הכירו את הבכיר הסיני שמעז למתוח ביקורת על סין

"בכל שנה נכנסים לשוק העבודה הסיני 7.6 מיליון בוגרי אוניברסיטאות - כמו כל התושבים בישראל. ואולם רבים מהם חונכו בדרך לא נכונה: הם ניגשים למבחנים אחרי ששיננו ספרים, הם מעתיקים בבחינות, והם שונאים ספרים. מהבחינה הזאת, מודל החינוך הסיני הורס את מנועי החדשנות".

נדיר לשמוע ביקורת חריפה על הממשל הסיני מאזרח סיני. כשהביקורת הזאת בכל זאת מושמעת באוזניים מערביות, הדובר הוא לרוב אופוזיציונר שנאלץ לצאת לגלות בשל סכנה לחייו או מומחה מערבי שהוריו היגרו מסין. נדיר עוד יותר שהביקורת הזאת מושמעת מפיו של סיני בפנים גלויות ולא בעילום שם, וכמעט בלתי־נתפש שמי שמשמיע אותה הוא בעל משרה בכירה בלב הממסד הסיני.

אבל לפרופ' צ'יאן צ'אי (Jian Cai), שאחראי לדברי הביקורת שבפתיחת הכתבה, יש משימה לאומית שלא רק חורגת מהקודים הסיניים המקובלים - מתפקידה לנתץ אותם. צ'יאן הוא מייסד אקדמיית החדשנות של סין, שמטרתה לחולל מהפכה במערכת החינוך הסינית, כחלק ממאמץ אסטרטגי של הממשלה להעביר את המעצמה האסיאתית מכלכלת ייצור של המאה ה–20 לכלכלת שירותים מתקדמת, הנשענת על טכנולוגיה מתקדמת ועל חדשנות. צ'יאן מונה לתפקיד אחרי קריירה כחוקר בבית הספר לניהול באוניברסיטת פקין שבבייג'ין, שבמהלכה נהפך למומחה בעל שם עולמי בניהול חדשנות. באמתחתו שני ספרים שהוציא לאור בתחום: "תורת החדשנות השיתופית" (The Theory of Collaborative Innovation), ו"ממחיר סיני לערך סיני" (From China Price to China Value).

מערכת החינוך הסינית מושתתת על תפישה נוקשה ותובענית, שכוללת משמעת קפדנית, שעות לימוד ארוכות הזולגות לסופי השבוע, עומס של שיעורי בית, שינון טקסטים, בחינות קשות, תחרותיות עזה בין התלמידים ודחיפה בלתי־פוסקת להצטיינות. השיטה הזאת הזניקה את תלמידי שנחאי, הונג קונג ובייג'ין לצמרת מבחני פיז"ה, וב-2016 השתלבו שלוש הערים הגדולות בסין בעשירייה הראשונה במבחנים העולמיים במקצועות המדעיים, כשמעצמות טכנולוגיות מערביות כמו גרמניה, שווייץ ובריטניה משתרכות אחריהן. ישראל דורגה במקום ה-40 מתוך 70 מדינות.

המודל הסיני זכה לתהודה תקשורתית עולמית בזכות רב המכר "המנון הקרב של אמא נמרה" של פרופ' איימי צ'ואה, אמריקאית ממוצא סיני שגידלה את בנותיה במשטר תובעני קיצוני, שכל מטרתו להוביל להצטיינות חסרת פשרות. המשטר כולל עשרה חוקי ברזל כמו אימון יומי של שש שעות בנגינה ושורה של איסורים כמו מניעה של מפגשים עם חברים, צפייה בטלוויזיה ויציאה לטיולים. בזכות עקרונות החינוך הסיניים, משטר ההורות של צ'ואה לא רק הפך את בנותיה לתלמידות עם תעודה מושלמת, אלא גם הכניס לה מיליוני דולרים והפך אותה לכוכבת תקשורת ומרצה מבוקשת במערב. ואולם צ'יאן סבור שההורים והמורים הסינים זקוקים לשינוי תודעתי, שיפיח בילדיהם תכונה קריטית שמודל החינוך הנוכחי מעקר: "חדשנות היא הדרך היחידה שבה אנחנו יכולים לשרוד בעידן המודרני", אומר צ'יאן בראיון ל–TheMarker, שנערך במסגרת ביקורו בישראל. "זה אתגר עצום לכלכלה הסינית לעבור משיטה של עודף ייצור לדרך של צמיחה דרך חדשנות והיי־טק, והחולשות של סין הן חדשנות וחינוך". צ'יאן היה אחד הדוברים המרכזיים באירוע החדשנות iNNOVEX2017 שנערך בקרית שדה התעופה בלוד, בהשתתפות עשרות מומחי חדשנות מישראל ומחו"ל, ונציגים של סטארט־אפים וחברות טכנולוגיה גדולות.

סוף דרכו של מודל "המחיר הסיני"

כשהיא מתמודדת עם הצמיחה האטית זה 25 שנה (6.8%), סין זקוקה בדחיפות למנועי צמיחה חדשים, והממשל בבייג'ין כבר נוקט בשנים האחרונות צעדים אסטרטגיים בתחום החדשנות וההשקעות באפיקי ההון סיכון. הסכום שהושקע במחקר ופיתוח במדינה זינק כמעט פי שלושה בתוך חמש שנים - מ–92 מיליארד דולר ב–2008 ל–243 מיליארד דולר ב–2013, לפי נתוני OECD. הסכום הזה גדול מההוצאות המקבילות על מו"פ בארה"ב, שהסתכמו באותה שנה ב–221 מיליארד דולר. ב–2016 דורגה סין לראשונה בין 25 המדינות החדשניות בעולם, לפי המדד השנתי שפירסם באוגוסט הארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO). ההישג בולט במיוחד אם מביאים בחשבון שסין היא הכלכלה המתפתחת היחידה מבין 25 הכלכלות החדשניות, שאותן מובילות שווייץ, שוודיה, בריטניה וארה"ב.

צ'יאן מצביע על השינוי הטקטוני שמתרחש במשק הסיני. "מודל 'המחיר הסיני' נגמר בשל הגידול בעלויות העבודה", הוא אומר. פוקסקון, היצרנית הגדולה ביותר של אייפונים ואייפדים, עם יותר מ-1.2 מיליון עובדים, כבר התחילה להטמיע רובוטים בקווי הייצור שלה". בשנה שעברה החליפה חברת הענק יותר ממחצית מכוח האדם שלה במפעל במחוז ג'יאנגסו ברובוטים - 60 אלף עובדים בסך הכל. זו סנונית ראשונה שמבשרת על הכיוון שבו יצעדו בשנים הקרובות החברות הסיניות הגדולות.

לאור מהפכת הרובוטיקה והאוטומציה שעובר המשק הסיני, גם מערך הכישורים שיידרש ממאות מיליוני עובדים עתיד להשתנות, ובהתאם לכך, גם הדרישות מהתלמידים, שייכנסו לשוק העבודה בתום לימודיהם. "סין גיבשה מודל פיתוח ייחודי, שקרוב יותר למה שאני קורא 'פיתוח שוק לאומי־סוציאלי', שבו נקטה ישראל במחצית השנייה של המאה ה–20", מספר צ'יאן. המודל הזה נקרא LLE - ראשי תיבות של Leaning, Legistlation and Environment (הישענות, חקיקה וסביבה). "הבסיס של המודל הזה לא עוסק בייצור משאבים, אלא בפיתוח של מנועי חדשנות, כישורים ואמון. כיום, התרומה של מערכות החינוך והאוניברסיטאות לחדשנות היא מוגבלת, וכך גם התמיכה שניתנת לחברות סטארט־אפ. מדובר בהבדל גדול מהתמיכה הניתנת לסטארט־אפים של עמק הסיליקון וישראל".

"ישראל וסין צריכות לשתף פעולה בחינוך"

צ'יאן מחלק את שיטות החינוך לארבע רמות: ברמה הראשונה, החינוך מנסה לחבר את התלמיד לתכנים. "זה עובד בצורה נוראית", הוא אומר. ברמה השנייה, החינוך מסייע לתלמידים לעשות ניסויים ולבחון את הדברים שלמדו. ברמה השלישית, החינוך מנחה את התלמידים לכתוב מחקר. וברמה הרביעית, שאליה הוא שואף להגיע, החינוך מקנה לתלמידים יכולת לבקר ידע שגוי וליצור ידע חדש.

"כדי להבין את הרמה הרביעית, מורים ותלמידים צריכים ליישם שלושה דברים - שיתוף פעולה, פעולה, וחדשנות. המטרה שלנו היא להשתמש ברמה הרביעית של פרדיגמת החינוך כדי לחולל חדשנות חינוכית בחמש השנים הבאות בקרב 100 מיליון כישרונות בסין ובעולם כולו. אנשים הם התמצית של חדשנות ופיתוח, וכשהמדינה תוכל לחנך יותר כישרונות של חדשנות, הכלכלה תהיה בריאה הרבה יותר".

אילו דברים היית מאמץ ממערכת החינוך הישראלית?

"ישראל, כמדינה חדשנית, מחנכת לחדשנות וליזמות מגיל מוקדם. סין היא מדינה גדולה עם הרבה אנשים מוכשרים, שרוצים ללמוד חדשנות ויזמות. עבור שתי המדינות, החינוך נמצא בשלב של רפורמה, משום שהאינטרנט והטכנולוגיה החדשה יוצרים דרכים חדשות של למידה ושינויים קוגניטיביים. עכשיו זה הזמן הטוב ביותר עבור שתי המדינות לשתף פעולה בחינוך, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא הקמת מכון בינלאומי לחדשנות בשיתוף ארה"ב".