"יש בכל בית סמארטפון, אבל אין מים": האנשים שנלחמים במחסור העולמי במים

לאחר שנים של אזהרות, מיליארדי בני אדם עדיין נמצאים בסכנה מיידית לסבול ממחסור במי שתייה נקיים ■ חמישה פעילים מדברים על הפרויקטים שיזמו ומסכימים: עם ניהול נכון אפשר לספק מים לכל אוכלוסיית העולם

פרה על אדמה שהיתה מלאה במים בעבר, בלגונת אקוּליאו, צ'ילה
פרה על אדמה שהיתה מלאה במים בעבר, בלגונת אקוּליאו, צ'ילה. בשנים האחרונות צנחו רמות המים בכמה אזורים במדינה ביותר מחציצילום: Stringer ./רויטרס
לוגו בלומברג
בלומברג
לוגו בלומברג
בלומברג

נדמה שהם בכל מקום, אבל זה פשוט לא נכון. ליותר מ-10% מהאנושות אין אליהם גישה, ו-90% מאסונות הטבע קשורים בהם. מלחמות פורצות בגללם. נשים במדינות עניות מבזבזות ימים בחיפושים אחריהם. יש ערים גדולות, ובהן סאו פאולו וקייפטאון, שבהן הם כמעט אזלו.

משבר המים, שמומחים מזהירים לגביו זה עשורים, כבר כאן. האקלים המתחמם וגידול האוכלוסין גורמים להידלדלות אספקת המים המתוקים.

באוגוסט הורו הרשויות בארה"ב לראשונה אי־פעם להגביל את הקצבת המים מנהר הקולורדו, מערכת שמספקת מי שתייה ל–40 מיליון בני אדם. היתה זו תוצאה של בצורת בת עשר שנים במערב אמריקה, שהורידה את מאגרי המים לשפל היסטורי והכשירה את הקרקע לשריפות קטלניות. חקלאים בעמק קליפורניה המרכזי נאלצו לכרות עצי שקדים, ורפתות חלב נאלצו לשלוח פרות לשחיטה. שליש מכל החקלאות בעולם תלוי במי תהום, ובצורות צצות גם בחגורת היבולים הענקית של האמריקות, ברמות המישורים של צפון סין ובצפון־מערב הודו.

בניהול נכון, יש מספיק מים על כדור הארץ. אבל ניהול מים מעלה שאלות שחושפות אמונות עמוקות ופחדים טעונים המושרשים עמוק בתרבויות השונות. האם הגישה למים היא זכות אדם בסיסית? האם שווקים הם האמצעי החכם ביותר לחלוקה, או שהם גורמים לדחיקת החלשים לשוליים? האם יש מדינה שמוכנה להסתמך על מדינה אחרת לאספקת מים? והאם הלקח ממשבר הקורונה הוא שיש להגביר את שיתוף הפעולה הגלובלי, או להיצמד לגישה לאומנית?

הכירו חמישה בני אדם מרחבי העולם שהקדישו את עצמם להשגת גישה למים מתוקים.

קרולינה וילצ'ס, צ'ילה

פועלת לחלוקה מחדש של הזכויות למים בצ'ילה

ביום חורף שטוף שמש, קרולינה וילצ'ס נוסעת לאורך כביש עפר במרכז העיירה הצ'יליאנית פטורקה. בצדו האחד נראים מטעים משגשגים של עצי אבוקדו מושקים, שפירותיהם מיועדים ליצוא לאירופה ולאסיה, ואילו בשטח הצחיח שמצדו השני מקבלים הכפריים המקומיים את הקצאת המים היומית, לצד גרפיטי עם הכיתוב "החזירו לנו את המים שלנו!"

לכמעט חצי מהאוכלוסייה הכפרית בצ'ילה אין אספקה קבועה של מים ראויים לשתייה, והמחסור משפיע על כמיליון בני אדם

קרולינה וילצ'סצילום: Tamara Merino/Bloomberg

הודות לגשמים ולשלג שנמס בהרי האנדים, צ'ילה נהנתה משפע של מים, והמדינה מדדה את הכמויות לעתים נדירות בלבד. אך ב-2019 כבר אי־אפשר היה להתעלם מהבצורות התכופות, ובשנים האחרונות צנחו רמות המים בכמה אזורים ביותר מחצי. הגישה למים היא אחת הסוגיות שהובילו להפגנות האלימות שפרצו במדינה בשנה שעברה.

וילצ'ס בת ה-36, גיאוגרפית בהכשרתה ואם יחידנית, החליטה להקדיש את עצמה למאבק לחלוקה צודקת של מים. היא הקימה את המשרד לענייני מים של פטורקה, והיא משתייכת לקולקטיב הידרו־פמיניסטי בשם לה גוטה נגרה. וילצ'ס היא אחת מ-155 צירים שנבחרו לנסח חוקה חדשה שעשויה לשנות את הגדרת הזכויות ואת חלוקת המים במדינה. היא סבורה שהאי־צדק היה מושרש במערכת המים מאז ומעולם: "השינוי שאנחנו עושים בחוקה אינו בגלל הבצורת, אלא בגלל השוד", היא אומרת.

יותר מכל מדינה אחרת בעולם, צ'ילה היא מודל של שירותי מים פרטיים. שיטת חלוקת המים במדינה נוסדה במשטר הדיקטטורי של שנות ה-80, בעידוד הבנק העולמי והכלכלנים של אוניברסיטת שיקגו. כך נוצרה במדינה מערכת חקלאית משגשגת וכמה מחברות התשתיות הרווחיות בעולם. תעשיית הפירות לבדה מספקת יותר מחצי מיליון מקומות עבודה ו-5.7 מיליארד דולר ביצוא, אבל חקלאים קטנים וצרכנים מוצאים את עצמם מיובשים יותר ויותר.

קטיף אבוקדו בעיירה פטורקה שבצ'ילה. כבר לא ניתן להתעלם מהבצורות שפוקדות את האיזורצילום: Tamara Merino/Bloomberg

לכמעט חצי מהאוכלוסייה הכפרית בצ'ילה אין אספקה קבועה של מים ראויים לשתייה, והמחסור משפיע על כמיליון בני אדם. 15% מהאוכלוסייה הזאת מסתמכת על חלוקת מים במשאיות. הממשלה מחלקת זכויות שאיבת מים בלי תאריך תפוגה, ואפשר לסחור בהן כאילו היו רכוש פרטי. חברות מספקות מים ושירותי תברואה תחת זיכיון בן 30 שנה. אבל לאור התלות של המדינה בתעשיות המתבססות על משאבי טבע, שמשתמשות בכמויות אדירות של מים, השינוי בדרך. לדוגמה, חוק להגבלת הזכויות ועיגון הגישה למים כזכות בסיס עבר פה אחד בסנאט בסוף יולי, אחרי ששב ונדחה בקונגרס במשך עשור.

וילצ'ס ועמיתיה תולים אצבע מאשימה בעדיפות שמקבלים העסקים הגדולים. מנגד, תעשיית החקלאות, שאחראית ל-78% מצריכת המים, טוענת שהמשבר נובע מבצורת, מהיעדר השקעה ומביורוקרטיה מסורבלת. לפי פדרציית מגדלי הפירות, הפתרון טמון בחקיקה ובגיבוש אסטרטגיות להקמת סכרים, מפעלי התפלה, מערך מיחזור והשקיה מודרנית.

פיטר גליק, ארה"ב

מפתח את הדיסציפלינה של ניהול מים

כשפיטר גליק סיים את לימודי ההנדסה באוניברסיטת ייל בסוף שנות ה-70, הוא ידע שאינו רוצה להיות מהנדס. הוא החל לחשוב על חשיבות המים בכל היבטי החיים ועל חלוקתם הלא שוויונית. לאחר שהשלים דוקטורט באנרגיה באוניברסיטת קליפורניה, בשנות ה-80 הוא יצר דיסציפלינה אקדמית חדשה – ניהול מים – והקים את המוסד הפסיפי (The Pacific Institute).

גליק למד המון מנפט. ההישגים ההנדסיים של חיפוש, קידוח ותדלוק הביאו עמם תועלת רבה, אבל במאה ה-21 התברר כי יש להם תופעות לוואי סביבתיות – זיהום והתחממות גלובלית. בעולם המים, היו אלה סכרי הענק שהרסו נהרות, הציפו עיירות ויצרו הרגלי צריכה בעייתיים. כשם שהחברה האנושית נאלצה למצוא חלופות לנפט, גליק החל לתור אחר "טכנולוגיות מים רכות", כלשונו, לשם התייעלות וניהול הביקוש. "כמו אנרגיה, מים הם סוגיה מורכבת מאוד, שאינה הנדסית בלבד", אומר גליק בן ה-64. "זה נוגע בכלכלה ובפוליטיקה, וצריך להטמיע את הסוגיה הזאת בכל אחד מהמגזרים".

"בדומה למגפת הקורונה, הכישלון באספקת סניטציה לאנשים אינו נובע מטכנולוגיה או מכסף, אלא משחיתות וחוסר שוויון"

פיטר גליקצילום: Marissa Leshnov/Bloomberg

בעולם שבו שני השימושים הדורשים את הכמויות הגדולות ביותר של מים הם קירור תחנות כוח וגידול מזון, הטמפרטורות העולות והבצורות מובילות להפסקות חשמל ולהגברת התחרות. מים מתוקים הם משאב מתחדש, כחלק ממחזור האידוי, הגשם והשלג והניקוז. המים שאנחנו משתמשים בהם היום נשתו לא רק על ידי אבות אבותינו, אלא גם על ידי הדינוזאורים. אבל בקצב צריכת המים הנוכחי, לא הכל מתחדש. אם שואבים את מי התהום מהר מדי, שאיבתם תתייקר או תהיה קשה לביצוע.

גליק טוען שהמינימום היומי הנדרש לאדם הוא 50 ליטר. אף שהוא מודאג, אין לו נבואות יום הדין והוא מחשיב את השוק כשחקן לגיטימי. הוא מציין שאנחנו משתמשים כיום בהרבה פחות מים מאשר לפני כמה עשורים, בין היתר הודות לכוח השוק. כשמחירי המים הנוסקים ייקרו את גידול הכותנה בקליפורניה, כמות הכותנה ירדה בשיעור ניכר.

בו בזמן, הוא מאוכזב מהכישלון שלנו בכל הנוגע לחלוקה הוגנת של מים. ליותר מ-2 מיליארד בני אדם אין סניטציה בסיסית, למאות מיליונים אין גישה בטוחה וזולה למים, ומיליוני בני אדם מתים מדי שנה ממחלות הקשורות למים. "זה כמו קורונה", הוא אומר. "הכישלון באספקת סניטציה לאנשים אינו נובע מטכנולוגיה או מכסף, אלא משחיתות וחוסר שוויון".

ניוואט רויקה, תאילנד

פעיל למען המקונג

הכפריים מכנים אותו קרו־טי או המורה טי. ניוואט רויקה בן ה-61 לימד בבית ספר במשך שנים, וספג את הערכים והדאגות של הקהילות התאילנדיות, לצד הקשרים העמוקים שלהן לנהר המקונג.

הנהר, שאורכו 4,350 ק"מ, מתחיל ברמת טיבט שבשליטת סין וחוצה שש מדינות, עד לדלתא בווייטנאם. הוא מזין ומעצב את חייהם של מיליוני בני אדם. ניוואט הקדיש עצמו למקונג ובאמצעות ארגון הסביבה שהקים, ראק צ'יאנג קונג, הוא מציע קורסים על הנהר ומארגן פעילות שטח.

ניוואט מתעד את רמות המים הצונחות של הנהר ואת מאגרי הדגים המצטמקים, ואז משתמש בנתונים הללו כדי לארגן קהילות ולשפר את ניהול הנהר. "אנחנו לא מתנגדים לפיתוח", הוא אומר. "אנחנו מחפשים פיתוח בר־קיימא שמאפשר השתתפות". המקונג הוא דוגמה טובה לאופן שבו מאגרי מים משפיעים על מדיניות. לפני כמעט שלושה עשורים, סין החלה לבנות תחנות הידרו־אלקטריות, ולשם כך הוקמו 11 סכרים מסיביים. אלו מבנים הנדסיים מרשימים שמספקים מים ואנרגיה ירוקה, אבל הם משבשים מאוד את הזרם של הנהר. בכפר של ניוואט, הדגים הלבנים שהמקומיים ניזונים מהם נעלמים.

בעקבות המאבק שאירגן ניוואט, ביטל הקבינט התאילנדי בתחילת 2020 את הפרויקט להפיכת המקונג לתעלה לצורך תובלה ימית מסחרית

ניוואט רויקהצילום: Luke Duggleby/Bloomberg

הנהר בדרך כלל עולה על גדותיו ביוני, והשיטפונות מביאים סחף שמדשן את האדמה לגידול אורז ויבולים אחרים. גם הדגים תלויים בזרם הטבעי כדי להגר ולהתרבות. נוסף על כך, הבצורות נכנסו לתמונה, וב-2019 נרשמה הרמה הנמוכה ביותר של מים במקונג זה חצי מאה. החוקרים האשימו את הסכרים, אך שגרירות סין בתאילנד מסרה כי מדובר במחקרים מוטים שנועדו לפגוע בסין.

המאבק הגדול ביותר של הארגון של ניוואט הוא בפרויקט "פיצוץ האשדים" – יוזמה בת שני עשורים של הממשלה, להפוך את המקונג לתעלה לצורך תובלה ימית מסחרית. ניוואט חושש שזה יפגע במערכת האקולוגית ובמסורות המקומיות. ב–2018 הוביל ניוואט את הכפריים בסירות שעליהן הכיתוב "עצרו את פיצוץ האשדים" בתאילנדית, אנגלית וסינית. המאבק הצליח, ובתחילת 2020 ביטל הקבינט התאילנדי את הפרויקט.

אליסון ודג'ווד, אפריקה

משנעת מים באמצעות טכנולוגיה סלולרית

במשך שני עשורים, אליסון ודג'ווד סייעה לתכנן מדיניות מים וסניטציה עבור עמותות וארגוני סיוע, מסרי לנקה עד קניה. זו היתה עבודה חיונית, אבל מתסכלת – כמעט חצי מהמערכות כשלו בתוך שנתיים. ב–2015 היתה לה התגלות: ליותר אנשים בעולם המתפתח יש טלפונים סלולריים מאשר צנרת יעילה. היא החליטה לנסות להתאים טכנולוגיה סלולרית למים. המים אולי לא יהיו בחינם, אבל אפשר יהיה לסמוך עליהם.

היא השיקה את חברת EWater, שגובה מקהילות בטנזניה, גאנה וגמביה סכום קטן כדי לקבל גישה למים נקיים באמצעות מרכזי חלוקה בכפרים. הברזים שהמציאה משתמשים בשיטת pre–paid שלקוחה מטלפונים סלולריים, ועולים פחות מהתקנת משאבה ידנית. כשהמים זורמים, הקרדיט יורד מהתג המגנטי של המשתמש, והכסף עובר לחשבון שמשמש לתחזוקת התשתית.

החברה שהשיקה ודג'ווד גובה מקהילות באפריקה סכום קטן כדי לקבל גישה למים נקיים באמצעות שיטת pre–paid שלקוחה מטלפונים סלולריים. EWater היא עדיין סטארט־אפ, אבל היא מספקת שירותים ל-150 אלף בני אדם

אליסון ודג'וודצילום: Olivia Harris/Bloomberg

ודג'ווד עוקבת דרך המחשב בביתה שבאנגליה אחר 400 הברזים שלה, ויכולה לראות בכמה מים משתמשים בכל עת ואם משהו דורש תיקון. "מים הם זכות בסיסית, אבל שינועם והפיכתם לבטוחים לשתייה עולים כסף", היא אומרת. "אנשים מוכנים לשלם, כל עוד הם יכולים לסמוך על השירות". בטנזניה יש יחסית שפע של מי תהום. האתגר הוא לספק גישה מהימנה למאגרים, בעיקר לאור תכיפותן של תקופות היובש.

כלכלנים סבורים שאפשר להרוויח טריליוני דולרים בכלכלות מתפתחות אם תהיה גישה רחבה למים נקיים, שירותים והיגיינה. המערכת של ודג'ווד פועלת על אנרגיה סולארית ודורשת מעט רוחב פס, כך שהיא מתפקדת היטב גם באזורים עם קליטה נמוכה.

EWater היא עדיין סטארט־אפ, אבל היא מספקת שירותים ל-150 אלף בני אדם. היעד של החברה הוא כ–3,000 ברזים עד סוף 2022, ובכוונתה להתרחב לקניה, מאלאווי, אוגנדה וניגריה. לדברי ודג'ווד בת ה–51, שימוש בעקרונות המגזר הפרטי בתחום המים עדיף על המודל הקונבנציונלי, שנכשל כישלון חרוץ.

אד פיטר, אוסטרליה

קונה זכויות מים ומחכיר אותן לחקלאים

לא מזמן, כשאד פיטר הציג את הרעיון שלו למשקיעים, הוא תיאר את הבצורות באוסטרליה כ"כיפיות", עם "תזרים מזומנים חופשי עצום". רווחי החברה שלו דאקסטון ווטר, שקונה זכויות מים ומחכירה אותן לחקלאים, נוסקים בתנאי יובש.

בתגובה תיארה חברת פרלמנט אוסטרלית את המצגת של פיטר כ"מחליאה", והוסיפה: "דאקסטון ווטר עשתה מיליונים כשאימהות באזורים מסוימים נאלצו לרחוץ את התינוקות שלהם במים מינרליים".

אבל מעבר לרווח שמושג ממוך מצוקה, פיטר הוא אחד האנשים שערים לשאלה החשובה שזכתה להתעלמות במשך זמן רב מדי – מתי וכיצד יש להשתמש במים?

גבר נושא מיכל מים בדרום אפריקהצילום: Bram Janssen/אי־פי

פיטר, שגדל בשווייץ וכיום מתגורר בארה"ב, עשה קריירה בת 35 שנה בשוק ההון, וכעת הוא מתמקד בתחום המים. לדבריו, החברה שלו היא מעין "בנק מים", והשימוש שנעשה בהם הוא הטוב, היעיל והמניב ביותר. "בפעם הבאה שתהיה בצורת, תעשיית השקדים לבדה תזדקק ליותר מים מאשר יש לנו בנהר", הוא אומר.

למדינות רבות יש שוקי מים. בשנה שעברה פתחה קליפורניה את שוק החוזים העתידיים הראשון שסוחר במים, ואפשר לקנות ולמכור אותם כמו שסוחרים בזהב ובנפט בוול סטריט. השוק באוסטרליה נחשב מתקדם ביותר. יש בו הפרדה בין האדמה לבעלות עליה, והמשמעות היא שכל אחד יכול לרכוש ולמכור זכויות מים, לרבות מנהלי נכסים, קרנות גידור וחקלאים.

לפני כעשור, פיטר העריך שמחיר המים עומד לעלות. והוא צדק: ב-2019 חלה הבצורת החריפה ביותר שממנה סבלה המדינה ב-100 שנה, מחירי הזכויות נסקו ותעשיית החקלאות והחלקים הכפריים של אוסטרליה ירדו על הברכיים. לדברי פיטר, כאן נכנסת לתמונה דאקסטון. החברה מסייעת לחקלאים להוציא את הזכויות הקבועות והיקרות מהמאזנים שלהם, בכך שהיא קונה מהם את הזכויות ומחכירה להם אותן בחזרה. משקיעים מוסדיים מרוויחים כסף, והחקלאים מקבלים דרך לעקוף את אי־הנכונות של הבנקים להלוות כנגד נכסי מים.

ואולם לא כולם רואים את זה כך. "ספקולנטים של מים" כמו פיטר, הם אומרים, מרוויחים מהמשאבים המצטמקים. הם מכונות כסף שאוגרות מים ומגדילות את עלותם למקסימום עבור חקלאים שמתמודדים עם משבר האקלים.

בצורת בצ'ילה. מבט עלצילום: RODRIGO GARRIDO/רויטרס

במחקר עצמאי שנעשה לא מזמן לבחינת התחרות בשוק המים לא נמצאו כמעט ראיות למניפולציות או לאגירה, אולם מחברי המחקר הצביעו על היעדר שקיפות ומידע. הסיבה לכך היא שלמרות התחכום של מערכת הסחר במים באוסטרליה, אין עליה את אותו פיקוח נוקשה שאפשר למצוא בשוק המניות.

בשנתיים האחרונות, עם העלייה החדה בהיקף הסחר, מיליוני דגי נהרות נחנקו למוות מאצות מורעלות, עצי האקליפטוס העתיקים שצומחים על גדותיהם נרקבים בשל אובדן האדמה לשטחים חקלאיים, ובעיירות של קהילות ילידיות המים פשוט נגמרו.

אבל אם תשאלו את פיטר, אף שהמערכת האוסטרלית אינה מושלמת, היא אחת הטובות בעולם. לדבריו, הבעיה היא שפשוט אין מספיק מים לכולם. "חשוב להצמיד ערך כלכלי למים", הוא אומר. "יש לנו כמות מים מוגבלת, ואנחנו חייבים להקציב אותה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"

ג'ף בזוס, מייסד ויו"ר אמזון והאיש השני בעושרו בעולם. שוויו צלל ב-82.7 מיליארד דולר

הבוננזה נגמרה: האומה העשירה בעולם מגלה פתאום שהיא ענייה יותר