הקפיצה הגדולה לאחור: סין מתכננת מהפכה תעשייתית מסוג שונה לגמרי

לאחר ניסיונות שווא להקטין את כושר הייצור העצום והעודף שלה, הצליחה סין בסגירת מפעלי פלדה ומכרות פחם ■ השווקים הריעו לה, וחלק גדול מהראלי של השנה האחרונה בעולם כולו נזקף לזכות המהלך - אבל השמחה עלולה להיות מוקדמת מדי ■ כתבה ראשונה בסדרה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
פועל במפעל לייצור פלדה בסין
פועל במפעל לייצור פלדה בסיןצילום: CHINA STRINGER NETWORK/רוי?
לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

פלדה היא מסורת משפחתית של ז'אנג צ'נג. סבו כרה עפרות ברזל, אביו עבד בכור פלדה של הממשלה ליד ג'ינאן במחוז שנדונג, ואמו עבדה בבית החולים של המפעל. ז'אנג עצמו למד בבית הספר שבבעלות המפעל, ומשם עבר לעבוד בכבשנים ביציקת מוטות מתכת דקים לבניין. הקיץ הוא עזב את עבודתו, לאחר כמעט שני עשורים בג'ינאן סטיל. במסגרת "הפחתת תפוקה" — מדיניות ממשלתית שנועדה לצמצם את התפוקה העודפת של פלדה בסין — המפעל שבו עבד שבת מפעילות ביולי, וצ'אנג עבר ללשכת האבטלה.

מכיוון שהמפעל היה בבעלות ממשלתית, הממשל המקומי סייע לו ול–20 אלף עובדים נוספים שפוטרו למצוא עבודה חדשה. ואולם ז'אנג נעים ההליכות התקשה להסתגל למציאות החדשה. עיקר המשרות הפנויות בג'ינאן הן בתעשיית השירותים — במלצרות או ברכבת התחתית החדשה, והוא חושש כי אינו מתאים לעבודה מסוג זה. "ביליתי את חיי בעבודה עם מכונות, לא עם אנשים", הוא אומר.

יכולתה של סין לעמוד ביעד קיצוץ התפוקה בתעשייה כבדה, אפילו במחיר של פיטורי עובדים, היא אחד הנושאים החשובים אך השנויים במחלוקת ביותר בכלכלה הגלובלית בשנה האחרונה. חשיבותו של נושא זה נובעת מגודלה העצום של סין ומהשפעתה הגדולה: היא מפיקה פלדה ופחם בהיקף ששווה לתפוקה של שאר העולם במצטבר, ויותר ממנו בתחום האלומיניום והמלט. חברות אמריקאיות ואירופיות האשימו בעבר את סין בהצפת השווקים שלהן במתכות זולות. אולם באחרונה הן נהנות ממאמציה של סין לבלום את התפוקה, שהביאו לעלייה במחירים. כאן גם טמונה המחלוקת: החששות בנוגע לתועלת של קיצוץ התפוקה.

הקיצוצים שאפתניים מאוד. עד 2020 ממשלת סין מכוונת להפחית את כושר הייצור השנתי של פחם ב–800 מיליון טונות, — כ–25% מהתפוקה בשנה שעברה; את תפוקת הפלדה ברצונה להקטין ב–150–100 מיליון טונות — כ-20% מהתפוקה ב–2016; ובאלומיניום הקיצוץ מגיע ל–30% במרכזי הייצור הגדולים.

כשמאו טסה טונג, שליט עבר של סין, השיק ב–1958 את התוכנית הרת האסון שלו "הקפיצה הגדולה קדימה", הוא טען כי בתוך 15 שנה סין תייצר יותר פלדה מבריטניה. המהלך הנוכחי של סין דומה לקפיצה גדולה אחורה: היא רוצה לחסל את כושר ייצור הפלדה שלה, השקול לפי 15 מזה של בריטניה.

כשהממשלה חשפה את תוכניותיה בשנה שעברה, התגובה הטבעית היתה ספקנות. הרשויות נקטו בנימה קשוחה: לי קצ'יאנג, ראש ממשלת סין, אמר כי הרפורמות הכלכליות יהיו כמו "לחתוך בבשר החי". ואולם במשך שנים קודם לכן הבטיחה הממשלה לקצץ בכושר הייצור ולא קיימה. פקידי הממשל המקומי בסין נשפטים בעיקר לפי הצמיחה הכלכלית באזורם, ולכן היה להם תמריץ לא לצמצם את התפוקה, ולקדם השקעות חדשות. לפי נתוני איגוד הפלדה העולמי, כמעט חצי מהחלטותיה של סין בנוגע לפלדה בין 1990 ל–2016 התמקדו בצמצום כושר הייצור. אלא שמפעלי הפלדה של סין תפחו וגדלו במספרם, וניצול כושר הייצור — כלומר, היחס בין התפוקה בפועל לבין התפוקה המרבית האפשרית — נפל מ–90% ב–2006 לפחות מ–70% עשור לאחר מכן.

עובד בניין בסין. סין זקוקה לכמויות גדולות של חומרי גלם כדי לבנותצילום: CHINA STRINGER NETWORK/רוי?

אולם עתה, 18 חודשים לאחר ההכרזות האחרונות על קיצוץ בכושר הייצור, סין שיכנעה את המשקיעים והאנליסטים שהיא רצינית. המספרים הרשמיים מראים שהיא אפילו משיגה את יעדיה. מי שמפקפק בנתונים הרשמיים יכול למצוא שני נתונים אחרים — מחיר ורווח — שמראים כי התעשייה הכבדה של סין בריאה בהרבה משהיתה לפני זמן קצר. מחירי הפלדה והפחם יותר מהוכפלו מאז תחילת 2016. חברות שמייצרות אותם, שסבלו מהפסדים במחצית העשור הקודמת, נהנו משיפור ניכר בתוצאות — הרווחים זינקו.

על סף מחזור צמיחה חדש

בשעה שסין סגרה מפעלי פלדה ועצרה עבודה במכרות פחם, הביקוש למוצרים אלה גדל, הודות לעליות בשוק הנדל"ן והמשך השקעותיה של הממשלה בתשתיות. כך שעליית המחירים משקפת לא רק את צמצומו של כושר ייצור בלתי־מנוצל, אלא גם ביקוש גבוה לעודפים לכאורה של מוצרים אלה. תעשיית הפחם היא הדוגמה הטובה ביותר לכך. בשנה שעברה הממשלה הורתה למכרות להגביל את העבודה ל–276 ימים בשנה, כדי לצמצם את ההיצע; השנה היא איפשרה להם לעלות ל–330 ימי עבודה.

הביקוש הגובר הצית ויכוח בסין — האם הכלכלה נמצאת על סף מחזור צמיחה חדש? אלה הסבורים שהתשובה לכך חיובית טוענים כי התאוששות ברווחים התעשייתיים איפשרה לחברות לתקן את מאזניהן הפגומים, וכי קיצוצי התפוקה סוללים דרך להתאוששות בהשקעה במתקני ייצור. אחרים טוענים כי האטה בשוק הנדל"ן, שניכרת בשבועות האחרונים, תבשר על קצה של ההתאוששות בביקוש, וחושפת כי כושר הייצור התעשייתי הנוכחי הוא די והותר. לפחות חלק מהעלייה במחירי המתכות נראה מופרז. בפגישה באוגוסט, איגוד הברזל והפלדה הסיני האשים את הספקולנטים בניסיון לנצל לרעה את האי־ודאות השוררת בנוגע להפחתת כושר הייצור.

חשש נוסף נובע מטבעם של הקיצוצים בכושר הייצור. ירידת המחירים היתה צריכה לאותת לחברות להגביל את הייצור, אלא שנדרשו פקודות מהממשל לגרום להם לעשות זאת. טאנג טאו מבנק UBS מתאר את ההצלחות של הממשל בעניין זה כעדות לכך שהתנהגות השוק לא כל כך השתנתה. בתעשיית הפחם, הבכירים מתקשים למצוא את האיזון הנכון בין ריסון המחירים לשאיפה לעלייתם. "זה כמו להחליק בכביש", אומר לבן יו מבנק ההשקעות ג'פריס. "נהג עם מזל וניסיון יכול להחזיר את המכונית לנתיב".

עבור המתחרים הגלובליים יש סאבטקסט מצמרר. הגבלת כושר הייצור של סין היתה אמורה להגביל את היצוא שלה. אלא שחלק מהשינויים המיושמים הם החלפת מפעלים מיושנים בחדשים, ובמגזר הפלדה, לדוגמה, סין כבר הקימה כמה מהמתקנים המתקדמים ביותר מבחינה טכנולוגית. לאחר סבב הקיצוצים הנוכחי היא תתבסס עם מפעלי פלדה טובים יותר, כך שיהיה לה נתח גדול יותר מהשוק לפלדה איכותית.

סגירתו של מפעל ג'ינאן סטיל, שבו עבד ז'אנג, נחגגה בעיתונות הממשלתית כדוגמה לרצינותה של סין בתוכנית להגבלת התפוקה. ואולם למעשה, היא דוגמה לשדרוג תעשייתי. החברה העניקה לעובדיה אפשרות לעבור 300 ק"מ מזרחה, לעיר ריז'או, שבה החברה האם, שנדונג סטיל, פתחה מפעל חדיש — כך שהיא לא ממש מקצצת בכושר הייצור, אלא מחליפה אותו. עבור ז'אנג, זו נחמה פורתא: החברה מחפשת עובדים צעירים עם תארים אקדמיים.

המשקיעים שאננים

שוקי המניות נסחרו בעליות חדות ב–18 החודשים האחרונים. בממוצע עלו המניות בעולם בשליש. מחירי הסחורות זינקו גם הם. האופטימיות התפשטה גם לקופות החברות, שלראשונה בחמש שנים מוציאות כסף על בניינים וציוד חדשים. הגורמים לעלייה רבים — מהתאוששותה של כלכלת אירופה ועד התקוות שנתלו בנשיאותו של טראמפ. ואולם שורשיה העמוקים הם המחויבות של סין להרוס מפעלי פלדה ולסגור מכרות פחם.

זה לא נשמע הגיוני במיוחד, שכן על פי רוב צמיחה מגיעה לאחר השקעה במתקנים חדשים, ולא בשל סגירתם של אלה שבשימוש. ואכן, סין היא מקרה מיוחד ונדיר. כושר הייצור העודף שלה כל כך קיצוני, עד שקיצוצים בו סיפקו עידוד לכלכלה הגלובלית. הסיכון טמון בכך שסין מנהלת את הקיצוצים האלה באופן שרק מטייח את הבעיות ויוצר חדשות.

סין זקוקה להמון חומרי גלם כדי לבנות בתים, רכבות ומנהרות, ולמרות זאת, היא מייצרת יותר מדי. היא מייצרת בערך חצי מכלל הפלדה, הפחם, האלומיניום, הזכוכית והמלט בעולם. כושר הייצור העודף של הפלדה שווה לסך תפוקת הפלדה של ארבע היצרניות הבאות אחריה ביחד — יפן, הודו, ארה"ב ורוסיה. העודף הזה מפיל את המחירים והרווחים של כולן. בניגוד ליריבותיהן, חברות סיניות יכלו להתרחב ולגדול בזכות התמיכה הממשלתית שהן מקבלות.

הקיצוץ בכושר התפוקה שעליו הכריזה סין נועד לסייע למחירים לעלות ולשפר את הרווחיות, וכן להבריא את כלכלתה. הסנטימנט הפעם היה שונה מהפעמים הקודמות שבהן סין הכריזה על כוונות דומות. בהיותם משוכנעים בנחישות וביכולת של נשיא סין, שי ג'ינפינג, למלא את ההבטחה, המשקיעים נטשו את חששותיהם מדפלציה שסין עלולה לייצא לעולם. היואן התחזק; הצמיחה הנומינלית קרובה לשיא של חמש שנים; ומקבלי ההחלטות בסין פתאום נראים אמינים, לאחר שאיבדו את המוניטין שלהם בנפילה הגדולה של שוק המניות בעקבות פיחות לא מוצלח שנעשה ב–2015. השווקים הגלובליים נרגעו לנוכח היד היציבה של ועדות התכנון המרכזיות של סין.

ואולם הביטחון מופרז. ראשית, טיבן של החלטות השלטון המרכזי לחלחל מטה בצורה לא גמישה ולגרום לתוצאות לא צפויות. זינוק המחירים היה יותר מזה שסין התכוונה לו, ועלייתם עשויה לדרבן ייצור יתר מחודש. נציגי הממשל החלו להזהיר מבועה ספקולטיבית בשוק הפלדה. בנמלים הסיניים מצטברים ונערמים מלאי עפרות ברזל — מרכיב חיוני בייצור פלדה — לערימות שיא.

הבעיה השנייה היא שקיצוצי התפוקה אינם פתרון של ממש לעודף של כושר ייצור. במקרים מסוימים הכריזו חברות שמכרות פחם יהיו פתוחים לעבודה רק 276 ימים בשנה, אלא שבשנה שלאחר מכן הן ביטלו את המגבלה.

יתר על כן, סין לא טיפלה בבעיית היסוד של עודף כושר ייצור. מערכת הבנקאות ממשיכה להזרים הון זול לפרויקטים וחברות החביבים עליה; חברות ממשלתיות משקיעות בצורה פרועה, תוך הנחה שתמיד יחלצו אותן; והמדיניות הממשלתית לסמן תחומים בכלכלה שמיועדים לפיתוח גורמת לבהלות פרועות להשקעה בהן. בשעה שסין נלחמת לרסן את עודף התפוקה בתעשיות הכבדות, היא מניחה את היסודות לפגעים דומים בתחומים חדשים כמו רובוטיקה וייצור מתקדם.

סין פעלה יותר למען שינוי כיוון של המגזר התעשייתי משציפו רבים — לטובת כלכלתה שלה והעולם כולו. המשקיעים צודקים כשהם מניחים שלתכנון המרכזי יש כוח רב. למרות זאת, את הנטייה לעודף בכושר הייצור קשה לעקור משורש, ומקבלי ההחלטות עדיין לוקים בשיפוט שלהם.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

קוסטה ריקה

"החופים פסיכיים, במחיר של מיליון וחצי קונים וילה קו שני לחוף - אבל אז המכות התחילו להגיע"

יוגה

"זה התחיל מכל מיני תל אביבים שחיפשו מפלט מהעיר, עכשיו יש כאן צונאמי״

רעות עייני ילדים מחוננים

"בקיץ היה לי כאן טירוף": כמה עולה לייצר ילד מחונן?

טיבינגן גרמניה

ברוכים הבאים לעיר שבה המהירות המקסימלית היא 7 קמ"ש

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

עבודה ניידת חוף הים

"אני לא קובעת פגישות בזמן השקיעה, גם אם זה אומר להפסיד עשרות אלפי שקלים בחודש"

קהילת גן החיים, בקעת יבנאל. עבודת כפיים וחלוציות

"מחבקי העצים" קנו כאן אדמות ב-30 אלף שקל לדונם. היום הן שוות הון