דונלד טראמפ, הברקזיט ודויטשה בנק מפחידים את בכירי הכלכלה העולמית

בוועידה השנתית של קרן המטבע הבינלאומית, הזהירו בכירי הכלכלנים מהסכנה בתמיכה הגוברת בסגירת גבולות ופרוטקציוניזם ■ הם מציעים לזכות מחדש באמון הציבור על ידי צמיחה מכלילה - כזו שנראית לעין מנקודת מבטם של יחידים ושכולם נהנים מפירותיה

סמי פרץ
סמי פרץ
וושינגטון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
וולפנג שויבלה וכריסטין לגארד
וולפנג שויבלה וכריסטין לגארד צילום: SAUL LOEB/אי־אף־פי
סמי פרץ
סמי פרץ
וושינגטון

כל השאלות הכלכליות החשובות לעולם עלו בדיונים באולמות של ועידת קרן המטבע (IMF) והבנק העולמי שנערכה בסוף השבוע בוושינגטון. אבל כרגיל, במסדרונות ובשיחות הפחות פורמליות, עלו השאלות הדחופות והמעניינות יותר: מה יקרה אם דונלד טראמפ ייבחר לנשיא ארה"ב, או אם דויטשה בנק יהיה הבנק "הגדול מכדי ליפול" הבא ויזדקק לחילוץ מממשלת גרמניה?

השאלות האלה נותרו ללא מענה, ולכן היה פשוט יותר לצלול לסוגיות הפורמליות שמטרידות את מקבלי ההחלטות הכלכליות בעולם, שהתקבצו כאן בסוף השבוע. גם הן קשורות במישרין ובעקיפין למהלכים פוליטיים דרמטיים, כמו הבחירות בארה"ב ויציאת בריטניה מהאיחוד האירופי.

בכירי הכלכלה העולמית דיברו על הצמיחה האטית בעולם וההסתגלות ל"נורמלי החדש" — הריבית הנמוכה שמונהגת כבר שמונה שנים ברציפות, החובות המדינתיים הגדולים, האי־שוויון בתוך ובין מדינות, סוגיות ההגירה לאירופה וכמובן — ההשלכות הפוליטיות של כל אלה.

אירוע בולט שנובע מתהליכים אלה הוא משאל העם על הברקזיט. שר האוצר הגרמני, וולפגנג שויבלה, קישר בין משאל העם הבריטי לאפשרות שטראמפ ייבחר לנשיא ארה"ב, ואמר כי מהלכים כאלה מעידים על אובדן האמון באליטות השולטות בכלכלה, בפוליטיקה ובמדיה: "אני מודאג. משאל העם בבריטניה וקמפיין הבחירות בארה"ב מראים שיותר ויותר אנשים לא סומכים על האליטות שלהם ועל המנהיגים הכלכליים והפוליטיים שלהם. האליטות אמרו לבריטים לא לעשות ברקזיט. לא הקשיבו להם. אנחנו רואים דברים כאלה במדינות נוספות באירופה, וזה מחדד את הצורך ביצירת צמיחה מכלילה", אמר שויבלה.

גם דיור בר־השגה הוא השקעה ציבורית

כן, צמיחה מכלילה היא מושג שלקוח מהלקסיקון הקבוע של הוועידה הזו בשנים האחרונות. הוא החליף מושג קודם, "כלכלת חלחול", שגרס כי השקעות ותמריצים לעסקים ייצרו צמיחה שתחלחל מטה עד אחרון העניים. התיאוריה הזו פחות אופנתית בשנים האחרונות, בעיקר אחרי המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008, שבו הנבלים היו בנקאים עשירים ומי ששילם את החשבון היו משלמי המסים ומיליוני אנשים שאיבדו את עבודתם. אז כעת כולם מדקלמים את הצורך בצמיחה מכלילה, כולל כריסטין לגארד, מנכ"לית קרן המטבע הבינלאומית, ומארק קרני, נגיד הבנק המרכזי בבריטניה, שנטלו חלק בפאנל בהנחיית ריצ'רד קווסט מרשת CNN.

אבל מהי הצמיחה המכלילה הזו ואיך דואגים שהיא באמת תחול על כולם? קרני סבור כי הכל מתחיל באמון: "צריך לבנות אמון. הברקזיט הוא הפתעה לשווקים הפיננסיים אבל לא לציבור. כדי לבנות אמון צריך להיות ישר עם הציבור ולהגיד לו את האמת גם על מי שנפגע מגלובליזציה. השאלה החשובה היא איך לדאוג שכולם יקבלו את פירות הצמיחה, ושהם יהיו מוחשיים, ולכן, אם עושים הרחבות כמותיות (הגדלה של תקציב המדינה, ס"פ), חשוב שתופנה להשקעות בטכנולוגיה ולהכשרה מקצועית".

בדיון אחר שנערך כאן סיפר שר האוצר הקנדי, ביל מורנו, כיצד נראית צמיחה מכלילה במדינה הצפון אמריקאית: "יש ביקורת על השקעות ציבוריות הגורסת שהן לא מספיק איכותיות. אנחנו החלטנו להשקיע בדברים ארוכי טווח, שיש להם השפעה על אנשים. למשל, בדיור בר־השגה. זה מהלך שקורה מהר יחסית, משפר מהר את חיי האנשים וגורם להם לתמוך בך ולסמוך עליך לאורך זמן".

הנגיד הבריטי, מארק קרניצילום: בלומברג

הרושם הברור שעלה מדברי השלושה הוא שצמיחה מכלילה חייבת להיות מוחשית ונראית לעין מנקודת מבטם של יחידים. אחרת, ציבורים שלמים מאבדים אמון במנהיגות ובאליטות הכלכליות. זה עניין מתמטי: ככל שיותר אנשים אינם נהנים מפירות הצמיחה, כך קל יותר לסחוף אותם לרעיונות שהאליטות הכלכליות פחות אוהבות, כמו ברקזיט או בחירת טראמפ לנשיא ארה"ב — הכרה בכך שזהו עידן של הצבעות מחאה יותר מאשר של בחירות מושכלות.

המדינות המתפתחות חוטפות ריקושטים

אז מה עושות האליטות בינתיים? מנסות לשכנע שהבעיות הן בינלאומיות ושצריך לפתור אותן יחד. לגארד, העומדת בראש קרן המטבע בחמש השנים האחרונות, תיארה למשל את החשיבות של השקעות במדינות העניות של אפריקה: "השקעה באפריקה היא קריטית והשקעה בתשתיות היא קריטית. זה חשוב לפתור את הבעיות של העולם. אם זה בטכנולוגיה, שינויי אקלים או בעיות הגירה — בכל הדברים האלה אנחנו ביחד. נכון שיש הרבה אנשים שאינם חשים שאנחנו יחד בבעיות האלה, ומבחינתו ברור שהעשירים נשארים עשירים והאליטות יישארו אליטות. לכן, אנחנו צריכים יותר צמיחה כדי להקצות אותה טוב יותר ולשכנע שאנחנו מחלקים את הפירות טוב יותר".

על פי נתונים שפירסמה לגארד, ממוצע הצמיחה העולמית בשני העשורים שלפני המשבר הגלובלי ב–2008 היתה 3.8% ואילו השנה היה תהיה 3.1%. לדבריה, זה לא מספיק כדי לייצר משרות למאות מיליוני אנשים בעולם שמצטרפים לשוק העבודה או נפלטו ממנו. היא קראה למנהיגי המדינות לצאת עם חבילות תמריצים לעידוד הצמיחה. "סבתי אמרה לי שכל דבר טוב יותר עם חמאה (everything is better with butter). אותו דבר עם צמיחה — יהיה קל יותר לטפל בכל דבר וכל משבר שיבוא כשהעולם צומח".

קל היה להגיע להסכמה רחבה בוועידה בדבר הצורך בצמיחה, ובפרט בצמיחה מכלילה. מי יכול להתנגד לכך? אבל כשזה מגיע לפתרונות, מתגלעות המחלוקות ותפיסות העולם השונות.

אחד החששות שעלה כאן הוא שהמשבר הכלכלי של 2008 גרם לנסיגה בגלובליזציה. מדינות רבות מגיבות למשבר הזה באמצעות פרוטקציוניזם — הגנה על התוצרת המקומית וגם על ידי הסתגרות מפני מהגרים. הברקזיט הוא דוגמה אחת לכך וגם קמפיין הבחירות בארה"ב ואמירות של טראמפ על סין. בקרוב ייערכו בחירות בעוד כמה מדינות אירופיות, והחשש הרווח הוא מפני עלייה של מפלגות הדוגלות בפרוטקציוניזם וסגירת גבולות.

מטה קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטוןצילום: ZACH GIBSON/אי־אף־פי

יש כאן ביצה ותרנגולת: המשבר הגלובלי גרם לצמיחה נמוכה ולהחרפת בעיות פנים (אבטלה, שכר נמוך), ולכן פוליטיקאים נלחצים ובוחרים בפתרונות שפוגעים עוד יותר בסחר העולמי ובגלובליזציה, וכמובן בצמיחה.

היו כאן כמה שרי אוצר, ובהם זה של קולומביה, מאוריסיו קרדנס, שאמרו שהמדיניות הזו שבה נוקטות המדינות המתפתחות היא אסון לכלכלות המתפתחות: "האי־שוויון באמריקה הלטינית גבוה, אבל רוב המדינות צימצמו את האי־שוויון, וזה קרה במדינות עם תמהיל פוליטי מעורב. יש ימין, יש שמאל ויש גם וגם. נעשו במדינות האלה הרבה תוכניות חברתיות לצמצום פערים, אבל מה שהשפיע בעיקר זה הבום בסחר העולמי. הבום הזה הסתיים והאתגר כרגע הוא לשמור על המומנטום. הפתרונות של המדינות המפותחות זה לפתור בעיות פנים באמצעות פרוטקציוניזם וסגירת הגבולות למהגרים, זה סותר את המגמות של הגלובליזציה. גם במדינות המפותחות יש בעיית אי־שוויון, אבל זה יהיה הרסני למדינות המתפתחות".

בשנים שלפני המשבר הגלובלי, היו הפגנות של מתנגדי הגלובליזציה באזור שבו מתקיימת הוועידה — בבנייני הבנק העולמי וקרן המטבע, סמוך לשדרות פנסילבניה בוושינגטון. ההפגנות האלה כבר אינן מתקיימות. אפילו מפגין אחד סמלי לא תמצאו שם בחוץ.

אבל בתוך הבניינים המהודרים יש מתנגדים סמויים או גלויים שפוגעים בגלובליזציה. זו כבר התנגדות אפקטיבית יותר, אף שאינה מספקת הזדמנויות צילום של היפסטרים הצובאים על גדרות הוועידה.

גרמניה קוצרת שבחים

בקרן המטבע הבינלאומית חוששים גם מפני סגירת הגבולות. דיוויד ליפטון, סגן בכיר למנכ"לית קרן המטבע, תיאר את הסיטואציה כחולשה מנהיגות: "העולם זקוק לשיתופי פעולה במשברים בינלאומיים כמו הגירה, פליטים, אקלים או הטיפול בדאעש. אבל אם החולשה של מנהיגים תגרום לציבור ללחוץ על המנהיגות לסגור גבולות, זה יפגע בכלכלה העולמית ובצמיחה. רק באמצעות שיתוף פעולה בין מנהיגים אפשר להצליח למנוע תהליכים שהציבור יצא נגדם. העולם זקוק לגבולות פתוחים ולאינטגרציה, לא לפרגמנטציה".

מי שזכה כאן לשבחים על הטיפול במשבר ההגירה באירופה הם כמובן הגרמנים, שקלטו בשנה האחרונה כ–900 אלף מהגרים, אם כי נשמעה כאן גם טענה שהגרמנים יכולים להיות נדיבים יותר במדיניות הפיסקלית כדי לעודד את כלכלת היבשת. היה זה מעט מוזר לראות כיצד דווקא גרמניה, עם ההיסטוריה שלה זוכה לשבחים על טיפול בקליטת זרים.

שויבלה הסביר כי המדיניות של גרמניה היא לא סגירת הגבולות ושכל מדינה תסתכל רק על האינטרס הלאומי שלה, אלא לעבוד יחד כדי למצוא פתרונות". ללא שיתוף פעולה ואינטגרציה, גרמניה לא היתה מתאוששת לעולם ממה שקרה לנו בתקופה היטלר. זו מחמאה שמצפים מאתנו לעשות יותר מבחינה תקציבית. אבל יש דאגה של האוכלוסייה שלנו לגבי ההתנהלות של אוכלוסיות אחרות בגוש היורו. צריך לוודא שאין פער בין האליטות הכלכליות והפוליטות למדיה ובין הציבור, כי אז יש סכנת פופוליזם", אמר שויבלה. על השאלה אם הוא יחלץ את דויטשה בנק, אם ייאלץ לבקש סיוע, סירב השר הגרמני להגיב.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

דובי פרנסס בתוכנית "הכרישים". דמותו בתוכנית היא של משקיע מחושב ואנליטי

תמכור דובי, תמכור: אם פרנסס לא מאמין למנכ"לית - שייפרד מפאפאיה

רעות גדרון עטיה. "נבלתי בעבודה המשרדית"

"העבודה שלי כיום הכי רווחית. בהיי־טק הרווחתי יפה, אבל לא טעמתי מהזהב"