשישים עריריים הם תופעה שקיימת במדינה יותר מעשור, ומעוררת דאגה בקרב הרשויות.

שתי מדינות מעניינות שבהן הילודה צנחה בשנים האחרונות, ובהן הוגדרה התופעה כמשבר על ידי הממשלה, הן טייוואן וניו זילנד. הראשונה היא מהצפופות בעולם, עם 659 נפש לקמ"ר; השנייה היא מהמרווחות ביותר, ניו זילנד, עם 18 נפש לקמ"ר, שגם הערים הגדולות שלה נהנות מצפיפות נמוכה מאוד.

צילום: SAM YEH / AFP

טייוואן היא סיפור הצלחה כלכלי שאין רבים דומים לו. ממדינת ייצור זולה ונחשלת לפני עשרות שנים, היא המריאה לרמות עושר מהגבוהות בעולם — תמ"ג לנפש של 55 אלף דולר, במונחי שווי כוח קנייה, לעומת 41 אלף דולר בישראל. היא השיגה את אחותה היבשתית סין ברמת החיים והגיעה להישגים תעשייתיים, מדעיים ועסקיים שמעוררים קנאה בכל העולם. מערכת בריאות מתקדמת סייעה לה להתמודד באופן מרשים עם מגפת הקורונה, וגם רמת האושר של תושביה, 6.5, היא גבוהה למדי, לפי סקר גאלופ העולמי השנתי.

הילודה בטייוואן, במקביל, קרסה מ–7 ילדים לאישה בשנות ה–50 ל–2.1 ב–1983, וירדה ל–1 לאישה כעת — הנמוכה ביותר בעולם. במאה שנה עלתה תוחלת החיים מ–40 ל–80.2 שנים.

בשיחה עם איימי, טייוואנית בת 40 שמתגוררת בישראל זה כשנתיים, היא תיארה איך תוך דור אחד השתנתה המשפחה בטייוואן. הוריה הולידו ארבעה ילדים, כולם כיום בעשור הרביעי והחמישי לחיים. לה ולאחיה אין ילדים. איימי שמחה שהחברה בטייוואן השתנתה ואין עליה לחץ להתחתן או להוליד ילדים, אבל היא מודה שהיא מודאגת ממשבר הילודה: "אנחנו נהיה כמו יפן, וזה לא טוב".

"באסיה יש בעיה באופן כללי, אבל טייוואן הכי גרועה. נשים בערים הגדולות, בעיקר בבירה טאיפה, לא נתונות כמו בעבר תחת לחץ להתחתן ולהוליד ילדים. נשים נהיו עצמאיות יותר, כלכלית ומקצועית. הן מגיעות לעמדות גבוהות יותר משל גברים. בתרבות שלנו נשים מעדיפות גברים שהן יכולות לשאת אליהם עיניים — שיהיו משכילים יותר, עשירים יותר. אבל קשה למצוא כאלה, כי הנשים משכילות, עצמאיות ומצטיינות בעבודה, והן לא מוכנות להסתפק בפחות. גיל הנישואים עולה, נדמה לי לסביבות 32. בגיל מאוחר יותר קשה להיכנס להיריון. בשנות ה–20 וה–30 שלי ההורים עוד לחצו עליי, אבל הם כבר התייאשו", היא מחייכת. גם נשיאת טייוואן טסאי אינג־ון, בת 65, היא רווקה.

ראש ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, עם בתה ובן זוגה באו"םצילום: DON EMMERT / AFP

"גורם נוסף הוא הלחץ הכבד במקום העבודה. זה לא כמו בישראל. התפלאתי לראות שיש פה גמישות בשעות העבודה. מבחינתי, לישראלים יש איזון טוב בין עבודה למשפחה. בטייוואן מבלים זמן רב בעבודה, אם רוצים להתקדם. זה לא בריא, אבל זו תופעה נפוצה — לא יוצאים מהעבודה לפני הבוס. זה דומה למה שקורה ביפן, אולי גרוע יותר". בכפרים המצב שונה: קל יותר לקבל תמיכה מהקהילה בגידול משפחה.

תופעה חברתית נוספת שאיימי מתארת היא שהחיים הלחוצים בעיר הגדולה אינם ידידותיים במיוחד לאנשים עם ילדים. אמהות עם עגלות ילדים, היא מספרת, נתקלות לעתים במכשולים, באי־נגישות ואפילו בעוינות. "אמא עם תינוק בעגלה יכולה להיתקל במבטים. זה נחשב למשהו מטריד". היא מספרת על תקרית שהופיעה בעיתונים בטייוואן, כשגבר במעלית התעצבן על אישה שהעגלה שלה פגעה בו, וחבט בכיסוי של העגלה כשהתינוק בתוכה. זה הסתיים בקטטה, כשהמעלית הגיעה ליעדה והאישה סיפרה לבן זוגה על התקרית.

צילום: Jane Ussher / Massey University

לדבריה, הכרזת הממשלה על הילודה כעל משבר אינה מגובה במספיק צעדים מעשיים לטיפול בבעיה. דבר נוסף שהיא מציינת כהבדל בין ישראל לטייוואן הוא היחס לאמהות יחידניות: זה פשוט לא מקובל בטייוואן. "אנחנו חברה שמרנית", היא מסבירה. נשים שיגדלו ילד לבד — אנשים ידברו מאחורי גבן.

עוד דבר שגורם לאנשים להירתע מהבאת ילדים לעולם הוא החינוך. "החינוך בטייוואן אינו באמת בחינם", היא מציינת. בדומה לסין, יש שיטה של בית ספר של אחר הצהריים, שבה הילדים לומדים במוסדות פרטיים אחרי הצהריים, כדי לשפר את סיכוייהם להצליח להתקבל לאוניברסיטאות טובות ולמצוא עבודה טובה. "ההורים מאוד לחוצים לקדם את הילדים שלהם. זה לחץ נוראי — במקום שילדים ילכו לשחק אחר הצהריים בחוץ כמו בישראל. הדור הצעיר לא רוצה ילדים — הם חוששים מהחשבונות שצריך לשלם כדי לקדם את הילדים. ההורים עובדים שעות ארוכות, ושיטת הלימודים הממושכים האלה משמשת גם כבייביסיטר". לשמחתה, היא לא נשלחה לבתי ספר כאלה, כי הוריה לא תמכו בשיטה.

"בטייוואן יש מסעדות מיוחדות לאנשים שבאים עם ילדים. הלכתי פעם עם חברה שהתחתנה ובאה עם הילד שלה למסעדה רגילה. התינוק בכה בעגלה, והלקוחות האחרים הסתכלו עליה והיא הרגישה לא נעים. במסעדות לילדים יש משחקייה, אבל הן יקרות יותר, והאוכל איום ונורא. האמהות חוששות שיסתכלו עליהן בעין רעה, אבל מצד שני, משום שיש מעט ילדים, ההורים מפנקים אותם יותר מדי".

האי בקצה העולם

גם לניו זילנד יש מנהיגה אישה, ג'סינדה ארדרן, שזכתה לחשיפה גדולה בשל התמודדות ממשלתה עם מגפת הקורונה — התנהלות מסודרת והצלחה בשמירת שיעור הדבקה נמוך ביותר. המחיר היה כבד: סגירתה הכמעט מוחלטת לכניסת זרים והטלת סגרים דרקוניים במקרים של תחלואה נמוכה ביותר עלו לה בהכנסות מתיירות, מקור פרנסה עיקרי.

עם ראש ממשלה מהצעירות בעולם, שגם ילדה תינוקת במהלך כהונתה, וטבע פראי ככל שתראה העין, שמהווה גורם משיכה למטפסי הרים ולמטיילים חובבי טרקים, לניו זילנד יש דימוי צעיר. ואולם המדינה הקטנטנה — 5 מיליון תושבים בלבד — נמצאת במגמת הזדקנות מואצת, וסובלת מירידה בשיעור הילודה. זה מאפיין מדינות רבות בעולם כיום, בין אם הן עשירות ומפותחות ובין אם הן מתפתחות ועניות.

פרופ' פול ספולני, סוציולוג וחוקר שינויים חברתיים מאוניברסיטת מאסי בניו זילנד, טוען כי עד 2030 יהיו במדינה 6 מיליון אזרחים, מתוכם 1.5 מיליון שמתגוררים מחוץ למדינה. רוב תושבי ניו זילנד מתגוררים באוקלנד, העיר הגדולה באי הצפוני, שאמנם אינה עיר הבירה, אבל היא מרכז העסקים והתרבות הראשי — המקבילה של תל אביב.

צפיפות האוכלוסייה בניו זילנד היא 18 נפש לקמ"ר. בעיר הגדולה והאורבנית ביותר, אוקלנד, יש בממוצע 310 נפש לקמ"ר, לעומת 8,600 נפש לקמ"ר בתל אביב. גם אם נוריד את שטחי הרי הגעש ושמורות הטבע הרבות שבתחום שיפוטה, נקבל צפיפות אורבנית נמוכה פי 3.5 מבתל אביב — 2,490 נפש לקמ"ר.

זיהום אוויר בסאול, קוריאהצילום: ANTHONY WALLACE - AFP

ספולני, מחבר הספר "The New New Zealand: Facing Demographic Disruption" (ניו זילנד החדשה: התמודדות עם שיבוש דמוגרפי) שיצא ב–2020, לא רואה בירידה בילודה משבר, אלא מצב שצריך להבין ולהגיב אליו. הוא מציין שירידת הילודה היא גם תגובה למציאות הכלכלית והקיומית שיצרה מגפת הקורונה — חרדה חברתית, כלכלית ובריאותית, שתהיה לה השפעה מתמשכת.

ניו זילנד נהנתה ב–2013–2020 מהצמיחה המהירה ביותר באוכלוסייה בתולדותיה, אבל רובה נבע מהגירה אליה. ב–2020 נסגרו גבולותיה בעקבות המגפה. האוכלוסייה הצומחת ביותר בה היא ממוצא אסיאתי — מהגרים ותיקים וחדשים מדרום־מזרח אסיה, ומאורים. המאורים הם כ–16% מתושבי המדינה, ונישואים ביניהם לבין אנשים ממוצא אירופי ואחר הם נפוצים מאוד. לניו זילנד היסטוריה של מדיניות פרוגרסיבית ברווחה ובשוויון פוליטי. היא היתה המדינה הראשונה בעולם שהעניקה זכות בחירה לנשים (1893) והחלה לפתח את מדינת הרווחה בשנות ה–90 של המאה ה–19. "הגיוון פה גדול", אומר ספולני. 48% מחברי הפרלמנט הם נשים, ראש הממשלה אישה, ויש בו גיוון אתני.

מנגד, הריבוי הטבעי קרס: ב–2014 הוא היה מעל קצב התחלופה, 2.1 ילדים לאישה, אבל ב–2021 הוא צנח בחדות ל–1.6. "הסיבות העיקריות דומות לאלה של מדינות אחרות — השכלה של נשים והשתתפות שלהן בכוח העבודה", מסביר ספולני. "הסיכוי שבנות דור המילניום, עם השכלה גבוהה ועבודה טובה, יבחרו שלא להוליד ילדים עולה משמעותית, או שיבחרו להוליד ילד אחד בלבד. גורמים אחרים הם עלות המחיה המודרנית, בפרט דיור — העלות של גידול ילדים נהפכת לגורם מרתיע".

לניו זילנד אין שום בעיה של צפיפות, להפך, והפתרון שלה לבעיית הילודה הוא הגירה. "מפלגת הלייבור אמנם נקטה עמדה קשוחה בעניין ההגירה בבחירות 2017", אומר ספולני, "אבל ברגע שהם עלו לשלטון, התרחשה הזרימה הגדולה ביותר של מהגרים בהיסטוריה של ניו זילנד. ב–2019–2020 גדלה אוכלוסיית ניו זילנד בקצב של 2.1% בשנה, ושני־שלישים מהגידול נבעו ממהגרים. הממשלה הכריזה כי 165 אלף אנשים בעלי מעמד זמני יוכלו להיהפך לאזרחים ותושבי קבע. רמות ההגירה תורמות לגידול באוכלוסייה, בפרט בערים כמו אוקלנד. 40% מתושבי אוקלנד הם ילידי מדינה אחרת. ואולם יש אזורים שבהם יש נסיגה באוכלוסיה, ואחת השאלות הקשות היא אם הממשלה תוכל למתן את הצמיחה של אוקלנד, ובה בעת לפצות על ירידת האוכלוסייה באזורים הכפריים".

הטוב, הרע והבלתי נמנע

חוקר האורבניות אלפלדט, ביחד עם אליזבטה פייטרוסטפני, גם היא מלונדון סקול אוף אקונומיקס, ערך מטא־מחקר שהתבסס על 347 מדידות מ–180 מחקרים של השפעות צפיפות על פרמטרים כלכליים במדינות עשירות. המחקר העלה קשר סיבתי לשכר ופריון עבודה, חדשנות, שכר דירה, נסועה (מספר ק"מ שנסעו במכונית), הפחתת זיהום ומהירות נסיעה ממוצעת. בפרמטרים אחרים לא נמצא קשר סיבתי.

"רוב המדינות מיישמות מדיניות שבאופן מפורש או עקיף מקדמת אורבניות קומפטית, אבל עד כה המדיניות הזו לא התבססה במיוחד על ראיות. המחקר שלנו סיכם את הידע בתחום, והראה כי מדיניות ציפוף עשויה להביא לתועלת שעולה על העלות בעיר בעלת צפיפות ממוצעת בעולם המפותח. ואולם אי אפשר להכליל את התוצאה הזו לערים שהן ממילא צפופות".

יתר על כן, אלפלדט מזהיר שציפוף אולי מעלה את הממוצע, אבל גורם לגידול בפערים החברתיים והכלכליים: "ייתכן שיש השלכות רגרסיביות במקביל לשיפור ברווחה המצרפית של התושבים: אנשים בעלי כישורים מקצועיים נדרשים ירוויחו מהצפיפות יותר מאשר בעלי כישורים דלים. הם יזכו לשכר גבוה יותר, וייהנו ממגוון אפשרויות הצריכה שבעיר צפופה — כמו מסעדות מסוגים שונים, סינמטקים וגלריות אמנות.

"הממצאים שלנו מראים קשר סיבתי בין צפיפות לחשיפה לזיהום, סיכון בריאותי, תמותה גבוהה יותר ועומס תנועה. ככל הנראה יש גם השפעה על תפישת האושר (Subjective Wellbeing), שהיא די גדולה, אבל הראיות לכך חלשות. ייתכן שההשפעה הגדולה ביותר היא דרך שכר דירה ומחירי בתים, שבמקומות צפופים גבוהים יותר. זה משפיע יותר על בעלות על בתים מאשר על שוכרים, אבל ללא ספק, העלות של הדיור לשוכרים היא החלק הגבוה ביותר בעלויות בערים הצפופות. קשר סיבתי בין צפיפות להשכלה או רמת חיים קשה למצוא". הוא מביא לדוגמה את בני ברק — ענייה וצפופה, לעומת מנהטן — עשירה וצפופה, לכך שאי אפשר להכליל.

אף שהשאיפה היא לצופף אוכלוסייה, אלפלדט מזהיר כי יש רף שממנו והלאה הנזק גדול מהתועלת. "יש גבול כזה, אף על פי שמחקרים לא הצליחו לקבוע מהי נקודת המפנה בהתפלגות צפיפות. הרושם הוא שצפיפות גבוהה של עד 15 אלף נפש לקמ"ר, כמו ברלין, למשל, או אפילו 30 אלף לקמ"ר, כמו במרכז ברצלונה, יכולה לעבוד אם יש תשתית טובה ותכנון עירוני שמיועד לקלוט צפיפויות כאלה, וכשיש עירוב שימושי קרקע שמפחיתים את הצורך בנסיעות ארוכות לעבודה. לכן, נקודת המפנה תלויה בהקשר. מעבר לצפיפויות כאלה, סביר להניח שהתועלת נטו של ציפוף תהיה שלילית".

למרות זאת, יש נקודות אור שמגפת הקורונה דווקא הציפה: "מה שיכול להשפיע על המבנה המרחבי של ערי העתיד הוא טכנולוגיה. במהלך מגפת הקורונה ראינו שתקשורת דיגיטלית מפחיתה את הצורך של מעסיקים להתרכז באזורי פעילות כלכלית מוגברת, ומאפשרת לאנשים לגור רחוק ממקום העבודה. זה עשוי להוביל להפחתת הצפיפות במקומות שכיום יש להם ביקוש גבוה".

לצפיפות גבוהה יש יתרון עבור אוכלוסיות מסוימות — אלה שגדלות בגלל התארכות תוחלת החיים. "גישה לשירותי בריאות חשובה לאנשים מבוגרים, וקל יותר לספק אותם במקומות צפופים. אנשים מבוגרים יעדיפו לגור בדירות קטנות יותר ממשפחות, ולכן הם יהיו פחות רגישים לעלות הגבוהה של דיור במקומות הצפופים. יש להם גם יותר זמן ליהנות מכל השירותים התרבותיים שערים צפופות מציעות. במובנים רבים, מבוגרים הם תושבים אידיאלים לערים", טוען אלפלדט.

"מגמת ריכוז העושר ברורה ומתמשכת, וקרקע אינה יוצאת דופן במובן הזה. בעיקרון, יש המון אדמה פנויה. יותר מ–50% בני האדם בעולם חיים על פחות מ–2% משטחי הקרקע. אם המגמה תימשך, המקומות האטרקטיביים ביותר יהיו בידיהם של אנשים מאוד מאוד עשירים. עם זאת, כשבונים לגובה, שטח המחיה גדל, וככל שטכנולוגיית הבנייה משתפרת, עלות הבנייה לגובה יורדת. ביחד עם היכולת להשתמש בתקשורת כדי לגור רחוק יותר מהעבודה, זה עשוי להפחית את הלחץ על הדורות הבאים מבחינת צפיפות".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"

ג'ף בזוס, מייסד ויו"ר אמזון והאיש השני בעושרו בעולם. שוויו צלל ב-82.7 מיליארד דולר

הבוננזה נגמרה: האומה העשירה בעולם מגלה פתאום שהיא ענייה יותר