עלייתו של הסוציאליזם בארה"ב? אל תצפו למהפכה הבולשביקית החדשה

ניצחונם של כמה מועמדים סוציאליסטים פרוגרסיביים בבחירות המקדימות לקונגרס מהווה מבחן למפלגה הדמוקרטית ■ המועמדים מאמינים בהעלאת שכר המינימום, וחלקם דוגל בהבטחת עבודה פדרלית - אבל גם הם לא ישנו את האינדיבידואליזם הטבוע בתרבות האמריקאית

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
ברני סנדרס
ברני סנדרסצילום: בלומברג
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

העיר בוזמן במונטנה היא מקום הולדתם של ריאן זינקי, שר הפנים האמריקאי, סטיב דיינס, הסנאטור הזוטר הרפובליקאי של מדינת מונטנה, ושל גרג ג'יאנפורטה, חבר הקונגרס הרפובליקאי שתקף בעבר עיתונאי. אך במפגש מועצת העיר של בוזמן ב–20 באוגוסט, השלב של הערות הציבור (public comments) נשלט כולו על ידי סוציאליסטים. הם לא שרו את האינטרנציונל או דרשו הלאמה של אמצעי הייצור. במקום זאת, עשרת חברי ארגון הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה (DSA) בעיר הודו למועצה על העלאת שכר המינימום של עובדי העירייה ל–13 דולר בשעה, ודחקו בהם להעלותו ל–15 דולר בשנתיים הבאות.

הרפובליקאים משתמשים באנשים כאלה כדי לעורר זעם. ניוט גינגריץ', לשעבר יו"ר בית הנבחרים, מזהיר כי הסוציאליסטים הם "שדים" שהדמוקרטים "משחררים לחופשי כדי לנצח בבחירות". אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, מועמדת המפלגה הדמוקרטית למושב בקונגרס בנובמבר מטעם מדינת ניו יורק, צורפה לננסי פלוסי ברשימת השדים הרפובליקאית (היא אף כונתה "מיני מדורו" על שם הנשיא העריץ של ונצואלה, ניקולס מדורו). עם זאת, בבחינה מעמיקה יותר, הסוציאליסטים האמריקאים הם פרוגרסיביים יותר מכל יורשיו של פידל קסטרו הקובני — ועלייתם מציבה אתגר גדול יותר למפלגה הדמוקרטית מאשר לקפיטליזם.

לא מהפכנים, משנים מבפנים

הסוציאליזם חזר לככב באמריקה כפי שלא כיכב כבר יותר ממאה שנה, מאז 1912, כשיוג'ין דבס, המועמד הסוציאליסטי, גרף 6% מקולות הבוחרים בארה"ב. אם ה–DSA מנה כ–6,000 חברים מאז הקמתו ב–1982 ועד בחירות 2016 ("אלה אותם אנשים, רק מאפירים יותר", אמר מוריס איסרמן, פרופסור בהמילטון קולג' וחבר בארגון) — מאז היבחרו של דונלד טראמפ לנשיאות גדל מספרם פי שמונה ויותר, והוא עשוי לחצות את רף ה-50 אלף חברים.

מנהיגת המיעוט בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, שכונתה "מיני מאדורו"צילום: Jose Luis Magana/אי־פי

חברי ה-DSA הפסידו כמעט בכל הפריימריז שבהם התמודדו, אך שניים מהם כמעט בוודאות ייבחרו לקונגרס הבא: אוקסיו־קורטז מניו יורק ורשידה טלאיב מדטרויט. סקר של גאלופ מהעת האחרונה מראה כי 57% מהדמוקרטים חושבים בחיוב על סוציאליזם.

עם זאת, הסקר לא הגדיר מהו "סוציאליזם", כך שלא ברור במה אותם נשאלים תומכים. בעיני מרבית האמריקאים, סוציאליזם הלך יד ביד עם המלחמה הקרה במשך עשורים. הם היו קפיטליסטים וחופשיים, בעוד הסוציאליזם היה מרוחק שלב אחד מהקומוניזם הסובייטי. אמריקאים מתחת לגיל 30 אינם זוכרים את המלחמה הקרה. מבחינתם, הסוציאליזם הוא סוג של קללה רפובליקאית נגד הדמוקרטים — ובמיוחד נגד הנשיא לשעבר, ברק אובמה. אולי הם חושבים שתמיכה במערכת בריאות אוניברסלית, יותר השקעה ציבורית בחינוך, ומדיניות ציבורית שנלחמת בשינוי האקלים משמעה סוציאליזם — ואז הם שמחים להיקרא סוציאליסטים.

בתקופת כהונתו של אובמה, האנרגיה הפוליטית הגיעה מהימין הקיצוני של המפלגה הרפובליקאית; תחת הנשיא טראמפ, היא מגיעה מהשמאלנים שבדמוקרטים. המרכז של הפוליטיקה האמריקאית מתקשה להחזיק מעמד. ג'סי קליין, 24, סגן יו"ר הסוציאליסטים של בוזמן, עבד עבור דמוקרטים מהזרם המרכזי, אך הצטרף ל–DSA משום ש"איש לא רצה לדבר על הגורם האמיתי לעוני... הממסד מתייחס לפוליטיקה כקריירה. מוסר ואתיקה אינם מהווים חלק מהדיון".

אמריקה אינה עומדת על סף מהפכה סוציאליסטית. היא יותר מגוונת ומפולגת מבחינה אידיאולוגית; האינדיבידואליזם זורם עמוק מדי בוורידיה ובתרבות הפוליטית. מריה סווארט, מנכ"לית DSA, אומרת כי הקבוצה שלה "כבר אינה רואה בקפיטליזם צורה מקבילה לחופש, צדק או דמוקרטיה", אך היא זקוקה להרבה מזל כדי לנצח בבחירות עם הסיסמה הזאת (במציאות, מועמדים שנתמכו על ידי המפלגה הדמוקרטית ניצחו במספר גדול יותר של פריימריז לעומת מועמדים שנתמכו על ידי תנועת "המהפכה שלנו", שצמחה מתוך מסע הבחירות של ברני סנדרס).

כך או כך, סוציאליזם דמוקרטי הוא אינו קומוניזם מהפכני. שרה אינמוראטו, חברה ב–DSA שניצחה בפריימריז במאי וככל הנראה תייצג את המחוז הדמוקרטי של דרום־מערב פנסילבניה בבית הנבחרים, אומרת כי "הקפיטליזם לא עובד... אך איני חושבת שקפיטליזם וסוציאליזם הם בהכרח מנוגדים. יש לקחים טובים שאפשר להפיק משניהם".

קמפיין למען שרה אינמוראטו מפנסילבניה, חברה ב–DSA שניצחה בפריימריזצילום: בלומברג

אפילו ברני סנדרס, המועמד הסוציאליסט שהתחרה בהילרי קלינטון בפריימריז הדמוקרטיים ב–2016, לא תקף את הקפיטליזם, אלא קרא ליישום רשת ביטחון חברתית וחלוקה מחדש של העושר. נראה היה שהתומכים שלו התאהבו במדיניות הרווחה החברתית בסגנון שמיישמות המדינות הנורדיות. אך מדינות אלה אינן סוציאליסטיות; הן כלכלות של שוק חופשי עם שיעורים גבוהים של מס, שמממן שירותים ציבוריים נרחבים ונדיבים. האמת היא שהחלק "הסוציאליסטי" של המדינות האלה שתומכי סנדרס כה אוהבים, לא היה יכול להתקיים ללא החלק הקפיטליסטי הדינמי שאינו חביב עליהם.

אולי הסימן הכי טוב לכך שהסוציאליסטים האמריקאים אינם מהפכנים הוא רצונם לפעול מתוך המערכת הקיימת של המפלגות. אינמוראטו וסאמר לי, מועמדת נוספת לבית הנבחרים מטעם פנסילבניה וחברה ב–DSA, כמו גם אוקסיו־קורטז וטלאיב, החליטו כולן להיבחר דרך המפלגה הדמוקרטית, מנימוקים מעשיים (סנדרס אמנם עצמאי אך חולק את הכנסים המפלגתיים עם הדמוקרטיים שבסנאט). סנדרס ואוקסיו־קורטז גם תמכו בעבר בדמוקרטים. איסרמן טוען כי חברי DSA "אינם חיים באוטופיה. אנחנו לא מאמינים במהפכה בולשביקית". הוא מצטט את מייקל הרינגטון, מייסד DSA, שאמר שהקבוצה צריכה לייצג "את האגף השמאלי של מה שאפשרי".

אלכסנדריה אוקסיו־קורטזצילום: Seth Wenig/אי־פי

לשבור שמאלה

בתפקיד הזה, הם מצליחים מאוד. ב–28 באוגוסט הצליח אנדרו גילום, שנעזר בתמיכת סנדרס, לנצח במפתיע בפריימריז הדמוקרטיים למושל פלורידה — מדינה שבמשך שנים העדיפה דמוקרטים מתונים. גילום שואף למערכת בריאות אוניברסלית, שכר מינימום שעתי בסך 15 דולר, מדיניות הגירה עם חמלה, העלאה של מס החברות כדי לממן חינוך ציבורי, הגבלות נוקשות יותר על נשיאת נשק ולגליזציה של מריחואנה. לפני עשור, מרבית העמדות האלו נחשבו "חלומות שמאלניים". כיום הן העמדות הטרנדיות של כל דמוקרט שחולם על הנשיאות.

כמה מהם הלכו אף רחוק יותר: סנדרס, כמו גם הסנאטורים קורי בוקר (ניו ג'רזי) וקירסטן גילברנד (ניו יורק), תומכים בהבטחת עבודה פדרלית. גילום סבור שצריך להדיח את טראמפ. להצעות האלה אין עתיד, לעת עתה: הרפובליקאים שולטים בקונגרס ובבית הלבן. אך זאת אינה הנקודה. אלה הן הצהרות פוליטיות שמטרתן להראות תמיכה בממשלה אמיצה ואקטיבית, ואי־רצון להתפשר עם הבוחרים ששמו את טראמפ בבית הלבן.

ואולם יש אנשים שסבורים כי ההשפעה הניכרת לעין של DSA על המפלגה הדמוקרטית מטרידה. אסטרטג ותיק אחד התלונן כי ההבחנה בין סוציאליזם דמוקרטי לסוציאליזם בסגנון סובייטי, "אינה ברורה דיה למרבית הבוחרים, והיא נושאת עמה מטען כבד מהעבר". בשנתיים הבאות, באמצעות דיונים ערים אך לא מפלגים, המפלגה הדמוקרטית תידרש למצוא דרך לשאת — אם בכלל — את המטען הכבד הזה.

תומך של הסוציאליסטים הדמוקרטייםצילום: Charles Krupa/אי־פי

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"