הילדים של כולנו התמכרו למסכים: "לפנינו תקופה של גמילה נוראית"

ביום שאחרי ראש השנה האזרחית התנהל ויכוח מר בבית משפחת רייכרט שבעיר בולדר בקולורדו. "נכשלתי בתפקידי כאבא שלך", אמר האב ג'ון לבנו ג'יימס בן ה-14 בקול נואש. כמו הורים רבים במהלך החודשים ארוכים של סגר ובתי ספר נעולים, רייכרט התעלם מזמן המסך הגדל והולך של בנו, שבילה שעות מול משחקי וידאו והרשתות החברתיות.

ג'יימס, שפעם נהג לרכוב על אופני הרים ולשחק כדורסל, מקדיש כיום כמעט את כל זמנו החופשי – כ-40 שעות בשבוע – לאקס בוקס ולטלפון שלו. במהלך הוויכוח, הוא התחנן בפני אביו לא להגביל את הגישה שלו למסכים, ואמר שהטלפון הוא "כל החיים" בשבילו. "זו היתה נקודת המפנה. כל החיים שלו?" אמר רייכרט, שעובד כמנהלן טכני במשרד השריף המקומי. "אני לא מתכוון לאבד את הבן שלי לדבר הזה".

כמעט שנה לתוך מגפת הקורונה, הורים ברחבי ארה"ב ובעולם כולו רואים בעיניים כלות את ילדיהם מחליקים במדרון החלקלק והבולעני של החיים הדיגיטליים. כשהמגפה היכתה, הורים רבים הקלו את ההגבלות על זמן מסך, בחפשם דרך להעסיק את הילדים חסרי המנוחה. בהדרגה התאדו כל שאריות הריסון. מחשבים, טבלטים וסמארטפונים הפכו לציר שדרכו מתנהלים הלימודים והחיים החברתיים, ושבועות של סגר נהפכו לשנה בחיים.

• "חשוב להבהיר לילדים שאמנם עכשיו קשה, אבל מדובר בתקופה שתעבור"
• הורים, צאו מהפאניקה: המסכים לא יהרסו את החיים של הילדים שלכם

המצב הזה מעורר דאגה קשה בקרב הורים ומדענים. "לפנינו תקופה של גמילה נוראית", אמר קית המפריס, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, מומחה להתמכרות ולשעבר יועץ בכיר לנשיא ארה"ב, ברק אובמה, בנושא מדיניות סמים. אנשים צעירים יצטרכו "לשמור על קשב באינטראקציות נורמליות בלי לקבל תגמול מדי כמה שניות (כפי שמקבלים מצפייה במסך)".

מדענים אומרים כי מוחם של ילדים ומתגברים הוא "פלסטי", כלומר – הוא מסתגל ומשתנה לפי הנסיבות. התכונה הזו תוכל לסייע לצעירים לחזור ולמצוא סיפוק בעולם הלא מקוון, אבל ככל שהם שוקעים יותר זמן במסכים ומקבלים גירויים ללא הרף - הם יתקשו יותר להסתגל בחזרה.

ד"ר ג'ני רדסקי, רופאת ילדים שחוקרת שימוש בטכנולוגיית מובייל באוניברסיטת מישיגן, מתוודה כי בתחילת המגפה היא אמרה בראיונות רבים לתקשורת כי הורים אינם צריכים להרגיש אשמה על כך שהם מתירים לילדים לבלות יותר זמן מול מסכים, בהתחשב באתגרים הקשים של הסגרים. ואולם כעת היא אומרת כי אם היא היתה יודעת שהסגרים יימשכו זמן כה רב, היא היתה נותנת עצה אחרת.

"הייתי מעודדת משפחות לכבות את הוויי-פיי בשעות שאין בית ספר, כך שילדים לא יוכלו להתפתות כל רגע, יום ולילה", היא אומרת. "ככל שהם מתרגלים יותר להתנהגות הזו - כך יהיה קשה יותר להתנתק ממנה".

החשש אינו נוגע רק להרגלים של בני עשרה. בני 10 ומטה מבלים אינספור שעות במשחקים כמו פורטנייט ובאפליקציות כמו טיקטוק וסנאפצ'ט. משחק רשת בשם רובלוקס, הפופולרי במיוחד בקרב בני 12-9 בארה"ב, שירת 31.1 מיליון משתמשים ביום בתשעת החודשים הראשונים של 2020 - גידול של 82% לעומת התקופה המקבילה ב-2019.

"הגשנו לחברות מתנה - את ילדינו"

זמן המסכים של ילדים הוכפל בין מאי 2019 למאי 2020 - כך לפי נתוני קוסטודיו, חברה העוקבת אחר שימוש באינטרנט של עשרות אלפי מכשירים של ילדים בגיל 15-4 ברחבי העולם, וגם מספקת תוכנות לניטור והגבלה של שימוש ילדים ברשת. הנתונים מראים כי השימוש גבר ככל שהזמן עבר. בארה"ב, למשל, ילדים בילו בממוצע 97 דקות ביום ביוטיוב במארס ואפריל, לעומת 57 דקות בפברואר, וכמעט כפול מבשנה שלפני כן. מגמות דומות נראו בבריטניה וספרד. את הגידול הזה מדי חודש מכנים בקוסטודיו "אפקט הקורונה".

ילדים שפונים למסכים מסבירים כי אין להם פעילויות או בידור חלופיים – כמו בילוי עם חברים והליכה לבית הספר. במקביל, פלטפורמות הטכנולוגיה מפתות אותם להישאר כמה שיותר זמן במשחקים - הן מתגמלות נאמנות באמצעות חלוקת כסף וירטואלי או גישה למהדורות מוגבלות.

"נתנו לחברות האלו מתנה – קהל שבוי של ילדינו", אומר ד"ר דימיטרי כריסטקיס, מנהל המרכז לבריאות, התפתחות והתנהגות של ילדים במכון המחקר לילדים בסיאטל. את המחיר ישלמו המשפחות, אומר כריסטקיס, שכן השימוש המוגבר באינטרנט קשור הדוקות לחרדה, דיכאון, השמנה, אגרסיות - "והתמכרות למדיה עצמה".

ואולם מחקרים מראים קשר נסיבתי, לא סיבתי, בין התופעות הללו. מה שמדאיג יותר את החוקרים הוא שהשימוש במכשירים מהווה תחליף דל לפעילויות חשובות להתפתחות הפיזית, החברתית והבריאותית – משחקים פיזיים ואינטראקציות שבהן ילדים לומדים להתמודד עם מצבים חברתיים מאתגרים.

"מה מציעים? שאגיד להם לסרוג?"

רוב ההורים חשים חסרי אונים. היצמדות לכללים שלפני המגפה אינה פרקטית, ומניעה מהילדים את מקור ההתרועעות החברתי היחידי שנותר להם - מרגישה כמו צעד מרושע.

"מה מציעים שאתן לילדים במקום זה? פאזל? לסרוג? אני לא יודעת מה מצפים ממני", אומרת פרסקבי בריאסולי, שעוסקת בכתיבת תוכן עסקי ומגדלת עם בן זוגה ארבעה ילדים בני שנה, 3, 6 ו-8 בדירת שלושה חדרים במנהטן. להערכה, זמן המסכים של ילדיה זינק בסופי שבוע ב-70%. לבנה בן ה-8 ולאחותו בת ה-6 היא רכשה אייפד מיני, אחד לכל אחד, וגם נינטנדו סוויץ' "כי לכולם יש". בן זוגה, ג'סי טיילר, אופטימי יותר: "אלה הכלים של זמננו. כל דבר שעושים היום מתנהל דרך המכשירים, כולל קשרים חברתיים", הוא אומר.

שינויים במוח

מחקר המתבסס על הדמיה נוירולוגית מראה כי שימוש כבד במשחקי מחשב גורר שינויים במוח הקשורים להתנהגות של התמכרות. פרופ' המפריס טוען שבמשך הזמן ילדים ומבוגרים יוכלו ללמוד להתנתק, אך זה יהיה מסובך - שכן בעתיד המכשירים האלה רק יהיו נפוצים יותר כעזרים בלימודים ובפעילויות אחרות.

השימוש במכשירים מעניק לילדים בריחה מרגעים לא נוחים שמתרחשים בחיים הפיזיים. אם משעמם להם להכין שיעורי בית, למשל, הם עוברים לצפות ביוטיוב.

מעבר לכך, ד"ר רדסקי גילתה במחקר שלה כי הורים אינם יודעים מה קורה עם הילדים שלהם. "ילדים משתמשים בהמון אפליקציות שמיועדות למבוגרים, כמו אלה הכוללות סיפורי אימים, משחקי ירי גוף ראשון ומדיה אחרת שאינה מתאימה להם".

במשפחת רייכרט, שבה ג'יימס הוא בן יחיד שעלה לתיכון בסתיו ולומד מאז מרחוק, ניכר דפוס מוכר: ג'יימס מבלה עם חבריו במדיה הדיגיטלית, ולא נפגש עמם פיזית. "הדרך היחידה לדבר איתם - חוץ מללכת לבית שלהם - היא דרך האקס בוקס. אנחנו משחקים שם כל לילה". המשחקים כל כך מפתים, הוא אמר, "כי ככל שמשחקים יותר, מקבלים יותר נקודות – וזה לוקח המון זמן".

הכלב של המשפחה מת בערב השנה החדשה וג'יימס חש שהמשחקים עוזרים לו לא לחשוב על זה. אמו, קתלין רייכרט, מודאגת. היא חשה שבנה בורח מהחיים האמיתיים. "מה תעשה כשתתחתן ותרגיש לחץ? תגיד לאשתך שאתה צריך לשחק באקס בוקס?" היא הטיחה בבנה במהלך הראיון. עם תחילת הסמסטר החדש, בני הזוג הורו לבנם לא לשחק בימי חול, לפחות למשך כמה שבועות, והתנו גם את המשחקים בסוף השבוע בכך שג'יימס יבצע מטלות בבית. ואולם קתלין מתוודה: "אני מרגישה נורא שאני מגבילה אותו. זו הדרך היחידה שלו לשחק עם חברים".

לכתבה בניו יורק טיימס